האם הציבורי ציבורי? טיילת לואי וחרבות ברזל

כאמור טיילת לואי היא מרחב הטרוגני, אתר מזמין למגוון של אוכלוסיות אשר בימות שלום קיים בו מתח מובנה בין הקבוצות השונות הפועלות בו. השאלה המעניינת נוגעת לאופן שבו המיקרו- קוסמוס העדין הזה מושפע מאירועי קיצון כמו למשל מלחמה. על מנת לחקור את השפעת המלחמה על המרחב הציבורי ניתן לזהות ארבע שלבים מכוננים ביחס לטיילת מרגע פריצת המלחמה ב-7.10 עד לחודש מאי 2024. שלב א: פריצת המלחמה; שלב ב’: נקיטת פעולות חירום; שלב ג’: שליטה חוזרת לידי ישראל ביישובי הגבול;  שלב ד’: עסקת חטופים על הפרק. ברשימה אתייחס לשלביות זו הן בהקשר הפיזי והן בהקשר החברתי.

שינויים במרחב הפיזי עת פרצה המלחמה

מרגע פריצת המלחמה, ניתן לראות את המרחב כתהליך מורכב שיש בו תחנות דרך שמשפיעות את התפקוד, הפעילויות וההגדרות שלו. כאמור ניתן לזהות ארבע נקודות זמן משמעותיות במהלך השנה האחרונה שכל אחת מהן נתתה אותותיה על המרחב הפיזי.

שלב א’: פריצת המלחמה. עם פרוץ המלחמה באופן אומנם זמני יש שממה במרחב הציבורי. אנשים יוצאים רק אם נדרש. הטיילת מצד אחד הופכת למקום מפלט לרגעים קטנים אך משמשת בעיקר את תושבי השכונה. השימוש באתר מלווה בחשש, במובן הפיזי השינוי נראה בכמות הפחותה של אנשים בטיילת ובהרכב המקומי של מיעוט המבקרים.

שלב ב’: נקיטת פעולות חירום. נקיטת פעולות החירום כוללות, הפעלה והקמה של כיתת הכוננות בחיפה שפעלה גם באזור טיילת לואי; כניסה של אוכלוסייה זמנית אך קבועה, אוכלוסיית המפונים; ביטול טיסות של חברות בינלאומיות. במובן הפיזי הפעלת כיתת הכוננות הגבירה את אמצעי הבטיחות בטיילת, המפונים הוסיפה גוון לאומני ודתי לאוכלוסיית הקבע של הטיילת, היעלמות התיירות החוץ היא הביטוי הפיזי לביטול הטיסות.

שלב ג’: שליטה חוזרת לידי ישראל ביישובי הגבול. את הביטוי של החזרת השליטה הישראלית ניתן היה לראות בהגברת המורל בקרב האוכלוסייה הארצית. התיירות פנים החלה להתאושש בכל הודעה של המצב היחסית בטוח במרכז ואף בתקופות מסוימות גם בחיפה. מתצפיות שנעשו במקום, נשמעו שיחות בין עוברי אורח לגבי מצב המלחמה וחוסר האונים של האוכלוסייה הורגש. הביטוי הפיזי האחרון הוא ביטוי פיזי שהתפתח עם התפתחות הספירה הציבורית הווירטואלית. במקרים רבים אנשים נמצאים פיזית במרחב ציבורי, אך ההתעסקות במכשיר הטלפון מנתק את המשתמש לחוויה של המקום ובאיזה שהוא אופן מוסיף מקום נוסף במרחב הציבורי, המקום הווירטואלי. אירוע מכונן נוסף שהשפיע בעיקר על החברה הישראלית בינה לבין עצמה נראת גם במובן הפיזי בטיילת לואי. אזור הכניסה מול מלון דן שמארח מפונים מהיישוב בצפון, שלומי, התמלא בשלטים.

שלב ד’: עסקת חטופים על הפרק. המפה, מסכמת את השינויים הפיזיים לפי האזורים השונים בטיילת. במקרה הזה בדומה להתאמה בין הרכב האוכלוסייה לבין רמת הציבוריות של כל אזור, יש התאמה בין רמת השינויים לבין מדד הציבוריות שנקבע בתחילת העבודה.

שינויים במערכת החברתית

החל מפרוץ המלחמה הועצמו מנגנונים של שיטור ובקרה. שינוי זה כלל: שיטור אגרסיבי יותר, הפעלת כיתת הכוננות, סגירת פעילות קפה אמפטיה במרחב טיילת לואי.

