מעט מרחבים בעיר הם נטולי ייעוד או כאלה שאנשים עושים בהם שימוש שחורג מייעודם ויש להם חשיבות ועוד יותר מכך לכאלה המציעים מפגש עם הטבע בלב העיר. יחד עם זאת הרשויות לא מכחישות את הרצון שלהן לבנות באותם שטחים, כיצד ניתן ליישב את הסתירה הזו? להתערב מבלי להרוס את הספונטניות והאותנטיות שלהם? הצעה להתערבות בשדה בור בגבעתיים

המונח: Loose spaces אשר נטבע על ידי קארן פרנק (2007)1 הינם מרחבים בהם אנשים עושים שימוש לא בהכרח למטרות שלשמן יועדו, או לחילופין הינם שטחים שמעולם לא יועדו לשימוש מסוים. כולם נגישים לציבור אך מה שהופך את המרחבים לכאלה הינו האופן שבו האנשים צורכים את האתר. המגוון הנ”ל חופף במידה עם הגדרתו של לינץ’ (1960)2 למונח “שטח פתוח”. אשר יכול לכלול שטח לא בנוי, אקסטנסיבי, רפוי (loose) ובלתי מחויב. גם קראופורד (1999)3 כוללת במאמרה על מרחבים עירוניים יומיומיים, מגרשים המתאימים לשימושים זמניים והם בעלי זהויות רבות ומשתנות.

המחקר משקף ענין בשטחים אקסטנסיביים קטנים בעלי מופע טבעי, בלב המרקם העירוני הבנוי, וזאת בנוסף לנוכחות הולכת וגדלה של שטחי טבע עירוני משוקמים בשולי המרקם הבנוי. (למשל הסדרת שלולית החורף בלוינסקי בצפון מערב ת”א, שיקום נחל פרדסים בהדר יוסף וכד’). מתוך השאלונים והראיונות מצטיירת תמונה של רצון עז למפגש “בהישג יד” עם פיסת טבע בלב העיר המצטופפת ומחקרים רבים מעידים על התועלת הנפשית הטמונה במפגשים אלה. המרחב בתקופות השגשוג שלו מזוהה על ידי 85% מהמשיבים עם תחושת עונג, התעלות וחופש. למרות זאת עולות מספר סוגיות מהותיות:

1. איום מתמשך של תכניות בניה: השטח בגבעתיים משקף מצב אופייני לשטחים מסוג זה: היותם שטח בהמתנה למימוש תכנית פרטית או ציבורית, בתוך מרחב עירוני מצטופף.4 “אנחנו נצטרך את השטח. זאת לא שאלה של אם יבנה עליו אלא מה יבנה.. העיריה שומעת, מבינה, הצורך מובן אבל זאת איננה אופציה.. אינטואיטיבית הייתי מעדיף להשאיר, לצערי זה לא מתיישב עם הצרכים העירוניים. ודרך אגב, מגיעות גם תלונות על השטח מתושבים“. (מתוך ראיון עם סמנכל תפעול עירוני)

2. חשיפה נמוכה: חלק ניכר מהפוטנציאל למופעים טבעיים הוא ממשק נמוך עם בני האדם, כלומר שטחים רבים נמצאים יחסית בחשיפה נמוכה לקהל, למרות מיקומם בלב הרקמה.

3. השתנות קיצונית של מרחב שאינו מטופל לאורך השנה בהתאם לעונות השנה

4. נגישות ונוחות שהיה במרחב: קיים מתח בין מופע טבעי לאלמנטים המאפשרים שימוש כדוגמת ספסלים, שבילים, תאורה וכד’.

5. בעיות של בטחון אישי ובטיחות: קיים קונפליקט בין הארת השטח לבין שימושים טבעיים ובין הצבת מצלמות ופיקוח לתחושת חופש שתוארה ע”י המשתמשים.

6. שימושים הנמצאים בהתנגשות עם הדפנות, ו/או בינם לבין שימושים אחרים. מרחבים אלה יכולים להוות מצע מתאים לפעולות לא שגרתיות שעשויות להתנגש עם שימושים יומיים באתר.

