חוסן קהילתי בזמן משבר

בעת פינוי קהילות בצפון במלחמת ‘חרבות ברזל’, המבנה החברתי-כלכלי הפך למרכיב קריטי ביכולת ההתמודדות. שתי הרשימות שלהלן בוחנות את מושג החוסן הקהילתי דרך מקרי הבוחן של קיבוץ סאסא השיתופי וקיבוץ יפתח המופרט, ומנתחות כיצד הון חברתי ומנהיגות מקומית הופכים למשאבים קיומיים בזמני משבר. האם המודל השיתופי מעניק יתרון מובנה במצבי קיצון? איך קהילות יכולות לבנות “עוגני חוסן” עוד לפני שהמשבר דופק בדלת? מהו “חוסן אקולוגי”? הרשימה הנוכחית תציג סקירת ספרות תמציתית הממפה את הקשר בין מבנה חברתי-כלכלי וחוסן קהילתי.

במצבי משבר, חוסן קהילתי נבחן ביכולתה של קהילה להתארגן, להתמודד ולשקם את עצמה תוך שמירה על לכידות ותפקוד. בעוד מחקרים רבים מתמקדים בהיבטים פסיכולוגיים או פיזיים של חוסן, השפעת המבנה החברתי-כלכלי של הקהילה עצמה נותרת תחום מחקרי מורכב ופחות מואר. ברשימות אלו אבקש למלא פער זה באמצעות בחינת מקרה בוחן ייחודי : פינוי קיבוצים בצפון הארץ במהלך מלחמת “חרבות ברזל .(2023–2024)”בקיבוצים, המהווים מודל חברתי-כלכלי ייחודי בעולם, מציעים הזדמנות נדירה להשוואה בין שני מבנים: קיבוץ שיתופי (סאסא) המבוסס על ערבות הדדית וניהול קולקטיבי, וקיבוץ מופרט (יפתח) המדגיש עצמאות כלכלית ופרטיות.

המלחמה אילצה קהילות שלמות להתפנות מבתיהן, להתמודד עם אי-ודאות קיומית ולשקם את חייהן בתנאים זמניים. בחינת התגובות השונות של הקיבוצים למשבר חושפת את התפקיד המכריע של המבנה החברתי-כלכלי בעיצוב החוסן הקהילתי. הרשימה הראשונה תפתח בסקירת ספרות תמציתית שתמפה את הקשר בין מבנה חברתי-כלכלי לחוסן קהילתי, ותמקד את הדיון במודלים של קיבוצים שיתופיים ומופרטים. ברשימה השנייה אציג את הממצאים לפי ארבע שאלות המשנה, ולבסוף אדון במשמעויות התיאורטיות והמעשיות של הנושא.

הגדרת חוסן קהילתי

החוסן הקהילתי הוא מורכב, וככזה, אין תמימות דעים באשר להגדרתו ולדרכי הערכתו. הקושי במדידת החוסן נובע מריבוי האינדיקטורים האובייקטיביים והסובייקטיביים אשר יש להם תפקיד בהתמודדות הקהילה עם אירועים חיצונים או חורגי שגרה, ואי היכולת לנבא את אופי האירוע והשפעתו בזמן נתון. מדדים משותפים לחוסן קהילתי כוללים הלימות משאבים, רמת ידע ומיומנויות, רמת גיוון, שיתוף מידע ומספר מנהיגים. עם זאת, לקהילות שונות יש דרישות נוספות המצריכות מדדים שונים להערכה.

החוסן הקהילתי הוא מורכב, וככזה, אין תמימות דעים באשר להגדרתו ולדרכי הערכתו. הקושי במדידת החוסן נובע מריבוי האינדיקטורים האובייקטיביים והסובייקטיביים אשר יש להם תפקיד בהתמודדות הקהילה עם אירועים חיצונים או חורגי שגרה, ואי היכולת לנבא את אופי האירוע והשפעתו בזמן נתון. מדדים משותפים לחוסן קהילתי כוללים הלימות משאבים, רמת ידע ומיומנויות, רמת גיוון, שיתוף מידע ומספר מנהיגים. עם זאת, לקהילות שונות יש דרישות נוספות המצריכות מדדים שונים להערכה.

