התערוכה A-esthetics מציעה מבט אחר על מה שמוכר לנו כ"סלאמס" בדרום הגלובלי. מעל חמישים צילומיים מרחבי העולם ממחישים את הרבגוניות של מה שמכונה א-פורמאליות בתכנון ובמגורים. אל מול המבט המודרני שמבקש להסדיר מרחבים אלה גישות עכשוויות בוחנות את ההתפתחות בערי הדרום באופן חיובי ומתמקדות בקולקטיביות העירונית, היצירתיות ויכולת ההתאוששות מהירה המאפיינת אותם. 

החודש תיפתח תערוכת צילומים בנושא א-פורמליות במגורים במכון הטכנולוגי  בחולון, שאצרתי באופן משותף עם מיכל חיל. לא התכוונו להציג חזון אפוקליפטי של "פלנטה של סלאמס", אך הקול-הקורא שפתחנו בהחלט משקף את החשיבות ההולכת ומתעצמת של הנושא על המפה הגלובאלית. בעוד שרוב תושבי העולם כיום הם עירוניים, הערים בדרום הגלובאלי גדלות בקצב המהיר ביותר. בו-בזמן, ערי הדרום הן העניות והפחות מתועשות ביותר. במקרים קיצוניים, תופעת ה"סלאמס", או משכנות העוני, יכולה להתפשט על פני כשבעים או שמונים אחוזים מכלל שטחו של היישוב.

אוסף הדימויים העשיר בתערוכה, העומדת על יותר מחמישים צילומים מאת תשעה-עשר משתתפים מרחבי העולם, ממחיש יותר מכל את הרבגוניות של המצבים והחומרים הנקשרים לאַ-פורמאליות במגורים ואת יחסיות המונח "סלאמס" בהקשר הגלובאלי. בשל העֵמדתיות המושרשת במונח זה, המביאה להפחתה והדרה של ה"אחר" מתוך נסיבות כלכליות, פוליטיות, אקולוגיות, תרבותיות משפטיות ואחרות – המינוח המקובל כיום עבור תופעה שכיחה וקבועה למדי זו הוא, כאמור, "א-פורמאליות" בתכנון או במגורים. ה"א-פורמאליות" לרוב מגונה על ידי האליטות השלטוניות  אשר חותרות באובססיבית להשגת "מודרניות" וחולמות על "עיר מושלמת" מבחינת תפקוד, שגשוג, משמעת, פיקוח, סדר והסדרה. באופן פרדוקסאלי, אובססיה וחלומות אלו מחריפים באופן ישיר את המצב, השברירי ממילא, של התושבים המוחלשים המהווים את הרוב העירוני במדינות הדרום.

בנייה בשלבים ותוספות אופיינית למגורים א-פורמאליים, כאן כפי שפלשה לדרך מהטמה גנדי בדרבי (Dharavi), מומבאי, הודו. באדיבות סיטסה דה מאאט (מתוך התערוכה)

בנייה בשלבים ותוספות אופיינית למגורים א-פורמאליים, כאן כפי שפלשה לדרך מהטמה גנדי בדרבי (Dharavi), מומבאי, הודו. באדיבות סיטסה דה מאאט (מתוך התערוכה)

הדימויים שבחרנו כאוצרות מושפעים מהתיאוריות הביקורתיות שעוסקים בתופעה זו, חיפשנו מבט אחר על תופעת  הא-פורמאליות. מצאנו שבאופן גס למדי, ניתן לחצות לשניים את הגישה הקיימת בקרב חוגים פופולאריים, מקצועיים ואקדמיים כלפי הא-פורמאליות בדרום הגלובאלי. מחד, השיח של מדיניות הפיתוח מצייר מציאות עירונית סיוטית וכאוטית המקושרת עם ה"סלאמס" ו"יישובים פולשים." בהביטנו דרך הפריזמה הוויזואלית, ניתן להקביל שיח זה לאַ-אסתטיקה (a-esthetics). במסגרתו, עולים נושאים כמו: מדעי הביו-רפואה ושיעורי תמותה, מגיפות ובריאות ציבורית, איידס, זיהום מי שתייה, קיטוב במגורים, אלימות, כנופיות רחוב, צריכת סמים ואלכוהול, זנות, אמצעי תעבורה קלוקלים, נזקי סביבה, מפגעי אשפה, וחוליים נוספים. למעשה הדימויים הוויזואליים הסנסציונים והקיצוניים העולים מתוך גישה זו מייצרים את מה שניתן לכנות "slum porn" –  אופן ייצוג שנזהרנו שלא לחטוא בו.

