מה קורה במפגש בין התחדשות עירונית לזקנה? מה הן ההזדמנויות והאתגרים הקיימים בתהליכי ההתחדשות?

אחד האתגרים המרכזיים של העשורים הבאים הוא ההתמודדות עם קבוצת הגיל השלישי. העלייה בתוחלת החיים בעולם המערבי כמו גם במדינת ישראל. ההערכות הן כי בעשורים הקרובים (עד שנת 2035) קצב גידול האוכלוסייה המבוגרת יהיה מהיר פי 2.3 מזה של האוכלוסייה הכללית.1 מגמות דמוגרפיות אלו דורשות טיפול משמעותי בתנאים העירוניים הנוגעים לקבוצת גיל זו, בהיבטיים של בריאות, בילוי ופנאי ותרבות דו קיום עבור קשישים. טיפול שגוי בגורמים אלו עשוי להוביל לירידה משמעותית באיכות החיים העירוניים (Narvaez-Montoya, 2012 ).2 הזדקנות האוכלוסייה מעלה שאלות רבות בתחום הדיור וסביבות המחייה, כיצד נכון לתכנן מרחב ציבורי לאוכלוסייה מתבגרת? כיצד ניתן לשמור על עירוב גילאי ולא ליצור ערים מדירות שדוחקות את האוכלוסייה המבוגרת? האם הם נלקחים בחשבון בתכנון בנייני מגורים, ומה יהיה עליהם בתהליכי התחדשות עירונית? אלו הן רק חלק מן השאלות המעסיקות חוקרים.

מרכז הגר למחקר ופיתוח מדיניות דיור חברתי באוניברסיטת תל אביב קיים בחודש מרץ כנס בנושא. בכנס הוצג מחקר יישומי שהתמקד באוכלוסיית הזקנים בתהליכי התחדשות עירונית, 3 ביוזמה ובשיתוף של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. מחקר נוסף שבוצע לאחרונה, המתמקד באזרחים ותיקים בעיר תל אביב-יפו, אורח החיים העירוני שלהן, צרכים ויכולות, בהובלת צוות החדשנות של עיריית תל-אביב.

הגיל השלישי בתהליכי התחדשות עירונית

בעשורים האחרונים הממשלה ויזמים מקדמים תהליכי התחדשות עירונית, מגמות אלו כוללות גם הקמת רשות ממשלתית, תקצוב מינהלות עירוניות ויוזמות חקיקה שונות. זוהי נקודת המוצא של המחקר העוסקת בגיל השלישי המניחה כי מגמת הצמיחה של הערים בישראל תוביל גם לעלייה בשיעור הזקנים המתגוררים בערים.

 אוכלוסיות חלשות הן תמיד פגיעות יותר בתהליכי התחדשות עירונית: שוכרים, אנשים בעוני, דיירי דיור ציבורי, אוכלוסיות מודרות וקשישים. מרכז הגר שפועל מפריזמה משפטית מבקש להעלות נושאים אלו לדיון בכדי להבטיח מבחינה חקיקתית שלא תהיה פגיעה בזכויותיהם. אוכלוסיית הגיל השלישי היא קבוצה הטרוגנית, אולם ניתן לקבוע – בהכללה — כי יש לה צרכים ומאפיינים מובחנים בכל הנוגע לתהליכי התחדשות עירונית, כמו למשל, החשש וקושי משינויים, רתיעה ממשך תהליכי ההתחדשות העירונית, רצון להימנע מהגדלת הוצאות (בשל קיום הנשען על מחסכונות וקצבאות), היעדר צורך בהגדלת הדירה, שימוש מוגבר במרחב הביתי, חשש מפגיעה פיזית או נפשית כתוצאה ממעברי דירות, ורגישות גבוהה יותר למטרדים הנגזרים מתקופת הבנייה. המחקר בחן סוגיות אלו תוך התייחסות לאמצעים הרגולטורים, הכלכליים והחברתיים בהם מקודמת התחדשות עירונית בישראל אל מול הצרכים והמאפיינים המובחנים של אוכלוסיית הזקנים. במיוחד נבחנו באילו כלים ניתן להשתמש על מנת לאפשר לאוכלוסיית הזקנים ליהנות מפירותיה הצפויים של ההתחדשות העירונית ולמתן את ההשלכות השליליות האפשריות של ההתחדשות על אוכלוסייה זו.

