בית סוהר, הגרסה המשוחררת

גדר שקופה, בנייה כפרית ומדשאה בִמקום חומת בטון אטומה, מבנים מאיימים וחצר מסדרים מרוצפת – כלא אוסטרלי מציג עיצוב יוצא דופן ומעניק פרשנות חדשה למעמדו של מתקן הכליאה בתהליך שיקומו של האסיר.

לא בית סוהר טיפוסי. כלא West Kimberley Regional Prison באוסטרליה. צילום: Peter Bennetts, אתר https://www.peterbennetts.com/

לא ידעתי כיצד לפתוח את הרשימה, אז למרות השעה המאוחרת התקשרתי למירב לשאול מה עולה לה בראש כשאני אומר: בית סוהר. “סורגים, אנשים במדים, תא קטן עם חלון קטן, הפוסטר של Birdy”. היית פעם בבית סוהר? אני שואל אותה, “לא”, היא עונה סתמית. התשובה לא סיפקה אותי אז ניסיתי לסחוט עוד קצת מידע ושאלתי אותה מה זה עוד מזכיר לה. “חליפות, מדים, סרבלים. זהו. זה מה שעובר לי בראש”, היא ענתה.

סיימתי את השיחה ופניתי לבדוק מה מוצאים החוקרים באקדמיה בכל הנוגע לבתי סוהר. גיליתי שההיבטים הפיסיים שמירב ציינה ומעסיקים גם אותי, פחות מעניינים אותם. חוקרים מדיסציפלינות שונות נמצאים עמוק בתוך התחתונים של האסירים והאסירות. מי שוכב עם מי, כמה, למה ואיך. הנושא השני שמעסיק אותם זה כמה ועם מי הולכים האסירים מכות. רוב המחקרים משלבים בין השניים, כך שהמושג “אלימות מינית” שכיח בהם[1]. בקרב אדריכלים, הדימוי הקבוע של בתי סוהר הוא הפנאופטיקון, מבנה שנהגה במאה ה-18 על ידי ג’רמי בנת’הם והציג תכנית של ארגון ושליטה באמצעות התכנון האדריכלי. עם זאת, יש הרבה מה לומר על בתי סוהר מעבר להתייחסות למבט המפקח.

התכנון והעיצוב מחדשים לא רק בהקשר של פיקוח ובקרה. כלא West Kimberley Regional Prison באוסטרליה. צילום: Peter Bennetts, אתר https://www.peterbennetts.com/

בית סוהר לאבוריג’ינים בלבד

לאחרונה מעסיק אותי נושא בתי הסוהר בגלל פרויקט בו התמזל מזלי להיות מעורב. בשלב זה לא אעסוק בו בבלוג, אך בעתיד אכתוב על הזווית הישראלית. הפעם, אני רוצה להציג פרויקט אחר: בית סוהר חדש שנחנך לפני שנה במערב אוסטרליה (West Kimberley Regional Prison), ושם נראה כי ניסו לתת פרשנות חדשה למעמדו של בית הסוהר בתהליך שיקומו של האסיר.

תחילה, כמה נתונים השוואתיים על האסירים האוסטרלים והישראלים:

• באוסטרליה, בה חיים כ-22 מיליון בני אדם, ישנם קרוב ל-30,000 אסירים. כ-170 אסירים על כל 100,000 תושבים בוגרים; בישראל, בה האוכלוסייה עומדת על כ-8 מיליון בני אדם, ישנם קרוב ל-12,500 אסירים פליליים.
• באוסטרליה כ-2,200 אסירות; בישראל כ-200 אסירות.
• באוסטרליה מדי שנה נרשמת עלייה של כ-1% במספר האסירים; בישראל מאז 2009 המספר נותר יציב.
• באוסטרליה הסיבה העיקרית לכליאה היא תקיפה אלימה (20%). אחריה באים תקיפה מינית (12%) ועבירות סמים (12%); בישראל סיבות הכליאה הן תקיפה אלימה (18%), עבירות רכוש (14%), עבירות סמים (13%) ותקיפה מינית (11%).

