מזלצבורג ועד מוצקין: הכרוניקה התכנונית של הכניסה לקריית מוצקין

ההיסטוריה התכנונית של הכניסה לקריית מוצקין מראה כיצד השינויים הכלכליים והסוציולוגים שעברה החברה הישראלית מתבטאים בשינויים במרחב העירוני. המעבר מפרבר קטן ואינטימי עם מעט תחבורה לצומת תחבורתית סואנת, ומשדרת עצים נעימה להולכי רגל לשדרת חניות. גם האריכטקטורה של הבניינים הגובלים בשדרה השתנתה משמעותית.

״עד קום המדינה, היה זה ישוב פרברי קטן ואינטימי שכלי התחבורה העיקרי בו היה האופניים. ברחוב הראשי, “שדרות השופטים”, שעד שנת 1947, לא היה סלול כלל, חנו עגלות רתומות לסוסים של מחלקי הקרח, הנפט וסוחרי האלטע-זאכאן. מנעול נגד גנבים לא היה צריך, מספיקה הייתה דלת רשת נגד זבובים שהייתה סגורה בו נגד חתולים״. (לייבל ראובן, 2010)¹

הכניסה הראשית לקריית מוצקין, דרך שדרות השופטים,² השדרה המרכזית של הישוב הקטן, הייתה נקודה משמעותית במרחב ונקודת הכניסה לקריה דרך הציר המרכזי, עורק החיים הראשי של הישוב. לאורכו נבנו המוסדות הקהילתיים, התרבותיים והמסחריים של הקריה: בית הכנסת, בית העם, בית הספר אחדות וכל החנויות שמילאו תפקיד מרכזי מבחינה מרחבית וציבורית. על הצומת, בגבול עם קריית ביאליק, מצידה המזרחי של הקריה בכביש עכו-חיפה ובתחילת השדרה, עמד בית קפה בשם דוכס, אשר קם בשנת 1939 ושימש נקודת מפגש מרכזית באזור עוד בימי המנדט. רשימה זו מנסה לפענח את ההתפתחות של אזור הכניסה לקריית מוצקין, ולבחון כיצד המרחב הפך להיות מה שהוא היום. רשימה זו בוחנת את השתנות המרחב הציבורי באזור הכניסה ההיסטורית לקריית מוצקין תוך כדי התמקדות בתווך השדרה באזור בו ישב בית הקפה מאז הקמתו ועד היום.

הכניסה לקריית מוצקין בראי הזמן

שנות ה-40- דרך לא סלולה

באותן שנים השדרה לא היה סלולה. התנועה בשדרה התנהלה בעיקר באמצעות אופניים, עגלות עם סוסים ומפעם לפעם עבר אוטובוס בודד. תנועת המכוניות כמעט לא הייתה קיימת. אחד הדברים שבלטו במרחב הוא שמרכז השדרה, שלאורכו ובליבו בית הקפה, היה עטוף בצמחיה ובעצים נותני צל ונראה כמו מרחב של טבע ירוק בתוך שממת החולות שהייתה מסביב. בית הקפה תוכנן על ידי תושב השכונה, אדריכל-מהנדס י. גורפינקל במידות צנועות בשטח של כ-26 מ״ר והשתלב באופן פרופורציונאלי בשדרה עליה ישב.

בשלהי תקופה זו צמחה הקריה מ-400 משפחות בשטח של 300 דונם, ל -2,900 נפשות על שטח של 570 דונם. עם כניסתם של תושבים חדשים, עולים מאירופה וחיילים משוחררים, ששוכנו בדירות קטנות בבתי קומות בניגוד לבתים הפרטיים צמודי הקרקע של התושבים הוותיקים, החלו פני הקריה להשתנות (לייבל 2010).

שנות ה-50- מרחב ציבורי סולידרי

״… הייתה שם שדרה, שדרה לכל אורך שדרות גושן… של עצים וגינות שאנשים היו יוצאים לשבת שם…זה היה מזל […] לכן אני זוכר כל כך טוב והשדרה הזו […]  שם היינו משחקים כדור גל…״ (נתי כ״ץ, יליד המקום⁴).