 אוכלוסיות חלשות הן תמיד פגיעות יותר בתהליכי התחדשות עירונית: שוכרים, אנשים בעוני, דיירי דיור ציבורי, אוכלוסיות מודרות וקשישים, מי שם להגן עליהן? האם נעשית חשיבה משמעותית על קיום התחדשות עירוניות שלא תפגע בהם? רמלה, גן הנשיא (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

אוכלוסיות חלשות הן תמיד פגיעות יותר בתהליכי התחדשות עירונית: שוכרים, אנשים בעוני, דיירי דיור ציבורי, אוכלוסיות מודרות וקשישים, מי שם להגן עליהן? רמלה, גן הנשיא (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

משמעות הבית בגיל הזקנה

דפוסי המגורים של אוכלוסיות הזקנים בישראל מצביעים על כך ש 93% מתגוררים ביישובים עירוניים; כ־23% מהזקנים מתגוררים בגפם; כ־97% מהזקנים מתגוררים בקהילה (דירות פרטיות ומסגרות דיור מוגן); רק 17% מהזקנים מתגוררים בשכירות. שיעור הזקנים במתחמים מוכרזים של פינוי־בינוי גבוה מהשיעור הממוצע ברמה הארצית והעירונית 4 מה שמעלה את החשיבות לחשוב ולתכנן את ההתייחסות לאוכלוסייה זו בפרויקטים של התחדשות עירונית. תהליך פינוי בינוי הכולל שינויים בפנים הבית, בסביבת המגורים, ובמקרים רבים גם הריסת דירות ותקופת בנייה ממושכת הוא מקור לדאגה רבה. בכך מתקשר התהליך למשמעותו של הבית לא רק כמקום הפיזי, אלא כמרחב בעל משמעויות סמליות ייחודיות וקשר רגשי עבור האדם המתגורר בו — מרחב שמהווה חלק מזהותו. משמעות זו גוברת בתקופת הזיקנה בה נוטה המרחב הגאוגרפי של אנשים זקנים להצטמצם. זקנים מבלים זמן רב יותר בבית והוא נתפס כמרחב בו הם חשים שליטה ואוטונומיה. שינויים והתאמות שנערכים בבית תוך התעלמות מהיחס והחוויה הייחודים של הזקן יכולים להשפיע באופן שלילי על הקשר והדימוי של האדם כלפי ביתו. הדבר נכון לא רק בנוגע למרחב הביתי, אלא גם ביחס לשכונת המגורים ולסביבה החברתית, שהם בעלי השפעה לא מבוטלת על איכות חייהם של זקנים. בנוסף, הסביבה העירונית, לרבות דיור הולם ונגיש, היא בעלת השפעה ישירה על מידת העצמאות ואיכות החיים של הזקנים החיים בה.

הכנס העלה לדיון ציבורי ותכנוני את נושא הזקנה וההשלכות של תהליכי התחדושת עירונית על אוכלוסייה זו (צילום:עידן רבינוביץ')

הכנס העלה לדיון ציבורי ותכנוני את נושא הזקנה וההשלכות של תהליכי התחדושת עירונית על אוכלוסייה זו (צילום:עידן רבינוביץ')

לצד הקשיים הפוטנציאלים, תהליכי התחדשות עירונית גם יכולים להיטיב עם האוכלוסייה המבוגרת: לרבות עליית שווי הנכס, הרחבתו הפיזית, חיזוקו, מיגונו והנגשתו (לרבות תוספת מעלית) של בניין המגורים ולעיתים גם תיקון ושיפור של המרחב העירוני. לצד זאת, תהליכים אלו מגלמים גם סיכונים פוטנציאליים הנוגעים לשינוי סביבת המגורים שעשוי להאיץ תהליכי ג'נטרפיקציה, במסגרתם נכנסת לשכונה אוכלוסייה שמיועדת לתרום להתחדשותה של שכונה 'דועכת' ו־'מזדקנת' והפיכתה ל'תוססת' ו־'עדכנית' יותר. בנוסף, ביצוע ההתחדשות העירונית כולל תקופת בנייה ממושכת, במהלכה יאלצו רבים מהזקנים לעבור דירה באופן זמני (תמ"א 38/2 ופינוי־בינוי) או להמשיך להתגורר בדירתם במהלך ביצוע עבודות בנייה אינטנסיביות וממושכות בבניין (תמ"א 38/1). 5

