‘אידאולוגיה’ לפני הכל: קריאה להצבת הפוליטי בראש סדר היום המחקרי

עלייתן של אידיאולוגיות חדשות ורדיקליות ברחבי העולם הניעה הוצאת גליון מיוחד של כתב העת ‘Planning Theory’, העוסק בתיאוריה של התכנון, סביב מושג ה’אידאולוגיה’. על החשיבות להצבת הפוליטי בראש סדרי היום המחקרי והפרקטי

טבעו הפוליטי של התכנון כרעיון וכפרקטיקה זוכה להסכמה רחבה, ועם זאת מושג ה’אידיאולוגיה’ אינו מהווה אמצעי ניתוח דומיננטי בתיאוריית התכנון. הגיליון המיוחד של כתב העת ‘Planning Theory’ שפורסם בפברואר השנה (2020) Narratives of power: bringing ideology to the fore of planning analysis מבקש לחשוף את חשיבותה של האידיאולוגיה כאמצעי ניתוח, בייחוד על רקע נקודת המפנה העכשווית בפוליטיקה של התכנון הנגזרת מהתמוטטותה של הפוליטיקה השמרנית הישנה ועלייתן של אידיאולוגיות חדשות ורדיקליות. אסופת המאמרים שנבחרה לגיליון פורשת מנעד אפשרויות לחקר המציאות התכנונית-פוליטית דרך מושג זה.

רשומה זו תציג בעקבות סקירה קצרה של רקע פוליטי ותיאורטי, את הרעיונות המרכזיים העולים מתוכם: מהי אידאולוגיה, כיצד היא רלבנטית ביחס לפוליטיקה העכשווית, מהן תכונותיה והשפעותיה ומדוע ישנה חשיבות ליישמה כפריזמה למחקר וניתוח תכנון בייחוד עכשיו.

משחק פוליטי חדש: נקודת מפנה היסטורית

הזמנים הפוליטיים סוערים ובלתי יציבים. מכל עברי העולם מצטברות ראיות לשסעים פוליטיים-חברתיים מעמיקים, אירועי תסיסה אזרחית והפגנות עד כדי הפיכות שלטוניות.¹ רעיונות פוליטיים שתרמו ליציבותם של משטרים במשך עשורים מתמוטטים ומפנים את מקומם למאבקים בין חלקיקי אידיאולוגיות חדשות, מפוזרות ורדיקליות. עלייתו של השיח הפופוליסטי-אוטוריטרי וריסוק כללי המשחק הישנים משמשים לגריפת כוח פוליטי. מגמה זו המתאפיינת בבלבול ותנודתיות מציבה בפני החוקרים, המבקשים לחשוף דפוסים של נטיות והעדפות אידיאולוגיות ולבחון את השפעתם, אתגרים משמעותיים. אם כן ביחס להתפתחויות הדרמטיות העכשוויות ועל בסיס המורכבויות הפרקטיות והתיאורטיות, נדרשת מחויבות מחודשת למחקר של אידיאולוגיות בתכנון.

מגמה עולמית של אירועי תסיסה אזרחית והפגנות עד כדי הפיכות שלטוניות. מחאה נגד פסגת G20, המבורג 2017 (צילום: Peter H, Pixabay)

‘אידיאולוגיה’ בתיאוריה: חקר שאלות יסוד

חקר התכנון מבקש, באופן טבעי, לאתגר את התפיסה ההגמונית על ידי הטלת ספק בנטיות אידיאולוגיות בדרכי הפעולה והתוצרים התכנוניים. אך חקר זה אינו נעשה דרך פריזמה של ‘אידיאולוגיה’, זאת על אף שקיימות הופעות חוזרות ונשנות שלה בהיסטוריה של תיאוריית התכנון.

