קהילות מגורים מגודרות בישראל

במה שונה הקיבוץ מפרוייקט הרובע ביפו? קהילות מגודרות קיימות במרחב הישראלי בתצורות שונות. כיצד עברה התופעה מהמרחב הכפרי למרכזי הערים ומהם המניעים להתבדלות המרחבית?

סביבות מגורים מתבדלות אינן זרות למרחב הישראלי, וראשיתן במפעל ההתיישבות הציוני, שבידל על בסיס אתני דתי לאומי בין החברה הערבית לחברה היהודית. רבדים נוספים להתבדלות התיישבותית ושכונתית במרחב הישראלי, נוגעים לאוכלוסיות דתיות וחילוניות, קהילות קיבוצים ומושבים, ויישובים קהילתיים. אולם, עד ראשית שנות השמונים הרקע להתבדלות מרחבית היה אידאולוגי- חברתי. ¹] צורות מגורים מתבדלות מבקשות לייצר חברה הומוגנית בעלת בסיס ערכי משותף, אך אינן נוגעות להגבלת הגישה של הציבור הרחב למרחבים ציבוריים משותפים. כלומר, ניתן לומר שאלו לא ביטאו תצורות מובהקות של הפרטה מרחבית אלא התקבצות אידיאולוגית חברתית.

 ראשיתן של קהילות המגורים המוגדרות בישראל בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, הן תוצר של שינויים כלכליים מדיניים שראשיתם בשנות ה-80. בדומה למדינות מערביות נוספות, תהליך התפתחות מתחמי מגורים מוגדרים בישראל מתאפיין בתנועה מהפריפריה אל הסביבה העירונית. במקביל לשינוי הקונטקסט, המניעים לתהליכי ההתבדלות השתנו גם הם. ומה שהחל כהתבדלות ממניעים ביטחוניים הפך להתבדלות ממניעים חברתיים כלכליים. רוזן ורזין, מחלקים את קהילות המגורים המגודרות לארבע קבוצות עיקריות:²

יישובים פרבריים חדשים – יישובים חדשים כמו גם קיבוצים ומושבים המשנים את תצורתם המוכרת, ומתבדלים מרחבית מסביבתם תוך יישום הפרטה של המרחב. בין אלו ניתן למצוא את יישוב ארסוף והרחבות שונות בתחום מושבי החוף.

מתחמי נופש ופנאי– התאפיינו בראשיתם בשימושים לפנאי ונופש אולם לאורך השנים הוכנסו אליהן גם פרוגרמות למגורים. על אלו נמנים מתחם הגולף בקיסריה ושכונת הווילות הסמוכה ומתחם סי אנד סאן בתל אביב.

כפרי גמלאים– בתי דירות לאוכלוסייה המבוגרת להם נלווים פרוגרמות פנאי ושירותים, דוגמת אחוזת פולג בקיבוץ תל יצחק.

מתחמים עירוניים– סביבות מגורים מגודרות המצויות בתחום המרחב העירני והמרחבים השכונתיים. הללו חולקות שירותי פנאי משותפים במרחבים ציבוריים מגודרים, לשימושם הפרטי של יושבי המתחם. בין אלו ניתן למנות את מתחם גבעת אנדרומדה שביפו, מתחם הרובע ביפו ומתחם רובע לב העיר המצוי בלב תל אביב.

הכניסה למתחם הרובע ביפו, קהילה עירונית מגודרת (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

סביבות מגורים מגודרות חולקות שירותי פנאי משותפים ומרחבים ציבוריים מגודרים,כך למשל במתחום הרובע ביפו שנהנה מחצר פנימית רחבה המשמשת סביבה בטוחה וסגורה לילדים והוריהם (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

מיפוי קבוצות אלו בהקשרם המרחבי ולאורך ציר הזמן, מלמד כי ראשיתם של קהילות המגורים המגודרות במרחב הפרברי והתפתחותם המאוחרת יותר בסביבה העירונית. התפתחות זאת מקבילה לדפוסי ההתפתחות במרחב האמריקאי, כפי תיארו אותה בלאקלי ושניידר (1998)³, שלטענתם שורשי התופעה נעוצים במרחבים הפרבריים האמריקאים. לדידם התופעה מגלמת מהלך של הכפפת ההיגיון פרברי על תצורות מרחביות חדשות למגורים.