אחוזי פשיעה גבוהים בקרב האוכלוסיה האבוריג’ינית. כלא West Kimberley Regional Prison באוסטרליה. צילום: Peter Bennetts, אתר https://www.peterbennetts.com/

סיפור הקמתו ותכנונו של בית הסוהר West Kimberley Regional Prison הוא תוצר של תהליך המתרחש בשנים האחרונות באוסטרליה, במסגרתו מנסה הממשל לחזק את אוכלוסיית האבוריג’ינים במדינה. אוכלוסיה זו נדחקה במהלך השנים אל השוליים ובדיקת נתוני הפשיעה במדינה מעלה תמונה של מציאות מאתגרת: בעוד שהאבוריג’ינים מהווים רק 3% מכלל אוכלוסיית מערב אוסטרליה, הרי שבבתי הסוהר הם מהווים 40% מכלל האסירים. באזור קימברלי, בו הוקם בית הסוהר, פעל בעבר בית סוהר אחד בלבד ו-95% מהאסירים בו היו מקרב אוכלוסיית הילידים. כחלק מהמגמה הכללית במדיניות הלאומית באוסטרליה, הוקם בקרב האבוריג’ינים פורום לטיפול באתגר הגדול של עבריינות. בדו”ח הסופי שערך הפורום הודגשה החשיבות בהכרת התרבות והערכים האבוריג’יניים והצורך במעורבות אוכלוסיית הילידים באספקת השירותים השונים.

אחד מתוצרי המלצות הפורום היה הקמת בית סוהר שיועד אך ורק לאסירים אבוריג’ינים. בית הסוהר, כך הוחלט, יעוצב וינוהל על בסיס ארבע עקרונות: (1) אחריות תרבותית (2) קשר רוחני עם הארץ, הים והנחלים (3) אחריות משפחתית ו-(4) אחריות קהילתית. בעקבות ההחלטה, ניגשה רשות בתי הסוהר לתכנון מתקן כליאה חדש, כאשר התכנון עצמו נערך בשיתוף פעולה עם ראשי הקהילה האבוריג’ינית. הודות לכך, נוצר אמון בין הממשל והתושבים, ובאופן זה הרגישה הקהילה אחריות על המתקן החדשני. הפרויקט הוא תוצר של שיתוף פעולה בין שני משרדי אדריכלים אוסטרליים – TAG Architects ו-Iredale Pedersen Hook Architects, כשלזה האחרון ניסיון עשיר בתכנון לקהילה האבוריג’ינית. ניסיונם תרם רבות, לטענת רשויות בתי הסוהר, לתכנון איכותי ונתן מענה לצרכים המיוחדים והתרבות הילידית של דיירי בית הסוהר.

התכנון התחשב בנוף הקיים. כלא West Kimberley Regional Prison באוסטרליה. צילום: Peter Bennetts, אתר https://www.peterbennetts.com/

רך ושקוף בִמקום קשה ואטום

בית הסוהר, השוכן על שטח של 25 דונם, נועד לאכלס 120 אסירים ו-30 אסירות. אלו כלואים בהפרדה מגדרית ובתנאים בהם האסירים דואגים לעצמם. את מקומן של גדרות הבטון האטומות והגבוהות מחליפה גדר כמעט שקופה (עם זאת מדובר בגדר כפולה המתנשאת לגובה 5.5 מטרים). את המבנים המאיימים והאפרוריים מחליפה בנייה כפרית, ואת מקומה של חצר מסדרים מרוצפת וחשופה, מחליפה מדשאה מטופחת מוקפת עצים.

התכנון התחשב בנוף הקיים. כך לדוגמה פריסת המבנים נערכה בהתאם לעצים הקיימים בסביבה, כדי להימנע מכריתה. כמו כן, השתדלו האדריכלים לבחור חומרי בנייה המיוצרים בסביבה, כדי להימנע משינוע ממרחקים גדולים, וכן כדי לשמור על אופי חומרי המוכר באזור. האדריכלים למדו את הגוונים השולטים בנוף, והמשיכו אותם לעיצוב המבנים ומגוון פרטי הבניין, כל זאת במטרה לחזק את הקשר בין האסירים לארץ. בנוסף, בין המבנים גינות קטנות אותם מטפחים האסירים, וגם הן חלק מתכנית לחינוך לאחריות ולחיזוק הקשר לאדמה.

