מלון לנווד הדיגיטלי

ממשיכים בסדרת הרשימות על הפנים העירוני והפעם פרוייקט שבמרכזו ‘הנווד הדגיטלי’ וניסיון להציע לו מרחב שיענה על צרכיו. מהו מקום שמושתת על הרעיון של “שומקום”?

הנוודות הדיגיטלית הינה תופעה הולכת וגדלה של אנשים העושים שימוש בטכנולוגית תקשורת על מנת להתפרנס במקומות שאינם קבועים. המקום יכול להיות הבית שלהם, בית קפה, חלל עבודה משותף, או מדינה אחרת לחלוטין. הנוודות החדשה היא אורח חיים וצורת מחשבה המבוססים על ארעיות, על שבירת רצפים ואחדויות ועל טשטוש של גבולות טריטוריאליים וסמליים. חלופה המנוגדת לאורח החיים הקבוע והביתי של התרבות המערבית. בניגוד לנוודות הישנה, שמוקמה במחוזות רומנטיים של צוענים, בדווים או אנשי קרקס, הנוודות החדשה מופיעה בתוך התרבות המערבית ובערים שונות בדרום הגלובלי ובאירופה. הנוודות החדשה יוצרת בסיס חדש להתארגנות חברתית; היא מעניקה תחושת חירות וחופש מדומים לאדם המבוית שאינו עוזב למעשה את ביתו הסמלי. זוהי חווייתו של התייר הנצחי. הנוודים הדיגיטליים נמצאים בזמן הלימינלי. כלומר, הם נמצאים באזור ביניים, הן מבחינת המקום בו הם נמצאים והן מבחינת מקומם בחברה.

בעבודתי בחרתי ליצור מלון ייעודי לנווד הדיגיטלי. מלון שנבנה ב”שומקום”, שהוא למעשה חלל אנונימי ונעדר זהות, קצת כמו הנווד הדיגיטלי עצמו. על מנת לבנות את הפרוגרמה למלון חקרתי את הרקע ומאפייני הנווד הדיגיטלי, זאת על מנת לדעת לענות על צרכיו. חקרתי את מושג הזמן הלימינלי ואת הגדרת “שומקום”, כדי לאפיין את המבנה ואת עירוב השימושים הדרוש על מנת ליצור חלל ייעודי משותף למגורים, חיי חברה ועבודה.

ההיסטוריה של הנווד הדיגיטלי

הנוודות הדיגיטלית הוכרה כתופעת מיינסטרים בשנים 2014-2015 כאשר החלו להופיע קהילות מקוונות ייעודיות כמו Nomad List, נפתחו חללים ייעודיים לעבודה והחלו וועידות בנושא.
יחד עם זאת, הופעתה הראשונה של נוודות זו החלה כתופעה אינדיבידואלית יותר בשנות האלפיים. רק אז החלו חברות IT לספק הסדרי עבודה מרחוק למפתחי תוכנה בעיקר ושוק הפרילנסרים האלקטרוניים החל להתפתח.¹ את שורשיה הרחבים יותר של הנוודות הדיגיטלית ניתן לייחס לתנועת התרמילאים ולמעשה לנוודות המסורתית.² נוודים בניגוד למהגרים או מתיישבים, עוברים ממקום למקום לעיתים תכופות. באופן מסורתי הם היו מונעים מהצורך להשיג אוכל, למצוא מרעה לבעלי חיים או להתפרנס בדרך אחרת. כיום הנוודים נעים ברציפות כבחירה באורח חיים מסוג זה.³

הנוודות הדיגיטלית משתמשת בטכנולוגיה על מנת לאפשר לאנשים למצב בו מקום המגורים והעבודה אינם מוגבלים במרחב.⁴  בשנת 1971 נבנו רשתות המחשבים הראשונות לאינטרנט במוסדות צבאיים ואקדמיים בארצות הברית. באותה העת, התאפשרו לוחות זמנים גמישים יותר לעבודה ועלה לראשונה הרעיון של איזון בין חיים לעבודה. על סמך מחקר חלוצי שהתפרסם בשנים 1973-74, הוצג תחום התקשורת בעבודה כאלטרנטיבה לנסיעות עבודה מרובות. לקראת סוף שנות ה-80 יצאו ספקי שירות האינטרנט הראשונים שהעניקו גישה לאינטרנט לכל אחד. יתר על כן, מערכת הטלפון הלוויינית הראשונה יצאה לשוק בשנת 1985 ויצרה את הטלפון הסלולרי. באותה השנה טושיבה יצרה את המחשב הנייד הצרכני הראשון.  באותה העת גם תופעת התרמילאות החלה להתפתח, בעיקר בתאילנד, ונוצר סוג חדש של מטייל עצמאי.