אידיאולוגיה מהי? בין ‘תרבות’ לשעבוד

בספרו ‘Ideology: An Introduction’ מזהה איגלטון שלוש קטגוריות רחבות של הגדרה ל’אידיאולוגיה’: הייצור הכללי והשוטף של רעיונות, אמונות וערכים בחברה (קרוב למושג ‘תרבות’); גיוסם של אלו במטרה לקדם ולהעניק לגיטימציה לאינטרסים פוליטיים-סקטוריאליים; צורה פוגענית ומשעבדת בה רעיונות אמונות וערכים עוברים מוביליזציה כדי לתת לגיטימציה לאינטרסים כוחניים דרך עיוות וסילוף המציאות.²

בפני החוקרים עומדת אפשרות בחירה בין המסורות הללו. אסופת המאמרים שנבחרה לגיליון מאוחדת סביב גישה סוציולוגית-פלורליסטית הקרובה לקטגוריה השנייה – אידיאולוגיה כתוצר של תמהיל מעמדות, קבוצות וסוכני שינוי בחברה, אך בשונה מהקונספט הרחב של ‘תרבות’ יש לה מוכוונות פוליטית פרקטית כשהיא מגלמת הפעלה של כוח. תפיסה זו מכירה בפעולתן הסימולטנית של אידיאולוגיות רבות ומתחרות³ כשה’אידיאולוגי’ מהווה קרקע להתנצחות על משמעויות פוליטיות, סדרי עדיפויות, הגדרת בעיות ופתרונן, כלומר, האידיאולוגיה היא מקבץ רעיונות פוליטיים שמטרתם להביא לשינוי פוליטי, כאשר זו השלטת מהווה את מערכת האמונות המקובלת חברתית ושולטת בגישות המחשבה והפעולה הציבוריות, ב’קומון סנס’ (Common Sense)⁴ והיתר מתארגנות ביחס אליה. בהתאם לכך הפוליטיקה העכשווית המאופיינת ב’פופוליזם אוטוריטרי’ מוגדרת על ידי סאגר כאידיאולוגיה חדשה, אם כי חלקית ו”רזה” ביחס לאידיאולוגיות המוכרות והמבוססות.⁵ למשטר הנאו-ליברלי מתייחס זאנוטו כאידיאולוגיה הגמונית המערפלת את השיח התכנוני ועל ידי כך מייצרת ומשמרת חזיון תעתועים פוליטי-חברתי.⁶

תכונות האידיאולוגיה: הסתרה, חשיפה והפשטה

אין ספק כי אידיאולוגיה קנתה לעצמה שם רע, יש שיאמרו נרדף, למושג ‘תודעה כוזבת’ (False Consciousness)⁷ – לזו ההגמונית מיוחס כוח לעוות ולהסתיר את המציאות, לקצץ את מרחבי הדמיון האנושי ולגדר את מה שנחשב לאפשרי. השפעה זו ניכרת בעיקר בנטיית המתכננים שלא לערער על הנחות היסוד ההגמוניות או לבקרן (באופן מתמיה אף כשהאידאולוגיה ואיתה הנחות היסוד משתנות) כך שלא נשקלות אלטרנטיבות ממשיות למצב השורר על עיוותיו.⁸ למרבה המזל, “קיצוץ התודעה” אינו טוטאלי שכן לעולם יחיו לצד זו ההגמונית אידיאולוגיות אחרות ומתחרות. הללו מאירות תכונה אידיאולוגית נגדית ומועילה של ‘חשיפה’, הבאה לידי ביטוי בעצם עלייתן ובאופן שבו הן מתארגנות סביב הצבעה על בעיות שנגרמות בשל הרעיונות ההגמוניים המרכזיים ומציעות אלטרנטיבות.

