מה הקשר בין סביבות צריכה והחיים בעיר ובאזור?

“החיות העירונית” נמדדת במידה רבה ביחס למוקדי המסחר בעיר – הרחוב המסחרי, הקניון, השוק, המרכז המסחרי, אך כיום המסחר המקוון משנה את פניהם. מגמות הצריכה וה”עירוניות” קשורות במערכת יחסים מורכבת ודינמית. האם עולם התכנון מבין ומסתגל למגמות הללו? ואיך זה מסתדר עם התיאוריות התכנוניות הרווחות לגבי מהי עירוניות “טובה”?

“אנו חיים בעידן של עיור מתמיד ומתמשך”.¹ למעלה ממחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת בישובים עירוניים. בישראל המספר מגיע ליותר מ – 90% מהתושבים. לפי התחזיות, המספרים הנ”ל ימשיכו ויגדלו בשנים הקרובות.² העיר ותושביה – כנראה אחת ממערכות היחסים המורכבות, התלותיות והדינמיות שקיימות (שאינה בין שני אנשים). העיר משפיעה באופן ישיר ועקיף על כל היבט בחיי תושביה – סדר יומם, העדפותיהם, החלטותיהם, בחירותיהם, התנהלותם היומיות. התושבים מצידם משפיעים בהתנהגותם, במישרין ובעקיפין, על כל היבט בעיר – נראותה, תכנונה, התנהלותה, פיתוחה ועוד.

ומהי ההתנהגות הכי שגרתית בימינו? לקנות משהו! לפיכך, לכל פעולה צרכנית שלנו כפרטים, ישנה השפעה על העירוניות ולהיפך. לדוג’: קניית קפה בדרך לעבודה, הזמנת נעליים במבצע באינטרנט. וכך גם העיר משפיעה על בחירתי היכן לקנות ירקות, להסתפר, לעבוד ולקנות דירה.  

לפי Newton, הגדרת החיות העירונית כוללת את תכונות העיר התורמות לאיכות החיים ורווחת הפרט של תושביה.³ לצד התכונות הגנריות כגון מצב הדיור, ההון האנושי ועוד, אחד מהפרמטרים החשובים שיש לבחון הוא דפוסי / הרגלי הצריכה שלנו (יש המעיזים לקרוא להם “תרבות צריכה”), היות ובימינו, נראה כי עיר ללא שוק, מרכז שכונתי מסחרי, מתחם בתי קפה וברים, קניון ומתחם קניות ענק הממוקם בשוליה, הינה עיר ללא דופק, חסרת חיות.

להגנת הקפיטליזם, יאמר, כי יחסים מרחביים היסטוריים פוליטיים ארוכים בין עירוניות וצריכה, החלו עוד מהאגורה ביוון,⁴ אך מאז, ובמיוחד החל מתקופת השפל הכלכלי בארה”ב, הם רק התעצמו והפכו למורכבים יותר.

לאור הקשר ההדדי בין צריכה לעירוניות, שינויים החלים במגמות צריכה משפיעים על המרחב האורבני ולהיפך. בימינו, עולם המסחר עובר תהליך שינוי בקצב כה מהיר ועוצמתי, שמוסדות התכנון אינם עומדים בו ולא מצלחים להתמודד עם ההשלכות המרחביות המשמעותיות שלו על העיר והעירוניות. שינויים אלו מגדירים מחדש מושגים של זמן ומרחב, מערערים בכך את כל הנחות הבסיס עליהן הושתתה “העירוניות הטובה”, ומדגישים את הצורך בראיה מערכתית חדשה, מותאמת, דינמית ורחבה על כל הקשור למרחב האורבני, תכננונו והתנהלותו.⁵  

מגמות צריכה ועירוניות

“העיר נטועה בהרגלים ובמנהגים של האנשים החיים בה. המשמעות היא שהעיר מושתתת על ארגון מוסרי ופיזי, ושני אלו מקיימים יחסי גומלין בדרכים אופייניות המעצבים ומשנים אלה את אלה”.⁶

