דפוסי תכנון לציבור הרחב

“למה שכונות בישראל נראות אותו דבר”, הוא סרטון שהוציא כאן, ועונה להגדרה של מה שכונה בספרנו משנת 2020 “דפוסי תכנון”. אז מהם דפוסי תכנון וכיצד הם משפיעים על הסביבה שבתוכה אנחנו חיים. וחשוב מכך, מתי ואיך הם משתנים?

סרטון של כאן שמוקדש לתכנון של שכונות מגורים חדשות בישראל, חושף את הציבור הרחב לכשלי התכנון או למה שכינינו בספר הערוך שהתפרסם בשנת 2020: “דפוסי תכנון”. הסרטון עושה עבודה מצוינת בהצגת השכפול והשיעתוק של דפוס התכנון שמעצב את השכונות החדשות. הם ממחישים כיצד העיר נבנית ומבוססת על היחידה הדירתית, כיחידה המארגנת של הבניין, הרחוב והעיר בכללה. המחשה זו מבוססת על המאמר של ד”ר רוני בר, בוגרת המעבדה לעיצוב עירוני שגם מרואיינת בסרטון. רוני בר במאמרה “הדירה” ¹ בוחנת את תכנון הדירה הטיפוסית בישראל ומצביעה על דפוס תכנון שאותו היא מכנה ״עץ משפחתי״. דפוס התכנון מתייחס לארגון הדירה וכולל תבנית קבועה של החלל המשותף, עם מינימום הפרדות בתוכו — וחדרים פרטיים, המתפצלים כעץ, ממסדרון. הסכמה הארגונית הזו התקבעה כמובנת מאליה וכמתאימה למשפחות גרעיניות עם ילדים, ללא התייחסות לשונות בחברה הישראלית.

מה עומד בבסיס דפוס התכנון הזה, מדוע הוא השתרש, אילו צרכים תרבותיים הוא משרת, אילו קונפליקטים הוא יוצר ואם אנחנו כחברה מעוניינים לשנותו?

 לצפייה בסרטון:

דפוס התכנון הדירתי אינו היחיד, המרחב הישראלי משופע בדפוסים חזרתיים המשפיעים על חיי היום יום שלנו בעיר.

אבל מהם בכלל דפוסי תכנון?

דפוסי תכנון מייצרים עיצוב חברתי ויעילות כלכלית, הם תורמים לשכפול של תבניות העיצוב הפיזיות. דפוסי תכנון יכולים להיות מקומיים, למשל בנייה של שכונות בטיפולוגיה מסוימת, או גלובליים, כלומר דפוסי תכנון שמשפיעים מעבר לגבולות הגאוגרפיים שבהם התפתחו ושאומצו ברחבי העולם, כגון מודל עיר הגנים, רעיונות כמו השיכון הציבורי או ההתפתחות הפרברית של צמודי קרקע. כך או כך, מקומיים או גלובליים, דפוסי תכנון צומחים מתוך מסגרות רעיוניות, מתורגמים למדיניות ולתבניות עבודה ולבסוף ממומשים כפרויקטים.

מתי נוצר דפוס תכנון? דפוס תכנון מתפתח ביחס לכמות הפרויקטים שנבנו על בסיס מסגרת פעולה תכנונית זהה. פרויקט בודד או אפילו כמה פרויקטים דומים אינם יוצרים דפוס תכנון. כך שניתן לקבוע כי דפוס תכנון הוא שם למסגרת פעולה מובהקת המשפיעה על ייזום ויישום פרויקטים רבים שקיים ביניהם דמיון רב במגוון של מאפיינים. ניתן לקבוע כי פרויקט העוקב אחרי דפוס תכנון חייב לכלול דמיון בשלושה פרמטרים מרכזיים:
רעיוני ורגולטורי: דמיון במסגרת השיחית והרעיונית ושימוש במסגרת רגולטורית זהה בתהליך יישום הפרויקט.
חברתי וכלכלי: דמיון במטרות החברתיות והפוליטיות בפיתוח הפרויקט, מסגרת ניהול ומימון דומה.
פיזי ומרחבי: שכפול התבנית העיצובית־אדריכלית עצמה ודמיון בהשלכות המרחביות של הפרויקט מעבר לגבולותיו הגאוגרפיים.

