תחנת רכבת קריית אריה בפתח תקווה- תסתכלו עליה ותראו אותנו

האם תחנות הרכבת בישראל הן מרחב ציבורי? אנו מכירים מערים אחרות בעולם התרחשויות שונות שמתרחשות בתחנות אך מה תפקידן בישראל? וכיצד משפיע עיצוב התחנה על השהות בה?

בחינתה של תחנת רכבת כמרחב ציבורי,  היא הזדמנות לשים זרקור על הקשר ההדוק בין שני עולמות, המשפטי – זכויות יסוד שהינן הבסיס של חברתנו ועולם תכנון הערים שהינו כלי המשמש את חברתנו בעל השפעה משמעותית  עליה והמתרחש בה. קיימת השפעה הדדית בין שני התחומים הנ”ל, כאשר מושגים מורכבים כגון פלורליזם, שוויון, פערים חברתיים וחופש התנועה, נוכחים בצורה הפשוטה ביותר בהתנהלות היומיומית האורבנית שלנו (לדוג’: נסיעה ברכבת, דרך ההגעה לתחנת רכבת), ולפיכך מושפעים ממנה. הנחת המוצא פשוטה ביותר, ויש שיגידו כי מדובר באקסיומה של ממש: ישנו קשר ישיר וחזק בין תחום התחבורה הציבורית בכלל, והרכבתית בפרט, לבין ערכינו כחברה דמוקרטית, שוויונית, החותרת לצמצום פערים חברתיים והשואפת להכיל בשלום את מכלול ציבוריה על כלל גווניהם. אך האם תחנת רכבת בישראל היא מרחב ציבורי חברתי? כן, קראתם נכון, אותו מבנה אפרורי וגנרי המפוזר ברחבי מדינתנו, אשר נראה כי רוב משתמשיו (כפי שיפורט במסגרת מסמך זה) מתייחסים אליו כלא יותר מאשר כלי ואמצעי מעבר בלבד, דווקא הוא והמרחב סביבו מהווים תמונת ראי של חברתנו! יש שיטענו שמדובר בעיקר בתמונת חוליה ופעריה, ויש שיגידו כי זו תמונה של חברה מתקדמת, מודרנית ודמוקרטית.

אדון בסוגיה זו באמצעות בחינת תחנת רכבת קריית אריה הנמצאת בעיר מגוריי פתח תקווה. המטרה הינה לאשרר את הנחת המוצא באמצעות הוכחה כי אי השקעה מספקת בתחום התחבורה, גורמת להגדלת פערים חברתיים ולהפך – השקעה בתשתיות תחבורה מובילה לצמצום פערים וחברה שוויונית יותר.

הרכבת לפתח תקווה

לפי נתוני הלמ”ס, פתח תקווה הינה העיר החמישית בגודלה (מבחינת כמות האוכלוסייה) בישראל ומתגוררים בה כיום כרבע מיליון תושבים.¹ בעיר ישנן שתי תחנות רכבת – תחנת סגולה ותחנת קריית אריה. תחנת הרכבת קריית אריה הוקמה בשנת 2008 ונמצאת בצפון-מערב העיר באזור תעשייה קריית אריה.

התחנה מורכבת ממבנה תחנה חד קומתי (אולם הנוסעים) בעל כניסה אחת ושני רציפים משני צידי המסילה הכפולה. המעבר בין הרציפים מתבצע בעזרת מעבר תת קרקעי. בסמוך לתחנה יש שני חניונים, האחד משרת את באי התחנה והשני נועד לשרת את באי האצטדיון העירוני הסמוך, אך בפועל משרת גם את משתמשי התחנה. בנוסף, יש חניית אופניים ותחנת אוטובוס.

ממזרח לתחנה נמצאת שכונת מגורים “אם המושבות” (בשמה הרשמי הינו הדר המושבות, הותיקה והחדשה) בה מתגוררים כ – 25,000 תושבים.² מדרום מערב לתחנה נמצא אזור תעשייה קריית אריה המתמקד בתעשיית היי טק. מצפון לתחנה מוקם בימים אלו מתחם הדיפו של הקו האדום של הרכבת הקלה.