התנהגות תושבי העיר והדרך שבה יחידים וקבוצות פועלים במרחב העירוני מושפעת ומעוצבת על ידי שורה של גורמים ברמות שונות.⁷ המונח “צריכה” מתייחס למגוון רחב של מוצרים כגון בגדים, מזון, מוצרי חשמל ועוד ושירותים כגון תחבורה, חינוך, בנק, דואר, קופ”ח ושירותים מבעלי מקצוע שונים.⁸ “התנהגות צרכנית” מוגדרת ככל פעולה הקשורה לרכישה, חיפוש, שימוש והערכה של מוצרים או שירותים שמצופים לענות על צרכיו של האדם.⁹ כיום, הצריכה שלנו הפכה ל”היפר צריכה” הן מבחינת הכמות והן מבחינת המהירות.¹⁰ אך השינוי המהותי ביותר התרחש בזמן ומקום הרכישה. בזכות המסחר המקוון (הקניות באינטרנט) שהפך כבר לשגרתי, אנחנו יכולים לקנות כמעט כל דבר, בכל זמן ומכל מקום, מבלי לצאת מהבית, בלחיצה על מסך הטלפון הנייד. 

להתנהגות הצרכנית היומיות שלנו (החלטותינו מה לקנות, איפה וכמה?) ולשינויים בה יש השפעה על המרחב האורבני בכל היבט אפשרי – מבנה העיר, מערכת התשתיות, העירוניות, התנהלות העיר, נראותה, משאביה, פיתוחה, סיווגה בהשוואה לערים אחרות ועוד. ¹¹ לדוגמא: בחלוף השנים מתחמי המסחר המסורתי “הישן” כגון חנויות רחוב ירדו מחשיבותם. ודווקא המתחמים הלוגיסטיים עוברים לקדמת הבמה בשנים האחרונות, לאור התעצמות הקניות באינטרנט.¹²

דפוסי הצריכה החדשים גורמים לשינוי ביחסי הכוחות בין השחקנים הקיימים במגרש האורבני. אם עד כה המשפיעים העיקריים על העירוניות היו משרדי הממשלה השונים (המדינה), הרשויות המקומיות ומתכנני הערים והאדריכלים (הרובד המקצועי) אשר הגדירו שטחים שישמשו כמרחבים המיועדים לצריכה, קבעו את מיקומם במרחב האורבני תוך שילובם בתוכו באמצעות קישוריות, הרי שכעת המגזר העסקי (היזמים, היצרנים, היבואנים, הספקים וחברות המשלוחים) והצרכנים עצמם (התושבים), הופכים לבעלי השפעה רבה יותר על העירוניות ולאו דווקא על פי “הנורמות” של הממסד התכנוני.¹³

נדגים זאת באמצעות בחינת פעולת הצריכה הנפוצה ביותר – רכישת מזון. משפחה ממוצעת בישראל מבצעת “קנייה שבועית” אחת גדולה. בעבר הלא רחוק, הקנייה השבועית נעשתה לרוב על ידי נסיעה פיזית לסניף של רשת מזון גדולה המצוי בפאתי עיר המגורים עם מתחם חנייה ענקי אשר סביבו חנויות נוספות שונות. כיום, אופן רכישת המזון השתנה מאוד. הקנייה השבועית מבוצעת מבלי לצאת מהבית או מהעבודה באמצעות הזמנה באינטרנט מרשת מזון אחת או יותר, והמוצרים מגיעים לפתח הבית. השחקן העסקי (רשת המזון) הסתגל לשינוי הדרמטי הזה במהירות רבה יחסית.¹⁴ לעומתו, לממסד התכנוני, ישנם קשיי הסתגלות מהותיים לשינוי בדפוסי רכישת המזון, תגובתו איטית יותר ואינה רוחבית מספיק, בבחינת “מעט מדי ומאוחר מדי”.

