המרחבים הציבוריים בפרבר הישראלי | 1# תופעת הפירבור בעולם ובישראל

בית פרטי עם גינה מהווה עבור רבים את “החלום הישראלי”. על אף הביקוש הגבוה לצורת חיים זו לאורך השנים, וקיומו של מרחב פרברי רחב ומגוון, הוא כמעט ואינו זוכה ליחס במחקר. מחקר חדש שואף להרחיב את הידע אודות הפרבר הישראלי באמצעות חקר המרחבים הציבוריים ביישובים הפרבריים בדרום, העובר תהליך פרבור מאסיבי. רשימה זו, ראשונה בסדרה, סוקרת את הידע על הפירבור כתופעה עולמית ומקומית.

מגמות הפירבור וסביבות החיים הפרבריות הן תוצר של צמיחה דמוגרפית, תהליכי הגירה פנימית וחיצונית ומודלים של תכנון. אלו נמצאות בעשורים האחרונים תחת שיח עולמי ער ועיסוק תכנוני, סביבתי, כלכלי, חברתי ופוליטי. כיום, קיימת הסכמה לגבי השפעותיהן המשמעותיות על החברה ועל הסביבה, ושיח ער וביקורתי סביב ה”זחילה העירונית”. בישראל, על אף קיומו של מרחב פרברי רחב ומגוון ההולך ומתרחב תחת מדיניות ממסדית,¹ ועל אף חשיבות הנושא, המחקר בארץ סביב תהליכי הפירבור והישובים הפרבריים מועט.² עוד פחות מכך קיים מחקר או שיח על המרחב הציבורי בפרבר. מהי המשמעות של המרחב הציבורי בפרבר, שתפקידיו והתכנון שלו מוכרים לנו בעיקר מן העיר? מהן האיכויות הפיזיות-סביבתיות שלו והשפעתן על חוויית המשתמש? מהן השפעותיו על התרבות הקולקטיבית והיחסים החברתיים?³

מהו פירבור? מתי החלה התופעה הזו? מקומית או עולמית?

אבות הפרברים הטרום-מודרניים, היוו שכונות מגורים שתפקדו כיחידות משניות של העיר (Sub-urb, תת-אורבני). אלו התפתחו מחוץ ובסמוך לערים מרכזיות ברחבי העולם, כשהפרבר והעיר המרכזית, תלויים זה בזה כלכלית וחברתית. הפרבר היווה לרוב שכונת עוני שהתפתחה בצורה אורגנית ונשאה תדמית נחותה ביחס לעיר.⁴

התפתחותם של הפרברים המודרניים, החל ממחצית המאה ה-19, קשורה ישירות במהפכה התעשייתית שגררה תנאי מחייה ירודים בעיר מחד ומאידך, במודרניזציה של תשתיות עירוניות. הפרבר המתוכנן נהגה כמענה לצפיפות והזיהום בעיר על ידי אבנעזר הווארד כ”עיר גנים”, במהלך שהיווה את המסד לצמיחתו של מקצוע התכנון. הווארד תפס את הפרבר כסביבת חיים חלופית ועדיפה על העיר, שנועדה לשלב בין יתרונות העיר והכפר – יישוב מרווח וטובל בירק, המציע שירותים ותעסוקה כמו גם קרבה גיאוגרפית להזדמנויות העיר. פרוטוטייפים ראשונים החלו להיבנות בתקופה זו סביב הערים בבריטניה ובארה”ב, כהמשך רציף של המרקם העירוני וכיישובים נפרדים. לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות משבר הדיור, התרחש גל מאסיבי של פירבור בערי העולם המערבי, תוך דיפרנציאציה בין הפרברים האירופאיים שצמחו סביב מסילות הברזל, לאמריקאים שנסמכו על הרכב הפרטי. צורת מגורים זו אומצה במערב באופן נרחב, בעיקר על ידי משפחות ממעמד בינוני וכן מעמד גבוה.⁵