במערכות אקולוגיות, גמישות היא בעדיפות, וחוסן מאופיין לרוב כיכולת הסתגלות. לעומת זאת, חוסן של מערכות פיזיות מהונדסות מתבטא לרוב ביכולת לעמוד בכוחות פיזיים ללא עיוות, תקלה או שבירה; נמדד על ידי קשיחות או עמידות; ודורש תכנון לתרחיש הגרוע ביותר, מתוך הבנה שתכנון לתרחישים כאלה מגן מפני כוחות חלשים יותר¹.

רוב הדיונים, אם לא ההגדרות עצמן, מבדילים בין חוסן לבין התנגדות במתמטיקה ובטכנולוגיה, התנגדות מתייחסת לכוח הנדרש כדי להוציא מערכת משיווי משקל, בעוד שחוסן מתייחס לזמן הנדרש למערכת לחזור לשיווי משקל לאחר שהופרעה. בקרב ההגדרות השונות, יש הסכמה כללית על שתי נקודות חשובות:

1. חוסן עדיף להיות מוגדר כיכולת או תהליך ולא כתוצאה
2. חוסן עדיף להיות מוגדר כהסתגלות ולא כיציבות

למעשה, בנסיבות מסוימות, יציבות (או כישלון בשינוי) עשויה להעיד על חוסר חוסן. לדוגמה, החוסן של מערכות תלוי בכך שאחד מרכיבי המערכת יוכל להשתנות או להסתגל בתגובה לשינויים ברכיבים אחרים; ולכן המערכת תיכשל בתפקודה אם אותו רכיב יישאר יציב. הסתגלות יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות:

• חוסן הנדסי גורם למערכת לחזור למצב או פונקציה שתוכננו מראש לאחר הפרעה.
• חוסן אקולוגי מאפשר קיום של מצבים רצויים רבים שמתאימים לסביבה.

הסוג השני של חוסן – חוסן אקולוגי – הוא ככל הנראה הרלוונטי עבור קהילות אנושיות, ארגונים וחברות.².

רוב ההגדרות של חוסן קהילתי רואות בו מסלול חיובי של הסתגלות לאחר הפרעה, לחץ או מצוקה, המהווה “את היכולת להסתגלות מוצלחת, תפקוד חיובי או מסוגלות… למרות מצב סיכון גבוה, לחץ כרוני, או בעקבות טראומה ממושכת או חמורה”. אשל וקימחי טוענים שחוסן קהילתי אשר נקבע רק על ידי התחשבות בחוזקותיו והתעלמות מרגשות אי-שביעות רצון שעשויים לשרור בקרב חברי הקהילה עלול להוביל להערכה מוטה של חוסן זה. רגשות שליליים כאלה עשויים להתייחס לתחושת סכנה כלכלית או ביטחונית, או לאיומים אחרים של אובדן משאבים, הם טוענים שחוסן קהילתי צריך להיות מוגדר בו-זמנית על ידי חוזק הקהילה וכן על ידי הפגיעות שלה כפי שנתפסת על ידי חברי הקהילה. חוסן קהילתי גבוה משקף חוזק קהילתי לאחר משבר המתמודד עם אינדיקטורים של לחץ, בעוד שחוסן נמוך משקף רמת פגיעות קהילתית הגבוהה מהחוזק הקהילתי הנתפס. רמת החוסן הקהילתי עשויה להשתנות לאורך זמן עקב השפעות הקשורות להקשר ולזמן על חוזק הקהילה ופגיעותה. החוסן הקהילתי על ידי היחס בין חוזק הקהילה לפגיעותה³.

