מה קורה כשמתכננים בכירים מנסים להבין מהי עירוניות והאם זוהי אג’נדה מתאימה לישראל?

שכונה במודיעין. צילום: רוני בר

שכונה במודיעין. צילום: רוני בר

לא בכל יום אפשר לפגוש בחדר אחד כל כך הרבה מתכננים, מבכירי התחום בארץ, שבאו לדבר על נושא אחד: עירוניות. בסדנה שהתקיימה באוניברסיטת תל אביב במסגרת כנס איגוד המתכננים, התבקשו המשתתפים לנער את האבק מעל מיתוסים שהשתרשו בשדה התכנון העירוני של תחילת המאה ה-21: מיתוס הצמיחה הדמוגרפית הבלתי פוסקת, מיתוס הפיכתו של המרחב הגלובלי למרחב מעויר, ואולי מעל הכל – המיתוס לגבי היותה של העירוניות סדר יום מתאים לכל מקום באשר הוא.

תשובות חד משמעיות לא התקבלו שם. בעיקר, התעורר ויכוח סוער סביב השאלה האם ניתן (או בכלל צריך) להגדיר לקסיקון מושגים משותף: האם בכלל אפשר להגדיר מושגים כמו עירוניות, עיור ומרקם עירוני? האם העירוניות היא כלי מעשי שמייצר פעולה קונקרטית ולכן יש להגדירו באופן ברור, או לחילופין, זהו ערך מנחה, אידיאל או רעיון, שממש כמו יופי או צדק בלתי אפשרי להגדיר באופן חד משמעי?

בצד אחד של המתרס ניצב ארי כהן, מצוות הליווי, המעקב והעדכון של תמ”א 35, שהצביע על הבעייתיות בשימוש במושגים ללא ביאור או הגדרה. “תמ”א 35 יצרה צמד מילים ‘מרקם עירוני’, וכאשר פותחים את הוראות התכנית רואים שהמרקם הזה צריך לקלוט 90 אחוזים מאוכלוסיית המדינה בעשרה אחוזים משטחי המדינה. המונח הזה מכוון פעולות אבל לא כולל פרשנות. אנחנו לא יודעים מהו מרקם עירוני זולת העובדה שהוא צריך לאכלס אוכלוסייה. המושג הוא די ריק ולכן כל אחד נותן לו פרשנות משלו. זה מאוד בעייתי. היה יותר קל לקיים סדר יום אם היה לנו מונח ברור, שלפחות נוכל לנהל סביבו דיון. בהיעדר הסכמה סביב מונחים כמו עירוניות מתקיימים דיונים בקווים מקבילים שלא נפגשים”.

 בצד האחר ניצבה איריס ערבות מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. לטענתה, הדיון במושגים והניסיון להגדירם הוא לא רק מיותר, אלא גם די טרחני. “ניתן להגדיר עירוניות טובה עם מאמץ, אבל לא כדאי לעשות את המאמץ הזה, זה מאמץ מאוד טרחני. אני מציעה שנהיה במקום בו למחקר שלנו יש ערך. כמתכננים, אנחנו לא עוסקים במושגים הגדולים. מצד שני, אנחנו גם לא עוסקים בהתאמה של החדר הספציפי הזה לאדם הספציפי ההוא. אנחנו נמצאים בין לבין, ואנחנו נמצאים בתוך מסגרת – ואותי מעניין לפענח מהי המסגרת הזאת, את החוקים והתקנות”.

הדיון התלהט, והשיחה נשמעה בערך כך:

הלל שוקן: “יש פיל בחדר וקוראים לו עירוניות. אנחנו מדברים סביבו ולא עוסקים בו”.

טלי חתוקה: “השאלה היא האם עירוניות היא בכלל מושג ערכי, זה סדר יום, זה לא משהו פיסי שאנחנו יכולים לכמת אלא סט של תכונות ושל אמונות”.

הלל שוקן: “הגישה הזו גורמת לכך שאנחנו לא רואים את הפיל”.

יוברט לו-יון: “עירוניות זה התירוץ שמתכננים נותנים לביצוע התכניות שלהם. הם מנמקים מדוע התכנית טובה, בכך שהיא משיגה יותר עירוניות”.