לקראת קום המדינה שינה המקום את פניו. הכביש הראשי נסלל ובאזור נבנו שיכונים רבים כדי לאכלס את גלי העלייה הגדולים שהמדינה הייתה צריכה לקלוט. גם קריית מוצקין התגייסה לקליטת העלייה. בסמוך לאזור הכניסה ולאורך ציר עכו חיפה נבנו שיכונים ארוכים עבור העולים החדשים עם דירות קטנות אשר השפיעו באופן דרמטי על המרחב וכמות האנשים שבו. לאורך שני צדי הרחוב התפרשו חנויות ועסקים פרטיים, בעיקר של אוכל וביגוד. עירוב שימושים של מגורים ועסקים באותו בניין היו פרקטיקה מקובלת. הבנק חלש על הכניסה לקריה ושימש כמוקד משמעותי לקהילה:

״בצד שמאל של הכניסה שכן בניין בנק לאומי כשבקומות העליונות התגוררו מנהל הבנק וסגנו ומשפחותיהם  […] וכולם נפגשו בבנק״ (רונית פררה ילידת המקום⁵).

 בשדרה עדיין הייתה נוכחות מועטה של מכוניות והדרך שימשה בעיקר עבור הולכי הרגל. בית הקפה במרכז השדרה, תפקד כמוקד תוסס ומרכזי במרחב. הרשות המקומית שמרה על השדרה כ”מרחב ציבורי” ולא אפשרה גם בקשות לתוספות צנועות במבנה״⁶. הגינה הציבורית שסבבה את בית הקפה שימשה את הסועדים אך לא ניכסה את השטח באופן פיזי. במקביל התקיים שימוש במרחב המגונן בסביבה כמרחב מפגש חברתי, גם עבור תושבי האזור שלא היו בהכרח מבאי בית הקפה.

שנות ה-70- כניסתם של הרכבים

״ ברחוב… הייתה חנות אחת שהייתה החנות של גרעינים הראשונה, היום זה קצת שונה זה תבלינים… אבל פעם זה היה פיצוחים היה ריח של בוטנים הינו מריחים ואת ריח הקפה [היו] מרגישים בכל הרחוב…״ ( כ״ץ)

על אף שכניסת המכוניות החלה לתת את אותותיה במרחב המקומי, עדיין המרחב הצליח לשמר את אופיו האינטימי. הביטוי הראשון להשפעת כניסתם של כלי הרכב הייתה בקטיעתה של השדרה במקטע הראשון לטובת יצירת תחנת מוניות.⁷ במקום עמדו ארבע מוניות והתושבים מספרים שזו הייתה תחנה פעילה ומרכזית באזור, במשך שנים רבות.

השטחים הציבוריים שבין השיכונים לא היו גדולים והשדרה הראשית אשר שימשה את דור הילדים כמרחב לא פורמלי למשחק ומפגש, שינתה את תפקידה גם עבורם: ״רק בשנות השישים האחרונות החלו להופיע כלי רכב פרטיים ואז למעשה ברחוב הזה כבר לא יכולנו לשחק קלאס, חבל, כי אפשר להבין שלא היו ממש חצרות גדולות והילדים היו משחקים יותר ברחובות, אז זה הרחוב הראשי, אז ברגע שהתחילו להגיע אוטובוסים בתדירות יותר גבוהה, הילדים עברו לשחק ברחובות אחרים…״ (פררה) .

מספר הבניינים באזור המשיך לגדול ועימם מספר התושבים. בשנים אלה, בית הקפה התרחב בצידו האחורי אך עדיין שמר על היחסים האורכיים עם השדרה שבתוכה עמד. בשלב זה, שטח בית הקפה המורחב כבר תפס בערך פי שלוש משטח המבנה המקורי. הרישיונות להרחבה התקבלו באופן מוסדר אחרי דיונים מול הוועדה כחוק.

שנות ה-90- התרחבות ושינוי

ללא ספק השינוי הדרמטי ביותר במרחב התרחש במהלך שנות ה-90: לב השדרה לכל אורכה שינה את פניו והפך ממרחב המשכי, אשר שימש את תושבי הסביבה כמרחב למפגש ומקור להנאה למרחב שעיקרו חניה. אמנם השינוי כלל מספר פינות ישיבה לאורכו, אך התכנון נמנע מהתייחסות או יצירת ציר המשכי עבור הולכי הרגל או רוכבי האופניים לאורך השדרה. הצעד נועד לתת מענה למצוקת החניה באזור עבור העסקים והדיירים בשדרה כתוצאה מהעלייה הדרמטית בשימוש ברכבים פרטיים ובגידול האוכלוסייה בקריה. העצים נשמרו אך הפכו לשמש כסוככים לרכבים בחניות החדשות.

איזומטריה מס׳ 4: הכניסה לשדרות גושן (השופטים לשעבר) בשנות ה-90, במרכז בית הקפה מוצארט, בצומת על ציר עכו-חיפה

בצומת על ציר עכו-חיפה כבר בשנות השמונים, החוללו שינויים דרמטיים נוספים: העירייה החליטה לעקור את העצים הקיימים במרחב הכניסה מרחוב ההסתדרות ולשתול במקומם סדרת דקלים אשר תרמו את חלקם בשינוי פני השדרה וחזית הכניסה לעיר. בנוסף, נעשה בצומת הראשית מהלך לשדרוג הכניסה לקריית מוצקין וכנהוג באותה תקופה בכל רחבי הארץ, הוקם שלט מתכת הנושא את שם הקריה.