מרכיבים מרכזיים המשפיעים על החוסן הקהילתי

עבודות שונות זיהו מרכיבים שונים של החוסן הקהילתי המתייחסים למאפיינים שונים של קהילות. אחד המאמרים מגדיר שני מרכיבים עיקריים אשר בונים את החוסן הקהילתי: הסתגלות ויכולת שינוי. ההסתגלות היא היכולת של שחקנים במערכת להשפיע על החוסן שלה. במערכות חברתיות-אקולוגיות,  (SES)מדובר ביכולת של בני אדם לנהל את החוסן. הסתגלות המערכת היא בעיקר פונקציה של המרכיב החברתי – האנשים והקבוצות הפועלים לניהול המערכת. פעולותיהם משפיעות על החוסן, בכוונה או שלא בכוונה. היכולת הקולקטיבית שלהם לנהל את החוסן באופן מכוון קובעת האם הם יכולים להימנע בהצלחה מחצייה למשטר מערכת בלתי רצוי או לחזור למשטר רצוי יכולת שינוי היא היכולת ליצור מערכת חדשה לחלוטין כאשר תנאים אקולוגיים, כלכליים או חברתיים (כולל פוליטיים) הופכים את המערכת הקיימת לבלתי אפשרית לקיום⁴.

בהקשר שלאחר אסון, הון חברתי נתפס כמשאב חשוב המאפשר ליחידים, משקי בית, ואפילו קהילות שלמות להשיג ולגייס מקורות תמיכה נוספים באמצעות רשתות חברתיות קיימות ומתהוות. לדוגמה, בעקבות רעידת האדמה הגדולה במזרח יפן ב-2011, ניצולים מבוגרים שדירגו את הקשרים הקהילתיים שלהם לפני האסון כחזקים נטו לסבול פחות מליקויים קוגניטיביים מהאסון בהשוואה לעמיתיהם שחשו בידוד חברתי רב יותר קודם לכן. יתרה מזאת, ניצולי רעידת האדמה שהיו בקשר רב יותר עם קורבנות אחרים לאחר האירוע חוו גם שיפור בבריאות הנפשית בהשוואה לאלה שהיו להם פחות אינטראקציות חברתיות – סיכון ידוע לקורבנות אסון פגיעים שעשויים להיות להם פחות מקורות תמיכה חברתית. ניסוי טבעי זה מספק ראיות משכנעות לחיזוק החוסן בפני אסונות באמצעות הגברת קשרים חברתיים בלתי פורמליים הן כהכנה לפני אסון והן כמנגנון לשיפור ההתאוששות⁵.

מרכיבי החוסן הקהילתי הם גם פיזיים וגם תפיסתיים. המרכיבים הפיזיים כוללים תשתיות, משאבים כלכליים, זמינות וגישה לשירותים. מרכיבים אחרים קשורים לתפיסת הפרט את הקהילה שלו, למשל אמון חברתי, מנהיגות וניסיון קודם של חברי הקהילה עם משברים.

המרכיבים שקשורים באופן הדוק ליכולת הקהילה להתגבר על מצב חירום כוללים הון חברתי, לכידות חברתית ,יעילות קולקטיבית, תמיכה חברתית, תחושת אמון וקשר למקום מרכיבים אלו של הקהילה מחוברים זה לזה וביחד יוצרים מבנה קהילתי ייחודי. למרות שיש גישות שונות לתיאור והערכת חוסן, אף אחד מהמודלים המטפוריים והתיאורטיים הללו לא התקדם לשלב המבצעי שבו הם מודדים או מנטרים באופן אפקטיבי את החוסן ברמה המקומית. כלי ההערכה המשולב לחוסן קהילתי (CCRAM) נקט גישה חדשה וייחודית. ההנחה הבסיסית שלו היא שבשלב זה של פיתוח בתחום מדידת החוסן הקהילתי, כדי לבנות כלי שישמש כמדד אמין למושג הרב-ממדי המורכב יש להתחשב בנקודות מבט ופרספקטיבות רבות. ה- CCRAM מאפשר להעריך ציון כולל של חוסן קהילתי, אך חשוב מכך, הוא מזהה את החוזק הנוכחי של חמישה מרכיבים מרכזיים בתפקוד הקהילה לאחר אסון: מנהיגות, יעילות קולקטיבית, מוכנות, קשר למקום ואמון חברתי ⁶.