אל תכלאו את הזקנים בבניינים מוקצים בעיר

אחד הדיונים המעניינים שמשקפים שינוי גישה בייחס לאוכלוסייה המבוגרת הוא ההבנה שיש לדאוג להישארותם במרחב החברתי ויצירת מרחב מגורים ומחיה רב גילאי ולא סגרגטיבי. בכנס הציג מנכ"ל חברת עמיגור פרויקטים של דיור מוגן הנבנים ומטופלים במסגרת התחדשות עירונית (תמ"א 38 וכן פינוי בינוי). אמנם חל גידול בכמות יחידות הדיור שנבנות וכן התאמה של פנים הדירה לצרכי האוכלוסייה מבוגרת, אך מתחמי הדיור המוגן שהם בונים  יוצרים הדרה של בני הגיל השלישי וניתוק חברתי ופיזי מכלל האוכלוסייה. הממונה הארצית על הדיור מוגן טענה כי מסגרות מגורים מיוחדות לזקנים נותנות שירותים ספציפיים ויש בהם צורך, עם זאת, פרויקטים אלו מנתקים את בני הגיל השלישי מהקהילה  ואת ההזדמנויות הטמונות בקשר זה: לדוגמה זקנים שיכולים לעזור למשפחות צעירות בגידול ילדים ויצירת קהילה תומכת בעזרת פרויקטים של 'קהילה משותפת' (פרויקטים אלו מאפשרים לזקנים לבחור את השירותים שהם רוצים תוך השארות ב'מקום'). בהמלצות המחקר מדגישים כיצד התחדשות עירונית יכולה לספק הזדמנויות רבות לפיתוח מעני דיור טובים לאוכלוסייה המבוגרת: (1) דיור עצמאי בקהילה- שיפור משמעותי בתשתיות הפיזיות ברמת הבניין תעלה את רמת הנגישות מהרחוב אל תוך הדירה יחד עם זאת אין כיום דרך להבטיח ביצוען של התאמות פנים־דירתיות, בין היתר בשל העלויות הכרוכות בכך ובגלל תקני בנייה והנחיות התכנון שאינם מחייבים זאת. (2) דיור מוגן- הביקוש לדיור מוגן מצוי בעלייה מתמדת ובפועל אין מניעה משילובו בפרויקטים של פינוי־בינוי תוך ניצול יתרונות כגון הימצאות מתחמים רבים במרכזי ערים ותמריצי המיסוי המשמעותיים במסגרת ההתחדשות. כיום אין מדיניות תכנון ברורה ברמה המקומית שתתבסס על היקף הצורך ביחידות דיור מוגן שעל בסיסה ייקבעו כללים להכללת דיור מוגן בתכניות בקנה מידה מקומי. (3) מסגרות דיור מוסדיות. (4) שירותי תמיכה קהילתיים לזקנים-  אלו אינם חלק אינטגרלי מהתחדשות עירונית אולם תכניות כגון 'קהילה תומכת' מספקות למתגוררים בדיור עצמאי שירותים הממלאים פונקציה דומה לשירותים הבסיסיים, שמספקות מסגרות דיור מוגן ובעיקר תומכים באפשרות של זקנים, להמשיך להתגורר בבתיהם. (5) מרחב עירוני מונגש ומותאם לזקנים- 'הזדקנות במקום' אינה מוגבלת למרחב הביתי ולרמת התמיכה הקהילתית אותה מקבל הזקן, והיא קשורה גם למרחב השכונתי והעירוני בו הוא מתגורר.

דיור מוגן בלב שכונת מגורים ואזור מסחר ברמת גן, לחתור למרחבי שילוב גילאי ולא הפרדה (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

דיור מוגן בלב שכונת מגורים ואזור מסחר ברמת גן, לחתור למרחבי שילוב גילאי ולא הפרדה (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

אולי הגיע העת לחשוב על מודלים חדשנים יותר של מגורים למבוגרים, כאלה שלא מנתקים אותם מהאוכלוסייה המקומית למבנים ייעודים כמו בתי אבות ודיור מוגן, אלא מחשבה על יצירת 'הילה משותפת' שבה המבוגרים יכולים לעזור למשפחות צעירות, ילדים והורים. מודל שבו כולם יכולים להרוויח (צילום: המעבדה לעיצב עירוני)

אולי הגיע העת לחשוב על מודלים חדשנים יותר של מגורים למבוגרים, כאלה שלא מנתקים אותם מהאוכלוסייה המקומית למבנים ייעודים כמו בתי אבות ודיור מוגן, אלא מחשבה על יצירת 'הילה משותפת' שבה המבוגרים יכולים לעזור למשפחות צעירות, ילדים והורים. מודל שבו כולם יכולים להרוויח (צילום: המעבדה לעיצב עירוני)