מבחינת צירי התנועה והקישוריות התחבורתית, התחנה מצויה בין מחלף התקווה (כביש 5) במזרח לבין כביש 4 במערב. מדרום לתחנה, ממש בסמיכות אליה עובר כביש “דרך אם המושבות” המוביל מפ”ת (קריית אריה) לבני ברק, רמת גן, רמת החייל ות”א.  דרומית לתחנה שוכן ציר ז’יבוטינסקי שעתיד לעבור בו הקו האדום של הרכבת הקלה. למעט שכונת המגורים ואזור התעשייה, ישנם מספר מוקדי עניין עירוניים מרכזיים בסביבת התחנה: פארק איציק אוחיון (הפארק העירוני הגדול), קניון עופר (מרכז הקניות המרכזי של העיר), בתי חולים בילינסון ושניידר, בית העלמין ירקון (הכניסה של פ”ת) והאצטדיון העירוני הנמצא ממש סמוך לתחנה.

האם תחנת רכבת קריית אריה הינה מרחב ציבורי? 

הבחינה נעשתה  לפי מספר קטגוריות ³ בימי חול ובסוף השבוע: 

מרחב מכליל –התחנה אמורה להיות נגישה ומכילה לכלל הציבור – בכל הגילאים, מגדרים, גזעים, מעמדות ויכולות פיזיות. על פניו, נראה כי התחנה אכן זמינה ופתוחה לציבורים שונים בכל שעות פעילותה, כאשר פעילותו של ציבור המשתמשים/הנוסעים בתוך התחנה אכן מוגבלת למטרה ספציפית אותה התחנה נועדה לשרת – נסיעה בתשלום ממקום למקום באמצעות רכבת. כמו כן, מובנת הימצאותם בתחנה של בקרות כניסה (שערים, בידוק), שילוט האוסר עישון, שילוט המגביל לא להתקרב לסף הרציף, פקחים ומצלמות. אך בבחינה מעמיקה, התשובה הופכת מורכבת יותר כאשר חושבים על “מיקום האתר”, האם המיקום הגיאוגרפי של האתר לא פוגם מלכתחילה בפתיחותו לשימוש מגוון הציבורים המבקשים להשתמש בו? תחנת קריית אריה נמצאת בקצה הצפון-מערבי של פתח תקווה. ההגעה אליו מחייבת שימוש באמצעי תחבורה משלימים, קרי רכב פרטי, מוניות שירות או אוטובוס ולעיתים יותר מאחד. בשעות שיא ההגעה כרוכה בפקקי תנועה המאריכים את זמן ההגעה מעבר לסביר, ולכן לתושבים הגרים בצידה השני של העיר ישנה יכולת פחותה  לעשות שימוש יומיומי בתחנה, אף אם הם זקוקים לכך.

פעילויות בעלות משמעות –בתחנה אין מגוון של עסקים (למעט דוכן קפה ומאפה) ועיצובה מתאים רק לתכליתה העיקרית. לדעתי, מדובר דווקא במשהו שמאוד מאפיין ספציפית את ישראל (בה תחנת רכבת היא רק תחנת רכבת ואינה אתר היסטורי/מוזיאוני/סמלי) ובו זמנית משהו מאוד לא ישראלי, כי בדרך כלל המתכנן ו/או המשתמש הישראלי מאוד אוהב לצרף עשרות שימושים הנלווים לשימוש העיקרי, גם אם הקשר ביניהם מקרי.

נוחות – אמנם מדובר באתר ציבורי המהווה כלי לתכלית מאוד ספציפית, אך השימוש בו אמור להיות מאוד נוח. נראה כי בתחנת רכבת קריית אריה קטגוריה זו מקבלת מענה נאות. ישנם מקומות ישיבה בפנים ובחוץ לציבור הנוסעים, ישנו מזגן במבנה התחנה, ישנה הצללה (סמוך לקירות המבנה) בחוץ. אך כאשר יש עומס רב, כמו בימי ראשון בבוקר, התחנה אינה מתאימה להכיל את הכמות.

ביטחון – בתחנות הרכבת רמת בקרה מאד גבוה. מצלמות האבטחה הקיימות באתר הן “מובנות מעליהן” ולא פעם עזרו לא רק למנוע/לפענח פשע, אלא גם לסייע בעתות מצוקה כגון נפילה מהרציף, שכיחת עגלת תינוק ועוד. רמת הבקרה הגבוהה בתחנה מעניקה תחושת ביטחון וזה בהחלט חלק משירות לציבור שהתחנה נועדה לספק והציבור גם מצפה ממנה לכך.