חוסן נמדד על פי הסבירות להבטחת המשכיות משימות במהלך ולאחר אירוע איום, והוא מושפע ממגוון גורמים. גורמים שאינם חומריים (non-materiel) בעלי פוטנציאל לשיפור החוסן חשובים במיוחד בסביבה כלכלית מוגבלת או כאשר יכולות טכנולוגיות נדרשות אינן אפשריות. למעשה, גישות שאינן חומריות לשיפור חוסן עשויות להיות אף יעילות יותר. במקרים מסוימים, פיתוח תרבות ואסטרטגיה לחוסן עשויים להשפיע יותר מאשר הנדסה לחוסן.

מאפייני מערכת המעידים על רמת החוסן שלה משתנים מקהילה לקהילה. עם זאת, קיימים מדדים משותפים לחוסן, הכוללים: זמינות מספקת של משאבים, רמת ידע ומיומנויות, רמת גיוון, שיתוף מידע ומספר המנהיגים. עם זאת, לקהילות שונות יש דרישות נוספות המחייבות מדדים שונים להערכה. במערכות אקולוגיות, גמישות היא גורם מועדף, וחוסן מתואר לרוב כיכולת הסתגלות.

השפעת המבנה הכלכלי על חוסן קהילתי

המבנה הכלכלי של קהילה משפיע על חוסנה דרך מנגנונים של גיוון כלכלי, גישה למשאבים, הון חברתי, ויכולת הסתגלות למשברים.

גיוון כלכלי פועל כ”תעודת ביטוח” מפני זעזועים חיצוניים. בדומה לתיק השקעות מגוון, קהילות עם ענפים כלכליים מרובים מפחיתות סיכון לקריסה מערכתית בעת משבר. הגיוון יכול להתבטא בגיוון באופי העסקים, קהילות עם מגוון ענפי תעסוקה (חקלאות, תיירות, תעשייה) מפגינות עמידות גבוהה יותר בזעזועים. לדוגמה, במהלך הוריקנים, ענף הבנייה עשוי לצמוח בעוד תיירות קורסת⁷. כשבוחנים היבטים של גישה למשאבים בהקשר של חוסן קהילתי רצוי להתייחס בין השאר לתיאוריית שימור המשאבים (COR) של הובפול. תיאוריית שימור המשאבים (Conservation of Resources Theory)  שפיתח סטיבן הובפול בשנת 1989 מספקת מסגרת תיאורטית קריטית להבנת חוסן קהילתי, תוך התמקדות ביכולת של קהילות לשמר, להשיג ולנהל משאבים במצבי דחק. התיאוריה מתייחסת למשאבים כיסוד החוסן. המשאבים כוללים נכסים פיזיים (תשתיות, מים), חברתיים (רשתות תמיכה) אישיים (מיומנויות) ואנרגטיים (זמן וכסף). תיאוריית הובפול מדגישה כי חוסן קהילתי אינו רק היעדר משבר, אלא יכולת לשמר משאבים ולפתח חדשים תוך יצירת ספירלות חיוביות – קהילות עם משאבים בשגרה מפתחות יכולות להשיג משאבים נוספים. שילוב בין מדיניות פרואקטיבית, טכנולוגיה ורשתות חברתיות יוצר חוסן רב-שכבתי

אחד המודלים הכלכליים-חברתיים שהינו בעל השפעה על חוסנה של הקהילה המודל של הכלכלה המקומית המקיימת (כמ”מ). הכמ”מ היא גישה אידיאולוגית ואסטרטגית לפיתוח כלכלי-חברתי-אזורי רחב, המבוססת על התפיסה שאתגרים כלכליים, סביבתיים וחברתיים, מחייבים מתן מענה ברמת הקהילה. הכמ”מ שמה דגש על מינוף משאבים מקומיים לפיתוח, שפירותיו נשארים מקומיים בעיקרם, ושואפת להגדלת ההשפעה הכלכלית ומתוך כך את מעגל הנהנים – תושבים, עסקים, מוסדות, ארגוני חברה אזרחית ועוד⁸.

