טלי חתוקהבשנים האחרונות ספריות משתנות ומציעות יותר ויותר שימושים בשטחן, לא עוד מקום שקט של ספרים בלבד אלא מרחב שמציע שלל אפשרויות. איזה תפקיד ממלאות ספריות בעת הנוכחית? ספריית אודי (Oddi) בהלסינקי פינלנד משקפת את השינוי הנוכחי
בעבר פרסמנו לא מעט רשימות על עתידן של ספריות והניסיון להמציא אותן מחדש, פרוגרמטית ועיצובית. קיימות שתי פרדיגמות בולטות בסדר היום הזה, השמרנית פורמליסטית והרדיקלית פוליטית. בצד השמרני, נערכים ניסיונות רבים לפתוח את הספריות לשימושים חדשים, כמו חדרי פעילות לילדים ונוער, חדרי ישיבות ומרחבי עבודה, כולם עטופים בעיצוב חדשני ומרהיב. ב-2015, כתב עידן עמית רשימה על ספרייה כזאת בעיצובו של משה ספדיה בעיר סולט לייק סיטי ושאל: “האם לספריות יש עדיין זכות קיום?” הוא התייחס לאופן שבו תפקידי ותפקודי הספרייה הורחבו אל מעבר לתפיסה המסורתית של מרחב עיון ולמידה. הפרויקט נחשב להצלחה מסחררת עם למעלה מארבעה מיליון מבקרים בשנה בעיר של פחות מ-200 אלף תושבים. בצד הרדיקלי, סבורים כי הספריה יכולה להיות הרבה מעבר לכך. ברשימה נועזת משנת 2017, הציעה יוליה פורשיק להפוך את הספריה המרכזית באוניברסיטת תל אביב למרחב ציבורי ופוליטי. ברשימה “הספריה האקדמית כמרחב ציבורי-מקצועי” היא קוראת לאוטופיה חדשה, בה המרחב האוניברסיטאי הופך להיות מרחב הפועל לקידום מהלכים ביקורתיים ומעשיים, המשותף לשחקנים אשר לרוב נמנעים משיתוף פעולה. האם, שואלת פורשיק, יצירה של מרחב חברתי ופוליטי חדש תתקף מחדש את מעמד האוניברסיטה? כך או כך, קיימת התרחקות ברחבי העולם ובארץ מהתפיסה העתיקה של הספריה כהיכל ספר, אטום חזית מעל רחבה כניסה רבת רושם 1 לטובת מודלים חדשים.
דוגמא עכשווית שנחנכה ב-2018 היא ספרית אודי בהלסינקי, בשטח 17,250 מטר רבוע. הפרויקט עוצב על ידי חברת אדריכלית מקומית ALA Architects שזכתה במיזם בעקבות תחרות בינלאומית רבת משתתפים (543). עלות הפרויקט מוערכת בכ-98 מיליון יורו. יופיו המרהיב של הפרויקט בא לידי ביטוי בתמונות שצילמתי.
הרעיון המרכזי של הפרויקט הוא משחק הגומלין בין שלוש הקומות של הבניין. הרחבה הציבורית בחזית המבנה ממשיכה בתוך המבנה ומתמזגת עם מרחבי מפגש וחוויה (שולחנות שח-מט, בית קפה, מודיעין וכולי). קומת הקרקע היא חלל עמוס, משתנה ומתאים לביקורים קצרים. בקומה השנייה ישנם חללי עבודה מסוגים שונים, פתוחים וסגורים. בקומה השלישית, ניתן למצוא את אווירת הספרייה המסורתית בין מדפי הספרים זהו אזור רגוע ומהורהר ממנו ניתן לצפות על מרכז הלסינקי העמוס, על הפארק ונוף העיר שמסביב. במרחב הספרייה ניתן לעשות כמעט הכל… והוא פתוח לכל. לחסר הבית המבקש לנוח על כסא ולאכול משהו, לתייר שרוצה להתפעל מיפי העיר, לבני נוער המעוניינים בישיבה לא פורמלית, לאנשי עסקים הזקוקים לחללים סגורים לפגישות עסקים, לגברת שרוצה לשכור לשעה מכונת תפירה (כן גם זה!), לילדה המעוניינת להתנסות בשימוש במדפסת תלת מימד, לגננת המבקשת להביא את הילדים למרחב פתוח ומוגן לספרים ופעילויות ולילדים המעוניינים לשכור ולהשאיל משחקים. וכן יש גם ספרים, בקומה העליונה. מיקום הספריה במרכז העיר, בסמיכות לתחנת הרכבת ומבני הציבור הבולטים בעיר, נוח למשתמשים מגוונים ובחינם מתשלום.
כתיירת ואדריכלית נהניתי מן המבנה, מן העיצוב, מן הפרטים. עם זאת, במהלך שהותי בהלסינקי, בחרתי לא לשבת בחללי העבודה המרהיבים של הספריה. ניסיתי לשאול עצמי מדוע- והאם זו שמרנות שלי או שהספרייה היא כבר משהו אחר, קתדרלה? מהי קתדרלה? בדרך כלל זו כנסיה, מושב לבישוף שהוא הרועה הרוחני של הקהילה החיה במקום, הממוקמת במרכז העיר. הפאר והרהב שבעיצובה ובנייתה משקף את יוקרת העיר בה היא נמצאת. בעבר, הבנאים והאמנים שבנו את הקתדרלות התייחסו למעשה ידם כאל יצירת “עיר האלוהים” שמורכבותה הגדולה מקפלת בתוכה משמעות תיאולוגית עמוקה בנוגע לעולם שברא אלוהים.
מהי הספריה העכשווית? מושב לדעת, סמל של החילוניות הנאורה, וגם אתר תיירות. הספריות החדשות משקפות את הצורך בגרויים חזקים, עיצוב יפה, והרצון להיות לבד, יחד. השאלה היא, מעבר לכאן ועכשיו, האם ההשקעה בקתדרלות החדשות ראויה? האם זה מתאים לכל מקום? לכל אקלים? לכל תרבות?
אין ספק כי עידן המוזיאונים, שעוצבו בתקציבי ענק (בילבאו ודומיהם), חלף ועתה אנו נמצאים בעידן הספריות. הספרייה של אודי ואחרות לא ישפיעו על האוריינות של תושביה, או על השכלתם. היא מרחב מעוצב, יפה, מקום לשהות בו. היופי וההדר הם הערכים הבולטים בה. כמו בכנסייה. אל תקראו לה ספרייה.