בספרות נהוגות מספר טיפולוגיות צריכה עיקריות אשר ההבחנה ביניהן נעשית בעיקר בהתאם לגודל, חנות עוגן, סוג סחורות נמכרות, מרחב ביקוש, מרחק וזמני נסיעה, נפח השוק הצרכני.¹⁵ להלן נעמוד על העיקריות שבהן הקיימות במרחבים האורבניים הישראלים:

• המכולת המקומית (ההולכת ונכחדת) מספקת את הצרכים הבסיסיים ביותר של מזון והיגיינה, ללא מבחר מגוון, אבל עם יחס אישי, מחיר מופקע, וניתן להגיע אליה בהליכה.

• המרכז המסחרי השכונתי מדובר בדגם מתקדם שהחליף את המכולת השכונתית וכיום גם עתידו אינו מבטיח בחלק מהמקומות. מספק סחורות ושירותים נחוצים ליום יום ושירותים נוספים. יותר מבחר, פחות יחס אישי, מחירים מופקעים וניתן להגיע אליו בהליכה מרחבי השכונה.

• השוק העירוני עובר מיתוג מחדש בשנים האחרונות והופך למתחם צריכה ובילוי אופנתי הכולל גם חנויות בוטיק למצרכי מזון מיוחדים ומסעדות. ההגעה היא ברכב, ולרוב אין חניה מוסדרת ייעודית.

• רחוב מסחרי במרכז הותיק של העיר ברוב המקומות שאינם ירושלים ומדינת תל אביב, מדובר במרחב צריכה שחלף זמנו, מוזנח תכנונית ושומם.

• קניון “חגיגה טהורה” של המפגש בין צריכה לעירוניות וסממן החיות העיקרי של העיר. “עיר מלאכותית בזעיר, מקדשה האולטימטיבי של תרבות הצריכה. חממה של תשוקה וכסף”.¹⁶

• מתחם קניות אזורי לרוב נמצא בפאתי העיר או באזורי תעשייה משותפים לכמה ערים. מתחם צריכה גנרי המשוכפל בכל אזור בארץ עם שטח גדול, חניה, מגוון חנויות רחב, מסעדות ובתי קפה.

• מתחמי נישה החנויות המתמחות בקרמיקה, אינסטלציה, תאורה, ריהוט שמאוגדות במתחמי קניות לרוב מחוץ לעיר או לדוגמא מתחם הבילוי והפנאי העירוני (מסעדות ופאבים) שאף פעם לא ממוקם במרכז העיר. 

• קניות באינטרנט הטיפולוגיה העכשווית היחידה הנמצאת בכל מקום, הפעילה 24/7 והנותנת שירות זהה שאינו תלוי במקום מגוריך.

לאחרונה אנו עדים להתפתחותם של מספר טיפולוגיות צריכה חדשות (וריאציות של הקניות באינטרנט). כך למשל, עד לא מזמן, היינו קופצים מהבית בטרנינג למרכז המסחרי השכונתי המצוי במרחק הליכה. כיום, יותר ויותר תושבים לא עושים אפילו את זה, “בזכות” שירות שהולך ומתפתח המביא לך בשעה 6:00 ליד הדלת את הלחמנייה הטריה שהזמנת ב – 1 בלילה באפליקציה. הפיתוח נוסף הוא הצבת מקררים קטנים של רשתות נוחות המלאים במוצרי מזון בסיסיים בלובי של בניין המגורים, כך שכאשר נגמרת לך הקולה באמצע משחק כדורגל או פתאום גילית בבוקר שאין חלב, אתה פשוט יורד בנעלי הבית והפיג’מה ללובי הבניין, ולוקח את המוצר מאותו המקרר באמצעות סריקת הטלפון הנייד לתשלום.

במשוואת הקשר בין התנהגות צרכנית לבין העירוניות, עמדנו עד כה על פרמטר הצריכה המשתנה כל הזמן, כאשר פרמטר העירוניות נתפס בעינינו כנתון קבוע וידוע. אך האמנם? האם ישנה תשובה אחת מוסכמת על השאלה מהי עירוניות טובה? עם כל הכבוד (כבוד רב בהחלט) לג’יין ג’ייקובס, נראה כי אין הדבר כך.

