טיילת מידטאון כמרחב קצה

טיילת ‘מידטאון’ בתל אביב נפתחה בשנת 2023 כחלק מחזון ‘קירוי איילון’ של עיריית תל אביב, במטרה לייצר חיבור בין מוקדי תחבורה ולשפר את איכות החיים בלב רובע העסקים. אך האם ה”אי” האורבני הכלוא בין המגדלים לנתיבי איילון אכן מצליח לתפקד כמרחב ציבורי חי, או שמא ניתוקו הפיזי הופך אותו ל”מרחב קצה” שקט ומבודד בלב הכרך הסואן? מהן ההשלכות של העיצוב העירוני המוקפד על זהות המשתמשים, על שוויון במרחב ועל סוגי הפעילויות במקום?

זו שעת צהרים באמצע השבוע, אחרי ארוחת צהרים, כשיוצאים מהמשרד לנשום אוויר או סתם לשבת קצת בשמש. התנועה בטיילת מידטאון בתל אביב לא רבה, אנשים הולכים שם לבד, לפעמים עם כלב, לפעמים ברגל ולפעמים נוסעים על קורקינט. רק זוג אחד יושב על אחת המדשאות עם הכלב בצל.

במפתיע, במיקום מרכזי וסואן בתל אביב – דווקא די שקט. כמעט לא שומעים אנשים מדברים או רכבים עוברים. למרות שאני נמצאת ממש מעל איילון, אני כמעט ולא מרגישה את ההשפעה של הכביש המהיר שמתחתיי. אני תוהה איך מטרים בודדים ומרחק הליכה קצר מעזריאלי, איילון וסבידור יש מקום כל כך שקט, כמעט דומם, שומם – ואחר. 

הטיילת במתחם ‘מידטאון’ בתל אביב נפתחה בשנת 2023 ונקראת גם “טיילת מרכז העסקים צפון” או “טיילת איילון”. הקמת הטיילת היא אחת האדוות שנותרו בעקבות התוכנית לקירוי איילון שהתהוותה בשנת 2015 ונגנזה מספר שנים מאוחר יותר. היא מתפקדת כציר צפון-דרום בתוך “אי” העסקים שכולל בתוכו רצף מגדלים ונמצאת על הדופן שבינם ובין איילון, מוגבהת ממנו. מתחתיה כביש גישה לחניונים תת-קרקעיים, למעשה היא השמשה של ה”חזית החמישית” של הקירוי של אותו כביש גישה. בעתיד מתוכננת הקמת גשרים נוספים מעל איילון והמשך של הטיילת הקיימת במטרה לחבר את השכונות המזרחיות של העיר למרכזה.¹

שתי רשימות אלו ינסו לענות על השאלה “האם מרחב קצה עירוני יכול לתפקד כמרחב ציבורי?” באמצעות בחינה וניתוח של טיילת מידטאון בתל אביב. דרך המסגרת התיאורטית וההמשגה של מהו “קצה” ברמה המרחבית והתכנון העירוני ואיך ניהול מרחבים ציבורים ועיצוב עירוני משפיעים על מרחבים ציבוריים – אבקש להדגים האם ואיך יש לאלו השפעה על ההתנהלות של המשתמשים במרחב הציבורי ומהן וההשלכות בפועל.

ברשימה זו אציג את הטיילת ומאפייניה. ברשימה השנייה אנתח את השפעת העיצוב על הדינמיקה החברתית, את מדיניות העירייה ביחס למרחב כ”מרחב קצה”, ואת ההשלכות של איכות מרחבים ציבוריים בקצוות עירוניים על הציבוריות ועל השוויון במרחב העירוני.

טיילת מידטאון – איפה זה? מי משתמש בה?

טיילת מידטאון תחומה באיילון ממזרח ובגורדי השחקים ממערב כשאלו גובלים בדרך מנחם בגין. מצפון לטיילת תחנת סבידור מרכז ומדרום רחוב יהודה ונח כשבקצהו נמצאת תחנה של הרכבת הקלה. בתוך רובע העסקים שהטיילת היא חלק ממנו, אין מערך רחובות מוסדר אלא שוטטות, שבילים ומעברים בין הבניינים והמסעדות השונות במתחם. הטיילת עצמה כוללת שביל אורכי לרוכבי אופניים, שביל להולכי רגל וביניהם מדשאות וגינון. הערוגות עוצבו כגבעות גבוהות יותר מגובה עיניים של אדם ממוצע, והן תחומות בקירות ישיבה. למעט אזור ישיבה אחד בחלק הצפוני ביותר של הטיילת, אין לאורכה הצללות, ואף על פי שהמגדלים מספקים צל, רוב שעות היום הטיילת שנמצאת ממזרח להם חשופה לשמש ישירה.