דפוסי התכנון יכולים להתפתח בקני מידה שונים: הדירתי, השכונתי, העירוני ואף הארצי. במובן זה קנה המידה אינו פרמטר בקביעה של דפוס התכנון.  כאמור הסרטון מציג את דפוס התכנון שמוצג בפרק הדירה, אך הם כפי שמתואר  בספר דפוסי תכנון קיימים בכל קני המידה.  המאפיין המרכזי של דפוסי תכנון הוא היותם חלק מהייצור האוטומטי של המרחב, ייצור המתעלם משאלות רפלקסיביות על הפעולה התכנונית, כמו למשל, מה הם החיים במרחב נתון, או כיצד היה ראוי לחיות אותם, אלא מתמקד בשאלות כמו, מה המודל האופטימלי לניהול החיים, מהו המודל ליצירה של סדר חברתי ויציבות. ההבדל בין שאלות אלו תהומי. שתי השאלות הראשונות מתמקדות בחייו של האדם, באופן שבו הוא חי ובאופן שבו ראוי לחיות. שתי השאלות האחרונות מתמקדות באמצעים לניהול המרחב והחיים בו.

דפוסי תכנון, רפלקסיה ושינוי

אחת השאלות המעניינות היא מתי ובאילו תנאים משתנים דפוסי התכנון, מי יכול להשפיע עליהם ואם ישנם מצבים שבהם חייבים לשנותם. במהותם, דפוסי תכנון משתנים כאשר הדפוסים הנוכחיים אינם עונים על הצרכים של מדינה, רשות או חברה. לעיתים, דפוס תכנון משרת היטב את החברה בתקופה מסוימת, אך בעקבות שינויים כלכליים, חברתיים או פוליטיים בחברה, לאחר זמן הוא מהווה לה מכשול.

האם הגיעה שעת הקץ של דפוס התכנון העכשווי של שכונות מגורים? האם יש הכרה בצורך לשנות את הדפוס? בקרב מי כן ומי לא? אולי בקרב חלק מהתושבים ומתכננים אבל לא בטוח שבקרב מנגנון  התכנון של המדינה. המעבר מדפוס תכנון אחד לאחר הוא הדרגתי ומלווה קודם ברפלקסיה על המצב הקיים ועל תרומתו ביחס למטרות שהוצבו על ידי מקבלי ההחלטות וביחס לאתגרים שהוא מחולל. האם בשלה התובנה הזו גם בסקטור הפוליטי או רק בסקטור המקצועי?

ולכן שאלה מהותית היא מה יהיו מסגרות התכנון הבאות לתכנון שכונות מגורים, על אילו רעיונות וערכים הם יסתמכו? קיימות, ציפוף, שימוש בתחבורה ציבורית?  אנחנו לקראת שינוי משמעותי בעולם, המהפכה התעשייתית הרביעית, שינוי האקלים, קפיצה טכנולוגית. ברור שדפוס התכנון שהוצג בסרטון מאבד את הרלוונטיות שלו. אך מניין יצמחו דפוסי התכנון העתידיים? מן הפרקטיקה או האקדמיה?

השינוי עצמו אינו מתרחש עם ההכרה בגבולות דפוס התכנון, אלא רק כאשר ישנם מספיק שחקנים המציעים קריאה אחרת, פרשנות חדשה של המציאות.

** רשימה זו מבוססת על המאמר דפוסי תכנון מאת טלי חתוקה שפותח את הספר דפוסי תכנון, הוצאת רסלינג