אזורי תעשייה ותיקים בערים בישראל מתפקדים כחצר אחורית וסובלים מהדרדרות פיזית ומכרסום של שימושים אחרים על אף שהם קריטים לחסון הלאומי והעירוני. כיצד ניתן לשמר מחד ולפתח מאידך את הפעילות היצרנית בעיר ולהתאימה למגמות של המאה ה-21? מסמך מדיניות חדש של המעבדה לעיצוב עירוני מציע מתודלוגיה לחידוש אזורי התעשייה העירוניים

מסמך המדיניות החדש של המעבדה לעיצוב עירוני מתמקד בתהליכי התחדשות תעשייתית ברמה הרעיונית והמתודולוגית. בדומה להתחדשות עירונית למגורים, ישנן סיבות רבות לקידום תהליכי התחדשות תעשייתית. אלו שני תהליכים מקבילים התומכים בשני מסדי העיר – מגורים ועבודה. לכן, עיר שחפצה ביציבות ובצמיחה צריכה לחשוב על הממשק שבין תהליכים אלו ולתכללם באופן מושכל.

מהי התחדשות תעשייתית ומה נקודת המוצא שלה?

התחדשות תעשייתית היא מושג שעניינו התהליכים התומכים בפיתוח של שימושים קיימים וחדשים באמצעות שיפור תשתיות פיזיות, הגנה על משאבי קרקע וניצולם המיטבי לטובת פעולות ייצור. התחדשות תעשייתית היא מהלך יוזם ומשמר של אזורי תעשייה, אשר פעמים רבות מומרים לטובת משרדים, קמעונאות ואף מגורים, הצומחים מהר יותר בהשוואה לגידול האיטי של מגזר התעשייה.

נקודת המוצא של ההתחדשות התעשייתית היא גישת “העירונית התעשייתית החדשה”, שמהותה פיתוח ושימור התעשייה תוך הכנסת שימושים שיתמכו בתעשייה. גישה היברידית זו מטרתה להגדיל את האפשרויות התעסוקתיות של התושבים ולהאיץ את הכלכלה המקומית. שימושים מעורבים באזורי תעשייה מגדילים גם את הסיכוי שהם יהפכו למקומות פעילים ומלאי חיים הפונים לקהלי יעד מגוונים. השימושים באזורי תעשייה אלה כוללים למשל חינוך (השכלה מקצועית והכשרת עובדים), בריאות (מרפאות לבריאות תעסוקתית) ורווחת העובדים (מרכז ספורט, מעונות יום).

חשוב לציין כי העירוניות התעשייתית החדשה היא שלב חדש בתהליך שהעיר כבר חוותה בעבר; שילוב של אזורי המגורים והעבודה התקיים לפני המהפכה התעשייתית הראשונה, כאשר רוב האנשים עבדו באזור שבו התגוררו או בסמוך לו. ההתפתחות המהירה של טכנולוגיות המידע והשימוש המואץ בדיגיטציה יוצרים הזדמנות וביקוש חסרי תקדים למשרדים ולעסקים ביתיים קטנים. יתר על כן, מגפת ה- COVID-19 העצימה את ההכרה בחשיבות של הייצור המקומי בעידן הגלובלי. מחסור במוצרים ובסחורות קריטיים חשף את נקודות התורפה של שרשרת האספקה ​​העולמית, והבהיר כי כדי להשיג יתרון אסטרטגי וחוסן לאומי על המדינות לחזק מדיניות התומכת בייצור. השאלה אם כן אינה אם העיר תושפע מתעשייה 4.0,1 אלא עד כמה הערים יאמצו את העירוניות התעשייתית החדשה וכיצד היא תשפיע על החברה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שלכל שלב במהפכה התעשייתית הייתה השפעה דרמטית על אדריכלות, על תכנון ועל החברה בכללותה.