קהילות מגורים מגודרות והעיר הניאו-ליברלית

התפרסות מתחמי המגורים המגודרים במרחב הארץ הישראלי  מלמדת על ריכוזם הגובר בערים הגדולות, חיפה באר שבע, וירושלים, כאשר בראש הרשימה ניצבת תל אביב (רוזן רזין 2009)⁴ עליית קרנם של מתחמי המגורים המגודרים והופעתם הגוברת במרחב העירונית, הינה ביטוי מרחבי וחברתי למשברים שחלו בשדה המדיני ומשקפת את התמורות והמשברים שחלו בתחום התכנון העירוני בסוף המאה ה-20 והאופי הניאו-ליברלי של שדה התכנון העכשווי. התרוקנות מודל מדינת הרווחה בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת ונטישת המדינה את אחריותה לספק שירותים  ציבוריים לכלל אזרחיה, ביניהם תשתית מגורים (אשל וחננאל 2018),⁵ לצד ההתפכחות מתפיסות התכנון הרציונאלי, הרואה בתכנון הפיזי אמצעי לקידום החברה ומשברים נוספים בשדה, הותירו מרחב פרוץ והפכו את התכנון מכלי הקובע סדר יום לכלי מתווך האחראי על חלוקת משאבים. לתוך הריק המדיני-תכנוני נכנסו שחקנים פרטיים מוכווני שוק.

קהילות המגורים המגודרות בערים, הן חלק ממגמה רחבה של התחדשות עירונית הפועלת בתוך רקמת המגורים הקיימת ומרחבי העיר. הללו פועלות מתוך רציונל ניאו-ליברלי ומהוות את אחד המודלים לסביבות מגורים חדשות בעיר. העיר הפכה לזירה המרכזית לפעילות כלכלית נדלנית, זאת בעידוד המדינה שרואה בפעילות הפרטית בסביבה העירונית כקטליזטור לפיתוח וצמיחה כלכלית ברמה המדינית. על פי אשל וחננאל, מיקוד תהליכי הפיתוח  במרחב עירוני הוא חלק מתופעה רחבה יותר של ביזור המתבטא במעבר ממשילות מדינית למשילות מקומית. זאת, לוותה בין השאר בהרחבת הסמכויות התכנוניות של הרשות המקומית, מכוח שינוי בחוק התכנון והבנייה. במציאות זאת, נדרשו הרשויות המקומיות לדאוג לכלכלה העירונית באופן אוטונומי. אוטונומיות שהושגה  באמצעות הגברת השימושים למסחר משרדים ותעשייה ⁶ לצד עידוד תהליכי התחדשות גם בשדה המגורים.

עליית קרנם של מתחמי המגורים המגודרים והופעתם הגוברת במרחב העירונית, הינה ביטוי מרחבי וחברתי למשברים שחלו בשדה המדיני ומשקפת את התמורות והמשברים שחלו בתחום התכנון העירוני בסוף המאה ה-20 והאופי הניאו-ליברלי של שדה התכנון העכשווי

הבינוי החדש המאסיבי ביפו מתאפיין ביחסים המורכבים שלו עם המרחב: מחד תשוקה אוריינטליסטית לסביבה העתיקה מאידך הסתגרות והתבדלות מהקהילה המקומית (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