מחקרים מראים כי כלכלה שיתופית מחזקת את החוסן הקהילתי בזמן משבר מחקר בינלאומי שנערך במהלך מגפת הקורונה מצא כי דיירים בקואופרטיבים, קרנות קרקע קהילתיות וצורות מגורים שיתופיות אחרות נהנו מהגנה גבוהה יותר מפני פינוי, עיקול או אובדן בית, גם כאשר איבדו חלק מהכנסותיהם. לעומת זאת, דיירים בשוק החופשי או בדיור לא מוסדר היו פגיעים יותר. כמו כן, קהילות שיתופיות נטו יותר לארגן יוזמות כלכליות בזמן משבר, כגון ייצור משותף של מסכות וסבון, רכישת מזון לשכנים, ותמיכה כלכלית הדדית⁹.

אחד התפקידים המרכזיים של העבודה הקהילתית-כלכלית הוא הפעלה, השבחה והעצמה של ההון החברתי המקומי. הון זה מהווה משאב מקומי. הוא נגזר מהיחסים החברתיים הקיימים בקהילה והוא נרקם כדי לקדם את הרווחה הכלכלית המקומית. בניגוד לסוגים אחרים של הון כגון ‘הון אנושי’ ו- ‘הון מימוני’, קיים קושי מסוים בהגדרתו ומדידתו הנובע מאופיו המופשט בפועל, הוא מתבטא באיכות הקשרים הבין‑ אישיים הקיימים בקהילה ובעובי ובהיקף של הרשתות החברתיות המקומיות. קיימים ממצאים אמפיריים רבים המקשרים בין הדעיכה הכלכלית של קהילות שונות לבין השחיקה בהיקפי ההון החברתי המקומי. איבוד האמון ההדדי המקומי והתרופפות הרשתות החברתיות יכולים להוביל לתהליכים חברתיים שליליים בעלי משמעות כלכלית מובהקת כגון עלייה בפשיעה השוחקת את ערכי הנדל”ן המקומיים או צמצום במעורבות אזרחית – קהילתית היוצר ירידה ברמת המוסדות המקומיים כגון בתי ספר ובריחה של משפחות חזקות¹⁰.

השפעת מבנה חברתי על חוסן קהילתי

נוריס ועמיתיה מונים שני מרכיבים מרכזיים של הון חברתי, אשר עשויים להעצים את החוסן הקהילתי:

1. תמיכה חברתית – אינטראקציה חברתית המספקת תמיכה ועזרה לחברי הקהילה ומחברת אותם לרשת של אינטראקציה חברתית מעצימה, תומכת וזמינה, תוך הבחנה בין תמיכה המתקבלת בפועל (support Received  לבין תמיכה נתפסת(support Perceived) . תמיכה חברתית הינה אפקטיבית במיוחד כאשר היא הדדית. לעומת זאת, היות האדם רק בצד המקבל עלול להביאו להערכה עצמית נמוכה ואילו היות האדם רק בצד של הנותן עלול להביאו למצב של דחק ועומס-יתר

 2. מעורבות אזרחית– הכוללת אפשרויות השתתפות מגוונות, ההולמת את תחומי העניין, העדפותיהם ויעדיהם של א.נשים, תוך העצמתם הן כפרטים והן כקהילה.