“העירונית התעשייתית החדשה” בתכנון עירוני ואדריכלות

הגישה של תכנון עירוני לדינמיקה זו היא הקמת אזורים תעשייתיים היברידיים בעיר. אזורים היברידיים אלה מבוססים על שילוב2 של שימושים, כמו למשל תעסוקה ושירותים ציבוריים עם פעילות תעשייתית מגוונת, כגון ייצור, מחקר ופיתוח ובינוי מגוון המושפע מגודל המגרשים השונה ומן היחסים ביניהם. הגישה האדריכלית למגמה זו, האיצה את הפיתוח של “טיפולוגיות סינכרוניות”,3 אזורים או מבנים התומכים בו-זמנית בשימושי מגורים ותעשייה או תעסוקה. הסנכרון – בשונה מהעירוב – מאפשר לכל שימוש להתקיים ולפעול במקביל באותו מרחב בנייני ללא הפרעה לשימוש האחר ותוך ניצול וניהול משותף של משאבים, בייחוד קרקע ותשתיות. טיפולוגיות סינכרוניות מבוססות על הצורך לתת למלאכות נקיות ודיגיטליות סביבות עבודה בסמיכות למקום המגורים. הטיפולוגיה הסינכרונית מבוססת על כמה עקרונות של אינטגרציה: ניהול ושימוש מיטבי במשאבי קרקע אופטימליים, שילוב של דיור ועבודה (לאו דווקא בידי אותם משתמשים), צמצום הנסיעה היומית והתלות ברכבים פרטיים ושימוש בשטח הבנוי במהלך כל שעות היום. טיפולוגיות אלו עדיין אינן נוכחות בישראל, אך הן מתפתחות בקצב מואץ במקומות שונים ברחבי העולם.4

גישת העירוניות התעשיייתית החדשה בתכנון עירוני ובאדריכלות (דיאגרמה: מתוך המסמך, המעבדה לעיצוב עירוני)
סיווג ומיפוי הגאוגרפיה וקנה המידה של אזורי התעשייה בישראל ביחס לערים וליישובים (מקור: מתוך המסמך, המעבדה לעיצוב עירוני)

אזורי תעשייה ותיקים בעיר – מדוע קריטי לחדשם?

המתווה מתמקד בהזדמנות של העידן הנוכחי לצמיחה עירונית כלכלית וחברתית – התחדשות אזורי תעשייה ותיקים בערים קיימות, המתפקדים כחצר האחורית של העיר. לשאלה מדוע יש חשיבות לקדם התחדשות תעשייתית באזורי תעשייה עירוניים ותיקים מגוון תשובות. הנה כמה מהנקודות המרכזיות:  

העיר זקוקה לתעשייה והתעשייה זקוקה לעיר. הייצור הוא מנוע שפעילותו מאפשרת לעסקים עירוניים אחרים לפרוח. יש חשיבות לסוגים שונים של פעילות יצרנית שתישאר בעיר כדי לספק מגוון צורות עבודה וכדי לשמור על גיוון כלכלי ותעסוקתי. מגמות חדשות מדגישות את חשיבותה של הסמיכות הגאוגרפית של הייצור בעיר ושל יצירת מתחמים הסמוכים ללקוחות, לכוח עבודה ולחברות אחרות. אזורי תעשייה עירוניים וותיקים נותרו עדיין מקומות טובים לעסקים בשל מיקומם. לכן חשוב להפנות לאזורים אלה תשומת לב ומשאבים ציבוריים.

שימור והגנה על קרקע תעשייתית. אזורי תעשייה ישנים הם אתרים פוטנציאליים להתחדשות. הם מאופיינים בעוצמת פיתוח נמוכה של הקרקע, כך שחידושם כרוך בעלות פיצוי בגין הריסה שהיא נמוכה יחסית לשימושי קרקע אחרים. בעקבות משבר הדיור הפכה הקצאת שימושי קרקע בערים רבות לשדה קרב בין דיור לבין כל פעולה אחרת, לרבות עבודה. יש מחסור בקרקע תעשייתית, והיא אינה מוגנת מפני ייעודים מתחרים. לכן חשוב לנסח קודים חדשים ששומרים על אזורי התעשייה הוותיקים.

