“נוף זה הדבר הכי חשוב. נוף זה הסביבה שלך”

הוא מצר על הדומיננטיות של מתקני משחק בגנים על חשבון הצמחייה, מלין על כך שהעיריות רוצות רק דשא, מתוסכל מ”הפלצנות” האדריכלית ומהוראת המקצוע בישראל, ומבקש להזכיר את החשיבות של הירק לחיינו. ראיון עם אדריכל הנוף חיים כהנוביץ.

מפתיע לגלות שהמשרד שמופקד על תכניות לכל כך הרבה גינות ופארקים, שוכן באחד המקומות המוזנחים ברמת גן. בקצה הרחוב מתנשא מגדל זכוכית מכוער במיוחד שבנייתו טרם הושלמה ולמרגלותיו שורת בנייני משרדים ותיקים שראו ימים יפים יותר (אם בכלל). משרדו של אדריכל הנוף חיים כהנוביץ (73) תופס חלק נכבד משטחה של אחת הקומות באותם מבנים. על דלת הכניסה למשרד תלוי שלט הנושא את שמו של כהנוביץ, ומתחת באותיות קטנות: “אדריכל גנים ונוף”. דלת המשרד נפתחת ישר אל אולם עבודה מרכזי ומשותף בו יושבים העובדים. אין ספור חוברות של פרטים ותיקיות פרויקטים עוטפים אותם. בחדר הצדדי יושב כהנוביץ מאחורי שולחן עבודה גדול. על שולחנו גיליון גדול עליו מופיעות תמונות הצמחים, אותם הוא בוחר לפרויקטים שהוא מתכנן. כהנוביץ פורס תכנית של אחד הפארקים שתכנן לאחרונה, פארק ביבנה, והשיחה נפתחת.

“אתה צריך נוף כי בלי ירק אי אפשר לחיות”, הכריז כהנוביץ בפתח שיחתנו והפליג בשבחי הצמחים שקולטים את הפחמן הדו-חמצני שאנו פולטים וסופגים את הפיח ברחובות הערים הצפופות. מבחינתו, “צריך הרבה צמחייה – בכל מקום שבו אפשר לשים צמחייה – כך טוב יותר. זה סם החיות שלנו”.

משרדו של כהנוביץ (צילום: מיכאל יעקובסון)

אדריכל הנוף חיים כהנוביץ (צילום: מיכאל יעקובסון)

כהנוביץ הוא בוגר תואר ראשון בפקולטה לחקלאות ברחובות ותואר שני בלימודי סביבה וארכיטקטורה בטכניון. הוא עבד בתחילת דרכו במשרדם של אדריכלי הנוף חתני פרס ישראל, ליפא יהלום ודן צור, ומעיד כי תקופה זו השפיעה עליו רבות והיתה משמעותית ביותר עבורו. כבר 34 שנים שהוא פועל במשרד העצמאי שלו (מתוכן שלוש שנים בשותפות). בין הפרויקטים הבולטים של משרדו ניתן למנות פיתוח סביבתי של שכונות שונות ברחבי הארץ (בהן הגן המרכזי בשכונת נאות אשלים במערב ראשון לציון, שזיכה אותו באות “מגשים ישראל יפה” בתחום טיפוח הסביבה), ייעוץ ותכנון לעיריית תל אביב בנושאי הגנים בעיר, הפיתוח של מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, פיתוח הנוף בבית המשפט העליון בירושלים, פיתוח שדרות ניצה בנתניה, הטיילת בחוף הצוק בתל אביב וטיילת גלסברג בחוף הרצליה ועוד תכנון גנים ופארקים רבים ברחבי הארץ.

נפגשנו (אני ויונתן גת, חבר במעבדה לעיצוב עירוני) עם כהנוביץ במסגרת מחקר של המעבדה הבוחן את עיצוב השטחים הציבוריים הפתוחים בערי ישראל.