אופי הרשתות החברתיות יכול גם הוא להשפיע על החוסן הקהילתי, מבנה חברתי בעל רשתות צפופות מרחיב את אפשרויות העזרה לפרט כתוצאה מחיבור הפרט לקולקטיב והרחבת מעגלי ההיכרות. לקהילות עם רשתות חברתיות מפותחות קל יותר להגדיר במדויק את צרכיהן לאחר אסון ולדרוש אותם מספקי משאבים כמו, למשל, משרדי הממשלה. לדוגמה, לאחר סופת ההוריקן קתרינה אנשי הקהילה הווייטנאמית חזרו לבתיהם והתחילו בשיקום ההריסות, אך תשתיות החשמל והמים טרם חוברו. באמצעות איסוף חתימות מאנשי הקהילה הם הוכיחו לרשויות שחזרו, והתשתיות חוברו מחדש. לקהילות חזקות גם קל יותר להסכים על חזון משותף, המקל על תהליך שיקום לטווח הארוך¹¹.

במחקר אורך שכלל שיטות מחקר מעורבות על קהילות שחוו שטפונות בדרום מערב ומזרח אנגליה, נעשו ראיונות עומק במשך 18 חודשים וסקרי חתך של האוכלוסיות המושפעות ונמצא כי השתייכות פעילה והון חברתי קשורים באופן מובהק לרווחה הנפשית (well being) של הנבדקים. התוצאות מראות כי תחושת השייכות היתה משמעותית באופן עקבי בדיווח של הנבדקים על הרווחה האישית החל מהרגעים הראשונים לאחר קרות האירוע, בעוד שהון חברתי נמצא בקשר מובהק לרווחה האישית בתקופת השיקום בלבד. הזהות החברתית של הנבדקים נמצאה כמקשרת בין הדינמיקה הקהילתית לרווחה האישית. עוד נמצא כי תהליכי הזהות החברתית נבנים על ידי שינוי בתפיסות של חברות בקהילה ושימוש בזהויות קולקטיביות כדי למסגר את החוויה האישית. מכאן שתחושת השייכות לקבוצת הניצולים, אשר עברו חוויה טראומטית דומה, היתה גורם משמעותי ביכולת ההתאוששות של הניצולים. מלבד זאת, הממצאים מצביעים על כך שתהליכי גיבוש החוסן הקהילתי קשורים לתפיסת הרווחה של הפרט, והם מבוססים על ההסתמכות על אחרים ומכאן לתחושת שייכות¹². היבט נוסף שנמצא ומשפיע רבות על החוסן הקהילתי הוא אופי המנהיגות והמוסדות בקהילה. מוסדות המשלבים דמוקרטיה ישירה, כגון אסיפות קהילתיות, מנגנוני תקציב משתף, וועדות אזרחים, משמשים כמנוע מרכזי לבניית אמון ולשיפור תיאום בין פרטים וגופים בקהילה. הכלי הישראלי CCRAM (Conjoint Community Resiliency Assessment Measure) בחן חמישה מדדים לחוסן קהילתי ובינהם מנהיגות מקומית ואמון ומצא שקיבוצים נוטים לציוני חוסן גבוהים יותר מאזורים עירוניים. שיפור תיאום בין מרכיבי הקהילה ויישום מודלים כמו תקציב משתף ואסיפות דיגיטליות דורש התאמה תרבותית ומבנית, אך מוכר כאסטרטגיה אפקטיבית לחוסן קהילתי.

השפעת היבטי השתתפות על חוסן קהילתי

תהליכי השתתפות רלוונטיים במיוחד באירועים בהם קולקטיב עובר אירוע אסון שהשלכותיו משותפות לרבים. טראומה קולקטיבית עלולה להתרחש כאשר קבוצה של אנשים בעלי מכנה משותף כלשהו חווים חוויה ממשית או פסיכולוגית המתפרשת על ידם כאירוע מסכן חיים ומגיבים אליה באופן טראומתי. על אף היות הטראומה חוויה סובייקטיבית, קיים רובד של חוויה המשפיע על התודעה, הנרטיב והזהות המשותפת שלהם, ומכאן גם על מעשיהם. החוויה המשותפת עלולה לפגוע הן בפרט והן ברקמה המחברת בין האנשים, בקשרים ביניהם ובמצב רוח הקהילתי, ובכך להחליש הן את הפרט והן את תחושת הקהילתיות¹³.

