תכנון מדוקדק, תשתיות ברמה גבוהה, דירות מרווחות והבטחה לאורח חיים מודרני ומערבי – כך נראית העיר רוואבי, הגרסה הפלסטינית של מודיעין. אבל האם היא תצליח היכן שהשכנה ממערב כשלה?

הגרסה הפלסטינית למודיעין. שכונות בבנייה בעיר רוואבי. צילום: מיכאל יעקובסון

הגרסה הפלסטינית למודיעין. שכונות בבנייה בעיר רוואבי. צילום: מיכאל יעקובסון

רצינו לנסוע לרוואבי כבר מזמן, מיכאל ואני, אבל לא ידענו איך. בסופו של דבר, מסתבר שכל מה שהיה צריך לעשות זה להרים טלפון. רוואבי היא העיר הפלסטינית המתוכננת הראשונה, הגרסה שלהם למודיעין, אם תרצו. בשנים האחרונות היא נמצאת בתהליכי בנייה על גבעות השומרון, כארבעים קילומטרים מתל אביב וכתשעה קילומטרים מרמאללה, המקבילה הפלסטינית שלה.

כבר בדרך לרוואבי מרגישים בהבדל בינה לבין שאר היישובים הפלסטינים. בגדה המערבית השילוט בדרך כלל מוביל להתנחלויות, ואילו את פני הנכנסים לכפרים הפלסטינים מקבלים בעיקר שלטים אדומים וגדולים המזהירים אזרחים ישראלים מפני כניסה לשטח A. לרוואבי, לעומת זאת, היה שילוט ברור ומאיר עיניים. כאן, שלטי האזהרה האדומים התחלפו בלוגו ירקרק ומעוצב (שחזר על עצמו גם בעיר עצמה, על דלתות המשרדים, בכניסה לאולם המכירות ועל קסדת הבטיחות שחבשנו בעת הסיור).

בשלב ראשון העיר אמורה לאכלס 25 אלף איש ב-23 שכונות, אבל כרגע היא עוד נראית כמו אתר בנייה גדול. מבני המגורים הם בני שבע עד תשע קומות, ומחופים באבן. העיר מתוכננת עד הפרט האחרון עם תשתיות ברמה גבוהה, כולל מערכת אספקת גז מרכזית, כבלים אופטיים, פאנלים סולריים על כל גג, תשתיות תת-קרקעיות ועוד. למבנים יש חניונים תת-קרקעיים, בהם מובטח מקום חניה לכל דירה. כל העיר מתוכננת על ידי משרד אדריכלים אחד, וכתוצאה מכך יש בה אחידות ויזואלית מאוד גבוהה. בהתאם, ההסדרה כאן אמורה להיות מאוד נוקשה: התושבים לא יוכלו לסגור מרפסת, להוסיף פרגולה או להתקין סורגים אם הדבר אינו נכלל בתכנית המתאר.

אבל ההסדרה אינה השינוי התודעתי היחיד שהעיר מבקשת לקדם. כל התפיסה העירונית כאן מבוססת על יצירת אורח חיים חדש, מודרני, מערבי. הרעיון הכללי של העיר מבוסס על חלוקה לשכונות. הן אמנם קרויות בשמות כנעניים של סוגי אבנים וסלעים, אבל מבקשות לקדם אורח חיים חדש. כל שכונה, מסביר לנו האדריכל עלי זיאדה, אמורה להוות מעין קהילה קטנה, ""home zone, כדבריו. בשכונות החדשות הבית לא מסתיים בקיר של הדירה, וכך גם האחריות של הדיירים: כל שכונה שכזו תנוהל על ידי אגודת דיירים, שתהיה אחראית על תחזוקה וניהול של השכונה.

הילדים, על פי החזון של רוואבי, אמורים לשחק בחוץ ולא בחצר של הבית. לפי זיאדה, זוהי תפיסה חברתית שונה מאוד מזו המתרחשת היום בשכם או ברמאללה, בהן המרקם העירוני מבוסס על בתים בודדים, מוקפים גדר, בתוכם מתנהלים חיי היום-יום. גם התכנון של הדירות עצמן נע על התפר בין אורח חיים מסורתי לאורח חיים חדש. במקור, כל הדירות מתוכננות עם שני חדרי סלון, אחד לאורחים והשני למשפחה, באופן שממשיך את הבנייה המסורתית. לא לכולם זה מתאים, וחלק מהדיירים מבקשים לבטל את הסלון הכפול בדירה. ראניה, שליוותה אותנו בסיור בעיר וגם רכשה דירה באחת השכונות הראשונות, מספרת שהיא ויתרה על הסלון הכפול והעדיפה לנצל את החלל להוספת עוד חדר לדירה.

