מזלצבורג ועד מוצקין: הכניסה הראשית לקריית מוצקין

הכניסה לקריית מוצקין עברה גלגולים רבים שמספרים רבות על השינויים הערכיים והרעיוניים שחלו במדינה והביטוי שלהם במרחב הציבורי. ממרחב להולכי רגל לתכנון מוטה כלי רכב, ומזהות מקומית לדימויים ממקום אחר. מזלצבורג ועד מוצקין היא סדרת רשימות על האופן שבו אנחנו חושבים ומתכננים את הכניסות לערים ברחבי ישראל. 

נסעתי מטבעון לכיוון הקריות. אפתח ואומר שלא הכרתי את האזור ואני מודה שאף פעם לא ידעתי להבחין בין קריה לקריה. המושג ״הקריות״ תמיד נתפש בעיני כשם כללי למרחב גנרי, שאין לו, לא התחלה ברורה וגם לא סוף ברור; מן מרחב בניינים הדומה זה לזה, החוזר על עצמו ללא זהות ייחודית; מקום ללא פסיקים, ללא נקודות וללא סימני קריאה.

בסדרת רשימות זו אתבונן על התהליכים והתופעות שבאים לידי ביטוי במרחב הציבורי בכניסה לקריית מוצקין כמודל בזעיר אנפין לתהליכים ותופעות שהתרחשו ומתרחשים במדינת ישראל כולה. חלק מן התופעות ניתן לזהות ככאלה הקשורות למגמות עולמיות, תעשייתיות, כלכליות וטכנולוגיות ואילו אחרות, ככאלה הקשורות למגמות אזוריות, פוליטיות ותרבותיות. השילוב בין כל המשתנים, הגלובליים, הלאומיים המקומיים והאישיים, של הכוחות השונים ויחסי הגומלין ביניהם, מייצרים את הדינמיקה העירונית שמבנה את המרחב והמרחב מצדו משקף עבורנו בחזרה, את החברה בה הוא יושב.

סיפורו של מקום: ברוכים הבאים לכניסה הראשית לקריית מוצקין

פה ושם יצא לי לנסוע בכביש 4 החוצה את הקריות ולחלוף על פני קיר האבן המכריז באותיות מתכת ודקלים ברקע, ללא שום רמז והכנה מוקדמת, שכאן באמצע רצף הבניינים המתמשך לאין קץ, מתרחשת הכניסה לקריית מוצקין. על קיר האבן הוסיפו באותיות דומות גם את הכיתוב ״צומת מוצרט״, סילואט של המלחין הידוע ותווים מוסיקליים. נשארתי סקרנית לפשר הקשר בין העיר האלמונית לזלצבורג. 

חניתי בצומת בצד של קריית ביאליק, וחציתי לעבר אלמנט הכניסה החגיגי ממול. הדקלים השתלבו יפה בשקיעה. מרחוק מראה השדרה שמנגד, הזכיר לי מבנה שדרות מוכרות מתל אביב, ושידר הזמנה לטיול. מקרוב המפגש היה שונה מהמצופה: קיר האבן של מוצרט התגלה כחזית החוסמת את השדרה, כשמאחוריו כלואים כתשעה דקלים על רחבת דשא קטנה. העצים היו תחומים במבנה בית קפה, שהתפרש מקצה מדרכה אחת לקצה מדרכה שניה, באופן הנוגס באופן ניכר במעבר להולכי הרגל. 

עקפתי את בית הקפה. מאחוריו התגלה מרכז פסולת, מסתתר בחלקו תחת מבנה עץ עם פחי אשפה גדושים. על אף שהחנויות היו סגורות, המגרש היה כמעט מלא לחלוטין במכוניות והמדרכות היו לא נגישות בעליל לעגלת תינוק, אדם מבוגר, או כיסא גלגלים. יחד עם זאת ניכר היה שהושקעה תשומת לב רבה וקפדנית על סוגי הגמר והריצוף. 

