תכנון עירוני בקוריטיבה: עבר, הווה ועתיד

העיר קוריטיבה זכתה לתשומת לב רבה בזירה העולמית בשנות השבעים בשל החדשנות יוצאת הדופן שהובילה בתכנון. סדר יום שהקדים את זמנו והפתיע בכך שצמח דווקא בדרום הגלובלי בברזיל בעיר הסובלת מעוני. היא הפכה למודל עולמי. מה קורה בה היום? רשימה זו בוחנת את התוכניות והרביזיות בתכנון העירוני והאתגרים החדשים שהעיר ניצבת בפניהם. תכנון עירוני הוא דינמי וכדי לשמר את ההצלחות יש להתאימו לשינויים הדמוגרפיים, הכלכליים והחברתים. ללא אלו, גם ערים שקידמו אסטרטגיות מוצלחות ופרוגרסיביות לא יצליחו לשמר את היתרון היחסי שלהן.

קוריטיבה היא עיר בדרום ברזיל הידועה בכל העולם כמקור השראה לתכנון עירוני. תחילת התכנון נבעה מגידול אוכלוסייה מואץ שהתרחש באמצע המאה ה-20. בשנת 1940, התגוררו בקוריטיבה 150 אלף תושבים ואילו ב-1980 מספר התושבים צמח למיליון.¹ בעקבות גידול האוכלוסייה, תכנית האב של 1966 ביססה קווים מנחים בנוגע לאזורי ההתפתחות של העיר והגדירה את תצורתה עד ימינו. המטרה המרכזית של התכנית הייתה לשנות את טיפולוגית הצמיחה של העיר מהתרחבות רדיאלית שהוגדרה בתכנית אגצ’ה בשנת 1943 אשר התבססה על גישות מודרניסטיות. גישות הדוגלות בהפרדה של שימושי קרקע בתוך העיר ואסדרה של אזורים טבעיים, למשל, בנייה של תעלות בנהרות. בניגוד לרעיונות אלו, במהלך שנות ה-60, ראש העיר האדריכל חיימה לרנר ושותפיו גיבשו חזון תכנוני חדש לקוריטיבה המבוסס על מודל של התרחבות ליניארית, עירוב שימושי קרקע ותחבורה ציבורית.

המודל החדש צייר את העיר סביב מרכז המקושר ליניארית לאורך צירים מבניים המרושתים בתחבורה ציבורית אשר מנחים את התרחבות מרכז העיר המסורתי. במבנה זה, העיר אורגנה סביב ארבעה אזורים בזיקה ובהתאמה לצפיפות אוכלוסין. אזור 4 הוא הצפוף ביותר, כולל עירוב שימושים, ומשלב תחבורה ציבורית, מסחר, שירותים ומגורים. אזור 3 מתאפיין בצפיפות בינונית ומאפשר מעבר לאזור 2, בו קיימת צפיפות נמוכה. לבסוף, אזור 1 משמש למגורים בלבד וצפיפותו היא הנמוכה ביותר. עם זאת, בכל רחבי העיר, ללא קשר לאזור, מתאפשרים שימושי מסחר, שירותים ותעשייה (לא מזהמת), בגודל של עד 100 מ”ר, במטרה לשפר את הנגישות של האוכלוסייה לפעילויות ושימושים יומיומיים. כך, נוצרת עיר קומפקטית, המציעה מגוון שימושי קרקע ומעודדת אינטראקציה חברתית, פיתוח כלכלי ומוביליות אורבנית.

התכנית החדשנית של ראש העיר, האדריכל חיימה לרנר בשנות השבעים

מבחינת תחבורה, קוריטיבה הקימה נתיבי אוטובוס ייעודיים, הידועים כיום ברחבי העולם כמערכת אוטובוסים מהירים (BRT). הפתרון הזה יושם כאלטרנטיבה לרכבת תחתית, מאחר שלממשלה לא היו את המשאבים הכלכליים להקים תחבורה תת-קרקעית. כך פותחה מערכת הצירים המבניים המכונה “המערכת הטריניארית” (trinary system). המערכת מורכבת משלושה נתיבים מקבילים: נתיב מרכזי לתנועה איטית ותחבורה ציבורית ושני נתיבים חיצוניים לתנועת רכבים מהירה יותר. במהלך השנים, תשתית המערכת שודרגה. לדוגמא, אוטובוסים אקספרס כפולים, המכילים כמות גדולה של נוסעים, והותקנו תחנות ‘צינור’ המאפשרות תשלום מראש ועלייה לאוטובוס באותו מפלס. בנוסף, נקודת ציון היסטורית עבור תכנון עירוני בברזיל התרחשה ב-1972, כשרחוב ה-15 בנובמבר הפך למדרחוב הראשון במדינה שוויתר על נתיב לכלי רכב. באותם ימים, הייתה מחאה ציבורית על כך בטענה שהמהלך ישבש את הפעילות המסחרית אך כיום, הרחוב הוא מרכז קניות פתוח ואחד הרחובות העמוסים בקוריטיבה כולה.

נדבך נוסף בתכנית הוא המערכות הטבעיות בסביבה העירונית. במקור, קוריטיבה התאפיינה בהיעדר תשתית טבעית. עם זאת, בתקופה של עשרים שנה (1972-1992), כמות השטחים הירוקים בעיר הוכפל פי מאה, מחצי מ”ר ל-50 מ”ר לתושב. כיום, המספר אף עלה ל58 מ”ר לתושב.² המדיניות של הקמת פארקים החל משנות ה-70 ואילך מבוססת על רעיונות חברתיים סביבתיים, כמו שימור הצמחייה ובעלי החיים, במיוחד לאורך הנהרות, כדי להגן על מקורות המים ולשפר את ניקוז מי הגשמים על מנת למנוע הצפות. כמו כן, הפארקים משמשים כאזורי פנאי ותיירות המקדמים פעילויות חדשות עבור האוכלוסייה.