ישנן עדויות שכאשר אדם הנמצא במצב דחק לוקח חלק בפעילות קהילתית שנועדה להיטיב את מצבו כמו גם את מצבם של אחרים החווים דחק דומה, מדדי הרווחה שלו משתפרים, גם אם אין ביכולתו לשלוט על הסיטואציה בכללותה. כך לדוגמה נמצא באירועי דחק כגון אסונות טבע, מגפות ומצבי משבר ביטחוני, שכאשר אדם לוקח חלק בפעילות קהילתית לשם סיפוק מענים לבעיה שהוא מתמודד עימה, הוא הופך מפסיבי לבעל כוח והשפעה אקטיביים. בכך הוא משיב את תחושת השליטה לחייו, ורווחתו האישית גוברת. אם האירוע המדובר הוא משבר קולקטיבי ומפעילות הסיוע נהנים גם חברי הקהילה, הפעיל הופך לגורם משמעותי בקהילתו, והדבר מגביר גם את רווחתו הקהילתית¹⁴.

נמצא שישנה חשיבות רבה בהיכרות של חברי הקהילה עם פרוטוקולי המוכנות למצבי חירום והיכרות עם מערך ההתארגנות לפי מדד CCRAM , קהילות המגבשות פרוטוקולי פעולה עם תושבים (ולא עבורם) מפתחות מודעות גבוהה יותר למקלטים, נקודות איסוף, וצוותי חירום. בישובים עם מעורבות תושבים פעילה, ציוני המוכנות גבוהים ב-15%-20% בהשוואה לקהילות פאסיביות.

בקהילות רבות יש הסתמכות ותלות כמעט מוחלטת על הרשות המקומית בהיערכות ומתן מענים בשעת חירום. הרשות פועלת תחת הנחת יסוד שהיא מסוגלת באופן עצמאי לתת מענים לכל הצרכים של התושבים. גם בחלק מהרשויות המקומיות ש”מגייסים” גופים קהילתיים כחלק ממערך החירום העירוני שיטת ההפעלה הינו בדרך כלל בצורה היררכית ובמודלים צבאים של “פיקוד ושליטה” בפועל, עקב העומס המוטלת על הרשות המקומית בשעת חירום (מגוון המטלות, כוח אדם מוגבל, ציפיות מהרמה הלאומית ומהתושבים) סביר שהן לא יעמדו בעומס המטלות והציפיות. הניסיון העולמי מלמד כי התמודדות אזרחית מוצלחת במצבי חרום מחייבת מבנה מבוזר, רשת משולבת של גורמים רבים הלוקחים אחריות להתמודדות עם אתגרי המצב. יצירת עוגנים קהילתיים יכולה להקל במידה רבה את הלחץ מהרשות המקומית. ריכוז יתר של ציפיות ומטלות ברמת הרשות המקומית עלול להפוך אותה לצוואר הבקבוק המקשה על התמודדות האוכלוסייה בחירום. היכולת להתארגנות ופעולה עצמאית ברמה הקהילתית (שכונה / רובע) מקטינה תלות בגורמי חוץ, מרחיבה את מגוון אפשרויות ומקלה על פעילות הרשות המקומית וארגוני ההצלה והסיוע. עוגן קהילתי מוצק נותן מענה טוב יותר לשגרת החרום, מקל על הטיפול באוכלוסיות חלשות, מגדיל במידה ניכרת את משאבי המתנדבים, עשוי לצמצם במידה רבה את תופעת ההתפנות העצמית שעלולה להיות אתגר משמעותי לגורמי הממשל. היערכות קהילתית בעת חרום מהווה זרז להתאוששות מהירה ושיקום מוצלח בחלוף הסכנה. בנוסף לאלה, היערכות הקהילה לחרום יכולה לחולל יכולת קהילתית המשפרת במידה רבה את חיי היום יום של התושבים, ללא קשר לאירועי חירום¹⁵.

ברשימה הבאה אדון בשאלת החוסן קהילתי בזמן משבר בקיבוצי גבול הצפון במלחמת ‘חרבות ברזל’.