מרכז השדרה התגלה כגובל משני צדיו בכבישים חד-סיטרים, כשבדפנותיהם, ניצבים זה לצד זה, בניינים נטולי יחוד בגבהים משתנים של שתיים עד ארבע קומות. ניתן להתרשם שהם נבנו בתקופות שונות ושהם משמשים בעיקר לעסקים קטנים בשילוב מגורים. קומות המסד בדפנות הרחוב, מקורות בחלקן ומשמשות כחנויות. את חלקן מקדימות בחזית, חניות ציבוריות נוספות. על חזיתות כל הבניינים, ערב רב של שלטים במידות שונות ובסגנונות שונים, יריעות ברזנט עם פרסומות, סוככים ושאר תוספות. בכל המרחב הזה, למעט הדקלים על ציר עכו והמדשאה ברמפה של שלט הכניסה, אין כל גינון או עצים נותני צל. העץ היחיד במרחב זה, עומד בדד בגבול החניה, ניצב בתוך ערוגה מעוצבת ומוקפדת בשילוב של חלוקי נחל. שני הספסלים היחידים באזור, נראים שנצבעו לא מכבר בירוק רענן, עומדים סמוך לשום מקום, חשופים ובוהקים מקרני שמש אחרונה.

מעל מרכז השדרה מתוחים כבלי חשמל ארוכים בין שני עמודי חשמל גדולים. הם מובילים מאזור בית הקפה ועד למעגל תנועה גדול, הממוקם בקצה המקטע בצומת הרחובות הראשון.  

אני מתקדמת לעבר אי התנועה ומבחינה בכיתוב המכריז על שמו: ״כיכר התיזמורת״ (שגיאת כתיב במקור). בכיכר על גבי מרבדי דשא סינטטי המתוחים מצד לצד, ניצבות דמויות פיסוליות צבעוניות עשויות מתכת המייצגות נגנים בכלים שונים. כל דמות נישאת מעל גבי במה בצורת גליל, בגובה שונה, עטופה בחיפוי קרמי דמוי פרקט עץ חום. סמוך אליהן ומתוך הכיכר הירוקה, צומח אל על עמוד חשמל ענק במידותיו. שני שנאים גדולים תלויים משני צדיו והוא שולח כבלים דקים לארבעה כיוונים שונים. למרגלותיו פזורים שישה ארונות חשמל לבנים במידות שונות. את הכיכר מקיפה ערוגה מגוננת ומטופחת עם פרחים עונתיים צבעוניים.

הכיכר בראייה פיזית 

האתר הינו מקטע בתוך שדרות גושן בקריית מוצקין, אחת מהערים המרכיבות את אזור הקריות, במחוז חיפה בישראל. העיר גובלת ממזרח בקריית ביאליק, כשבתווך מפריד ביניהן כביש עכו-חיפה (כביש 4). במערב בקריית חיים וקריית שמואל החיפאיות, בצפון מערב בקריית ים והיא דרומית לעכו. 

מקטע זה של שדרות גושן מאופיין בדפנותיו בבניה צפופה של בניינים בני 2-4 קומות המשלבים מגורים ומסחר. קומות המסד מקורות בחלקן ומששמות כחנויות. את מרכז השדרה חוצה רצועה המשמשת כמתחם חניה המוקף במדרכות צרות ונטולות צל. בתחילת הרצועה, סמוך לשלט הכניסה, ממוקם בית קפה ולצדו מבנה המשמש כמרכז לאיסוף פסולת. סמוך לצומת מוצרט, על כביש 4, שהוא ציר תנועה מרכזי באזור, ממוקמת תחנה של המטרונית. המשכו של רחוב גושן משמש בעיקר למגורים ומסחר ועדיין שוכנים בו מבני קהילה משמעותיים כמו בית הכנסת הגדול, אנדרטת ההנצחה ועוד.