מרכז העיר יתוכנן ברוח דומה לפרויקט ממילא שבירושלים. העיר רוואבי. צילום: מיכאל יעקובסון

מרכז העיר יתוכנן ברוח דומה לפרויקט ממילא שבירושלים. העיר רוואבי. צילום: מיכאל יעקובסון

ההשוואה למודיעין מתבקשת ואכן, שמה של השכנה ממערב עולה שוב ושוב בשיחה. ראניה מתגאה שרוואבי תצליח במקום בו מודיעין נכשלה. בניגוד למודיעין, שאפילו כאן נקראת "עיר שינה", רוואבי, היא מבטיחה, תהיה עיר מלאת חיים. עוד מודל להשוואה הוא פרויקט ממילא שבירושלים. מרכז העיר של רוואבי אמור להיות מתוכנן ברוח דומה, כמרכז מסחרי פתוח להולכי רגל (מעניין אגב, שמאחורי מודיעין וממילא עומד אותו אדריכל, משה ספדי).

בדומה למודיעין, שמיתגה את עצמה בראשית דרכה כ"עיר העתיד", גם כאן מנסים מכור לדיירים החדשים עתיד טוב יותר. נציגי מכירות, מדקלמים בפעם האלף באנגלית משויפת תסריטים על החיים העתידיים ברוואבי. סרטי וידאו תלת-ממדיים והדמיות מעוצבות מראים בדיוק היכן ישחקו הילדים כדורסל, איפה תשבו לשתות קפה ומה יהיה הנוף מהמשרד. רוצים לעשות סיבוב וירטואלי בשכונה, לראות את הבניין ב-360 מעלות או לעשות סיור בדירה? אין בעיה. הכל אפשרי בלחיצה על הטאבלט של איש המכירות או על מסך המגע הענק באולם המכירות.

תסריטים על החיים העתידיים באנגלית משויפת. אולם המכירות בעיר רוואבי. צילום: מיכאל יעקובסון

תסריטים על החיים העתידיים באנגלית משויפת. אולם המכירות בעיר רוואבי. צילום: מיכאל יעקובסון

באותו אולם אנחנו פוגשים גם זוג שהגיע לבחור את פרטי הגמר לדירה החדשה שלו. ברוואבי מוכרים את הדירות יחד עם כל האביזרים, כולל חדרי אמבטיה ומטבחים. הכל ברמה גבוהה, מבטיח האדריכל, בלי חברות סיניות, רק אירופאיות וישראליות. המימון לרוואבי, אגב, מגיע משני מקורות עיקריים: המליארדר הפלסטיני בשאר אל-מסרי מחד, ומשקיעים קאטריים מאידך. ביחד הם בעליהם של חברת הנדל"ן "בייתי" שעומדת מאחורי הקמת העיר. מחירי הדירות, אגב, נעים בין 59 אלף דולר לדירת שלושה חדרים צנועה, ל-140 אלף לדירת 200 מ"ר מרווחת – מחירים שאפשר רק לחלום עליהם מעברו המערבי של הקו הירוק.

המבחן האמיתי של רוואבי יתרחש אחרי אכלוס העיר. האם בנוסף לדירות מרווחות ותשתיות נוחות יתקייימו בה גם חיי עירוניים פעילים, או שבניגוד לתקוות המתכננים התושבים ימשיכו לבלות בבתי הקפה ההומים של רמאללה ויגיעו לרוואבי רק כדי לישון? התשובה אינה טמונה בתכנון מרכז עירוני בסגנון פרויקט ממילא, עם מדרחוב מקורה ומותגים בינלאומיים, אלא דווקא בתכנון סביבות המגורים עצמן והמערכת העירונית בכללותה. כרגע, נראה שהעיר פונה לקהל יעד הומוגני ומורכבת משכונות נפרדות שהקישוריות ביניהן אינה נוחה. מיקום המרכז העירוני בראש ההר והקפתו בשורה של חניונים מקורים עלולים להגביר אף יותר את התלות ברכב –  תלות שגבוהה מראש בעיר שפרושה על טופוגרפיה ומורכבת ממשפחות ממעמד בינוני-גבוהה. אם בכל זאת העיר תצליח לייצר קישוריות טובה, נוחות אקלימית ומרחבים ציבוריים שפונים (בו-זמנית) לקבוצות מגוונות, ואם השכונות יהיו מבוססות על חיבור ולא על הפרדה, רוואבי אולי תצליח להיות יותר מהגרסה הפלסטינית של מודיעין. כפי שנראות התכניות כרגע, הדרך לשם עוד ארוכה.

סרטון התדמית של העיר רוואבי:

 לקריאה נוספת:

– "איך תראה העיר הפלסטינית החדשה רוואבי?" מאת מיכאל יעקובסון, Xnet