הברוטליזם בקיבוצים עוד חי וקיים

מה קורה למרחב משותף כאשר הקהילה מתפרקת? תערוכה חדשה מציגה מבני ציבור “ששרדו” את הטורנדו הקפיטליסטי שעבר על הקיבוצים, תוך התמקדות בפועלו של האדריכל מנחם באר. אוצר התערוכה, מיכאל יעקובסון, מבקש לשכנע אותנו כי יש מקום להמשיך לבחון את האדריכלות הברוטליסטית בארץ.

מה כבר לא נכתב על התנועה הקיבוצית? בכלל נדמה לאחרונה כי קיימת הצפה של עיסוק בקיבוצים. בחלק מן המקרים מדובר בנוסטלגיה והתרפקות על חלום שנסדק, קהילה שנעלמה. במקרים אחרים, מדובר במחקרים פרגמטיים יותר הדנים בשינויים שעובר המרחב הקיבוצי, תוך התמקדות בהרחבות עליהן נבנות שכונות מגורים “מרבדיות”. שכונות אשר במקרה הטוב ניתן לזהות בהן יד מכוונת וקו אדריכלי אחיד למבנים, ובמקרה הפחות טוב בכל מגרש בונה בעל המגרש את חלומו. כמה רחוק מהפיקוח של הקיבוצים את עצמם מספר עשורים קודם לכן. כמובן, ככל שהמצב גרוע מבחינה קהילתית כך מתעצם הפירוק המרחבי. מה קורה למבני הציבור? למרחב המשותף כאשר הקהילה מתפרקת? הגרסאות מגוונות, תלוי במיקום, בערך הקרקע, בכוחם של “זקני השבט”.

חדר האוכל בקיבוץ מעברות, בתכנון מנחם באר (צילום: עמרי טלמור (C))

התערוכה “באר בקיבוץ”, אותה אצר מיכאל יעקובסון, אדריכל, גיאוגרף, עיתונאי, סופר ואוצר תערוכות אדריכלות ואמנות (וחבר המעבדה לעיצוב עירוני לשעבר) יחד עם עמרי טלמור המתמחה בצילום אדריכלות ונוף בנוי, מבקשת להסתכל על מבני הציבור הללו. אותם מרחבים שייצגו אולי יותר מכל את ה”קהילה הקיבוצית”. התערוכה היא מובהקת פעמיים: היא מתמקדת בפועלו של אדריכל אחד, מנחם באר, ובמבני ציבור “ששרדו” את הטורנדו הקפיטליסטי של הבנייה ועדיין מתפקדים. כלומר, התערוכה מבקשת להסתכל על חצי הכוס המלאה.

באופן ממוקד, התערוכה מציגה את פועלו של באר ו”מקטלגת” אותו כאדריכל ברוטליסט. באר הוא יליד בודפשט (1925), שהחל את הכשרתו המקצועית באוניברסיטת בודפשט והשלים אותה בטכניון בחיפה. עם עלותו לארץ ישראל ב-1947 כחבר בקבוצת ההכשרה של השומר הצעיר בגליל המערבי, ייסד באר עם חבריו את קיבוץ געתון והתיישב בו. תחילה שימש כיד ימינו של האדריכל שמואל מסטצ’קין, בוגר בית הספר הגרמני “באוהאוס”, ועם הזמן הפך לאדריכל בכיר בזכות עצמו. כאדריכל בקיבוץ תכנן באר 15 חדרי אוכל, 9 מועדונים, 11 אולמות מופעים וספורט, 6 בתי ספר, 5 מפעלים, 4 ספריות, 4 בריכות שחייה ועשרות בתי מגורים. מחוץ לקיבוץ הוא תכנן סדרה של מבני ציבור, בהם שישה מבני אקדמיה במכללות ושלושה מבני משרדים למועצות אזוריות.

ספריה בית ספר צפית בקיבוץ כפר מנחם, בתכנון מנחם באר (צילום: עמרי טלמור (C))

“השינויים המפליגים שחוותה התנועה הקיבוצית לא פסחו על הבניינים של באר”, קובע יעקובסון, “אך באופן מפתיע ובניגוד לבניינים שתכננו אדריכלים אחרים, שומרות יצירותיו על חיותן וממשיכות לשרת את הקהילה”. כך למשל, חדר האוכל בגעתון, פסגת יצירתו של באר, זכה זכה לעדכון פרוגרמתי בשל תהליך ההפרטה שעבר ענף המזון בקיבוצים. שנים ספורות לאחר שננטש, הסב מנחם באר עצמו את המבנה – בעצת בנו, רמי באר, הכוריאוגרף ומנהלה האמנותי של להקת המחול הקיבוצית – לאולמות מחול שמושכים אליהם עשרות רקדנים מהארץ ומהעולם. “חדר האוכל של געתון היה לחדר אוכל רוקד”, מתפייט הסופר וההיסטוריון מוקי צור. “אולמותיו נוצרים את זיכרון הראשית ואת הרצון לאופקים הרחוקים בזמן ובמקום”.

חדר האוכל הפך לאולם מחול. חדר האוכל בקיבוץ געתון בתכנון מנחם באר (צילום: עמרי טלמור (C))

השאלה “למה עכשיו” עולה שוב ושוב בשיחה עם יעקובסון. מדוע חשוב להסתכל על המבנים הללו כעת? לפי יעקובסון, זו “בעצם הכרה של פרק בהיסטוריה של האדריכלות הברוטליסטית”. לשאלתי האם לא מדובר על עוד תערוכה נוסטלגית המתרפקת על העשייה המודרניסטית בקיבוצים או בכלל, הוא מתעקש כי “אין מדובר בנוסטלגיה, אנחנו מוחקים בלי לחשוב פעמיים, זו המשנה המודרניסטית. אבל מדובר במוקד. לפי תפיסת עולמי, צריך להשאיר משהו שאפשר יהיה להתחבר אליו. הדשא בקיבוץ יכול להתייבש, המשפחה יכולה לעבור למקום אחר, אבל המקום צריך שיישאר בו איזה מוקד. קחי למשל את הכפרים ביוון, המוקדים שם משתנים כל הזמן, מתאימים עצמם לרוח הזמן, אבל עדיין הרוח שלהם נשמרת. הם עדיין מתפקדים”. זהו הרעיון המרכזי של התערוכה, להראות את החיים שנותרו בבניינים שתהילתם כבר מאחוריהם, אך הם עדיין מתפקדים.

זו בהחלט אינה תערוכה על אוטופיה (וצר לי על כך). זו אינה תערוכה שמבקשת להסתכל קדימה אלא על ההווה, על כאן ועכשיו. זו תערוכה על מה שיש ועל כך שכדאי לשמור על מה שנותר.

התערוכה “באר בקיבוץ”, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן – אשדות יעקב מאוחד.

שעות פתיחה: ב’ עד ה’ – 10 עד 15. שישי וערבי חג – 10 עד 13. שבתות וחגים – 10 עד 14. יום א’ סגור. לתיאום ביקור במועד אחר: 050-7610754. uriandrami.museum@gmail.com

התערוכה תינעל ב-14 בדצמבר 2015.