סיכום כנס ‘מתכנון לחינוך ובחזרה’

היכן ממוקמים מבני חינוך בעיר? כיצד המרחב העירוני מעצב את החינוך ותכניו? כיצד ניתן ללמוד מהמרחב העירוני? שאלות אלו עמדו במרכז הכנס “מתכנון לחינוך ובחזרה”.

תכנון וחינוך הם צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיים ולכן יֵלְכוּ השְׁנַיִם יַחְדָּו.

ביום חמישי ה10/11/2022 נערך בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון הכנס “מתכנון לחינוך ובחזרה”.¹ הכנס נולד מתוך רצון להפגיש אנשי תכנון עירוני, מעצבים ואדריכלים עם אנשי חינוך, מורים, מנהלים ויזמי חינוך, על מנת לחשוב יחד על הקשר והיחסים שבין שני התחומים.

במהלך גיוס הדוברים הבנו שהנושא רחב יותר ממה שניתן להכיל בכנס והחלטנו להתמקד בארבעה תתי נושאים שארחיב אודותם כאן. על אף החלוקה למושבים יש כמובן זיקה בין הנושאים השונים. את כלל החומרים איגדנו לאתר אינטרנט המיועד לקהל הרחב ובו ניתן למצוא את רוב המצגות והחומרים שהוצגו בכנס. ברשימה זו אבקש להציג את ארבעת הנושאים המרכזיים:

1. תכנון עירוני מוכוון חינוך- חינוך מנקודת המבט של מתכנני ערים

המושב הראשון פרש את האתגרים שעומדים בפני מתכנן העיר ומערך החינוך (הפורמאלי והבלתי פורמאלי) ביצירת החיבורים בין שני התחומים. היכן מממוקמים מבני החינוך בעיר? היכן מבני החינוך הלא פורמליים, מה מעמדם במרחב השכונתי והעירוני והחשיבה שעומדת מאחורי התכנון וההצבה שלהם במרחב השכונתי והעירוני? ההרצאות נגעו בתהליך התפתחות הקשר בין שני התחומים לאורך השנים במדיניות קביעת מיקומם של בתי הספר ומוסדות החינוך ביחס לעיר. הוצגו עקרונות מרכזיים המנחים את מתכנן העיר ומנהל מחלקת חינוך בבואם לבנות ‘תכנית אב עירונית לחינוך’, והאספקטים השונים התלויים בדבר. לצד זה, הוצג האתגר בתכנון מבנים פיזיים שאמורים להחזיק לשנים רבות בעולם פדגוגי שמשתנה תדיר ובמיוחד בשנים האחרונות כשסוגים שונים של פדגוגיות נכנסות לסדר היום החינוכי, משתנות ומתחדשות כל כמה שנים. בנוסף לאתגרי מערך החינוך הפורמאלי הוצגה גם ההתפתחות שחלה בתכנון מבני ציבור עבור החינוך הבלתי פורמאלי. תהליך שהחל לפני מספר שנים ומתקדם לאיטו: ממצב שלא תוכננו כלל מבנים עבור החינוך הבלתי פורמלי ופעילותם נדדה בין ‘סככה נטושה’ ל’מקלט מעופש’, למצב של יצירת פרוגרמות מבניות לתנועות נוער, ארגוני נוער, מתנ”סים ומרכזי ספורט. ושוב גם כאן, אפילו באופן בולט יותר, הונח אתגר ההתמודדות עם פדגוגיה משתנה וגמישה שאמורה להתנהל בתוך מבנה פיסי שהוא פחות גמיש.

2. המרחב העירוני כמחנך

המושב השני עסק בעיצוב ותכנון המרחב העירוני כגורם מחנך – כלומר הדרכים שבהם ייצוגים ואלמנטים במרחב העירוני מהווים גורם מחנך ומעצב תודעה באופן בלתי מודע. בחלק זה של הכנס הארנו את התהליך החינוכי שמתקיים שלא בביה”ס וגם לא בבית הילד, אלא ברחוב, בשכונה, בדרך אל ובדרך מביה”ס. הדוברים בחלק זה, הגיעו מעולם התכנון, האדריכלות והעיצוב והטילו זרקור על מספר תחומים. השיח החל מעיסוק בתכנון המותאם לגיל הרך, הוצגה בחלקה תכנית ההתייחסות למרחב כמחנך חותרת לשימוש מודע במרחב וניצול הפוטנציאל האוטופי הטמון במרחב כמחנך בניגוד לחינוך הסטיכי שמתרחש במרחב בכל מקרה. במסגרת זו הוצג פרויקט אורבן 95² ויוזמות נוספות הקשורות בתכנון המרחב בהתאמה לגיל הרך. הוצגו עקרונות מנחים יישומיים להנגשת המרחב לגיל הרך, תוך תפיסתו כמשאב, נכס והזדמנות להבניה חברתית ברוח ערכים מסוימים. 