הכרה בסוגיה זו, ובצורך להתמודד עם המגמות האמורות של עיור מואץ והזדקנות האוכלוסייה, משתקפת במסגרת פרויקט 'ערים ידידותיות־גיל' (cities friendly-Age) , שפיתח ארגון הבריאות העולמי. 6 פרויקט זה קובע כי יש להתחשב בהתאמת מאפיינים פיזיים, בהנגשה של תחבורה ציבורית, שירותי בריאות, חברה ותרבות, בהגברת המעורבות החברתית וב'השגות' הדיור .(Affordability)התאמת הסביבה העירונית יכולה להשתפר באמצעות סינתזה בין השיפור והחידוש המרחבי, הנכללים בתהליכי התחדשות עירונית בישראל לבין פרויקטים וכלים ליצירת סביבה מותאמת לזקנה והזדקנות וכן, באמצעות הטמעת עקרונות של תכנון מותאם לזקנים. ההמלצות של מכון הגר מציעות להגדיל את האטרקטיביות של התמורה עבור הדיירים ואת נכונותם להסכים לפרויקט, אין צורך להתמקד בהגדלת התמורות אלא בהגמשת הדרכים בהם ניתן להנות מהן. לדוגמא במקום להגדיל את שטח הדירה ניתן לבנות דיורית- זהו פתרון תכנוני של יצירת יחידת דיור נלווית אך עצמאית, הסמוכה לדירה הראשית ומתוכננת מראש כך שהיא יכולה להיות חלק אינטגרלי מהדירה או יחידה עצמאית. או לבנות דירות קטנות אך עם כלל ההתאמות הפיזיות הדרושות בפנים־הדירה. או להסיר חסמי מיסוי וכך לחסוך להם הוצאות כלכליות שיכולות להוות חסם או מעמסה.

ומה עם המרחב הציבורי, השכונתי? מה מעבר ליחידת המגורים?

בעוד המחקר בהחלט מפנה תשומת לב לסביבה הביתית, חסרו באופן ניכר התייחסויות מעמיקות יותר להיבטים המרחבים והפיזיים של פרויקטי ההתחדשות העירונית. חלק ממשתתפי הכנס נגעו בכך בין השורות, אבל השיח עסק בעיקר בפתרונות הדיור ובשירותים החברתיים ולא באיכויות הפיזיות והאדריכליות ההכרחיות במרחבים אלו על מנת לאפשר לזקנים להישאר ב'מקום'. פרויקטי ההתחדשות עירונית נעשים בקנה מידה עצום והיכולת להתנייד בהם רגלית ממקום למקום מוגבלת וכך גם הנגישות לתחבורה ציבורית, הנגשת המעבר מהמרחב הציבורי למרחב הפרטי, איכות המרחב הציבורי ועוד. לכן גם בשיח על התחדשות עירונית וזקנה חשוב להדגיש כי מידת התאמת הפרויקט לאוכלוסיית הזקנים חייב להימדד גם באיכויות התכנוניות והאדריכליות של הפרויקט, בעיקר בהיבטים של המרחב הציבורי והנגשתו. המחקר אמנם מתייחס לכך אך בכנס היבט זה לא קיבל מענה.

  1. מכון ברוקדייל, הזקנים בישראל, עובדות ומספרים לשנת 2015.
  2. Narvaez-Montoya O (2012), Demographic aging and urban equipment requirements: toward a gerontological urbanism, Papeles de Poblacion, Vol.18 (74), pp.203-235
  3. "מבט אל אוכלוסיית הזקנים בתהליכי התחדשות עירונית" כתיבה ומחקר: עו"ד מתן רבינוביץ, עריכה: פרופ' נטע זיו וסבסטיאן ולרשטיין, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. המחקר לווה בועדת היגוי בה השתתפו נציגים ממספר משרדי ממשלה – משרד הבינוי והשיכון, משרד האוצר (מינהל התכנון), המשרד לשיוויון חברתי ומשרד המשפטים.
  4. בסקירה של דוחות מיפוי שכללו איפיון מעמיק של חמישה מתחמים נמצא שיעור זקנים גבוה משמעותית מהממוצע הארצי והעירוני, כאשר בשלושה מהם כ־%25 מאוכלוסיית המתחם היו זקנים.
  5. עיקרי המחקר  "מבט אל אוכלוסיית הזקנים בתהליכי התחדשות עירונית" כתיבה ומחקר: עו"ד מתן רבינוביץ, עריכה: פרופ' נטע זיו וסבסטיאן ולרשטיין, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.
  6. במסגרת הפרויקט הוגדרו שמונה רכיבים מהותיים של 'עיר ידידותית־גיל' ובין היתר מודגשת בו חשיבות ההתאמות הפנים־ביתיות, דיור בהישג יד, נגישות של המרחב העירוני )ספסלים, תאורה, תחושת בטחון(, של תחבורה ציבורית ושל שירותי בריאות, רווחה ותרבות.