הערים ההולכות ומצטופפות ואיתן גובר הצורך בתשתיות ציבוריות, בתשתיות תחבורה ובמקורות פרנסה וכל זאת לצד משבר האקלים. מול מציאות זו עולות השאלות – מהם הכישורים הנדרשים כיום ממתכננים עירוניים? מהם גופי הידע הדרושים להם? כיצד יבטיחו את מעמדם בעולם המשתנה? על שאלות אלה, נבקש לענות בשתי הרשימות הקרובות.  

נוכח משבר התכנון העכשווי והאתגרים העירוניים והסביבתיים המורכבים הניצבים בפני עולם התכנון, ברצוני להתמקד בשאלה מיהו מתכנן הערים הנחוץ כיום? מהן היכולות הנדרשות ממתכנני הערים בכדי להתמודד עם אתגרי התכנון? מהם הכישורים הפורמליים והא-פורמליים הנחוצים עבור מתכנני ערים? ומהם הכישורים האקדמיים הנדרשים כחלק מתהליך ההכשרה של מתכנני הערים? בכדי לענות על שאלות אלה, ברשימה זו אציג תחילה סקירה היסטורית קצרה של תפקיד המתכנן, של מעמד המתכננים ושל זירת הפעולה שלהם בעבר, ולאחר מכן אציג סקירה של מעמד מתכנני הערים בארץ ובעולם כיום. בהמשך, ברשימה הבאה, אציג עמדות שונות ביחס למעמדו ותפקידו של מתכנן הערים במנעד שבין התיאוריה לפרקטיקה.  

בתקופה הפרי היסטורית ערים נבנו נדבך על נדבך בהתאם לצרכים הקיומיים והמשתנים של תושבי המקום. לעומת זאת, ערים מתוכננות נבנו ביוזמת מקבלי החלטות והתאפיינו בתכנון מוקפד, המבוסס על תפיסת עולם פיזית וערכית סדורה. המעבר של תכנון עיר רגולרי לתכנון עיר אזרחית שוויונית מיוחסת למתכנן, האדריכל היפודמוס היווני (479 לפנה”ס), אשר לקח חלק פעיל בבניית מחדש של מילטוס החרבה, בנייה של פיראוס, וערים נוספות. היפודמוס היה משכיל, נמנה על חוג ידידיו הקרובים של השליט פריקלס, בעל דעות נחרצות גם בתחום חוק ומשפט. את תרומתו של היפודמוס ניתן לראות בתכנון פיראוס, אשר נבנה כעיר אידאלית לחברה אידאלית המתבטאת בתכנית רגולרית של עיר עם רחובות ישרים, רבעי מגורים מסודרים וחלוקה תפקודית ברורה של ייעודיי הקרקע. על היפודמוס נאמר: מהנדס אשר דגל בפתרונות אדריכלים תכליתיים ויעילים.1

בתקופה הזו מתכנני ערים היו בעיקר אדריכלים, אשר צופה מהם להיות בעלי ידיעות בענפי מדע רבים ושונים; להיות בעלי מיומנות, להיות בעלי נכונות ללמידה באופן תמידי ומעודכנים בטכנולוגיה. על חשיבות אופיו והשכלתו של המתכנן כתב ויטרובויס, כי האדריכל חייב להיות משכיל, בעל ידיעות בתורת השרטוט, בשימוש בסרגל ובמחוגה בכדי להציג את רעיונותיו. בעל ידע בגיאומטריה בכדי לתכנן פרופורציות נכונות, בעל הבנה באופטיקה בכדי להתוות את האור הטבעי למבנים, בעל הבנה באריתמטיקה בכדי לחשב את עלות הבניה, ובעל ידע רב בהיסטוריה בכדי לקשר את המבנה לתרבות המקומית. בנוסף, על המתכנן להבין במוסיקה בכדי לייצר חללים אקוסטיים נכונים, להבין ברפואה בכדי לייצר מבנים בעליי סירקולציה טבעית, להבין בתברואה, אספקת מי גשמים ובכתיבה. על המתכנן להיות בעל ידע בפילוסופיה אשר מביאה לשלמות מוסרית, שכן תפקידו מצריך אותו להיות אדיב, נאמן, הגון ולא תאב בצע- כסף.2