חקר היבטיו המסתירים והמעוותים של הניאוליברליזם, האידיאולוגיה השלטת במערב, המרובדים לתוך התכנון מעסיק חוקרים רבים המבקשים לחשוף את השפעותיה השליליות ומתוך כך להניע שינויים אידיאולוגיים. הגדרת הבעיות התכנוניות ודרכי פתרונן, גם במחיר של מתן לגיטימציה להחרפת תופעות שליליות כגון הידרדרות סביבתית והדרה חברתית⁹ הושרשו כ’קומון סנס’ של הפרקטיקה התכנונית, כמדיניות תכנון טבעית לכאורה אשר בפועל שוללת את זכות הקיום של פרספקטיבות מתחרות. אינץ’ ושפרד טוענים כי המפתח להבנת האופן בו מצב זה מושג ונשמר הינו ניתוח הרטוריקה השכנועית המגולמת בתצורות השונות של השיח הנאוליברלי, בעיקר אתוס ופאתוס כמבצרים נושאים וסדרי יום דרך פנייה לפסיכולוגיה ולרגש החברתי וכך עוקפים את החשיבה הרציונלית.¹⁰ שיחים כאלו מיוצרים, מדוברים ונחשבים על  ידי הפוליטיקאים, בעלי ההון והמתכננים. סאגר חושף לביקורת השפעה אידיאולוגית נוספת וחדשה – אפקט של ‘הפשטה’.¹¹ האידיאולוגיה העכשווית של פופוליזם אוטוריטרי חותרת למחיקת המורכבויות של הבעיות הפוליטיות באמצעות האדרת המנהיג ה”חזק”, צליבת האליטות וחגיגה של אחדות עממית-לאומנית. ה’הפשטה’ מאפשרת התחמקות מהדילמות והקונפליקטים הרבים, המגוונים והסבוכים המאפיינים דמוקרטיה ליברלית.

אפקט ‘הפשטה’ של בעיות פוליטיות מורכבות. ראש הממשלה בנימין נתניהו מציג איור של פצצה ועליה שלושה שלבים בדרך לנשק הגרעיני האיראני בנאומו בעצרת הכללית של האו”ם, ספטמבר 2012 (צילום: J Carrier, UN Photo)

ניצול ה’אידיאולוגיה’ כמנוף לשינוי פרוגרסיבי

כך שבבואנו לייצר שינוי מהותי בדרכי החשיבה התכנונית התיאורטית והפרקטית וביישומן עלינו להכיר בעובדה כי הזירה המשמעותית ביותר להתנגדות אינה מתקיימת במסגרת דיוני המתכננים אלא באזורי המגע עם מערכות פוליטיות רחבות יותר ועם התרבויות המעצבות את הרעיונות הדומיננטיים של התכנון. במובנים רבים המדינה על מוסדותיה והשחקנים וסוכני השינוי הפוליטיים נותרו, גם היום, גורם מרכזי בעיצוב האידאולוגיה השלטת ושעליו נרצה להשפיע.

על אף מורכבותן של המגמות האידיאולוגיות העכשוויות הדיון התיאורטי מחויב להמשיך ולהתמודד עם הניסיון “לתפוס” את נטיותיהן, לאתגר את הנחות היסוד ההגמוניות ולהציע יצירה של מבנים פוליטיים חדשים המושתתים על הנחות יסוד וסדרי יום אחרים. ברמה הפרקטית, אימוץ שיח רטורי “אידיאולוגי” יכול לאפשר הכנסת רעיונות פרוגרסיביים לגבי הפונקציה של התכנון וסדרי העדיפויות שלו לתוך המיינסטרים. עלינו לזכור כי התכנון אינו רק “דיסציפלינה פאסיבית” שמקבלת לתוכה רעיונות שהגו אחרים אלא גם מהווה זירה פוליטית אקטיבית בפני עצמה בה רעיונות וחזונות אלטרנטיביים לחברה ולמרחב יכולים להיווצר.

ככל שהקווים האידיאולוגיים הבעייתיים אשר מאפיינים את העידן הנוכחי ממשיכים להתחוור – שיסוע חברתי, גרימת עוולות מרחביות וסביבתיות יחד עם ערעור על מהימנות ותקפות המקצוע, המחקר על האידאולוגיה של הפרקטיקות התכנוניות חשוב לאין ערוך. ההבנה של האידאולוגי גם על ידי המתכננים וגם על ידי הציבור תוכל לאפשר התנגדות ושינוי של דרכי פעולה.