הנאה – היות ובפריזמה זו מדובר במרחב המצומצם של התחנה בלבד, הרי שהקשר שלה לרחוב מסתיים בעת כניסת המשתמש לשערי התחנה. בהגדרה רחבה יותר, האתר כולל את מתחם החניה ואת דרכי הגישה אליו, הן בתחבורה רכה והן בתח”צ או רכב פרטי. בתחום זה, בשנים האחרונות, בהחלט מתגברת חשיבותה של קטגורית ההנאה ומתכנני האתר שמים דגש רב על סביבת התחנה (בהגדרתה הרחבה) בכלל, ונגישותו / קישוריותו בפרט, בדגש על הגברת ההנאה והנוחות של המשתמשים “הרכים” – הולכי הרגל ורוכבי האופניים. לפיכך, בהקשר לתחנת רכבת בחינת הנאה היא יותר בדגש על הדרך אל התחנה (הליכה, רכיבה על אופניים, נסיעה באוטובוס).

ציבורי, פרטי ומה שביניהם

רמת הציבוריות של המרחבים של תחנת הרכבת משתנה. רחבת הכניסה לתחנה והחניה הינם מרחב ציבורי מובהק. לעומתם, מבנה התחנה (משער הכניסה/בידוק ביטחוני ועד לקו מתקני הכרטוס) הוא כבר מרחב ציבורי “מסונן” (סינון ראשון) – רק מי שעבר את הבידוק הביטחוני יכול להימצא במרחב זה. החלק השני של מבנה התחנה (אחרי קו מתקני הכרטוס ועד הרציפים) הוא גם מרחב ציבורי “מסונן” (סינון שני) – מתוך אלו שעברו את הבידוק הביטחוני, רק מי שרכש כרטיס יוכל להיכנס למרחב זה. בנוסף, יש את המזנון המצוי בתחנה שהוא ייצור כלאיים בכל הקשור ל”ציבוריותו” – כל מי שמצוי במרחב המסונן השני של התחנה יכול, אם ירצה וישלם, לעשות שימוש במזנון ולפיכך, הינו ציבורי אך בבעלות פרטית.

האם תושבי פתח תקווה רואים בתחנת הרכבת מרחב ציבורי?

לפי נמט, המרחב הציבורי מוגדר כציבורי כל עוד החברה מגדירה אותו כך ומפעילה אותו ככזה.⁴ כיצד תושבי פתח תקווה והציבור הישראלי בכלל מגדיר תחנת רכבת? מבחינת הקרקע מדובר באחד מהייעודים הציבוריים המובהקים ביותר, כאשר מרבית התוכניות אף מאפשרות ביצוע הפקעות של קרקע פרטית, במידה ונדרש, לצורך הקמת התחנות. התחנה הוקמה על ידי משרד התחבורה ורכבת ישראל מכספי הציבור ומשלם המיסים. התחנה מתוחזקת ומנוהלת על ידי רכבת ישראל (חברה ממשלתית) מכספי משלם המיסים כאמצעי תחבורה ציבורי שנועד לספק שירות לכלל הציבור ללא הבדל דת, גזע ומין. התחנה מונגשת לבעלי מוגבלויות וחלים בה מגבלות עישון כפי שנדרש במרחבים ציבוריים. התחנה והשירות אותו היא מעניקה נתפסים בעיני הציבור כציבוריים וכקו ישיר למימוש זכותם לתנועה חופשית. הסממן המובהק להיותה של התחנה נחלת הכלל בעיני הציבור הן התלונות לעניין תחנות הרכבת במדינתנו – נקודת המוצא של מרבית התלונות הינה כי מדובר בשירות לציבור ולפיכך עליו להיות איכותי, שירותי, תואם את הצרכים של הציבור ונותן תמורה נאותה לכספי המיסים. התלונות יותר מכל מסמנות כי אנו מתייחסת לתחנות הרכבת כאל נכס לאומי של כולנו וסמל לטובין ציבורי עד כדי כך, שחלק מהציבור אף רואה בה סמל לאחד מהנושאים הציבוריים החשובים השנויים במחלוקת – תחבורה ציבורית בשבת.

מה מנסה עיצוב תחנת הרכבת לומר לנו?

כיצד התחנה נראית? מה העיצוב שלה? החומרים מהם עשויה? בכל אלו, הצדדים החומריים של תחנת הרכבת, ישנם מסרים. אז מה מקימי ומעצבי התחנה (חברת רכבת ישראל ומשרד התחבורה) מנסים לשדר לציבור משתמשי התחנה? מבנה התחנה הינו פשוט וגנרי. מרבית תחנות הרכבת (הלא מרכזיות) החדשות בישראל בנויות באופן זהה – מודרני, אפרורי, לא מזמין, משעמם, המעודד שהייה זמנית לצורך מעבר בלבד ולעיתים נדמה כי אף כוללות מימד מסוים של אי נוחות מכוונת. כאילו רוצה לומר: “אין לך מה להישאר כאן, תעלה על רכבת וסע לשלום” או “רד מהרכבת וצא מהתחנה להמשך ענייניך”. בתחנת קריית אריה, אין מסעדות, אין חנויות. מערכת הישיבה אינה נוחה. כלומר, הכל על מנת שלא נתעכב בה, לא ניצור עומסים שגם יעמיסו  על אחראי הביטחון. המקים והמפעיל אינם מעוניינים שנראה בתחנה  כמרחב לשהייה מהנה ואטרקטיבית ארוכה. המסר ברור: כאן אתה ממתין לרכבת ותו לא! חרף כל האמור לעיל, נראה כי כיום התפיסה הולכת ומשתנה. בחלק ניכר מתחנות הרכבת מתחילים לראות “עירוב שימושים” בתוך מרחב התחנה: בתי קפה עם אפשרות לישיבה (ולא רק מזנון), חנויות לצרכים שונים כגון פרחים, פארם, כספומט. ראו לדוגמא את תחנת הרכבת בירושלים. גם התפיסה התכנונית הולכת ומשתנה וגופי התכנון מתחילים לראות בתחנות הרכבת כמתחמים בעלי מספר תכליות מקבילות של פנאי, תרבות, מסחר ועד כדי ייעוד מגורים. מגמה זו תואמת יותר את המגמה העולמית ואת מגמת הפיתוח העתידי בה דוגלים גופי התכנון לגבי תחנות רק”ל מרכזיות ותחנות המטרו, כאשר נושא הפיתוח של מרחבן וייעודיו השונים המקבילים הינו הנושא החם בעולם התכנון הישראלי כיום.    
 משאלונים שקיימתי עם עשרה נוסעים רנדומליים בתחנת הרכבת  עולה כי למחצית מהנשאלים לא מפריעה הגנריות של התחנה והם רואים בה כאמצעי מעבר בלבד. גם מהתצפיות בתוך התחנה עולה כי המשתמשים הפנימו את המסר כאשר מרביתם אפילו לא מתעכבים באולם הנוסעים, אלא עושים את דרכם ישירות אל הרציפים.

תחנת הרכבת כמרחב ציבורי

לסיכום, לאחר בחינת התחנה לפי המדדים השונים במסגרת הפריזמה המצומצמת של מרחב התחנה כמרחב פיזי בלבד, המסקנה היא כי תחנת רכבת הינה מרחב ציבורי המשרת את הציבור מכספי הציבור. אכן, לא מדובר במרחב ציבורי “מובהק”, קרי אינו ציבורי ב – 100%, אבל כמעט כל מרחב ציבורי שייבחן ברזולוציה גבוהה יתגלה כלא ציבורי מובהק, אלא מיועד לציבורים מוגדרים (רחבים ככל שיהיו, אך עדיין מוגדרים) ואין הדבר פוגם בציבוריותו. כך, תחנת רכבת הינה רק לציבור שיכול לשלם בעד כרטיס הנסיעה ורק לציבור המסכים לעבור בדיקה ביטחונית והרי היינו מעלים על הדעת, כציבור, שיורשה להיכנס לתחנת רכבת אדם המסרב לעבור בדיקה ביטחונית? אכן יש מקומות לשיפור “ציבוריותו” בכל הקשור לנוחות כגון בית קפה במבנה התחנה, נקודות טעינה רבות יותר לסלולרי, מתקני רכישת כרטיסים רבים יותר, שירותים נלווים כגון כספומט, דואר, חנות פארם ונראה כי הכיוון של גופי התכנון הוא אכן לעבות את השימושים השונים במרחב תחנת הרכבת. מבחינת שיוויון והכללה הכניסה לתחנת הרכבת מותנת בתשלום עבור נסיעה  ובידוק ביטחוני שהם סממנים ברורים למידור. אך, מדובר בסוג מידור מתבקש, בסיסי, המקובל בשירותים ציבוריים מסוג זה (שחלקם בתשלום ורובם כוללים בידוק ביטחוני) והמוסכם כנורמה על מרבית הציבור. אי השוויוניות האמיתית והמהותית של תחנת רכבת תתגלה, במלוא גודלה ומורכבותה, בפריזמות הבאות שיפורטו ברשימה הבאה.