כשנשאל “מה הנוף אמור לספק לתושב?”, סיפר כהנוביץ על השינוי בתפקיד הנוף לו היה עד בשנות פעילותו – אם פעם הגינה נועדה לספק מקום לשהייה, “להיות בין עצים ונופים”, כיום, כשרמת המינוע עלתה והיציאה מחוץ לעיר אל הטבע הפכה לקלה וזמינה יותר – הגינות ממוקדות סביב פעילות. כך למשל, הוא מספיר כי “במגדלי דוד המלך עשינו גינה גדולה וביקשו מאיתנו לא לשים פינת משחקים. והנה היום אפשר לראות שאין שם משתמשים. פינת המשחקים הייתה למוקד. ברגע שאתה מוציא את פינת המשחקים אתה מיד מוריד את הפעילות הגינה. ככל שפינות המשחקים יותר עשירות ככה באים יותר אנשים לגינות”. לדבריו, כיום חלק בלתי נפרד מהגינה או הפארק אלו הן פעילויות המשחק והספורט. “מגרשים קטנים של רב רגל, פינג פונג חוץ, גלגיליות על מסלולים – כל הדברים האלה הם כמעט בכל גן. היום הגינה היא קודם מוקד פעילות, אפילו משחקים למבוגרים כמו פנטק […] זאת רוח הדברים, שאני רואה בהם שינוי של ממש”.

מתקני משחק בשצ”פ, שכונת נאום אשלים, ראשון לציון, בתכנון כהנוביץ (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

גינת כיס בשכונת נאום אשלים, ראשון לציון (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

שינוי פרוגרמטי זה בא לידי ביטוי גם בעיצוב השטחים הציבוריים הפתוחים, ולפי כהנוביץ זה לאו דווקא חיובי. “המגמה שהייתה פעם שגם האדריכלים הראשונים שהתעסקו פה בגנים – גן היה צמחייה. זה היה המוטו. היום בחורשות שמחוץ לעיר אין צמחיה כמעט – ובגינות בתוך העיר נכנס עניין המשחקייה – כשאין לך מקום של צמחיה אז אין לך מקום של שהייה. הגינה הופכת ליותר רועשת”.

כהנוביץ מתלונן כי, “בנושא האדריכלי יש יותר פלצנות”. הוא מתכוון בכך לנטייה לעצב ולתכנן כיכרות רחבות, מרוצפות, כמעט ללא צמחייה. “אני מהדור שגדל על צמחיה, שחושב שגן זה צמחיה”. לדבריו, התושבים מעדיפים דשא ועצים, לא ריצוף. “יש גל כזה של קצת יותר מידי ריצופים ודקים מעץ, למרות שעץ זה ממש לא דבר ירוק. כורתים עצים בשביל הדקים הללו שנראים כביכול טבעי, זה חבל שמורידים עץ בשביל דק. אני לא חסיד של זה. אנחנו גם משתמשים בזה לפעמים בלית ברירה”.

האם יש בעיניך חשיבות לשימוש בצמחייה מותאמת לאקלים או צמחייה מקומית?

“מה זה בכלל צמחייה מקומית? כל צמח בר שאתה שם אותו בגינה – אז הוא כבר לא בר. זה סתם. אנחנו מנסים, תלוי בגינה, להשתמש בטיפוסים חוסכי מים ככל האפשר. אין לזה כל כך משמעות ויזואלית”, הוא טוען ומוסיף “אני לא חושב שהנושא הזה הוא חשוב, זאת שוב מן פלצנות כזאת של בנייה ירוקה. צריך צמחים חסכני מים, אבל לא צריך להגזים. אני תמיד אומר שיש לנו מים בארץ. מה זה אין מים? יש ים תיכון, תוציאו את המלח מהמים ויש לכם מים כמה שאתם רוצים”.

“אין לנו פה בעיה שאם אנחנו רוצים להשקות אז אין לנו מספיק מים. בארץ מדברים כאילו אתה חי במדבר ולכן אתה תחייה כמו בדואי. אז זהו, שלא. אנשים רוצים צמחייה. חייבים להשקיע בצמחייה […] גם אנשים שחיים בשדה בוקר, עין גדי, הם רוצים צמחייה תוססת, פרחונית”.

הפארק המרכזי בשכונת נאות אשלים, ראשון לציון, בתכנון כהנוביץ (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

מעבר למודעות האקולוגית, כהנוביץ מודע לערכם המיתוגי של השטחים הציבוריים הפתוחים בעיר. “התחושה הגננית של עיר – זה תדמית”, הוא פוסק. לדבריו כדי לספק תחושה זו לא מספיק להתמקד בשטחים הציבוריים הפתוחים בתוך העיר – צריך גם להסתכל על הרצועה העוטפת את העיר:  “[כאשר] בין הבתים אתה רואה שדות קוצים, לא חקלאיים, שדות הקוצים שעוטפים את העיר יוצרים מצב שלא משנה אם יש לך גינה או לא בבית – אתה רואה את שדות הקוצים”. מתוך כך הוא טוען כי אחד הדברים החשובים בטיפוח של עיר הוא יצירת “כניסה ירוקה”. אם אתה רואה את הבתים דרך שדות קוצים, הוא טוען, זה ישירות גורם לך להרגיש שהעיר מוזנחת. “טפל בשוליים, שים שיחים, עצים – צריך להסתיר את הקוצים”, הוא שב וחוזר. לדבריו, כך אתה נותן את הרושם שהעיר כולה ירוקה.