התאמה לאופני ייצור עכשוויים ועתידיים. ייצור תעשייתי בקנה מידה גדול מפנה מקום למתקנים קטנים יותר, והתקדמות טכנולוגית מעצבת מחדש תעשיות מסורתיות כך שהן יהיו נקיות יותר ושיתאפשר קיום משותף עם שימושים לא-תעשייתיים. שינוי הפרדיגמה התעשייתית תחת פיתוח טכנולוגיות מידע ותקשורת תרם ליצירתה של פעילות כלכלית חדשה שבה יחידות הייצור הן קטנות וגמישות יותר, כך שהן יכולות להשתלב סמוך למגורים. “נופי עבודה” עירוניים משתנים במהירות ויש להיערך לכך, גם באזורי התעשייה הוותיקים.

שיקום ופיתוח תשתיות. ברמה הרחבה ביותר “התחדשות עירונית” היא התערבות אשר מנסה להביא לשיפור מתמשך במצב הפיזי, הכלכלי והחברתי באזור הנתון לשינוי. תשתית לא-הולמת או מבנים שחוקים או מיושנים יכולים להיות גורם לירידה בערך ובדימוי של המקום. ירידה מסוג זה פוגעת בהשקעות, בערכי הרכוש ובביטחון של העובדים ושל מי שגרים בסביבה. התחדשות פיזית היא בדרך כלל תנאי הכרחי – גם אם לא מספיק – של התחדשות תעשייתית מוצלחת, ובכל מקרה זהו סימן חשוב ונראה לעין של מחויבות לשינוי ולשיפור. לכן יש להתמודד עם ההתדרדרות הפיזית של אזורי התעשייה הוותיקים מתוך תפיסה כי היא מהווה מגבלה לחברות הפועלות באתר, וכי השקעות במרחב הציבורי הן חשובות להערכת החברות את סביבתן ולמשיכת מפעלים חדשים.

התחדשות תעשייתית בזיקה למגמה כללית של התחדשות עירונית וכחלק ממנה. התייחסות עדכנית לאזורי תעשייה ותיקים, בין השאר בגישה של פיתוח שימושים תומכי תעשייה (חינוך, מבני ציבור, שירותים) סביב השאיפה לצמצום נסיעות, לציפוף ולהעלאת עוצמת השימוש בקרקע היא חיונית לריסון ההתפרסות העירונית ולשימוש הטוב ביותר האפשרי בקרקע שכבר משמשת לתפקודים עירוניים. לכן יש לבחון מחדש את הזיקה ואת הקישוריות שבין שימושים תעשייתיים לשימושים אחרים.

נוסף לחשיבות של קידום נושא ההתחדשות התעשייתית, נדרשת התערבות של גופי ממשל ארצי ועירוני בתהליך. על מנת שהעיר תתאים לייצור מסורתי ומתקדם יש חשיבות לגישה יזומה, שעבורה נדרשת מחויבות פוליטית גבוהה אשר מאמצת את התעשייה בעיר כחלק בלתי-נפרד מהחזון ארוך הטווח של הפיתוח העירוני. המורכבות והרב-ממדיות של התחדשות תעשייתית מצריכות שותפויות מסוגים שונים בין השוק הפרטי וגופי המגזר הציבורי. רשויות ציבוריות יכולות לזהות אתגרים קולקטיביים, להגדיר שאיפות ומטרות לתכנון ארוך טווח, לפתח פרויקטים אמיצים, לחבר שותפים וליצור מסלולי מימון עבור חדשנות ועבור לכידת היתרונות של השארת יצרנים בערים. הדעיכה של אזורי התעשייה היא בעלת אופי מבני, והמגמה לא תתהפך באופן ספונטני. כוחות השוק במקרים אלו, ודאי שבפריפריה הגאוגרפית, אינם מספיקים כדי לעורר וכדי להבטיח טרנספורמציה. אנו מקווים כי המדינה תתגייס לתהליכים אלו באמצעות מדיניות והתערבות ישירה.