התבוננות מעמיקה באתר מאפשרת לראות את מורכבות המקום. אחת הדרכים לנתח מרחב היא באמצעות זיהוי של אופי השימושים שנעשה בו על ידי משתמשים שונים. המרחב הוא אמנם מרחב ציבורי וככזה נתפס כמרחב השייך לציבור כולו, אך בפועל, במבט שני ושלישי על כל מרחב, נגלה שהוא מורכב מתתי מתחמים רבים וההגדרות בין פרטי וציבורי הינן לעיתים מורכבות: לא בהכרח כל מה שנחשב ציבורי, אכן מונגש או מותר לציבור ולעיתים, מה שנתפס כפרטי הוא בעל השפעה מכרעת על המרחב הציבורי וכו׳.

כפי שניתן לראות בדיאגרמה מס׳ 1, חלק ניכר מהמרחב מורכב מתשתיות המשמשות בפועל את הציבור הרחב כמו נתיבי התחבורה, חניה, מדרכות, מתקנים לאיסוף פסולת ועוד. אולם בהמשך החלוקה הופכת להיות מעט יותר מרובדת: ניתן לזהות אזורים פרטיים שמשמשים לתפקודים מסחריים ומשום כך משמשים את כולם, אזורים שהם פרטיים לחלוטין כמו חזיתות בניינים, אך מה שנוכח עליהם, משפיע באופן ישיר גם על חזות המרחב המשותף, אזורים בהם ישנם אלמנטים ציבוריים בעלי השפעה דרמטית במרחב אך הם לא נועדו לשימוש ישיר במרחב, כמו תשתיות של חברת החשמל לדוגמא, או תשתיות של חברות פרטיות- מסחריות בעלות נוכחות דומה כמו אנטנות של חברות סלולאריות.

מי מגיע לכאן? 

הקהל שמגיע לאזור מגוון באופיו מבחינה גילאית. נצפו יותר נשים מגברים, מעט צעירים ופה ושם נשים עם עגלת תינוק, אך עם נטייה לנוכחות של קהל מבוגר. ההתרשמות היא שהמשתמשים באזור מגיעים מרקע הומוגני באופיו באופן יחסי ומרקע סוציו-אקונומי בינוני. האזור משמש כאזור מעבר מתחנת המטרונית הסמוכה לצומת הכניסה לשדרה, היושבת על ציר עכו-חיפה אל תוך פנים הקריה אך גם כאזור צריכה סביב החנויות הקטנות שברחוב.

על אף שהפרופורציות של השדרה הן נעימות לעין וגבהי המבנים בדפנות השדרה מייצרות חלל אורבני מזמין ובעל פוטנציאל, לא ניתן לזהות במרחב ארכיטקטורה משמעותית, תכנון נופי או סביבתי שכוון להיטיב עם עוברי האורח ותושבי האזור. ביחד עם זאת, ניתן להתרשם שהמרחב הפרופורציונאלי תורם לתחושת הביטחון והנוחות של המתחם לעוברי האורח בשעות היום.

 התכנון בשטח נראה כאוסף של פתרונות פונקציונליים נקודתיים שבוצעו עם השנים, תוך השלמה עם מצבים קיימים בשטח (כמו עמודי החשמל האימתניים שלא הוסרו) עם זיקה לאינטרסים של בעלי העסקים (כמו בית הקפה במרכז השדרה שלא מאפשר מעבר מונגש במדרכות לצדו), תוך העדפה ברורה לכלי רכב ואוטובוסים והעדפת יצירת חניה ומרכז פסולת בלב השדרה. נשאלת השאלה מדוע לא נבחרו פתרונות שהיו עשויים לייצר מרחבים משמעותיים המאפשרים פעילות פנאי ואפילו רק נוחות עבור הולכי הרגל, כאלו שיזמינו לתנועה חופשית יותר במרחב? 