אם נבחן את המתקן לאור התפיסה הרווחת של בתי סוהר כפנאופטיקונים, נראה כי לכאורה תכנית בית הסוהר מנסה להשתחרר מהיותו כלי המאפשר הפעלת כוח תמידי של מעקב, שממשטר את גופו של הפרט. במבט מן האוויר העיצוב הכללי של המתחם מציג פיזור מבנים שנראה מקרי. ואולם, מבט מעמיק מוכיח כי למעשה, מרחבת הדשא האליפטית שבמרכז בית הסוהר ניתן לצפות על כל השבילים והמבנים המקיפים אותה.

לשמור על אופי חומרי המוכר באזור. כלא West Kimberley Regional Prison באוסטרליה. צילום: Peter Bennetts, אתר https://www.peterbennetts.com/

עשרים מבני מגורים הוקמו, כשבכל אחד מהם מתגוררים שישה אסירים. החלוקה לבתים מתבצעת על בסיס של קשרים משפחתיים, תרבותיים (האבוריג’ינים מתחלקים ל-27 קבוצות שונות), או כפי שנהוג גם בשאר בתי הסוהר בעולם, בהתאם לדרגת האבטחה של האסירים. בכל מבנה חדרי שינה, שירותים ופינת אוכל. בלילה המבנים ננעלים, אך האסירים יכולים לנוע בחופשיות בכל רחבי הבית. בחלק המבנים בהם מתגוררים אסירים בדרגת אבטחה גבוהה, האסירים ננעלים בחדריהם. בשונה מהנהוג בבתי סוהר וותיקים, כאן אין זקיף בכל מבנה, אלא כל הפיקוח מתבצע באמצעות שליטה מרחוק.

עשרים מבנים נוספים בבית הסוהר כוללים בין השאר מבני מנהלה, אבטחה, חינוך, חברה, רפואה, ביקורים ושירותים. לא כל המבנים משותפים לכל האסירים, כך לדוגמה חלק מהמבנים משרתים רק את האסירות, הנזקקות לשירותים שונים מאלו להם זקוקים גברים. תשומת לב משמעותית נינתה לעיצוב מבנה השער, כך שייראה כמה שפחות מאיים וסגור. כדי לרכך את המפגש של האסיר עם בית הסוהר, עוצב המבנה באופן שיזכיר טרמינל קטן בשדה תעופה, תוך שימוש מרבי בזכוכית כדי להציג שקיפות – ההיפך הגמור מהאטימות והניתוק שבית סוהר מזכיר לרוב.

אותו בית שער לא רק נועד להקל על המפגש בין האסיר ל”ביתו” החדש, אלא גם על המשפחות הבאות לבקר את יקיריהן. האווירה הכללית היא של פתיחות ורכות, ומהתמונות אפשר לטעות ולחשוב שמדובר כאן בכפר נופש אוסטרלי מודרני וחביב. אך החביבות הזו באה להזכיר, כי לא מדובר כאן במתקן שכל תכליתו ענישה, אלא מדובר בניסיון שמבקש לשקם אנשים שסרחו מדרך הישר ולטעת בהם אחריות על עצמם, על משפחתם, מורשתם וארצם. בהתאם לזאת, יש לאסירים סדר יום מובנה, בו מושם דגש על תמיכה לאסיר במטרה שיפתח יציבות בחייו, יכולת לעבוד וכישורי קבלת החלטות – מרכיבים הבונים הערכה עצמית ויכולת להגדרה עצמית.

להקל על המפגש בין האסיר ל”ביתו” החדש ועל המשפחות המבקרות את יקיריהן. כלא West Kimberley Regional Prison באוסטרליה. צילום: Peter Bennetts, אתר https://www.peterbennetts.com/

הפרויקט עוד צעיר כך שעדיין לא ניתן לדעת אם הניסוי הצליח, והעיצוב החדשני המתאפיין ברכות ופתיחות אכן יביא לתוצאות חיוביות, או שמא יפתח אשליה בקרב האסירים שהחופש נמצא בקרבה מיידית ואותם ערכים חיוביים ינוצלו לרעה. בכל מקרה, מיעוט המחקר בתחום תכנון בתי הסוהר דורש להדביק את הפער ולחקור נושא מרתק זה.

לקריאה נוספת:

– “שדה שליטה“, מאת טלי חתוקה