מאז, שדה התכנון העירוני עבר 4 מהפכות משמעתיות שהשפיעו על אופיו של המתכנן. המהפכה הראשונה הינה המהפכה התעשייתית בסוך המאה ה-19. מהפכה זו חייבה חשיבה מחודשת על תכנון עיר שיענה על צרכי ציפוף גבוהים, הרגלי ייצור וצריכה חדשים, תחבורה חיונית והיגיינה בסיסית. בהתאם לכך, רעיונות אורבניים של מתכננים שאינם אדריכלים החלו להשפיע. לדוגמא: עיר הגנים של ההוגה אבנעזר האוורד ותכנון ערים של הביולוג פטריק גדס. המהפכה השנייה מיוחסת לפיצול האימפריות הגלובליות במאה ה-20. מהפכה זו הגדילה את מספר מדינות הלאום ומספר ערי הבירה. ערים אלו דרשו תוכניות מיוחדות המשלבות מגורים מגוונים, כמו מגורי אזרחים, מגורי הממשל ומגורי השגרירות, עם מבני תרבות, משרדים פיננסים ומנהל, מבנים סמליים כמו אנדרטאות וכו’. המהפכה השלישית- מיוחסת להריסה ובניה מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה. תכנון עירוני זה התאפיין בפרבור, הפרדת שימושי קרקע ותכנון מוטה כלי רכב. המהפכה הרביעית  מיוחסת להיווצרות מגה ערים בשנות ה- 90. תכנון עירוני זה מדגיש את ריכוז העירוניות למטרופולין המסוגל לחתור תחת הלאום. מהפכה הזו אלצה את המתכנן להתמודד עם סוגיות נוספות כגון: ציפוף, הגירה, זיהום אויר. בנוסף גם  התחשבות סביבתית בת קיימא, דיגיטציה וכו’. לאור זאת, מקצוע תכנון ערים התרחב ומתכנן הערים אינו רק אדריכל , אלא צוות של מתכננים מומחים מכמה תחומים.3

כיום, מתכנני ערים עוסקים בגיבוש תוכניות לפיתוח וניהול של אזורים עירוניים, כפריים ופרבריים. תוכניות אלו כוללות ניתוח מקיף של שימושי קרקע, סקר כלכלי וחברתי, היבטים של אקלים, זיהום אויר, מצב תברואה ותחבורה. כל זאת בכדי לייצר מערך מרחבי ראוי של שימושי קרקע ופעילויות בהיבטים כוללניים: פיזיים, סביבתיים, כלכליים, חברתיים, תרבותיים ופוליטיים- מנהליים הכרוכים בעיצוב המרחב, בפיתוחו ובשימורו במגוון קני מדיה (מדינה, אזור, עיר, שכונה, רחוב ומבנן). בנוסף, מצופה כי מתכנן ערים יעסוק בקידום תוכניות בהליכי התכנון, ברגולציה תכנונית ובתכנון עם קהילות.4

בישראל, מקצוע תכנון ערים נלמד החל משנת- 1969 בטכניון ובאוניברסיטה העברית. המקצוע התפתח משמעותית בעשרים השנים האחרונות, וכיום ניתן לרכוש השכלה זו בלימודי תואר שני גם באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן גוריון. תוכנית הלימודים כוללת: 1) תיאוריה. התפתחות המחשבה התכנונית, תיאוריות התכנון, גישות עדכניות של תכנון עירוני ודילמות עכשוויות. 2) תכנים מקצועיים. חוק התכנון והבניה, מבנה מערכת התכנון וההליכים התכנונים בישראל. 3) לימודי בסיס תיאורטיים בהיבטים פיסיים, כלכליים, סביבתיים, חברתיים ופוליטיים הקשורים לתכנון עירוני. 4) כלים. מודלים ושיטות כמותיות ואיכותניות בתכנון, ידע במערכות מידע גאוגרפיות ומיפוי מממוחשב. 5) יישום. התנסות הלכה למעשה בתכנון רב תחומי ובתכנון יוזם.

הלימוד לתואר נמשך כשנתיים והוא אינו כולל רישוי פורמלי המהווה תנאי לעיסוק במקצוע. על מנת לפעול בתחום, נדרש תואר אקדמי מתאים בתכנון ו/ או בתחומים קרובים, ובתפקידים מסוימים גם ניסיון רלוונטי.5

ניתן לעמוד על השכלתו ומעמדו של מתכנן הערים במדינות אחרות בעולם מדו”ח שנכתב על ידי איילת פרת וטובי פנסטר עבור איגוד המתכננים בישראל.6 הדו”ח סוקר את מצב ארגוני מתכנני הערים בקנדה, ארה”ב, אוסטרליה, אנגליה, הולנד ואיטליה בשנת 2020. בכול המדינות ניתן לרכוש השכלה לתכנון ערים בתואר ראשון הכולל 4 שנים או תואר שני הכולל שנתיים מלאות באקדמיה מוכרת במועצה להשכלה גבוהה. איטליה יוצאת דופן, מתכנני ערים שם הינם אדריכלים שלמדו 3 שנים והתמחו שנתיים בתכנון ועיצוב עירוני. לעומת זאת, בניו ג’רסי מתכנן ערים יכול להיות גם בעל השכלה של 12 שנות לימוד.

