בחשכה, שעות לילה מאוחרות, מושלכת פסולת בניין של בטון, ברזל ועפר בשטחים פתוחים בפריפריה ויוצרת מפגעים סביבתיים ובריאותיים קשים. איך זה קורה? ככה זה כשאיש לא מפקח על המשאיות שמפנות פסולת בניין מאתרי בנייה בערים במרכז. המצב הזה הוא סכנה לכולנו.

כולם מדברים על משבר הנדל"ן אבל אף אחד לא מדבר על החומר, על הממשות הפיזית של הענף ובמיוחד על תהליך הבנייה והפסולת הרבה הכרוכה בבנייתם של מבנים. איכשהו, למרות ההאטה בבנייה (שאולי קיימת, אולי מדומיינת, תלוי את מי שואלים), ולמרות עליית המחירים, כמות הפסולת אינה פוחתת, ליהפך, היא רק עולה. פרדוקס? לא בהכרח. כמות פסולת הבנייה תלויה בקצב הבנייה, בגודל וסוג היישוב, ברמת החיים של האוכלוסייה ובטופוגרפיה של המקום. רמת החיים שלנו עולה וכך גם הפסולת אותה אנו מייצרים. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, פעילות של בנייה, ייצור ופיתוח בישראל יוצרת קרוב ל-7 מיליון טון של פסולת יבשה בשנה, מתוכם כ-4 מיליון טון פסולת בנייה וכ-3 מיליון טון עודפי עפר.

20141212 RAHAT ARAD 014

פסולת בניין היא בעיה כואבת – ולא מוסדרת דיו. פסולת בניין בשטח ציבורי פתוח ברהט (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

בשונה מן הפסולת הביתית, שתהליכי האיסוף וההטמנה שלה הוסדרו בשנות ה-90 (כיום קיימות מעט מזבלות לא חוקיות), פסולת הבניין היא בעיה כואבת. את סימניה ניתן למצוא בכל פינה: בתוך הוואדיות, בשדות בר, תלי עפר מבטון ובלוקים "צומחים" בין לילה. קשה מאוד לתפוס את העבריינים. מדובר בבעלי משאיות המפנים את פסולת הבניין ומשליכים אותה באופן בלתי חוקי באישון לילה. קשה לפקח על המפגע כיוון שפסולת בניין אינה מפונה באופן מוסדר על ידי הרשויות אלא מסולקת באמצעות בקשה של התושב או הקבלן שבנה בית וצריך להיפטר מהפסולת. על כן, רק כ-2.5 מיליון טון מפסולת הבנייה מסולקים מידי שנה באופן מבוקר ומסודר, וכ-1.5 מיליון טון מסולקים באופן לא חוקי ומושלכים בשטחים פתוחים ברחבי הארץ. מעבר לפגיעה הנופית, פסולת הבניין יוצרת מפגעים סביבתיים קשים של זיהום מי-תהום, זיהום אויר, התחזקות ריבוי של מזיקים באתר וכמובן אבדן של שטחי קרקע ושטחים פתוחים.

DSC07940

פסולת הבניין אינה מפונה באופן מוסדר על ידי הרשויות. פסולת בניין בשטח ציבורי פתוח ברהט (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

20141212 RAHAT ARAD 027

קלבנים נפטרים מהפסולת ב"חצר האחורית". פסולת בניין בשטח ציבורי פתוח ברהט (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

כשהסתובבנו בעיר רהט, במסגרת מחקר של המעבדה לעיצוב עירוני על נופים ושטחים פתוחים בערי ישראל, נחשפנו לגודל הבעיה. בטון מרוסק, שברי עצים, והרבה עפר, מכסים את הוואדיות והשטחים הפתוחים בעיר. פאוזי אלקרנאוי, סגן מהנדס העיר שהתלווה אלינו, הסביר שמדובר בתופעה נפוצה בכל הערים הבדואיות. קבלני פינוי פסולת, שמגיעים בדרך כלל מהמגזר הערבי והבדואי, מעוניינים לחסוך עלויות ולכן נפטרים מהפסולת ב"חצר האחורית". "בשעה 2 או 3 לפנות בוקר הם שופכים את התכולה ומסתלקים, אף אחד לא רואה ולא יודע", מסביר אלקרנאוי. באופן כזה הנהגים חוסכים בדלק (מאחר שהם לא צריכים להוביל את הפסולת למטמנת פסולת מאושרת), וכן תשלום של היטל הטמנה (מס מיוחד שנגבה על כל טון פסולת בכניסה למטמנה). כך פסולת הבניין של רמת השרון, כפר סבא או תל אביב מגיעה לרהט ולשאר יישובי הדרום.