העיר היא מערכת מורכבת ורב שכבתית ויש בה קשר עמוק בין כלכלה, חברה וסביבה.¹⁷ תופעת העירוניות היא תופעה מורכבת ומקיפה מגוון רחב של תחומים ושחקנים המשתמשים במרחב האורבני. בשל כך, למושג עירוניות הגדרות רבות, המתמקדות בהיבטים שונים של התופעה.¹⁸

בעוד השימוש במושג “תרבות צריכה” כדי להסביר צריכה נשמע מגוחך (כפי שקראתי במקום כלשהו: “זו לא תרבות, ואת לא באמת צריכה”), דווקא בבואנו לדבר על עירוניות, מתבקש להשתמש במושג “תרבות אורבנית” – מכלול השימושים העירוניים על ידי זהויות שונות בעיר ויחסי הגומלין בינם לבין עצמם וביניהם לבין העיר. מערכת מורכבת של גורמים המכוונים ומעצבים את חייו של התושב = הצרכן האורבני ואת התחביר של הנוף העירוני.¹⁹  

קיימות תיאוריות רבות בנושא העירוניות אשר כל הזמן, כיאה לתיאוריות תכנוניות, נמצאות בתהליך של התפתחות. חלקן גורסות כי יש לבחון את העירוניות על פי כללים יבשים וקבועים, מתכון גנרי לתכנון עירוני מוצלח שכל הנדרש הוא ליישמו בקפדנות על כל עיר שהיא ותתקבל עיר משגשגת ומוצלחת.

אחד מהמתכונים העולמיים המפורסמים ביותר לעירוניות טובה הוא זה של ג’יין ג’ייקובס. הרכיב העיקרי הינו מגוון – מגוון של תושבים, חנויות ושימושים מסחריים, מגוון אתני וחברתי כלכלי, מגוון גופי ממשק, מגוון אמצעי תחבורה, מגוון של סוגי בניינים וסגנונות בנייה. המגוון, לפי ג’ייקובס, מאפשר הליכה ברגל או נסיעה באופניים, מילוי מירב הצרכים מרחב המקומי השכונתי, חיי קהילה, וחוויה אורבנית שונה ודינמית לאורך שעות הממה ולאורך זמן.²⁰

המוח הישראלי “היוניקורני”, גיבש מתכון משלו. כך, במסמך “ישראל עירונית 2050” של ארגון “מרחב” – התנועה לעירוניות בישראל פורטו 11 מאפייני ליבה המעידים על קיומה של עירוניות טובה.²¹ לדעתי, דווקא אותה רשימה, היא הסממן הבולט ביותר לעיכוב בהתפתחותו ובתגובתו של הממסד התכנוני לחיים העירוניים עצמם והשינויים הרדיקלים המתרחשים בהם. רוב הפרמטרים ברשימה מתייחסים לסביבה הפיזית, ונעדר מהם גורם אחד מהותי – התושב! התנהגותו, דפוסי הצריכה שלו, חיי הקהילה שלו, העדפותיו המשתנות לעניין מגורים, קניות, בילויים, עבודה. נראה כי הרשימה מורכבת מפרמטרים עליהם הממסד התכנוני עדיין מסוגל לשלוט, והרי מהו תכנון, אם לא הכוח להימצא בשליטה מתמדת בלתי נראית ובלתי מורגשת.

חלקן האחר של התיאוריות התכנוניות טוענות כי עירוניות אינה מערכת ערכים קבועה ויציבה, אלא כל עיר צריכה לגבש הגדרה ייחודית משלה לעירוניות טובה המתאימה לה, למצוא את נוסחת הפלא שלה. עיר קטנה אינה בהכרח צריכה לנסות לחקות את מתכון העירוניות של עיר גדולה על מנת להצליח. לא ניתן לעשות “העתק הדבק” מעירוניות של עיר מטרופולינית חזקה ומצליחה לעירוניות עיר פרפיריאלית קטנה הסובלת מהזנחה רבת שנים בהיבטים שונים, ולצפות לאותה תוצאה.²²

הרשימה הבאה תבחן את השאלה – כיצד יש להגיב למגמות הצריכה בעיר הנוכחית?