כיום, בפרברי העולם ניכרות מגמות שינוי – בעוד חלקם משגשגים, אחרים דועכים וסובלים מבעיות תפקוד – גודש תחבורתי, קושי באספקת שירותים עירוניים, ובעיות כלכליות, סביבתיות וחברתיות של עוני ופשיעה.⁶ בקנה המידה האזורי, זחילה עירונית פרברית נרחבת גוררת השלכות כגון חוסר יעילות כלכלית, יצירת זיהום אוויר ופגיעה בלתי הפיכה בשטחים פתוחים. לצד כל אלו המשיכה של הציבור להתגורר בסביבות אלו, עומדת בעינה. בארה”ב, יותר ממחצית מהאוכלוסייה מתגוררים ביישובים פרבריים. בהתאמה, פרברים חדשים מוקמים ומבוצעת התאמה של הוותיקים.⁷

מה המאפיינים של הפירבור בישראל?

תופעת הפירבור הישראלית צמחה בקונטקסט מודרני, החל מסוף המאה ה-19, תוך שאיבת רעיונות ודגמי התיישבות שהתפתחו במערב. בשונה מהפירבור המערבי, שצמח כריאקציה להשפעות השליליות של התיעוש על העיר וכלכלתו נשענה ברובה עליה, הפירבור עוד בתקופה טרום הקמת המדינה שימש בעיקר בתהליכי קולוניזציה וכינונה של מדינת הלאום הישראלית כשנתן מענה למשבר דיור שנבע מצורך לשכן את העולים לארץ, ויחד עם זאת שימש מכניזם לטריטוריזציה וארגון המרחב הישראלי באמצעות פיזור אוכלוסין בדגש אזורי ספר, וכמכניזם חברתי ליצירת זהות לאומית ולפיתוח חברה אזרחית.⁸ בהתאמה, כלכלתם של הפרברים היהודיים הראשונים כמו המושבה, חומה ומגדל ושל צורות פרבריות מאוחרות יותר – מושבי העובדים, הקיבוצים והיאחזויות הנח”ל הייתה עצמאית והתבססה בעיקר על חקלאות ועם השנים ומגמות הפיתוח והמודרניזציה, התגוונה ושילבה מרכיבי תעשייה.

כל אלו יצרו דפוסי פירבור מובחנים מאלו של המערב הן של הפירבור כתופעה מרחבית והן של צורת היישוב הפרברית – בעוד דגמי הפרברים בעולם המערבי התפתחו מאִיזּוּר⁹ טהרני למגורים בלבד ותלות בעיר סמוכה לצורות עצמאיות של פרבר המשלבות תעסוקה, דגמי הפרברים בארץ מציגים מגמה הפוכה ונעו מצורות יצרניות של כפר-פרבר לצורות למגורים בלבד התלויות בתעסוקה מחוץ ליישוב. בנוסף בישראל, נוכח לאורך כל שנות הפירבור מרכיב הטריטוריזציה. למרות שמשנות ה-80 נפסק המימון הממשלתי המלא והמרכיב המרכזי במימון הפך ליזמי או אזרחי (“בנה ביתך”), תהליכי הפירבור והזחילה העירונית הואצו בישראל בשנות ה-80 וה-90. ¹⁰ ואף בימינו המדינה היא הכוח המעצב את המרחב הלאומי באמצעות קידום תכניות ליישובים פרבריים ההולמות את מטרותיה. כיום, ממשיך פיתוח פרברי בדפוסים מובחנים מורפולוגית בין המרכז, בו מוקמות שכונות פרבריות בשולי הערים בבנייה רוויה, מול הפריפריה בה עדיין מוקמים פרברים כיישובים נפרדים חדשים,¹¹ כהרחבות של יישובים כפריים ובשכונות סמוכות לערים בעיקר כצמודי קרקע.