סקרנו ייצוגים וויזואליים, תחושתיים ומילוליים הפוגשים את הילדים בדרכם ושהותם ברחוב ומהו פוטנציאל ההשפעה של אלו על עיצוב תפיסות עולמם. דגש מיוחד ניתן לגיל הנעורים, בו מרחב ה”חוץ” הוא מרכיב מעצב זהותי משמעותי. בעוד המבוגרים תופסים את המתבגרים כ’משוטטים ללא מעש ברחובות’, מפגש זה יוצר עבורם את מגרש האימונים לעיצוב גבולות העצמי שלהם. ברחוב הם פוגשים זהויות שונות מהם, תרבויות לא מוכרות, לעיתים אף מסתבכים עם רשויות החוק ובכך מתעצבים להיות מי ומה שהם כמבוגרים, המבחינים בין מותר לאסור, בין עדיף לפחות ובין האני לאחר, כך מתעצבת אישיותם וזהותם. למשל הוצגו ייצוגים מגדריים ומעמדיים שמוצגים בתמרורים ושלטים וסדר חברתי ע”י גדרות, תאורה ושבילים. כל אלו, ‘מדברים’ ומעצבים את משתמשי הרחוב ביניהם ילדים ונוער. נקודה נוספת שעלתה במושב זה, הצביעה על צמצום השימוש ברחוב לעומת השימוש בו בעבר, ובכך צמצום האפשרות החינוכית הטמונה בו.

3. מחנכים במרחב העירוני- הפעולה החינוכית במרחב העירוני – המפגש בין פדגוגיה ומרחב.

חלק זה התמקד במחנכים עצמם אשר משתמשים במרחב העירוני לצורך עבודת החינוך עם התלמידים. בחלק זה הדוברים, שרובם מעולם החינוך, הציגו את הפוטנציאל שהיו רוצים לראות בחינוך שמשמש בסביבה העירונית כמרחב למידה עבור תלמידיהם. המושג ‘חינוך מבוסס מקום’ הפך להיות שגור בפי מחנכים היום, אולם מה זה אומר בפועל? איך זה נראה הלכה למעשה בחיי היומיום של ביה”ס ובתוך מערכת השעות הדי קשיחה. איך באמת אפשר ללמוד מהרחוב? מהשכונה? ומה בכלל אפשר ללמוד מכך? על אף שניתנו דוגמאות מוצלחות מן הארץ ומן העולם למתודולוגיה זו, עדיין עלה האתגר סביב היכולת מן הצד האחד של מנהלים ומחנכים בתוך מערכת החינוך לחשוב ולפעול מחוץ לגבולות ביה”ס ולתפוס את המרחב כמשאב חינוכי, ומן הצד השני של המערכת (משרד החינוך ומערך הפיקוח) לתמוך את התפיסה הזו על כל מה שהדבר אומר. מאחר ובקהל ישבו מחנכים משני צידי המתרס, ניתן היה לשמוע שיש נכונות ורצון לייצר את התמיכה ההדדית הזו, יש צורך בלימוד ופיתוח מעמיק יותר של התחום לכדי תכנית עבודה ויחד עם זאת יש גם עבודה שיש לעשות בתחום המדיניות. למשל סוגיה אחת מיני כמה שעלו לדיון, היא אחריות של מנהל ביה”ס על מבנה ביה”ס בשעות אחה”צ. מן הצד האחד, אזרחי השכונה המעוניינים להשמיש את המבנה לשעות אחה”צ לטובת תחום הפנאי של תושבי השכונה, או בכלל להרבות שימושים למבנה הפיסי המקומי, ומן הצד השני מנהל בי”ס שאחראי בפועל על מבנה ביה”ס ונדרש להתמודד עם בלאי המבנה והחצר ללא תקציבים וסיוע. סוגיה זו, שהיא כל כך מדוברת ונפוצה בכל עיר ושכונה, נפתחה לדיון והוצעו הצעות שונות הקשורות במדיניות עירונית. מכאן שחיבור יעיל ואמיתי בין תכנון לחינוך בעיר צריך להתקיים כמדיניות עירונית ולא כיוזמה פרטנית כזו או אחרת של בי”ס יחיד. לצורך הפיכת ביה”ס לחלק בלתי נפרד מהשכונה ואת השכונה לחלק בלתי נפרד מהחינוך יש הכרח במדיניות, התווית וטווית דרך משותפת של הרשות ומנהלי מערך ומוסדות החינוך.