מאידך, ויותר לאחרונה, ניתן לזהות פריצת דרך קונספטואלית באמצעות מגוון סוכנים, החל מתערוכות אמנות במוזיאונים מובילים וסרטי קולנוע ועד לחוות-דעת של אורבניסטים מהשורה הראשונה או סקירות מקיפות של גופים כמו UN-Habitat. כל אלו קוראים לשינוי עמוק בגישה, במטרה לחזק את המגמה המובחנת של התפתחות חיובית בערי הדרום ואת הצפי לעתיד בדבר הרחבת קשת ההזדמנויות. בעוד לפי התחזיות רוב תושבי העולם העירוניים ימשיכו עדיין להתגורר ביישובים בלתי-פורמאליים, שיח זה מתמקד בצורות הפיזיות והחברתיות ההולכות ומתגבשות של קולקטיביות עירונית, יצירתיות ויכולת ההתאוששות מהירה. בתרגמנו זאת לייצוגים ויזואליים, ניתן להקביל שיח זה לאסתטיקה (aesthetics). במסגרתו, מבשילה ההבנה בדבר הנוכחות העיקשת של הא-פורמאליות והצורך באימוץ התופעה תוך תכנון סתגלתני המקדם את השכבות המוחלשות. אופן הייצוג כאן לא עורר על כן רומנטיזציה, אידיאליזציה או אסתטיזציה טהורה, מה שניתן לכנות אולי "chic shacks" – אלא חותר לעורר מחשבה מתוך למידת הניואנסים הרבים הקיימים בין שתי הגישות.

בית בעיירה חייליצ'ה, דרום אפריקה. אחד הצריפים היחידים בבנייה-עצמית בעל שתי קומות בעיירה המתפרשת. באדיבות דניאל שוורץ (מתוך התערוכה)

פבלה 'קוולהו בראנקו' בסאו-פאולו, ברזיל. התצלום נלקח במשך פרוייקט התחדשות עירונית, פרי שיתוף הפעולה בין אוניברסיטת גרנדה, ספרד, ובית ספר לאדריכלות בסאו-פאולו. באדיבות מאורו בריאנצה (מתוך התערוכה).

פבלה 'קוולהו בראנקו' בסאו-פאולו, ברזיל. התצלום נלקח במשך פרוייקט התחדשות עירונית, פרי שיתוף הפעולה בין אוניברסיטת גרנדה, ספרד, ובית ספר לאדריכלות בסאו-פאולו. באדיבות מאורו בריאנצה (מתוך התערוכה).

מה בין הא-פורמליות והא- אסתטיקה לישראל?

האזורים המיוצגים בתערוכה מספקים מבטים על הא-פורמאליות אשר מאירים את ה(א-)אסתטיקה של מבני מגורים ביישובים החל מדרום אמריקה ועד לאפריקה, ומדרום-מזרח אסיה למזרח אירופה, דרך ישראל. לא פסחנו על ישראל (בין השאר דרך דימוי הנקשר לתושבי הדרום הבדואים או אחר מגבעת עמל בתל-אביב) מתוך ההכרה שתהליכים גלובאליים אלו בהכרח לא יכולים לפסוח על ישראל. קשה להתעלם מהדמיון בין הג'נטריפיקציה בריו דה-ז'נרו לזו בגבעת עמל בתל אביב, כולל היחס ודחיקת התושבים המקוריים על ידי הרשויות העירוניות והממשלתיות; או בין קיברה בניירובי לפזורה הבדואית בארץ מבחינת הפוליטיזציה של נושא, המתח סביב המעמד החוקי של הקרקע ועוד.

אוסף הדימויים בתערוכה עושה שימוש במגוון קני-מידה ונקודות-מבט, וקורא ליצור  קווי דמיון ושוני בין המקרים הרבים, הן מושגית והן מרחבית. ניתן לומר שהמאפיין החוצה את הדימויים הוא רוח ההתנגדות של  הצלמים להכללות באשר לתופעת ה"סלאמס", תוך רגישות ואמפטיה להגיון העומד מאחורי המבנים ולבחירות היומיומיות של הדיירים. גישה זו יכולה להוות השראה בעיצוב מדיניות מכילה יותר כלפי הא-פורמאליות בין השאר מצד עיריית תל אביב כמו גם מצד שלטונות ניירובי וריו מדיניות שתהווה חלופה ברת-יישום לעיסוק הבלעדי ב"מודרניות" אשר ממילא אינו רלוונטי עבור תושבים רבים.  

 

**תערוכת צילום בינלאומית בנושא א-פורמאלית במגורים, מכון טכנולוגי חולון, חלל הספרייה, 3 ינואר – 23 פברואר, 2017 אוצרות: גב' מיכל חיל, מנהלת הספרייה; ד"ר ליאורה ביגון, המחלקה ללימודים כלליים

על האוצרות:

ליאורה ביגון- מלמדת במחלקה ללימודים כלליים, מכון טכנולוגי חולון (דוקטור בארכיטקטורה, אוניברסיטת מנצ'סטר) וחוקרת במכון טרומן באוניברסיטה העברית. מתמחה בהיסטוריה עירונית בתרבויות (פוסט-) קולוניאליות ומבקרת בקביעות במדינות אפריקה, היא פרסמה עשרות מאמרים בכתבי עת מקצועיים, ספרים וערכי אנציקלופדיה.

מיכל חיל- מנהלת הספרייה במכון טכנולוגי חולון. משפטנית, בעלת תואר ראשון במדע המדינה ותואר שני ב"שלום ופיתוח" מאוניברסיטת גוטנברג, שבדיה. אוצרת תערוכות, עוסקת במבעים מוסיקליים שונים כל חייה, לרבות עריכה ושידור של תכנית ג'אז ברדיו מקומי, וצלמת חובבת.