המערכתסדרה קצרצרים על התחדשות עירונית מסבירים מיטב המומחים מאוניברסיטאות שונות בישראל מה הבעיה בהתחדשות עירונית ואיך לדעתם צריך לעשות את זה אחרת
האם השכונה, הבניין שאתם גרים בו יוכל להתחדש בעתיד? נורית אלפסי טוענת שחייבים לבנות שכונות אדפטיביות כאלה שיוכלו בעתיד להשתנות עם השינויים באורח החיים. אבל שכונות המגדלים שנבנות היום, עם 26 ו-30 קומות לא יוכלו להשתנות, מה יהיה סופן? גם הן יצטרכו לעבור בעתיד פינוי בינוי. הקצרצר הזה הוא על הצורך לעבור מתכנון לא אדפיטבי לתכנון אדפטיבי.
בקצרצר הקודם נורית דיברה על המגרעות של תכנון לא אדפטיבי והצורך לתכנן שכונות אדפטיביות. בקצרצר הזה היא מבקרת את החשיבה הכמותית ששולטת היום בשדה התכנון. המדינה ממלאת טבלאות אקסל של יחידות הדיור אבל מה עם עקרונות תכנון? מהות התכנון? חשיבה על סוג סביבות המגורים שטוב לחיות בהן? הקצרצר הזה הוא על הצורך לעבור מעיסוק בכמות לעיסוק במהות.
כאשר תוכנית מגיעה למתכנן העירוני, על בסיס מה הוא מחליט לדחות או לאשר את התוכנית? אינטואיציה, משא ומתן עם היזם או קריטריונים? כיום אין קריטריונים להערכת תכנית טליה מרגלית טוענת שצריך לייצר כאלה על מנת שתהליך דחיה או אישור של תכניות יהיה שקוף, איכותי וצודק יותר. הקצרצר הזה הוא על הצורך להחזיר את הכוח למתכנן העירוני ולתת לו כלים להערכת תכנית
התחדשות עירונית כפי שהיא היום ממוקדת בבניית מגורים ומשכפלת את אותן יחידות מגורים בכל הארץ. זוהי נקודת מוצא מוטעית לפי טלי חתוקה, מה עם תחבורה, תעסוקה, תעשייה? האם מעבר למגורים אנחנו לא צריכים לחדש ולחשוב מחדש על יתר זירות החיים שלנו? הקצרצר הזה הוא על הצורך לעבור לחשיבה שהיא מעבר לתכנון מגורים בהתחדשות עירונית
מהי נקודת המוצא של תהליכי התחדשות עירונית? ומה נכלל תחת ההגדרה של התחדשות עירונית? רוית חננאל מבקרת את הטרימנולוגיה שהשתרשה בישראל לפיה התחדשות עירונית זה תמ”א 38. אבל חידוש המרקם הקיים לא יכול לנבוע מתכניות נקדותיות. קצרצר זה הוא על הצורך להרחיב את ההגדרה של התחדשות עירונית ולשנות את נקודת המוצא.
הנרייט דהאן כלב היא מדענית מדינה אבל לקשיים והבעיות של תהליכי התחדשות עירונית נחשפה דווקא מתוך ניסיונה האישי. היא מתארת את המשולש בין יזמים, בעלי נכסים ורשויות כמאבק בין כוח ובורות. עבור התושבים, בעלי הכנסים הנכס הוא מקור לכוח אך גם מקור לחולשה. קצרצר זה הוא על יחסי הכוח והפגיעות בתהליכי התחדשות עירונית.
להתחדשות עירונית יש מחיר כבד בעיקר על אוכלוסיות מוחלשות. ארז צפדיה מדבר על הגורם האנושי הנעלם מן המשוואה ומן העיר. שוכרי הדירות וגם חלק מן הבעלים שבסופו של תהליך לא יחזרו להתגורר בשכונה המתחדשת. קצרצר זה הוא על עקירה וזהות.
אחת הבעיות הקשות בהתחדשות עירונית היא הפער בין המרכז לפריפריה. התחדשות עירונית בעידן הניאוליברלי היא עיסקה כלכלית וערכי הקרקע מכריעים אילו אזורים משתלם לחדש. ארז צפדיה מסביר איך הגל הנוכחי של התחדשות עירונית מפלה ומחליש את הפריפריה, עוד יותר. קצרצר זה הוא על הצורך בחשיבה תכנונית מותאמת מקום.
ההיבטים החברתיים של דיור בר השגה הם רבים ובלתי מטופלים, למשל העובדה שאין שהתחדשות עירונית בפריפריה עדיין לא קיבלה מענה רגולטורי. נטע זיו, משפטנית, מציעה מנגנון חלוקתי חדש שיוכל לאזן בין חוסר האיזון בפריפריה ובמרכז. כמו כן היא מציעה להגביל את ‘ההבטחות’ של היזם לדיירים ולחייב תסקיר חברתי מקיף. הקצרצר הזה הוא על הצורך להכניס מנגנונים רגולטוריים שיעזרו ליצור התחדשות עירונית הוגנת יותר.