טענת השיטור האגרסיבי עלתה בשיחות עם מרואיינים שסיפרו על תקריות להם היו עדים בהם שוטרים מבצעים חיפושים גופניים בצעירים שמבקרים בטיילת או כאלה שמעבירים את זמן בתחביבים ברחוב יפה נוף. עדות נוספת של אשת חינוך שבמקרה עובדת עם החברה הערבית, מתארת את הקול של בני הנוער, את הפחד שהם חווים להסתובב ברחובות בעיקר כתוצאה מהשיטור המוגבר. בנוסף לשיטור המוגבר, הופעלו כיתות כוננות בחיפה שפעלו ברחבי העיר, כולל טיילת לואי.

ההיבט הנוסף, שונה במהותו, מתייחס למנגנונים החברתיים שהופעלו ברחבי העיר הן בזמן המלחמה והן טרם לה. בחיפה קיימים מנגנונים חברתיים רבים, אחד מהם נקרא קפה אמפטיה. פעילות הקפה דומה לפעילות של תנועת נוער מעורבת, תנועה עם מערכת של מדריכים מקומיים, תשתית חברתית לשיח כנה על היחסים בין היהודים לערבים. עם פרוץ המלחמה הפעילות של קפה אמפטיה הורחבה בפארקים הציבוריים ברחבי העיר אולם נסגרה בטיילת.

השינויים במערכות החברתיות לאחר אירועי ה-7.10, ובעיקר בסמוך לו, בולטים במרחב הציבורי בחיפה. הביטוי הפיזי של הפעלת כיתת הכוננות והכוח המוגבר כלפי חלק מהאוכלוסייה, יצר שינוי מהותי שקשה לתקן אותו. על פי מחקרים מנגנוני הכוח הסלקטיביים מעמיקים את הקיטוב והפעילויות האפלות בקרב אוכלוסיות בני נוער¹

סיכום: האם חיפה תצליח לשמור על הדו קיום? 

טיילת לואי היא אתר המשקף פרדוקסים רבים של המרחב הציבורי בישראל. הפערים החברתיים בין התושבים המקומיים למבקרים בו, הם חלק ממרחב טיילת לואי. אירוע מכונן כמו ה-7.10 יצר שינוי דרמטי בפעילות ובתפקוד של הטיילת וחשף את הפגיעות של החברה בישראל על כל גווניה. שינוי זה כולל הגברה של מנגנוני בטיחות מול ציבור ערבי שמרגיש חלק גדול מהכאב המשותף ונשאר שותף פעיל בתוך החברה הישראלית. בבחינה של השינויים ניתן לתת את הדעת על הנושאים הבאים: חשוב לבחון את השפעת השיטור המוגבר על תחושות הכעס בקרב בני הנוער. ייתכן שיש מקום לבחון פתרונות רכים יותר בעת אירועים קיצוניים. חשוב לעודד את המפגש בין קהילות, שניכר כי התושבים המקומיים נפגשים בחוגים גם בזמנים מתוחים ולא נותנים לאקטואליה להרוס את חיי היום יום שלהם.

אין ספק כי טיילת לואי היא מרחב ציבורי שמאגד בתוכו את החברה הישראלית עצמה. החברה שיודעת לחיות יחד, שיודעת להקים קהילות מעורבות ושואפת תמיד לפיתוח. החברה הישראלית שתמיד צמאה לארח אליה את אנשי העולם שיבואו לראות דוגמה לדו קיום.  

כמו בכל חברה ישנם גם אוכלוסיות נדחקות, שבמקרה הישראלי עוד חיות את הכאב של בני הדור הקודם להם. חלק מההזדמנות היא לעודד את חקירת התרבות הערבית בהווה ועבר שיכולה להועיל בהבנת המרחב, וקיום של חיים משותפים.  

ובמישור האישי, חיפה לימדה אותי שמלחמות משפיעות ומשנות, אנשים ומקומות. בשיחות עם אנשים המחזיקים בדעות ליברליות ולאומניות, הדוברים נשמעו לי קצת מבולבלים. יצאתי מהחוויה עם משפט אחד, של אלברט איינשטיין, שאת ההשראה אליו קיבל בביקורו בטכניון ב-1923: “אי שפיות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות“.