במחצית השנייה של שנות ה-90 נוצר גל של יישומיים עסקיים אלקטרוניים כמו אמאזון ואיביי שאיפשרו לאנשים להרוויח כסף באינטרנט באמצעות חנויות והפניות. עסקאות פיננסיות מקוונות התאפשרו עם בנקאות אלקטרונית, כמו גם פתרונות אונליין טהורים דוגמת PayPal. באותם השנים מחירי הטיסות למרחקים ארוכים צנחו עם השקתם של חברותו תעופה מוזלות. כך, צורות מוקדמות של נוודיזם דיגיטלי החלו להופיע כתופעה נפוצה.⁵

בשנות האלפיים מהירויות נתונים באינטרנט והניידים גדלו באופן משמעותי בזמן שהעלויות פחתו, מה שהוביל לשימוש נרחב יותר וטכנולוגיות משלימות חדשות. הופעת הנוודות הדיגיטלית הונעה יותר ויותר על ידי ההתפתחות הגוברת של “טכנולוגיות חברתיות” כמו לינקדין ופייסבוק. שיחות וועידות וידאו הפכו לזמינות גם הן עם השקת Skype בשנת 2003 ובהמשך העשור “מחשוב ענן” התגלה כספק צורכי ה-IT של נוודים ועובדים אחרים. בענפים רבים “משרד ביתי” הפך לנפוץ יותר ויותר, במיוחד עבור עובדי טכנולוגית מידע ותקשורת כמו מפתחים. בהמשך הוקמו Internet Cafés וחללי עבודה שיתופיים.
בשנת 2007 פרסם Timothy Ferriss ספר שמציע כיצד ניתן לברוח מחיי 9-5 ולעבור לעבודה של ארבע שעות ביום”.⁶ הספר מכר מעל למיליון עותקים ונחשב לתנ”ך של הנוודות הדיגיטלית.

בעשור האחרון האינסטגרם נכנס לחיינו, סמל המגמה לתקשורת חזותית יותר, ותמך בהכרה רחבה של הנוודות הדיגיטלית כתופעה הולכת וגוברת. בעשור זה חללי העבודה המשותפים הפכו גם הם לחשובים יותר כאשר מספר הנוודים הדיגיטליים הכפיל את עצמו מדי שנה ובשנת 2017 הגיע לכמיליון.⁷ חללי עבודה ייעודיים אלה סיפקו מקום ביטוי פיזי לנוודים הדיגיטליים.

כיום לאחר שהקורונה האיצה את המגה של עבודה מהבית וייתכן שתשפיע על כך שיותר מקומות עבודה יאמצו גם לאחריה את העבודה מרחוק, ייתכן כי תופעת הנוודות הדיגיטלית תתרחב.

המלון בשומקום עבור הנוודות חדשה

הנווד המודרני המצויד בתיק נסיעות קטן, מחשב נייד וסלולארי, הוא סוכנו של הקפיטליזם המאוחר, שכן התשתית הכלכלית, התרבותית והבינלאומית מזמינה ומניחה מראש את צרכיו וציפיותיו המרחביות. הנווד המודרני החי במציאות המשתנה, המיידית, חי במקביל במרחבים שונים ומתאים את עצמו לסביבה, כפי שהמרחב מתאים עצמו אל אורחותיו השונות. המרחב עובר “התאמה” עבור הנווד המודרני.

ביתו הוא המרחב הציבורי, והציבורי הופך למרחבו הפרטי. כך ניתן להבין את המיידיות בה הנווד מרגיש בבית דווקא במקום שהינו א-מקום, במוסדות וארגונים בינ”ל כהילטון, סטארבקס, שדות תעופה, קניונים, מקומות בילוי ועוד, מקומות ללא שכבות עבר, ללא מיתוסים המכתיבים קוד התנהגות, מקומות אדישים, “מתים”, המאפשרים את קידודו החופשי של המרחב. ביטול הטריטוריה וחבירתה מחדש מאפשרים את התרחבותה והשתנותה של זהותו של הנווד המודרני, ולהפך, שינויים בזהותו מאפשרים שינויים בתפיסת המרחב. מכאן, זהות המקום נדונה לכישלון כהגדרה אובייקטיבית אלא אפשרית כסובייקטיבית בלבד. “המקום” הוא תבנית ריקה להכלת זהויות חדשות.

