כ-75% מבעלי תואר שלישי, דוקטורים במסלולי תכנון ולימודי עיר בארה"ב אינם ממשיכים לקריירה אקדמית כחוקרים. מדוע זה כך? במה עוסקים בפועל רוב הבוגרים? האם יש לכך דווקא יתרונות? רשימה זו סוקרת את ממצאי המחקר של פרופ' ג'ואנה גאנינג מאוניברסיטת קליבלנד בארה"ב ומעלה שאלות לגבי המצב אצלנו בישראל.
ספרם של ד"ר צבי אלחייני ומיכאל יעקובסון "האדריכלות של נדלר-נדלר-ביקסון-וגיל 2010-1946" מתעד את עבודתם רחבת ההיקף של צמד האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר יחד עם שותפיהם ביקסון וגיל. הספר סוקר את עבודות המשרד בארץ ובחו"ל המשתרעת על פני עשורים ונוגעת במרחבים ציבוריים מכוננים בנוף הישראלי. זו הזדמנות ראשונה להתוודע להיקף עבודתם, ולתמורות שהתרחשו בשדה האדריכלי במישור האידאולוגי והעיצובי.
הראיון עם פרופ' קמפבל הציב תמרור אזהרה על עיסוקי כחוקר באקדמיה, ובכל זאת נרתעתי מדבריה. האם אנו באמת מוכנים להתמקד בכתיבה שתביא לשינוי ממשי גם במחיר אובדן הביקורת? ואיך ניתן להציע שינוי מעשי לטובה אם אני לא יודע מה טוב לאחר? תגובה.
בצומת בין תיאוריה ופרקטיקה, ידע ופעולה, פרופ' הת'ר קמפבל חושבת שצריך להתמקד בשאלות אתיות ונורמטיביות ולעסוק בצדק לא רק מתוך פריזמה אקדמית אלא בניסיון להביא לשינוי ממשי. רק כך נוכל לענות על השאלה מה התפקיד והשליחות של האקדמיה.
החוקרים באקדמיה נוהגים לעיתים קרובות להסתכל באופן ביקורתי על השיח ועל העשייה התכנוניים. אך כמה מהם עשו זאת לגבי העבר המקצועי שלהם עצמם - ועוד כתבו על זה מאמר? התיאורטיקנית והמתכננת האמריקאית סוזן פיינשטיין בוחנת לעומק במאמר יוצא דופן את אבני הדרך בקריירה האישית שלה
כיצד החוקר והמחקר מסתכלים על המציאות, על הפרקטיקה התכנונית? כיצד הם מבינים ומנתחים אותם? מה המתודולוגיה והכלים העומדים לרשותם? אסופת המאמרים החדשה בהוצאת Routledge מעלה על סדר היום את שיטות המחקר בשדה התכנון