בהקשר הזה, המבנה האורבני שתוכנן ב-1966 נשמר עד היום. עם זאת, התכנית עברה שתי ריביזיות משמעותיות ב-2004 וב-2015 ששאפו להתאים את המבנה האורבני, כך שיכיל נקודות ציון עכשוויות ואת דפוס ההתפתחות האופקי של העיר. בזמן שההיגיון של העיצוב נשמר, התשתית הורחבה מהצירים המבניים ועודכנה בהתאם לצרכים העכשוויים. ברביזיה מ-2004 שולבו עקרונות של פיתוח בר קיימא, התפקוד החברתי של העיר וניהול דמוקרטי באדמיניסטרציה העירונית. ב-2015, אמצעים תכנוניים חוזקו והורחבו תוך קידום סדר יום של עירוניות קומפקטיות וחסינה, ובזיקה למחויבויות מדינתיות, לאומיות ובינלאומיות. לדוגמא, שיפור ניקוז הקרקע, עידוד התושבים לגור בסמוך למקום העבודה ושילוב אסטרטגיות פיתוח עירוני בהקשר אזורי.

שינויים בדפוסי הצמיחה בתחילת המאה ה-21

כיום, בשונה מהמאה הקודמת, קצב גידול האוכלוסייה נמצא בירידה ומספר התושבים צפוי להתייצב בין 2030 ל-2040 סביב שני מיליון.³ כל כן ישנם אתגרים אסטרטגיים ומכשולים חדשים עבור התכנון העירוני. ההצעה המרכזית בנוגע ליעדי קרקע היא לפתח את האזורים הריקים בתוך המרחב האורבני הבנוי במקום לבצע פיתוח של אזורים חדשים. כדי להגשים זאת, הכרחי לתעדף פעולות שונות בהתאם לצרכי האזור ולהשתמש בכלי חקיקה על מנת לאזן את שימושי הקרקע בעיר. לדוגמא, באזור המרכזי, יש להגדיל את מקדם הדיור ולהוזיל את היתרי הבנייה למגורים, מכיוון שבאזור חסרים אזורי מגורים. כמו כן, יש לעודד את היצירה של מקומות עבודה בקצוות הצירים המבניים. אם יותר אנשים יעבדו באזורים בהם קווי האקספרס פועלים, תגדל הזרימה של הנוסעים ותעלה הרווחיות מדמי הנסיעה. אולם, סוגיות אחרות עדיין מאתגרות את התכנון העירוני, כמו הרצון לקרב את הדיור החברתי לפנים העיר לאזורים המפותחים שלה. כדי שזה יתאפשר, מקורות המימון הציבורי חייבים להכיר בערך המוסף של הדיור ולא בעלויות שלו.

בנוגע לניידות, חשוב להדגיש כי על אף היות מערכת התחבורה הציבורית מקור השראה עולמי, קוריטיבה היא הבירה הברזילאית עם המספר הגבוה ביותר של מכוניות ביחס לגודל האוכלוסייה, ב-2014 מכונית על כל 1.8 תושבים.⁴ לכן, נעשים מאמצים ליישם תעריף אטרקטיבי לנוסעים חדשים ותעריף בר השגה עבור מי שאין לו אפשרות אחרת, בנוסף לפיתוח מודל עסקי חדש מול המפעילים. במקביל, נעשים מאמצים לקדם ניידות אקטיבית (הליכה ורכיבה על אופניים), באמצעות יצירה של מרחבים ייעודיים להולכי רגל בכל אזור והרחבת רשת שבילי האופניים. לסיום, על מנת לצמצם את פליטות הפחמן של התחבורה הציבורית, יש להחליף את האוטובוסים הנוכחיים באוטובוסים חשמליים. ברם, בשל העיצוב הייחודי של האוטובוסים בקוריטיבה המבוסס פלטפורמה גבוהה, הם לא מהווים שוק משמעותי עבור יצרנים, על אף שהמערכת שוכפלה בערים נוספות ברחבי העולם. לפיכך, צריך לשכנע יצרנים לייצר אוטובוסים חשמליים עם פלטפורמה גבוהה, אחרת יאלצו להתפשר על אימוץ כלי רכב עם פלטפורמה נמוכה ועיצוב מחדש של המערכת.

כיום, למול ההשלכות של משבר האקלים עקרונות תכנית האב של 1966 היו פורצי דרך. פעולות שקידמו ניידות, אזורים ירוקים ועירוב שימושים, יצרו כבר אז, באמצע המאה הקודמת, עיר חסינה וקומפקטית. מאז נותר רק להתאים את העיר הקיימת לגידול האוכלוסייה ולתנאי האקלים המשתנים. כמו כן, חשוב לציין שקוריטיבה, כמו ערים רבות הממוקמות בארצות מתפתחות, סובלת מאתגרים חברתיים, כמו חסך בביטחון ציבורי ועוני, המחמירים לאור השפעות הקורונה. את אלה יש לפתור באמצעות כלים נוספים של מדיניות ציבורית, מעבר לעיצוב עירוני. עם זאת, בארץ שידועה בשחיתות במגזר הציבורי ובמשאבים כלכליים מוגבלים, קוריטיבה הפכה לדוגמא שמוכיחה כי תכנית אב עקבית מתחילה בהוצאה לפועל של רעיונות פשוטים ובעדכונם בהתאם לצרכים של כל עת.