איריס ערבות: “עירוניות היא ערך מנחה, וערכים מנחים  אי אפשר למצות בצורה לשונית רו באמצעות דוגמאות, ממש כמו יופי, צדק או אהבה. מה יפה? מה צודק? אנחנו אף פעם לא נגיע להגדרה משפטית”.

הלל שוקן: “אני חולק עליך. בין המושגים עירוניות וצדק אין שום קשר. לצדק אין ביטוי פיסי, זהו מושג מופשט. עירוניות, לעומת זאת, היא לא מושג מופשט”.

איריס ערבות: “עד כמה אנחנו צריכים לתחום, לכמת ולנסח את המושגים? אולי בכלל לא צריך להגדיר באופן מדויק את המושגים בהם אנחנו משתמשים?”

הלל שוקן: “אם אנחנו צריכים לתכנן את הדבר הזה, ושהוא יעבוד, אנחנו חייבים להגדיר אותו”.

יוברט לו-יון: “ברגע שמתכנן משתמש בזה להצדקה לפרקטיקה שלו, הוא חייב להגדיר את זה”

מירב אהרון: “חייבים לפתח סכיזופרניה, בין החוקר ואיש המקצוע. כחוקר אני צריכה להשהות את העמדות האידיאולוגיות שלי”.

ארי כהן: ” מה, כל גישה היא לגיטימית? במה אנחנו מציידים את המתכנן? איך נבקר אותו ללא הגדרות ברורות?”

אסור לטעות. זהו לא רק דיון תיאורטי סביב טרמינולוגיה. במידה רבה, השפה מהווה בסיס לפעולה וליצירת כלים, והאופן בו אנו מגדירים תופעות יכול להכתיב פעולה תכנונית קונקרטית. בסופו של דבר, ההגדרות הן חשובות. הן מאפשרות לנו לקדם פעולות מסוימות ולשפוט פעולות אחרות באמצעות קריטריונים ברורים. עצם חוסר ההסכמה סביב המושגים הבסיסיים מצביעה על כך שגם הכלים התכנוניים בהם אנחנו משתמשים אינם יכולים להילקח כמובן מאליו. הבעיה עם ההגדרות הקיימות של עירוניות היא כפולה: הן משתמשות לעיתים קרובות בקריטריונים וכלים כמותיים כמו גודל או צפיפות, ונוטות להעדיף מודל אחד של עירוניות, כזה המזוהה עם מרכזי הערים הוותיקות ולא עם סביבות מגורים חדשות או עם שכונות שיכונים. כל אלו מתויגות לעיתים קרובות כ”לא עירוניות”, מבלי לנסות ולהגדיר סוגים שונים ומגוונים של מודלים עירוניים. אולי כאן נמצאות חלק מהתשובות: אפשר להשתמש בהגדרות, אבל בהגדרות מורכבות, רב-שכבתיות, איכותניות, שמרחיבות ולא מצמצמות את האופן בו אנחנו תופסים את העיר ואת מנעד הפעולה התכנונית.

ואולי הבשורה העיקרית של היום היתה עצם הדיון עצמו. עצם הוויכוח. העובדה שמתכננים בכירים, מהפרקטיקה והאקדמיה, פינו יום שלם כדי לשאול שאלות, לשמוע רעיונות ולהתחבט בסוגיות שלעיתים קרובות הולכות לאיבוד בתוך העשייה היום-יומית. דיון מסוג זה, אם כן, צריך להיות רק יריית הפתיחה.

***

הדיון נערך במסגרת הסדנה “עירוניות, מיתוסים וכווני חשיבה חדשים”, במסגרת כנס איגוד המתכננים. בקבוצת הדיון שנסקרה לעיל השתתפו: פרופ’ יוברט לו-יון, הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון; אדר’ הלל שוקן, בית-הספר לאדריכלות ע”ש עזריאלי באוניברסיטת תל אביב; פרופ’ נעמי כרמון, הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון; ד”ר מירב אהרון, הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון;  פרופ’ איריס ערבות, הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון;  אדר’ ארי כהן, צוות הליווי, המעקב והעדכון של תמ”א 35. את קבוצת הדיון הנחתה ד”ר טלי חתוקה, החוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב.