המערכתבימים אלה אנו מציינים שנה למותו של יוברט לו-יון. שנה שבה נדמה שהשתנה כל מה שהכרנו ושחשבנו שידענו. תקופה זו מעלה מחדש שאלות ישנות על תכנון ופיתוח, ומציבה אתגרים חדשים שאיתם החברה בישראל תצטרך להתמודד בשנים הקרובות. לצד הגידול הצפוי באוכלוסייה, התרחבות הבנייה והצפיפות הגדלה בערים, נראה שבשנים הקרובות נתמודד ביתר שאת גם עם סוגיות של פיתוח וחיזוק הפריפריה, הצורך בהגברת הייצור התעשייתי והחקלאי, הקמת תשתיות ארציות, שכלול משק האנרגיה, שמירה על שטחים פתוחים, וניהול טוב יותר של אזורי המגע והממשק בין שימושי הקרקע השונים. כל הסוגיות האלה דורשות חשיבה מחדש ומאמץ תכנוני יסודי ומשמעותי, שלא נעשה כאן כמוהו מזה שנים. נראה שגם בנושא הזה, המדינה מגיעה לא ערוכה לאתגרים שבפניהם היא ניצבת.
שאלות וסוגיות מהסוג הזה תמיד העסיקו את יוברט, שאמנם היה מאוד ביקורתי ביחס לתכנון ולמציאות בישראל באופן כללי, אבל תמיד גם האמין בצורך לשנות ולפעול למען מציאות טובה יותר עבור כל יושבי הארץ הזאת. כך, לצד העיסוק המתמשך שלו בתיאוריה של התכנון, הוא פעל גם בשטח, החל בכפרים הבדואיים הלא מוכרים בגליל ועד לשכונת הארגזים בתל-אביב, יחד עם תושבי המקום, במטרה לשפר את סביבות המגורים שלהם. יוברט האמין בכוחו המוסרי והערכי של התכנון כמעשה ציבורי, וביכולת של התכנון לייצר עולם טוב יותר, במידה ונעשה בו שימוש נכון. מתוך הביקורת על המצב הנוכחי שאליו נקלע עולם התכנון המקצועי, הוא האמין גם שטוב לחזור ולהכיר את המקורות של התכנון ואת המיתוסים שעיצבו אותו כתחום שנועד לשרת את טובת הכלל. אל מול האתגרים הגדולים הניצבים לפתחנו כיום, נראה שאכן נדרשת חשיבה מחדש על מהי טובת הכלל, ועל מקומו של התכנון ככלי רב עוצמה להגשמתה.
לזכרו של יוברט לו-יון, אנו מביאים שוב סדרה של שיחות שקיימנו איתו בביתו בקרית טבעון, בגינה, על רקע החורש הטבעי. השיחות עוסקות במהות של העשייה והמחשבה התכנונית, ועל המשבר בו עשייה זו מצויה כיום. אנו מקווים ששיחות אלו יעוררו אצל המאזינים את המחשבה והרצון לבנות מחר טוב יותר.