כל מגרש ריק הופך לשטח פתוח מועד לפורענות. פסולת בניין בשטח ציבורי פתוח ברהט (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

כל מגרש ריק הופך לשטח פתוח מועד לפורענות. פסולת בניין בשטח ציבורי פתוח ברהט (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

מה הפתרון? אכיפה, פיקוח ובקרה. ניתן ליצור מנגנון שבו על כל מי שמתעתד ליזום פרויקט בנייה להפקיד פיקדון מסוים אותו יקבל חזרה רק בעת הצגת קבלה על פינוי הפסולת באופן מסודר. יש ערים שעשו זאת (באר שבע למשל) ואף חוקקו תקנות מיוחדות בנושא בחוקי עזר עירוניים. ערים אחרות מקפידות לתלות שילוט ברור ליד כל מגרש ריק – שטח פתוח מועד לפורענות – ומעסיקות פקחים המחלקים קנסות אם הם תופסים עבריין פסולת בפעולה. עם זאת, לא בכל הערים ישנם שטחים פנויים לזריקת הפסולת ולכן לא כולן משתפות פעולה בנושא. רחוק מהעין, רחוק מן הלב זו הסיסמא והנורמה וכך תושבי רהט המסכנים נאלצים להתמודד עם הפסולת של כל גוש דן.

רשויות חזקות יכולות לאכוף - רשויות חלשות זקוקות לסיוע. שילוט אזהרה בנוגע להשלכת פסולת בניין בכפר סבא (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

רשויות חזקות יכולות לאכוף – רשויות חלשות זקוקות לסיוע. שילוט אזהרה בנוגע להשלכת פסולת בניין בכפר סבא (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

למה זה חשוב? הרי רוב אוכלוסיית ישראל לא ביקרה ברהט ואולי אף לא תבקר. אבל אסור לטעות, גם אם רובנו לא סובלים מהשלכת פסולת הבניין בשטחים פתוחים באופן מיידי, ההפסד מזריקתה הבלתי חוקית הוא של כולנו. מעבר לפגיעה הנופית בשטחים הפתוחים היפים של ארצנו, האסבסט שנמצא בפסולת מתפורר עם הזמן, נישא באוויר ויוצר סיכונים בריאותיים; חומרים דליקים עלולים ליצור בעירה בה נפלטים חומרים מסוכנים לאוויר; ולבסוף מיצי פסולת מחלחלים למי התהום ומסכנים את איכותם. על כן, בהיעדר יכולת של הרשויות חלשות יותר להתמודד עם הנושא, רצוי כי התושב יתעורר. האחריות היא שלנו- כשאת או אתה, בונים בית (או קונים בית מקבלן), כשאת או אתה מתכננים בית שאלו על הפסולת, ודאו שהפסולת פונתה כראוי. דרשו לראות תעודה או קבלה ואל תרפו, גם אם הדבר יחסוך כמה מאות שקלים. בנוסף, תמיד אפשר לצמצם את כמות הפסולת מלכתחילה ולהשתמש בפסולת הבניין כחומרים ממוחזרים. זו הדרך לעורר דיון ציבורי ולדחוף לכיוון של חקיקה מתקנת.

לקריאה נוספת:

– "מי הזיז את האשפה שלי?", מאת כרמל חנני

– "הזבל הוא בעיני המתבונן", מאת כרמל חנני

– "אמץ עיר", מאת יונתן גת