מעבר לגבולות הפיזיים, שאין להם ביטוי מובהק וחד במרחב, ישנם גבולות המגדירים מרחב ברמה החברתית והדיסקורסיבית ומתייחסים אל אופן ההתנהלות בו ואיך הוא מתפקד. להתייחס לכך בכמה אופנים. ראשית, יש הטוענים כי מרחב מוגדר ציבורי כל עוד המשתמשים עושים בו שימוש ככזה, כלומר המרחב הציבורי נקבע ומתעצב מתוך הפרקטיקות המתקיימות בו.²

מתוך נקודת מוצא זו, לפיה מרחב ציבורי מוגדר על פי השימוש שהציבור עושה בו – חשוב גם להבין איזה ציבור עושה שימוש באיזה מרחב. ננסי פרייזר טענה כי ישנם שלושה סוגים של ציבורים הפועלים במרחב: הציבור הדומיננטי –ההגמוני, הנורמטיבי, הלגיטימי; ציבור נגד המאתגר את הסדר החברתי הקיים ולעיתים גם מנכס את המרחב, וnon-public – קבוצות שקופות שאינן חלק מהסדר הקיים אבל גם אינן מנסות במכוון לשנותו.³

בהסתכלות על טיילת מידטאון ניתן להבחין בהתרחשות במרחב ע”פ החלוקה של פרייזר לציבורים. אפשר להבחין בבירור כי בתוך אי העסקים, וכך גם בתוך הטיילת שהיא חלק ממנו, מצוי בעיקר הציבור הדומיננטי. הסביבה היא סביבת הייטק, מסעדנות ופנאי וגם בבנייני המגורים שבמתחם מתגוררים אנשים שהם חלק מהציבור הדומיננטי ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. פעפוע ושונות אפשר למצוא בעיקר בדרך מנחם בגין, הגבול המערבי של המתחם. שם, אפשר להבחין גם בשני הציבורים הנוספים ע”פ פרייזר, ציבור הנגד והnon-public – בעיקר מחוסרי דיור. בנוסף, בשנים האחרונות בעיקר בשעות הלילה צומת קפלן וכיכר החטופים הם שני מוקדי מחאה מרכזיים בחברה הישראלית.

הטיילת כחלק ממערכת עירונית: “אי” בתוך “אי”

הטיילת במידטאון היא חלק מהפרויקט של הרכבת הקלה והמטרה העיקרית שלה היא יצירת חיבור בין תחנת סבידור, דרך מגדלי התעסוקה ותחנת הרכבת ‘השלום’. בחלק זה של העיר האמצעים התכנוניים מקודשים לטובת התעסוקה מתוך הנחת היסוד שהנגישות התחבורתית היא כלי מפתח.

הטיילת היא בו זמנית חלק ממערכת ליניארית וגם סוף הרצף העירוני ומתפקדת כסוג של אי, יחד עם אזור התעסוקה שהיא חלק ממנו. אזור התעסוקה כולל בתוכו מקבץ של מגדלי תעסוקה הגובלים עם נתיבי איילון ממזרח ועם רחוב מנחם בגין ממערב, כשבצידו השני הקריה המהווה חסם עירוני משמעותי בפני עצמה. כתוצאה מכך, המרחב מתפקד כסוג של אי עצמאי מנותק מהרצף והמערכת העירונית. החיבורים הקיימים הם למוקדי התחבורה הציבורית המשיקים לו, אבל לא למרקם העירוני ולחיים העירוניים המתקיימים מעבר לכבישים המרכזיים העוטפים אותו. בתוך ה”אי”, הטיילת עצמה יחסית מנותקת ואוטונומית. חזיתות המבנים הפונות אליה סגורות, מה שגורם לכך שהגישה אליה מוגבלת והיא נתפסת כעורף, ואינה חלק אינטגרלי מהחיים המתקיימים בתוך מרחב התעסוקה.