לסיכום, עיר המבקשת ליצור חוסן עירוני חייבת לבחון מחדש את מדיניות המגורים והתעשייה שלה; עליה לבחון את הזיקות ביניהן מבחינה חברתית, כלכלית ופיזית. אנו מקווים שמסמך זה יסייע לרשויות, לגופי התכנון ולאנשי המקצוע לחשוב ולדמיין מחדש את אזורי התעשייה העירוניים, תוך התייחסות בו-זמנית לשימור התעשייה ולצמיחה ולפיתוח התואמים את המגמות של המאה העשרים ואחת.

  1. המהפכה התעשייתית הרביעית במיזוג של טכנולוגיות ובטשטוש בין השדות הפיזיים, הדיגיטליים והביולוגיים. השינויים כוללים את האבולוציה של התחומים הבאים: (1) בינה מלאכותית; (2) טכנולוגיות ייצור דיגיטליות ושימוש בביוטכנולוגיה; (3) טכנולוגיות בממשק שבין תכנון חישובי, ייצור תוספים, הנדסת חומרים וביוטכנולוגיה. ברמה התכנונית היא משפיעה על ארגון המרחב באופן המעודד שיתופי פעולה, למידה והעברת ידע בין סוגים שונים של יצרנים. ברמה החברתית  ההתקדמות מביאה עימה גם בעיות; מועסקים רבים עשויים להישאר מחוץ למעגל העבודה. יש צורך בחיזוק הממשק שבין תוכניות הלימודים למגמות התעשייתיות. הייצור המסורתי נשאר חיוני לכלכלות הערים, ופרנסי העיר נדרשים למצוא את האיזון המתאים בין חיזוק של הייצור המסורתי לייצור המתקדם. יש צורך בחשיבה על התכנון העירוני באופן המתאים לאורח החיים היצרני.
  2. שילוב הוא שונה מעירוב שימושים. מטרתו להכניס שימושים אשר תומכים בתעשייה ומחזקים אותה, אך אינם מחליפים אותה. יש לשים לב לכך שהדגש אינו על מסחר, אלא על שימושים מעורבים של תעשייה ותעסוקה.
  3. טלי חתוקה, גילי ענבר, זוהר טל, “טיפולוגיות סינכרוניות – מגורים משולבי תעשייה ותעסוקה בעיר” (המעבדה לעיצוב ותכנון עירוני, אוניברסיטת תל אביב, 2020).
  4. דוגמאות לטיפולוגיות סינכרוניות כוללות את כפר Strathcona, שתוכנן בידי GBL אדריכלים בוונקובר, קנדה (תאריך סיום: 2018). פרויקט זה מתחזק את אזור התעשייה הקיים, תוך הגדלת היצע הדיור המקומי באמצעות מתן דיור בר-השגה הדרוש לשכונה שבה 30% מהאוכלוסייה עובדת במקום. דוגמה נוספת היא Wick Lane 415, שתוכננה בידי dRMM אדריכלים בלונדון, בריטניה (תאריך סיום צפוי: 2022). פרויקט זה, הממוקם באזור תעשייתי, משמר את מורשת הייצור המקומית ומשלב תעשייה קלה, מסחר, משרדים ומגורים בסמיכות לאזור התעשייה “הכבד” הסמוך. הגישות המבוססות על ערבוב וסנכרון של סביבות תעשייה או תעסוקה ומגורים תופסות תאוצה ברחבי העולם. גישות אלו צפויות להתפתח ולהתרחב ככל שתתעצם ההכרה בעולם המערבי בחשיבות הייצור לעולם התעסוקה ולעיר.