מאתגר לאתר בשטח עדות לתכנון או חזון ששם את טובת התושבים לנגד עיניו: אם מבחינת יצירת הצללה, פינות נוי, או מקומות להתכנסות ומנוחה. נהפוך הוא המחסור במקומות ישיבה פורמליים או לא פורמליים מאוד בולט. נראה כמעט כאילו כיוונו לכך שאנשים לא יוכלו לשבת בשום מקום. 

גם לצרכנים ולבעלי העסקים אין בשורה. החנויות המקומיות אינן הומות מקונים, וחלונות הראווה לא מרחיבים את הלב והעין. ניכר שהעוברים והשבים אינם מתעכבים במקום לכל פעילות שאינה הכרחית ואין במרחב כל הזדמנות לפעילות מהנה אופציונלית. 

לאורך מרכז השדרה ניתן לראות מספר אלמנטים שהוצבו זה לצד זה המונעים את האפשרות ליצירת מבטים פתוחים, מעבר נגיש ונוח, מרחב להפוגה או להתכנסות. במידה רבה כל אחד מייצר מפגע קטן וכולם ביחד מייצרים מפגע גדול:

1. קיר אבן המכריז על קריית מוצקין ועל צומת מוצרט וחוסם את מבט ותנועה לתוך השדרה
2. מדשאה כלואה ולא נגישה עם 9 דקלים (בין קיר האבן ומבנה בית הקפה)
3. בית קפה הפרוש מצד אל צד וחוסם את המעבר ואת הנראות בשדרה וברחוב
4. פחי זבל ומרכז איסוף פסולת בלב השדרה מייצרים מוקד של מפגע סביבתי מרכזי
5. מגרש חניה עמוס במכוניות עם מדרכות צרות המונע תנועה ומעבר הולכי רגל בטוח מצד לצד
6. שני עמודי חשמל גדולים המתפרשים לאורך הציר 
7. כיכר עם ארונות חשמל, פיסול סביבתי, מדשאה וערוגות פרחים שאינה נגישה לשימוש

מאידך, באופן פרדוקסלי, ניתן לזהות שנתנו את הדעת להשקעה ניכרת בפרטים של המדרכות, בפיסול הסביבתי, בערוגות מגוננות מסביב לכיכר, בשילוט הכניסה בעצי הדקלים ובמדשאות הפלסטיק ובכלל בפתרונות שנתפשים כבעלי ערך ״מותגי״ ואסתטי ואמורים לייצר תחושת הזדהות וערך למקום לתושבי הסביבה. העובדה שבמקביל לכך, אין השקעה בתפיסה סביבתית מיטיבה ובעלת ערך משמעותי-שימושי-סמלי משכנע, משאירה את המבקר עם תחושה שברמת המיקרו המקום מאוד מטופל ומוקפד וברמת המאקרו המקום מאוד מיותם ומוזנח.

כיכר הכניסה לעיר כפרדוקס

ניתן  לסכם ולומר שברמה הייצוגית, אחד הפרדוקסים המשמעותיים העולים מן השטח, הוא בעצם העובדה שהכניסה לעיר באחת השדרות החשובות שלה, מורכבת ממרחב לא מונגש ולא מטופל שבליבו מרכז איסוף פסולת וחניון משל היה זה מרחב הממוקם אי שם בחצר אחורית כלשהי של הקריה. הוא מדיר באופן דומה את כל ציבור העוברים והשבים מהמרחב, זקנים, צעירים, גברים נשים וטף. התוצאה בסופו של דבר בשטח מייצרת אי שקט שנוצר מהמתח העולה בין המאמץ הניכר לייצר מקום בעל ייחודיות מובחנת לבין תחושת חוסר התכנון והתוצאה הגנרית וחסרת ההתחשבות עבור הולכי הרגל, הניבט מכל פינה. כך מתקבל מרחב גנרי וחסר יחוד באופן יוצא מן הכלל. הרשימה הבאה, תעסוק בשאלה, כיצד המרחב הפך להיות מה שהוא היום? ותעסוק בהתפתחות ההיסטורית והתכנונית של המקום.