1967 כנקודת מפנה והאצה של תהליכי הפרבור

יישובים קהילתיים החלו להיות מוקמים החל מסוף שנות ה-70 באזורי יהודה ושומרון ובגליל, ומהווים נקודת מפנה באופן ההתיישבות היהודית בישראל, שכן צורות היישוב המסורתיות, החקלאיות והשיתופיות – הקיבוץ והמושב, שהיוו את המסגרת הדומיננטית במרחב הכפרי בישראל עד אז חדלו מלהיות מוקמים. על אף שמדובר בדגם התיישבותי שאינו מזוהה עם החקלאות כמקור פרנסה וכאורח חיים, הוא נתפס על ידי הממסד כחלק מן המגזר הכפרי בישראל.

רעיון היישוב הקהילתי כיישוב כפרי לא-חקלאי התפתח במשך כעשור, בעקבות חוסר יכולת להקים יישובים חדשים שיתופיים המושתתים על חקלאות.¹² הוא צמח “מלמטה” על ידי תנועות מיישבות פרטיות¹³ שדרשו להתיישב שלא במסגרת של כפר חקלאי והציגו אותו לממסד כ“ארגון חברתי שישיג אורח חיים בעל איכות ואשר ישמש באותה מידה את צרכי הציונות והמדינה”. הוא שירת הן מטרות ממסדיות – יצירת מסגרת לפיזור אוכלוסייה עירונית מתוך שאיפה לתפוס אדמות מדינה תוך שמירה על המסגרות הכפריות וזיקתן לממסד, והן את מטרות המתיישבים – של ארגונים פוליטיים, הבולט שבהם ‘גוש אמונים’, שחתר למימוש ההתיישבות ביהודה ושומרון במהירות ובזול, וכן קבוצות מקרב האוכלוסייה העירונית בישראל שהתארגנו יחד וביקשו לעבור להתגורר במרחב הכפרי, בלי להינתק מעיסוקיהן המקצועיים ובלי לקחת חלק באידאולוגיה השיתופית.¹⁴

ברעיון הקהילתי אין כמעט יסודות כלכליים והוא מושתת בעיקרו על תפיסה ערכית וחברתית מסוימת, אשר מאפיינה העיקרי הינו ה”קהילתיות”. המאפיינים המרכזיים המשותפים לכל היישובים הללו הינו הדגש על איכות מגורים, חיי קהילה פעילים ורמת שירותים גבוהה, כאשר הפעילות הכלכלית, בכלל זה החקלאית, אינה מרכיב הכרחי של החיים המשותפים. כלומר היישובים הקהילתיים דומים יותר לפרברים עירוניים.¹⁵ המודל מבוסס על מיקום יישוב במרחק יוממות מהמרכזים המטרופוליניים, ללא אמצעי ייצור, שיספק מסגרת מתאימה לחיים קהילתיים אך הוא גמיש ופתוח במידה מספקת בכדי למשוך אוכלוסייה שהייתה נמנעת מלהצטרף ליישוב שיתופי.

מפנה זה בדפוסי הפירבור בישראל מייצג מפנה חברתי-פוליטי ואידאולוגי. במחקר על יישובים כפריים באזור הצפון, נמצא כי היום האידיאל הכפרי “החדש”, עבר לתפיסה קהילתית ולתפיסה תועלתנית, וכי הוא סובב סביב שלושה מוקדים עיקריים: הראשון, ילדים, חינוכם וביטחונם. השני, נופים טבעיים כמייצגים חזות כפרית, והשלישי, מסגרת של חיי הקהילה וקבלת החלטות משותפת.¹⁶

אז מה עוד יש בפרבר חוץ מיחידת מגורים? האם מתקיימים שם חיים ציבוריים? עבור מי מוקמים המרחבים הציבוריים? מי עושה בהם שימוש? ברשימה הבאה אדון במרחב הציבורי הפרברי בישראל.