אם כן, ישנם חסמים משמעותיים בגבולות המיידיים של מרחב הטיילת המגבילים את השימוש ואת החוויה בו. נתיבי איילון הנמצאים ממערב לאי העסקים גובלים עם הטיילת בהפרש מפלסים וקוטעים את הרצף ובכך מהווים את הגבול והקצה של הרצף העירוני בציר שעובר מדרום לצפון. דרך מנחם בגין ממערב כוללת תנועה של רכבים פרטיים, תחבורה ציבורית, רכבת קלה שעוברת מתחת לאדמה והולכי רגל והיא ציר הגישה העיקרי והמרכזי אל אי העסקים. המבט מכיוון הרחוב הוא אל גורדי שחקים, חתך הרחוב בקנה מידה לא אנושי ולא מזמין ואין צירי גישה ברורים פנימה כך שהדופן והחזית של אי העסקים מכיוון רחוב מנחם בגין אינה מזמינה או מאפשרת. בנוסף, מכיוון מנחם בגין אין קשרי מבט אל עבר המרחב הציבורי של הטיילת ובכך היא נסתרת וחבויה מציר הגישה המרכזי, שממנו הפוטנציאל כמעט היחיד לאפשר חשיפה וגישה לציבור אליה שאינו עובד או מתגורר באי העסקים. שני צירי תחבורה מרכזיים אלו חוסמים לא רק את הגישה אבל גם את ההיכרות והחשיפה של הטיילת לציבור הרחב והיא נשמרת כמעין “סוד” או פינה חבויה.

המגדלים הם שכבה נוספת יחד עם הכבישים המייצרים חסם פיזי, חזית רציפה ומאסיבית המבודדת את הטיילת מהמרקם העירוני. בנוסף, לא רק שהמגדלים מהווים חסם מבחינה חזותית, מבחינת המסה וקנה המידה האנושי אלא גם מבחינת החזיתות. החזיתות אינן פתוחות אל עבר הטיילת ומכך אינן כוללות גישה אליה אלא לחזית ההפוכה לה מה שמגביל את הציבוריות של מרחב הטיילת. שכבת של המגדלים בשילוב עם הדרכים גורמים לבידוד מובהק ומוחלט של הטיילת מהסביבה השוכנת לה, מהקצב והרצף העירוני בגבול המערבי של אי העסקים ובכך – לבידוד מהציבור.

עיצוב עירוני: בין חזון לפרקטיקה

העיצוב העירוני בטיילת מתאפיין בשפה עכשווית מלאכותית וגיאומטרית הכוללת מרכיבים מתקדמים טכנולוגית. האלמנט המרכזי בטיילת הוא ציר ההליכה ושביל האופניים כמרחב המאפשר מעבר יעיל וישיר עם מעט מקומות שהייה מוצללים. הוצב ריהוט רחוב מוקפד, המוטמע בגבולות אזורי הצמחייה ומאפשר ישיבה אולם ללא משענת וללא הצללה. במדשאות נטועים עצים צעירים שאינם מצלים, והן עוצבו כגבעות שאינן מזמינות שהייה אלא לטענתי מגבילות את ההתקהלות במרחב. ניכר כי הדגש בעיצוב הוא על החיבור בין הנקודות בעיר דרך רובע העסקים ולא מחוצה לו, בדומה לפונקציה התנועתית של ציר עירוני של דרך מנחם בגין. עצם הקמתה של הטיילת מבטא גישה עירונית חדשנית וחזונית המקדמת קיימות ואיכות חיים, אולם בפועל העיצוב העירוני המוקפד והגיאומטרי של הטיילת יחד עם מגדלי הזכוכית הגובלים בה וסגורים כלפיה משדר ניכור, חוסר נגישות ואינו מזמין לשהייה אלא הטיילת מהווה ציר מעבר אסתטי להפליא.

הרשימה הבאה תעסוק בשאלה האם מרחב קצה עירוני כמו טיילת מידטאון יכול לתפקד כמרחב ציבורי? באמצעות בחינת האינטראקציות החברתיות בפועל, מדיניות העירייה ותפיסת המשתמשים את המרחב, אבחן את המתח בין החזון התכנוני לבין המציאות האמפירית ואת השאלה האם עיצוב עירוני מוקפד יכול לגשר על הניתוק המרחבי וליצור ציבוריות אמיתית.