בהמשך לכך, כהנוביץ מצביע על השימוש שעושה הרשות המקומית בפיתוח הנופי בעיר. לדעתו, באווירה הנוכחית של תחרות חריפה בין רשויות על משיכת אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה – הנוף יכול להוות יתרון משמעותי. לדבריו, בעוד שהיצע הדיור זהה למדי בין הערים השונות, ההבדל והייחוד של העיר בא לידי ביטוי בפיתוח השטחים הציבוריים הפתוחים. “הסביבה הירוקה משפיעה. כל דבר שהוא חלק מהנוף. עיריות שרוצות למשוך אנשים משקיעות בנושא הזה בצורה הרבה יותר גדולה”. הוא מציין כדוגמה לכך את ההשקעה של הרשויות בשטחים הציבוריים הפתוחים: “לאט לאט מעלים את הרמה של הגנים”, הוא אומר. “פינות המשחקים לדוגמה – פעם היו דברים מאוד פשוטים, היום יש לנו דברים הרבה יותר מורכבים – משחקים אלקטרוניים, מדעיים, כל מיני סוגי משחקים מאוד יקרים שהעלות שלהם גבוהה, היום עושים פינות משחקים בשניים שלושה מיליון שקל. זה משמעותי. ההשקעה היום בגנים עלתה”.

לשאלה כיצד עיצוב הנוף ותפיסתו השתנו לאורך השנים, ענה כהנוביץ בהתייחס למעורבות ההולכת וגדלה של הרשות המקומית בעיצוב מרחבים אלו. “אנחנו ממשיכים להציף את הפארק בצמחייה, אבל יש בעיה בטיחותית”, הוא מספר, “העיריות והמשטרה לא רוצות דברים שמסתירים. בראשון לציון שמו מצלמות“. זה לא השפיע על העיצוב שעשה לפארק, הוא אומר, אך זה כן משפיע על התחושה של המשתמש. הצורך של העיריות בפיקוח ובקרה בשטחים אלו בא לידי ביטוי בבחירת החומרים והצמחייה – כך למשל, שיחים עלולים להיתפס כמקומות “לא בטוחים”, מעודדים פעילות לא נורמטיבית. אבל כהנוביץ מתנגד לתפיסה זו: “אני חושב מראש על המבטים. שמים את השיחים במקומות שהם לא יוצרים מחבוא, יוצרים מקומות שהם פתוחים. החלל משתנה בהתאם. עדיין יש לנו מבט פתוח ולא סגור, מבלי לוותר על השיחים”.

גן המנהיגים, ראשון לציון, בתכנון חיים כהנוביץ (צילום: אילנה שקולניק, PikiWiki)

לדבריו, תחזוקת השטחים הציבוריים הפתוחים – שהינה באחריות הרשות המקומית – משפיעה גם היא עוד בשלב עיצוב המרחב. “עיריות בכלל אוהבות רק דשא, נקי ושטוח. לא רוצים להתעסק עם שיחים שדורשים טיפול. העיריות עייפות מהנושא הזה. היום מקטינים בצורה דראסטית את שטחי הגינון משיקולי תחזוקה ומיסים. או שמזניחים חלק מהגנים או שמפחיתים את השטחים הפתוחים באזורים חדשים של בינוי. קל יותר לתחזק דשא למרות צריכת המים הגבוהה, לא צריך הרבה ידע”.

העדפת מרבדי דשא על פני שיחים יוצרת השטחה של הנוף. התלת ממדיות נעלמת ובמקומה המרחב הוא דו-ממדי ושטוח. כהנוביץ מאמין כי שיקולי האחזקה הם הגורם המשמעותי בהשטחת הנוף, וקובל “אני נגד זה, אני רוצה גינה – לא רוצה אצטדיון כדורגל“.