גם חברת החשמל שידרגה והחליפה את עמודי החשמל הוותיקים שהשתלבו באופן יחסי במרחב בעמודי חשמל ענקיים ברוח התקופה והטכנולוגיה, כשלצד כל עמוד הציבה משפחה של פילרים. בית הקפה בתקופה זו השתנה דרמטית כך שלא ניתן היה לזהות עוד שרידים מהמבנה המקורי של בית הקפה דוכס. מבנה בית הקפה התרחב לכל עבר וכלל גם הקמת מתקן מקורה לפינוי פסולת בחלקו האחורי. בית הקפה שכבר עבר לבעלות אחרת, התרחב כמעט עד שתי קצוות לב השדרה הפונות לכביש והותיר מעט מאוד מקום עבור העוברים והשבים. מהלך זה כלל גם הקמת גדר בנויה לאורכו. היחסים העדינים בין פרופורציות המבנה לשדרה נפרצו ומבנה בית הקפה בשלב זה הגיע לשטח שהוא פי עשרה מהגודל המקורי של בית הקפה הראשון.

2010 עד היום-הטרנספורמציה הושלמה

״… אז הכל זה משרדים וזה מאפייה למטה וחנויות נעליים וחנויות בגדים וכביש שהוא יותר חניות, פחות להולכי רגל, זה לא מה שהיה פעם, זאת אומרת גם לחצות את הכביש כדי להיכנס למוצקין, לפעמים אני הולכת עם עגלת תינוק אני אומרת זה סכנת חיים, צריך להסתכל ימינה שמאלה הכל כל כך עמוס, כל כך מתועש…״ (פררה)

על פניו, השינוי הפיזי משנות ה-90 ועד היום הוא כביכול מינורי, אך עבור הולכי הרגל, הוא דרמטי. מרחב הכניסה לקריית מוצקין הפך להיות ציר מעבר לא רק עבור הולכי הרגל אשר יורדים בתחנת גושן החדשה של המטרונית על כביש עכו-חיפה, אלא בעיקר ציר תנועה עבור כלי הרכב הרבים אשר משתמשים בנתיב זה על מנת להגיע לקריות אחרות. תחושת הסכנה והיעדר הביטחון של התושבת במרחב הזה מגובות היטב בנתונים סטטיסטיים מהשטח על ריבוי תאונות.⁸

השינויים אשר התרחשו במרחב הם רבים: בניין בנק לאומי, שנתפס כבניין משמעותי עבור בני הקריה הפך לעוד בניין מרובה עסקים ונטול יחוד:

״… אבל הבנק הזה היה כאילו הסניף הראשון וזה היה עם המדרגות המיוחדות עם הצורות בנייה המיוחדת כמו הבאוהאוז הזה. […] היום כשאת נכנסת, זה כמו אזור תעשיה את רואה רק בניין עם שלט [..], זה מן בית חרושת של חדרים שבכל חדר עושים משהו אחר, זה חבל לדעתי זה חבל… ״(פררה)

מלבד מרכז השדרה שנעשה צפוף ובלתי נגיש, גם השצ״פים הצנועים עם מרחבי הירק בינות לבתים עברו טרנספורמציה בשנים אלו והפכו להיות בלתי שמישים כמרחב של פנאי עבור תושבי האזור. “ויש שמה היום פחי זבל ואספלט, זה מה שנהיה…״(כ״ץ) במקביל הסוחרים באזור מתארים מצב שעם רדת החשיכה האזור הופך לסביבה לא נעימה הרוחשת פעילות זנות ועסקים מפוקפקים אחרים. בשעות הלילה בנייני הרכבת עם הדירות הקטנות שתוכננו על מנת לקלוט עולים ומשפחות קטנות, מצאו יעוד חדש של עסקים קטנים ופעילות מפוקפקת בשעות החשיכה.⁹

במתחם החניה האחורי, העירייה המשיכה להוסיף מתקנים לאיסוף פסולת, תוך צמצום המעבר במדרכות עבור הולכי הרגל. בקדמת מבנה בית הקפה, החליטה העיריה בשנת 2011, בצעד  מיתוגי על מהלך נוסף: הוספת קיר אבן מוגבה הנושא את שם הקריה ושם הצומת בחזית המבנה.¹⁰בית הקפה הנוכחי ,לוונדר-מוצארט, ממשיך כיום להתפרש היום על פני כל המרחב. לא זוהו סימנים לכך שהעירייה מצדה פעלה לשינוי המצב.