טבלה 1: תמצות הקריטריונים לקבלת הכשרה פורמלית אקדמית במדינות המערב7

הכשרה מקצועית של מתכנן עריםקנדה PBSארה”ב APAניו ג’רזיאוסטרליה PIAאנגליה RTPIהולנד BNSPאיטליה ASSURB
תואר ראשון בתכנון של 3-4 שנים+++++ +
תואר שני  בתכנון של שנתיים++ *+++++
תואר שני שאינו תכנון +*+    
12 שנות לימוד +*+    
מינימום מרצים מומחים4לא ידועלא ידועלא ידועלא ידועלא ידוע+
מוכר במועצה להשכלה גבוהה+++לא ידועלא ידועלא+
תעודת גמר+++לא ידועלא ידועלא ידוע+

ניתן לעמוד גם על הכישורים הפורמליים והא- פורמליים הנרכשים בלימודי האקדמיה במדינות הנסקרות. בכל המדינות יש דגש על לימודי תכנון בסיסיים, שיטות מחקר, דגש על אינטראקציה חברתית ומנהיגות בצוות, וכן יישום פרקטי כבר בתקופת הלימודים. עם זאת, ישנן מדינות שבהן ישנה התעמקות בביקורת וחוקי התכנון, בחשיבה יצירתית ובאתיקה מקצועית.

טבלה 2: תמצות של  תכני הלימוד במוסדות לתכנון ערים במדינות המערב

תוכן הלימוד של מתכנן העריםקנדה PBSארה”ב APAניו ג’רזיאוסטרליה PIAאנגליה RTPIהולנד BNSPאיטליה ASSURB
היסטוריה+++++אין התייחסותאין התייחסות
עקרונות תכנון+++++אין התייחסותאין התייחסות
חוקי התכנון+++++אין התייחסותאין התייחסות
ביקורת לתכנון+––+–אין התייחסותאין התייחסות
מכשירים ושיטות למחקר+–+++אין התייחסותאין התייחסות
חשיבה יצירתית+––+–אין התייחסותאין התייחסות
אינטראקציה חברתית ומנהיגות++–++אין התייחסותאין התייחסות
תקשורת++–++אין התייחסותאין התייחסות
יישום פרקטי+++++אין התייחסותאין התייחסות
אתיקה מקצועית++–+–אין התייחסותאין התייחסות

ניתן לראות כי ההסמכה, הפיקוח וההכרה של מתכנן הערים במדינות הנסקרות משתנים. ברוב המדינות, אין חובת ניסיון מעשי, בחינה פורמלית ופיקוח. עם זאת, ניתן לראות כי במדינות אשר בהן מעמדם של מתכנני ערים מוסדר בחוק,  ההכרה בהם גדולה יותר. מצב זה מהווה קרקע לשיתוף פעולה טוב יותר בין מתכנני ערים לאדריכלים.

טבלה 3: תמצית הנתונים להסמכה, פיקוח והכרה של מתכנני ערים בעולם המערבי8

הסמכה, פיקוח והכרה של מתכנן עריםקנדה PBSארה”ב APAניו ג’רזיאוסטרליה PIAאנגליה RTPIהולנד BNSPאיטליה ASSURB
ניסיוןמיני’ שנהחובהתלוי*חובהמשתנהאיןאין התייחסות
פיקוחיש (*)איןתלוי*איןישיש***יש
בחינהישישתלוי*ישאיןאיןיש
מוסדר בחוקלא(**)לאכן **לאלאלאכן
זיקה לאדריכליםלא ידועלא ידועלא ידועלא ידועלא ידועקיים***קיים****