בשנים האחרונות נראה שרשויות מקומיות מקדמות מגמה של גידור, פיקוח על הנוף ואף ניסיון לגביית תשלום בכניסה לשטחים ציבוריים פתוחים – מה דעתך על כך?[ 1. פסק הדין של בג”ץ בעתירת אדם טבע ודין בנוגע לגביית תשלום בכניסה לפארק רעננה]

“זה לא לעניין, ממש לא. לדרוש כסף? בשום פנים ואופן לא”, הוא עונה בנחרצות בנוגע לגביית תשלום, וכן באשר לגידור של אותם מרחבים. “אני חושב שצריך לפתוח את הגנים. שזה יהיה חלק מהעיר. אני נגד גדרות”. הוא מצהיר כי משרדו לא תכנן מעולם פארק מגודר. “הגדרות הן כשיש מתקני משחקים מטעמי בטיחות”.

הגן היפני בחולון, בתכנון כהנוביץ (צילום: דר אבישי טייכר. מתוך אתר פיקיוויקי)

איך אתה רואה את עתיד המקצוע? את אדריכלות הנוף בישראל בעתיד?

“יש לי תחושה שצריך לחזור לתוכניות שעשינו בעבר”, אומר כהנוביץ אך מביע דאגה לגבי היכולת של הדור הצעיר במקצוע לעשות כן. “הבעיה היא שאלה שלומדים היום אדריכלות נוף – הם לא לומדים צמחייה, לא לומדים השקייה. ברגע שבן אדם לא למד את מה שצריך להשתמש בו – הוא מפחד מזה. שמות של צמחים זה מסובך, השקיה זה סיפור מההפטרה. הם יוצאים מהטכניון ולא נוגעים בנושא הזה. לוקחים גננים ומלקטים צמחים ללא הבחנה, ללא קשר לאדריכלות, ללא רצון לחזק את הגן ואת הסביבה – זה יותר מן תוקעים פרחים, מיש-מש של צמחייה. זה מוביל לכך שהעירייה מבקשת לתקוע רק דשא. זה אחד הדברים שמאוד כואבים לי. […] זה שינוי מאוד מהותי – אם תראה את הגנים הישנים של רמת אביב, יהלום צור תכננו גם פארקים בסחנה וכו’ – ההצגה היא הצמחייה, השבילים הם הדבר השולי. היום אתה מגיע לגנים והפיתוח והשבילים והדקים – זה הפך להיות הגן. זה לא הגן. הגן צריך להיות הצמחייה”.

“לצערי היום אף אחד לא מעביר את המורשת הזאת על הצמחייה. לא מדברים היום על תכנון צמחייה מבחינה גננית אלא מבחינה אדריכלית. אלה שני דברים שונים לחלוטין. לא לומדים את זה בטכניון, אנשים מגיעים גם אלי מהטכניון והם לא נוגעים בצמחים. אני מנסה להכניס את החבר’ה של הנדסאות לעניין הגינון וההשקייה וכל הדברים הללו […] זה לא כמו בבניין. צמחים הם יצורים חיים”.

לסיכום, מהי המשמעות של הנוף עבורך?

“הכל! מה זאת אומרת? נוף זה הדבר הכי חשוב. נוף זה הסביבה שלך. זאת הסביבה הלא מוגנת שלך. תפקידו של אדריכל הנוף היא ליצור בצורה מלאכותית סביבה מכילה”.

גם אחרי שנים של עשייה חיים כהנוביץ, מהוותיקים באדריכלי הנוף בישראל, לא נח. לקראת סיום שיחתנו הוא חוזר ומצביע על תכנית הפארק ביבנה, שפרש על השולחן בתחילת המפגש, ועליה הוא עובד בימים אלו. הוא מדגיש כי גם כאן הוא מבקש להכניס עוד ועוד צמחייה עשירה וליצור מקומות לרגיעה ולהשתהות. הוא מתעקש לא להיכנע לתכתיבים פוליטיים או לאופנות חולפות – ימים יגידו אם יצליח. אדריכל הנוף, הקיבוצניק במקור, שמעיד כי הוא “תמיד מגיע מהצמחייה”, מנסה עדיין להראות לצעירים במקצוע איך עושים את זה נכון.

לקריאה נוספת:

– “ניתוח לב פתוח”, מאת יונתן גת

– “הייתי חייבת לבצע שינוי בחיי העצים העירוניים שלנו“, ראיון עם נעמי זורצ’ר במדור “קריאת כיוון”

– “על הכריתה“, מאת עידן עמית