4. חינוך לתכנון- פדגוגיה של מרחב

המושב האחרון עסק באפשרויות ברות מימוש לחנך ל’תכנון עירוני’ בתוך מערכת החינוך עצמה וכחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים, מה שמכונה ה’חינוך לסביבה הבנויה – Built Environment Education’. כמו-כן, כיצד ובאילו דרכים ניתן להכניס את תחום ה’תכנון העירוני’ פנימה לתוך מערכת החינוך מגיל גן ועד לתעודת בגרות או הסמכה מקצועית.

סוגיה מעניינת שעלתה במושב האחרון שלחה אותנו הביתה עם מחשבות רבות על הקשר בין תוכן חינוכי לאופן שבו הוא בא לידי ביטוי בביה”ס השכונתי. כדוגמא לכך התבוננו מקרוב בביה”ס הדו לשוני בחיפה כמרחב חינוכי-פדגוגי המבטא את המבנה החברתי בו הוא ממוקם פיסית, ומתוך כך נבנה כדו-לשוני. מאחר ובשכונה בו הוא ממוקם מתגוררים זה לצד זה משפחות יהודיות וערביות. במובן הזה, ביה”ס משקף באופן מלא את המרקם החברתי השכונתי אך אינו תואם את מדיניות משרד החינוך באשר למרקם החברתי שאמור להרכיב את בתי הספר בישראל. אי לכך, ביה”ס החל דרכו כמוסד מוכר שאינו רשמי ביוזמת הורים אשר נדרשו לממן ולתחזק את המוסד בכוחות עצמם באמצעות תשלומי הורים. פרקטיקה זו, מן הסתם מקשה על גיוס כלל תושבי השכונה שיעדיפו לשלוח ילדיהם לבתי ספר ממלכתיים במימון ציבורי מלא. מדיניות תכנון החינוך הישראלית מתווה מוסדות חינוך ממלכתיים על בסיס לאום, כלומר, גם אם השכונה מעורבת וילדים גדלים זה לצד זה בשכנות, עדיין בתי הספר הממלכתיים שיקלטו אותם יהיו מופרדים זה מזה. כך שחלק מילדי השכונה המעורבת מנותבים לבי”ס ממלכתי ערבי וחלק מנותבים לביה”ס ממלכתי יהודי וחלק בוחרים בביה”ס המעורב שאינו ממלכתי, וכרוך בתשלומי הורים. כלומר, קיים נתק בין המבנה החברתי השכונתי למבנה החברתי הבית ספרי. לאחר מאבק של הורי הילדים מול משרד החינוך, ביה”ס הוכר כזרם בתוך בי”ס ממלכתי, נכון להיום ביה”ס ממוקם בתוך בי”ס ממלכתי כמסלול ייחודי. ביה”ס ככל הנראה ינדוד שוב לשכונה אחרת בעיר וההתמודדות של התאמת מרקם ילדי השכונה למרקם הבית ספרי תעמוד בעינה. דוגמא זו, המחישה לנו בצורה בהירה את הקשר ולעיתים הפער בין מרקם הילדים בביה”ס ומרקם החברתי בשכונה בה ביה”ס ממוקם. עלו גם דוגמאות הפוכות, שמעלות מורכבויות אחרות והפוכות של אותו הפער. למשל בי”ס ייחודי על-אזורי שהוקם בלב שכונה אחרת בחיפה ואליו מגיעים רק ילדי השכונות האחרות ואף ילד מקומי לא לומד בו.

דוגמאות אלה מראות את המורכבות המתהווה בין הסביבה הגיאוגרפית והתכנון העירוני לבין התחום החינוכי. הכנס היווה נקודת פתיחה להכרה בחיבור המתבקש בין התחומים ולהפריה ההדדית ואף ההכרחית שצריכה להתפתח בין אנשי המקצוע בשני התחומים. נקווה שהקשרים ושיתופי הפעולה ילכו ויעמיקו. לסיכום אצרף את שירו של אריק מנדלבאום, מדוברי הכנס, שנכתב בבוקרו של יום הכנס עבור הכנס:

 נביאי ההווה/ אריק מנדלבאום

משוררים, אדריכלים ומחנכים

הם אנשים עזי מצח

חוצפנים

קוראים תיגר על הטבע

מסתכלים על העולם כפי שהוא יכול להיות

ושואלים: למה לא?

משוררים, אדריכלים ומחנכים

הם אנשים עזי מצח

חוצפנים

קוראים תיגר על אלוהים

לעיתים

בפשרה מסוימת

יסתפקו בלהיות לו שותפים

פחות מכך

לא.