סיכום

מהסקירה ההיסטורית והעכשווית על מעמדו של מתכנן הערים, ניתן להסיק כי הכישורים הפורמליים והא-פורמליים נחוצים ביותר בכדי לאפשר למתכנן להתמודד עם אתגרים תכנוניים. המתכנן נאלץ להבין בתחומים רבים נוספים בכדי להציע פתרונות תכנון. עם זאת, נראה כי קיים שינוי בשירותיו המקצועיים של המתכנן. בעבר היה מצופה מהמתכנן להוביל תכנון שעיקרו פיזי. לדוגמא: שרטוט תוכניות עתידיות וכו’. היום, המתכנן הינו חלק מצוות מומחים בנושאים כגון: כלכלה, סוציולוגיה, קיימות, טכנולוגיה, סביבה וכו’. על המתכנן להבין בתחומים שונים ובעיקר להוביל מדיניות תכנון הלוקחת בחשבון את כל הקונפליקטים ולהציע פתרונות כוללניים שמהם יצאו תוכניות פיזיות מפורטות. בנוסף, עולה כי ההכרה במתכנן השתנתה. בעבר המתכנן קיבל הכרה לאחר ביצוע תוכניות משמעותיות, היה חלק מן החברה הגבוהה וזירת השפעתו היתה גדולה. היום נראה כי המתכנן טרם זכה להכרה מקצועית. בישראל וברוב המדינות אין התכנון מוסדר בחוק. עם זאת במדינות בהן הוסדר חוקית מעמד המתכנן, יש זיקה ושיתוף פעולה בין מתכננים לאדריכלים.עוד עולה מן הסקירה, כי קיים קשר בין הכישורים הפורמליים- תאורטיים אותם המתכנן רוכש בלימודיו האקדמיים, לבין הפרקטיקה- ביצוע תוכניות הלכה למעשה. ברשימה הבאה ארחיב את הדיון  במתח שבין התאוריה לפרקטיקה, באמצעות הצגת עמדות שונות בנוגע לסיבות למתח, לשאלה כיצד המתח משפיע על יכולתו של המתכנן ולגבי מה ניתן לעשות בכדי לצמצם את הפער בין התאוריה לפרקטיקה בכדי לאפשר למתכנן הערים להתמודד עם משבר התכנון באופן מיטיבי יותר.

  1. סגל א’ (1978). העיר ההיפודמית והעיר המתוכננת. החטיבה האורבנית. הפקולטה למדעי הרוח והחברה, אוניברסיטת בן גוריון והנגב, באר שבע. ↩
  2. ויטרוביוס, על אודות האדריכלות (1997). (ר’ רייך, תרגום). דביר, עמ’ 24-29. ↩
  3. Hein C’ (2017). The Routledge Handbook of Planning History. Routlede, New York ↩
  4. גבריאלי  ת’ וקטושבסקי ר’ (2019). קידום מעמד המתכנן ופנקס המתכננים של איגוד המתכננים בישראל, נוסח המסמך הרשמי של איגוד המתכננים. כתב עת: הכנס השנתי של איגוד המתכננים בישראל, החיים מחוץ לתל אביב, 16 (1), עמ’ 119-124. ↩
  5. שם ↩
  6. פרת א’ ופנסטר ט’ (2020). מעמד המתכנן ואיגוד המתכננים בעולם. דוח מסכם והמלצות פעולה. איגוד המתכנים בישראל. ↩
  7. *ניתן להמיר השכלה אקדמית בעבודה מעשית. לדוגמא: מתכנן עם ניסיון של 8 שנים בתכנון אך ללא תואר אקדמי יוכר ע”י האיגוד. ↩

  8. (*) בקנדה קיימת חובת ניסיון מעשי של שנה לפחות בפיקוח ספונסר.

    * בניו ג’רזי יש חובה לניסיון מקצועי בין 2-8 שנים בהתאם להשכלה של מתכנן הערים. בנוסף חובה על מתכנן הערים לעבור בחינה. עם זאת, מהנדסים, אדריכלים ואדריכלי נוף פטורים מכך.

    ** האיגוד המקצועי של ניו ג’רזי State board of professional planners  הינו הרגולטור להכשרת והסמכת מתכנני הערים.

    (**)PBS הינו ארגון עבור הסמכת מתכננים בקנדה. בנוסף בכל פרובינציה קיים איגוד מתכננים מקומי אשר תפקידו לתמוך במתכננים. בחלק מן הארגונים יש חוק תכנון אשר מסדיר את מעמד המתכנן.

    *** בהולנד קיימת הבחנה ברורה בין מתכנני ערים לאדריכלים. תפקיד האדריכל הוא לתכנן ולעצב את העיר, תפקידו של המתכנן ערים הוא בתחום המדיניות והתקשורת בין השחקנים השונים. לפיכך קיימים שיתופי פעולה פוריים בין מתכנני הערים לאדריכלים. החוק בהולנד משנת 1988 מסדיר את מעמדם של האדריכלים בלבד, אך עצם ההבחנה התפקודית של כל אחד מהמקצועות מהווה הבנה חוקית של מעמדו של מתכנן הערים בהולנד.

    **** באיטליה, מאז 2011, החוק מחייב את מתכנני ערים (שהינם גם אדריכלים) לעבור בחינה ממשלתית ולהירשם בפנקס האדריכלים והמתכננים. החוק אוסר על מהנדסים לעבוד כמתכננים, אך מעודד את בעלי המקצוע בתחום התכנון והבניה לעבוד בצוותא.

    הערה: במחקר הוצגו ארגוני המתכננים המשמעותיים במדיניות הנסקרות. ↩