לאחרונה, קיבלתי הרבה תגובות וסימני שאלה ביחס לרשימה על הקמפיין של משרד התיירות. מה הקשר למרחב? נשאלתי. רשימה זו באה לברר (על קצה המזלג) את הקשר בין מרחב ייצוג, וזהות.

הזהות לפי בארקר 1 היא חלק מן ההבניה חברתית ואינה קיימת מחוץ לייצוג התרבותי.2 הדרך שבה קבוצות, בונות את האני שלהם, משתנה מתרבות לתרבות. על בסיס הכרה זו טוען הול 3. שהזהות היא הבניה חברתית נרכשת והיא מבטאת ייצוגים אשר הם קריאים ומובנים לנו ולאחרים. במילים אחרות, הזהות היא מקבץ של סימנים; סימנים של טעם, של אמונות, גישות ודרך חיים. במקביל, הזהות האישית והחברתית, מסמנת את השונות שלנו במרחב האנושי, כלומר, היא כוללת את המאחד,  את השונה ואת דרכי הייצוג.4

לטענתו של הול המייחד את הסובייקט הפוסט מודרני, הוא ריבוי הזהויות, אשר לעיתים אף סותרות זו את זו. כלומר, הזהות יכולה לכלול זהויות רבות ושונות, המבוססות על המעמד, המין, המגדר, הגיל, האתניות, הלאומיות, הדת, התפיסה הפוליטית של הסובייקט, כאשר כל אחת מן הקטיגוריות אשר צוינו לעיל אינה יציבה. על בסיס האמור לעיל, ממשיך וטוען הול, שהמורכבות והפירוק של הזהות אינם מבטלים את הדיון על הזהות, אלא מחדדים את ערכיה הפוליטיים. הפוליטיקה של הזהות מחדדת את הדיון סביב הכוח  של הסובייקט לפעול (Agency). הרעיון של היותנו סוכנים פעילים (Agency), כפי שהוא מופיע בדיונים רבים 5 הוא קריאה לחופש פעולה, ליצירתיות, למקוריות, ליכולת לשנות דרך מעשים.

            בדומה לזהות, גם הייצוג אינו תבנית קבועה, אלא מושפע מתפיסות וערכים תקופתיים. החל משנות השמונים שאלת הייצוג (הכוללת את זה החברתי, התרבותי, האורבני וכולי), אינה נתפשת כניטרלית או מובנת מאליה. גישה זו הביאה ציירים, כותבים, בימאים, וחוקרים לתאר את העיר בסיפורים שירים, סרטים, וייצוגים חלופיים, והביאה להתמוטטות הגבולות בין ייצוג המציאות למציאות ולהתמוטטות היחסים בין: 6 ‘The real city, the discursive city (and) the disappearing city’.  חשוב לציין כי הגישות הללו אינן שוללות את הגישה האוניברסלית האנונימית, או רואות אותה כחסרת ערך. לפי רוב שילדס,7 העיסוק בשאלות אלו ערער את ההגמוניה של השיח הפוזיטיביסטי. הדיון הפמיניסטי, הפוסט סטרוקטורלי, הפוסט קולוניאלי ואחרים, אפשרו בריחה מן המודל האוניברסלי של העיר הגלובלית, אל דיון בסוגיות סובייקטיביות והאופן שבו הן מבנות את ההסתכלות על העיר. דיון זה עוסק בקשר שבין הגלוי לבין המיוצג.8 הייצוג, כצורה מורכבת של חומר, טכניקה אידיאולוגית ועשייה חברתית, קשורה למחשבה ולדמיון. מכאן מסביר שילדס, העיר אינה רק הסובייקט של ייצוג, אלא גם אובייקט – פורטרט חי אשר כולל תוכניות סטטיסטיקות, מפות, מודלים, לצד חיי היומיום. ייצוגים הופכים את התגובה לעיר ואת הניתוח שלה לאפשריות, הם ממסגרים את העיר, ובאופן זה משנים את הדרך שבה היא מתגלה לנו. שילדס, רואה בפיסיות של העיר שפה של סימנים, אשר מקבלת ביטוי במציאות. המשמעויות של הסימנים הן פוליטיות, בשל היותן קשורות להיבטים הנורמטיביים, כלומר להתנהגות חברתית ‘מתאימה’. דיון ביקורתי של הייצוגים, מאפשר גילוי של היחסים החברתיים בין קבוצות שונות ושל הכוח אשר הביא לארגון הירארכי של הסביבה.

הדיונים סביב שאלות הזהות והייצוג מזהים את המרחב והחברה כישות אחת, אשר אינה ניתנת להפרדה. 9 ובחזרה לרשימה על קמפיין התיירות של ישראל באיטליה. השאלה המרכזית שעולה מהקמפיין הפרסומי המבקש לעודד מבקרים לבוא לארץ, היא כיצד מיוצג המרחב העירוני בישראל? מי בחר לייצג אותו כך, הפוליטיקאי? הקהילה? האם הייצוג נבנה מלמטה? האם הוא מכונן מלמעלה? האם הוא אידיאולוגי? אוטופי? האם נכנע לכוחות השוק?  האם הוא קורא תגר על הסדר החברתי? ובהמשך, איך הוא מיוצג ואת מי הוא מייצג? מי מופיע בו? באיזה אופן? מה הוא מאפשר? ולמי?

  1. Barker, C. (2000),  Cultural Studies: Theory and Practice. London: Sage publications ↩
  2. שם ↩
  3. Hall, S.  (1992), “The Question of Cultural Identity,”. in S. Hall, D. Held and T. McGgrew. (eds) Modernity and Its Futures. Cambridge: Polity Press.; Hall S. Du Gay P., (1996),  Questions of Cultural Identity.  London: Sage publications ↩
  4. Weeks, J. (1990),   “The Value of Difference,” In J. Rutherford (Ed.) Identity: Community, Culture,  Difference. London: Lawrence&Wishart. ↩
  5.   Giddens, A. (1991),  Modernity and Self-Identity. Cambridge Polity:  Press; .Foucault, M. (1979),  The History of Sexuality, Vol. 1: The Will to Truth. London: Penguin Lane.Foucault, M. (1980),  Power/Knowledge.  New York: pantheon.; Rorty, R. (1989),  Irony Contingency, Solidarity. Cambridge :Cambridge University Press ↩
  6. Donald, J. (1997),   “This, Here, Now: Imagining the Modern City,” in Westwood, S. Williams, J.(eds), Imagining Cities.  London; Routledge. ↩
  7. Shields R., (1996),  “A Guide to Urban Representation and What to Do About It: Alternative Traditions of Urban Theory,”  Chapter 11 in King, Anthony  (ed.) , Re- Presenting the City. London: Macmillan Press. ↩
  8. שם ↩
  9. Foucault, M. (1986),  “Of other Spaces,” Diacritics 16; Massey,  D. (1994),  Space, Place and Gender,Cambridge: polity press ↩