הקונפליקטים שצפים מהמחקר, טיפוסיים לשטחים “עזובים” פנים עירוניים, ומבחינה זאת מציאת אופנים לישוב הקונפליקטים בשדה הבור רלוונטיים לכלל השטחים מסוג זה בעיר.

רשימה זו מציעה התערבות ומדגימה פתרונות אפשריים לקונפליקטים שעלו במחקר ומשמשת הזדמנות לבחינת המדיניות המוצעת. מאידך, חשוב לציין כי גם הפיתוח האקסטנסיבי, מייצר קונפליקטים חדשים.

1. קביעת עובדות פיסיות בשטח עשויה במידה מועטה להקטין את ההתכנות למימוש היעוד הסטטוטורי. בכל מקרה, התערבות מהסוג המוצע מבטאת התנגשות הן בין האינטרסים של קבוצות שונות בעיר (הדבר עולה במובהק בתשובות לשאלה הפתוחה בשאלון) והן, בין רצונות התושבים לצרכים הפרוגרמטיים העירוניים, המיוצגים על ידי הממסד. לכן, להתערבות בשטח יש אמנם משמעות כלכלית (זניחה יחסית) אבל בעיקר משמעות תודעתית. ניכר, כי לממסד בעיר גבעתיים, קדימות ברורה למימוש צרכים פרוגרמטיים על פני הצורך בזמינות של טבע עירוני. בניגוד לשטחים בנויים, בהם מתאפשר עירוב שימושים לגובה, המגע עם הקרקע בשטחי טבע עירוני הינו תנאי הכרחי. לכן, נדרשת העדפה מתקנת ושמירה מקסימלית על שרידי השטחים הפתוחים האקסטנסיביים בעיר. חשוב לציין כי גם שטחים פרטיים בהמתנה למימוש תכנית, יכולים לשמש כהזדמנות למפגש זמני עם טבע.

2. מומלץ להנגיש ולחשוף את השטח לקהל, באופן מינורי ומעודן. בשטח המדובר למשל, יכולה להתקיים גישה ישירה מתוך פתח גני הילדים היישר אל השדה, אך היא חסומה בגדר גבוהה. מתקיים מצב אבסורדי, בו עשרות ילדים והוריהם מחמיצים הזדמנות יומיומית לטבע בהישג יד. החשיפה יכולה להיות ברמת הנצפות הפיסית, או ברמה התודעתית באמצעות הסברה וקיום פעילויות קהילתיות רלוונטיות.

3. על מנת לייצר רציפות של אטרקטיביות לאורך השנה, מוצע להתערב בשטח באמצעות זריעת פרחי בר עונתית ואולי אף השקית עזר. אמנם, הדבר מהווה התערבות במופע הטבעי, אך יקרב את הקהל בכל עונות השנה למרחב. הזריעה צריכה להיות מושכלת ובתיאום עם האגרונום העירוני והמחלקה לאיכות הסביבה. מתוך אותה תפישה, מוצע לטעת עצים בוגרים מתאימים לחברת הצומח במקום, על מנת לאפשר שהיה בכלל המרחב ולא רק בדפנות ובמטרה לייצר תתי מרחבים בשדה, הנתפש כמרחב אחיד.

4/5. רמת ההתערבות במרחב דורשת דיוק רב על מנת לשמור על אופיו האקסטנסיבי. לכן למעט ענין התאורה, מוצע לשלב אלמנטים ניידים (שמיכות, כסאות) או אלמנטים טבעיים (סלעים קטנים נוחים לישיבה). בנוסף, כבישת שבילי הולכי רגל, בהתאם לשבילי העיזים באתר. באשר לתאורה, מומלץ כי הדבר יעשה בתיאום עם אקולוג על מנת להקטין נזקים לבעלי החיים. יתכן כי ניתן להסתפק בתאורה בשוליים ולאורך שביל העפר הקים.