הרובד השני של הפרטת המרחב הציבורי, נוגעת למשילות הפרטית במרחבי קהילות המגורים המגודרות. מרחבים אלו נתונים לרגולציה פנימית באמצעות איגודי דיירים המכתיבים קודים, אמנות והגבלות. הגבלות אלו החלות על המרחבים המשותפים נוגעות הן לאספקטים פיזיים של נראות כמו  גם לאספקטים חברתיים כגון קודים של התנהגות והגבלות של פעילות הפרט במתחמי המגורים. מנגנוני שליטה אלו נועדו לשמר את מעמדה של קהילת המגורים ולמנוע את הידרדרותה המעמדית (בלאקלי ושניידר, 1998).⁷עלי פי וובסטר, גלייז ופרנץ (2002) ⁸ אלו הם איגודים מעוגנים חוזית המכוננים מעין משילות ברמה השכונתית. נכון לשנת 2002 כ-47 מיליון אמריקאים חיו במסגרת 231,000 איגודים קהילתיים שכאלו, כאשר 50% מהם נמצאו בתחום הערים. ⁹ בתחום הערים התפתחו מרחבים פרטיים-ציבוריים בהן מכוננות משילות פנימית פרטית. ניתן לראות תופעה זאת כשלב האחרון בשרשרת של מעבר המשילות מהרשות המדינית לרשות המוניציפלית וממנו אל החברה הפרטית.

קהילות מגורים מגודרות בין הממד הפיזי לממד החברתי כלכלי

פעולת הגידור של מרחבים אלו נעה באופן מתמיד בין הממד הפיזי לחברתי, זה הגלוי והנצפה וזה הסמוי והנחבא. בממד הפיזי, מתאפיינת מרחבי הקהילות המגודרות בסממני הפרדה וגידור מרחבי של הטריטוריה הפרטית. הופעתן נבדלת מהסביבה השכונתית בה הן ממוקמות. הבידול הינו פרקטיקה מרחבית, הבאה לידי ביטוי הן בהופעתם החריגה ביחס לרקמה בה הם מצויים והן בגידור היקפי. הללו משרטטים קו גבול מובהק בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי המשותף. מרחב פרטי משותף זה, כולל פרוגרמות הנתפסות בתודעתנו כציבוריות. בין אלו ניתן למצוא גינות, שבילים ומתקני פנאי דוגמת בריכה, חדר כושר ולעיתים אף רחובות. הכניסה אל אותם מתחמים מתאפיינת בשערים ונקודות בקרה המאפשרות שליטה וסינון של הנכנסים והיוצאים. יש להבהיר כי פעולת הגידור של מתחמים אלו בסביבה העירונית, איננה פועל יוצא של צרכים ביטחוניים ושמירה על ביטחונם האישי של תושביה.

בלאקלי ושניידר (1998)¹⁰ טוענים כי הגידור נתפס עלי ידי היזמים והתושבים לא כפעולה המשחררת מפשיעה, אלא ככלי להדרת האוכלוסייה הסובבת אותם. ההבדלה אינה רק מרחבית, אלא נוגעת לממד החברתי כלכלי. באמצעות החומות, מבקשת הקהילה להגדיר, לשמר ולהגן על סביבה הומוגנית מבחינה חברתית כלכלית. קהילות המגורים המגודרות מבקשות לייצר מרחבים הומוגניים לקבוצות ייחוס החולקות שירותי פנאי משותפים השמורים רק להם.  וובסטר (2002),¹¹ מגדיל וטוען כי קהילות אלו הן תצורה של “מועדון צרכנות עירונית” במסגרתו דיירי המתחם צורכים מוצרים שאופיים הוא ציבורי בסביבה שהיא פרטית באופייה. בכך לטענתו, הם מצהירים על השתייכותם לקבוצת איכות ובו בעת מגדירים את אילו שאינם חברים ב”מועדון” זה.

ניתן לומר לסיכום, כי ההיבדלות הפיזית מכוננת את ההיבדלות החברתית-כלכלית. כל פעולה בשדה אחד מזינה את השדה השני ומובילה להתהוות ישויות אוטונומיות מרחבית וחברתית בתוך המרחב העירוני. ברשימה הבאה אסקור את פרויקט ‘רובע לב העיר’ בתל אביב שנבנה בסוף שנות התשעים ויצר קהילה אקסקלוסיבית מגודרת במרכז העיר.