לסיכום, האם קיימת פה מדיניות תכנון בכלל?

מצד אחד ניכר שתנועת כלי הרכב והעסקים נמצאים במקום גבוה בסדר העדיפויות ומצד שני התוכניות במרחב עבור התושבים והולכי הרגל באזור, מתבססים על מהלכים סותרים שאינם חלק מתוכנית סדורה לגבי חזון עתידי וההחלטות נלקחות לעיתים כתגובה למהלכי ולהתרחשויות של גורמים שונים בשטח. המרחב המשותף בכניסה לקרייה, לפחות בעשורים הראשונים שלאחר קום המדינה, היה אומנם מרחב מסחרי במהותו, אך בו בזמן שימש כמרחב ציבורי משמעותי שתפקד קודם כל כמרחב למפגש אנושי וסולידרי בו ההבדלים בין הציבורי, המסחרי, התרבותי, האישי והקהילתי היו שזורים זה בזה וחיזקו זה את זה.  עם השנים המרחב שהיה מוקד למפגש ומשחק נסוג לטובת תנועת כלי הרכב, השוק והיוזמה החופשית. עבור הולכי הרגל, המרחב הלך ונחסם: אם על ידי רכבים נוסעים, אם על ידי רכבים חונים, אם על ידי עסקים קטנים שהחליפו את דיירי האזור ואם על ידי בית קפה שנבנה באופן שהשתלט על מרכז השדרה מקצה לקצה. המרחב הפתוח והמחבר הפך למרחב עמוס, מנותק ומפורק.

בראיון עם מהנדס העיר, רוני טובי¹¹ בנוגע למרחב הכניסה לקריית מוצקין, ניתן היה לזהות תפיסה מאוד פרגמטית, שלא כללה מרכיבים שהתייחסו למרחב כמקום שאמור להכיל רבדים נוספים, כמו תוכן עם זיקת הנאה או יצירת משמעות עבור התושבים. הוא יחס לעצמו את ההחלטה על המרת המרחב המגונן בלב השדרה למרחב חניה. לתפיסתו, שדרת גושן היא קודם כל מסחרית והמרחבים לצדי השדרה נתפסים בעיניו כמרחבי מעבר שאמורים לאפשר לעוברים והשבים תנועה אל המשך רחוב גושן. לדבריו, גם הבניינים שיוקמו בעתיד מכוונים לתמהיל של עירוב שימושים כך שיהיה מסחר גם בקומות התחתונות, משרדים בקומות עליונות ורק למעלה המגורים, מי שבא לגור באזור הזה לטענתו ״צריך לדעת שהוא בא לרחוב שהוא עירוני והוא יכול ללכת ברגל לכל מקום, לרדת מהבית”. הוא אינו רואה במסלולי אופניים או ביצירת מרחבי הליכה המשכיים במרכז השדרה המגונן והמוצל מהלך שעשוי להקל על אותם דיירים עתידיים לנוע ו/או ליהנות מתנועה נוחה במרחב.

ביחס לאפשרות שהשדרות יהוו מקום מפגש עבור תושבים, כמו בשדרות רוטשילד בת”א  למשל, הוא טען שהסיבה היחידה, שאנשים מגיעים לשם היא רק בשל הקיוסקים ולא בגלל הטבע. ביחד עם זאת הוא ציין כי הם גם מתכננים קיוסקים דומים. בנוגע לשבילי אופניים באזור , ציין יוסי מרקוביץ׳ המשנה לראש העיר,¹² כי ישנה תכנית מגירה אך הם אינם מתחייבים לקדם את הנושא. טובי רואה בתוספות השילוט, סוככים ומזגנים באופן לא מבוקר בחזיתות הבניינים כמקור העניין במרחב וככל שהשלטים יהי שונים זה מזה,  בצבעים, בגודל, בצורה, זה יותר טוב:

״אם מישהו יעשה משהו זוהר ומנצנץ שימשוך את תשומת הלב, זה מצוין… ככה זה צריך להיראות ואין פה עניין בכלל של אסתטיקה… כל מיני דברים שהם מונוטוניים או מאורגנים מדי כמו בקניונים הם משעממים״.

מבחינתו, אזור הכניסה כפי שהוא נראה כעת, תואם את החזון המרחבי שלו.

ברשימה האחרונה, ננסה לעמוד על הפירוש הסמיוטי של כל האלמנטים, השלטים והסימנים במקום. מה הם מסמנים? ומה הם אומרים עלינו כחברה?