ככל שחווה הנווד המודרני מספר מקומות רב יותר- כך מתבטלת עבורו משמעות המקום. המקום עשוי להכיל קהילות והתקהלויות זמניות, ארעיות ודמיוניות, זהו עולם של זהויות מתחלפות המבוסס על מיידיות. כפי שהזיכרון המרחבי ומרחב הזיכרון הינם מרחבים אבולוציוניים, נופים משתנים, כך גם יש ביכולתם של מקומות אלו לשנות זהותם ולהרכיב, להכיל, לבנות מחדש זיכרונות חדשים ואף פיקטיביים שיהפכו למציאות מורכבת מסיטואציות אחרות.

במהותה הנוודות החדשה מבוססת על המקום שהוא שום-מקום. המונח “Non-space” של האנתרופולוג הצרפתי  Marc Auge ומתייחס למרחבים ארעיים ובהם בני האדם נשארים אנונימיים. חלל אנונימי, נעדר זהות וניתן לשעתוק, שאינו מייצר מערכת יחסים יציבה וייחודית בין רכיביו. אתר שאין לו “זיכרון” והיסטוריה, אין לו “סיפור” לספרו ליושביו. שומקומות מופיעים הן כאתרים של רווחה ומותרות והן כאתרים של כאב, עוני ומחסור. בתי מלון ומועדוני נופש, קניונים ושדות תעופה הם דוגמאות מן הסוג הראשון. בתי חולים ומחנות פליטים יכולים לשמש דוגמאות לסוג האחר. “אנטי-מקומות” אלה נחווים בממד אקס-טריטוריאלי מובהק. אלה הם “מקומות מעבר” (מחנות מעבר), מנותקים מהקשר היסטורי ותרבותי, הניתנים לניוד תוך שמירה על המבנה האוטרקי והאוטונומי שלהם.

אם המקום הוא מרחב המוגדר באמצעות גבולותיו הפנימיים והחיצוניים – מרחב היוצר תחושת שייכות וביתיות – שומקום מופיע כהיפוכו. היסודות הבולטים בו הם סטנדרטיזציה ואנונימיות. זהו מקום שעבר תהליך של דה-טריטוריאליזציה המשתמש במערכת סימנים אוניברסליים: כל הסימנים דומים בכל מקום ומקום ולכן אינם שייכים ל”מקומות” שאותם הם נועדו להציג ולבאר.

“שומקומות” הם אתרים המבליטים יסודות של מעבר, אינסטרומנטליות וקישוריות. הם שטחי ההפקר בין מחוזות גיאוגרפיים. הם מבטלים את מושג הגבול. “שומקומות” הופכים לסימן ההיכר של תרבות היפר-טכנולוגית שבה נגישות ועודפות של מידע מערערות על האינטימיות והפרטיות של העבר: הכול מסתכם במבטים המציצניים ששולחים נוסעיה של רכבת פרוורים אל חלונות חדרי השינה והמטבחים של פרוור הפועלים. החיים ה”אמיתיים” נגלים להרף עין כמחזה רחוק.

פרויקט עתידני: המלון לנווד הדיגיטלי

הפרויקט, המוצע הוא סוג של חלום עתידני. המדמיין  חלל מעורב שימושים בו הנווד יכול ללון, לבחור לעבוד לבד או עם קבוצה של אנשים כמותו, לבלות, ליצור חיי חברה ועוד. המלון המוצע מספק מגורים לפרקי זמן משתנים ועונה על הצרכים של הנווד הדיגיטלי. החלטתי לקחת את רעיון ה”שומקום” עד הקצה וליצור חלל שאינו זקוק לקשר עם החוץ, הוא מתנתק ונכנס לבועת זמן נטולת הקשר של מקומיות והגבול בין המציאות לבין הזמן הלימינלי מיטשטש. השתמשתי במבנה הקיים של קניון עזריאלי. הבחירה להתמקם על גבי החזית המזרחית נעשתה בכדי להעמיד את הנווד אל מול הנוף העירוני הקשוח והכנסתו לפנים הקניון. הפונקציות של המלון פזורות על גבי קומה א של הקניון במספר מוקדים שונים, זאת בכדי לייצר שוטטות דרך הקניון. כל חלל מקושר לפנים הקניון ומצידו השני למסדרון מילוט קיים אשר מחזיר אותך לחדר הפרטי

**פרויקט זה גובש במסגרת סטודיו פרויקט גמר בהנחייתו של יואב מאירי במחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי לעיצוב (ׂHIT) בחולון.