6. הפתרון במציאות היומיומית להתנגשות פעולות של משתמשים שונים באתר הינו:                                           

 א. הפרדתן במרחב. במקרה הקונקרטי של שדה הבור ההתנגשות המשמעותית ביותר הינה בין קיום מדורות לטבע. ניתן להגדיר מרחב בו מותר להבעיר אש, מרחב חשוף מצמחיה, מרוחק מדופן המגורים.

ב. פיזורן בשעות שונות ביממה. למשל, באמצעות שליטה בשעות הארת המקום.

פתרונות אלה אינם מונעים התנגשות בין השימושים הלא שגרתיים/ חוקיים למרחב הפרטי שבדפנות. הנושא הנ”ל יכול להפתר באמצעות פיקוח והצבת מצלמות.5

תרשים התערבות מוצעת:

  • מצב קיים
  • מצב מוצע

הצורך במדיניות לשטחים אקסטנסיביים בעיר

למפגש עם פיסת טבע בהישג יד, חשיבות עצומה במרחב העירוני המצטופף, כפי שעולה ממחקרים, ראיונות ושאלונים. אין ספק כי האיזונים בין הטבע לאדם עדינים מאד ודורשים התערבות מינימליסטית ומדויקת, מלווה באנשי מקצוע: אקולוג, אדריכל נוף, מתאם עם הקהילה ועוד. מטבע הדברים, התערבות בשטח עשויה להגדיל קונפליקטים בין נוכחות האדם למציאות הטבע, למשל סוגיית תוספת התאורה, או הרצון להתערב בתנאי האקלים הטבעיים באמצעות השקיה ו/או תוספת מינים שאינם מקומיים ליצירת רצף ירוק או סמי ירוק. גם החשיפה של האתר, לטובת הנכחתו והעצמת תחושת הביטחון יכולים לעמוד בסתירה לשמירה על ערכי טבע קיימים. לפיכך ההמלצה המרכזית תהיה: שימת דגש על הצורך הבלתי מתפשר בקיום מרחבים אקסטנסיביים בעיר, במרחק סביר מכל תושב, והתערבות בהם לטובת “הנגשתם” לציבור מתוך כבוד לשלל הצרכים הסותרים.  כצעד ראשון יש לקיים את הצעדים הבאים:

  1. למפות את מצאי השטחים הציבוריים הפתוחים הלא מטופלים בעיר ולבחון אותם בהיבטים סטטוריים. במידה והם מיועדים למבנה ציבור יש לשקול את שינוי מיקום השטח החום לקומות התחתונות בבניה חדשה, על מנת לשמר את השטח כפי שהוא.
  2. למפות את מצאי המגרשים הפרטיים הלא בנויים בעיר ולהחיל עליהם צו גינון עד למימוש יעודם.
  3. לחשוף שטחים אלה באופן פיסי והסברתי לציבור.
  4. להתערב בשטחים אלה באופן מינימלי, כדי להנגישם לתושבים, תוך שילוב אנשי מקצוע אשר ידאגו לאזן בין צרכי האדם לצרכי הטבע.
  5. לאזן בין השימושים השונים, באמצעות סימונים עדינים במרחב של תתי מרחבים לפרוגרמות שונות העלולות להתנגש.
  6. להקפיד מבחינה עיצובית לשמר את רוח המקום כטבעי, פתוח ומקיים.
  1. Franck Karen A. 2007. “Loose Space: Possibility and Diversity in Urban Life”, Routledge ↩
  2. Lynch, Kevin. 1960. “The Image of the City”, MIT press ↩
  3. Crawford, Margaret, John Chase and John Kaliski. 1999.  “Everyday urbanism”, the Monacellie Press NY ↩
  4. השטח הפתוח הראשון בחשיבותו בעיר, גבעת קוסלובסקי נמצא אף הוא במחלוקת עם עירית תל אביב ותחת איום של בניה בחלקו. ↩
  5. אך יכול להוות סתירה מוחלטת לתחושת החופש שמייצר האתר לפי עדויות הנשאלים. ↩