מה דעתך על הפרויקט? “זה מורכב”. איך מתקדמת תכנית המתאר? “זה מורכב” – השימוש בביטוי “זה מורכב” הפך נפוץ בשדה התכנוני ויש לכך השלכות מסוכנות, דווקא בגלל המורכבות שמאפיינת את הזירה העירונית.
בעולם התכנון אמירת “זה מורכב” מאפשרת לא לנקוט עמדה, ועדיין להישאר כיודע דבר סוד (צילום: World of Oddy אתר flickr)
בטורו במוסף הארץ, כתב לאחרונה אלון עידן על השימוש הנפוץ במילה “מורכב” בקרב הציבור. “כדאי לשים לב לשימוש המוגבר במילה ‘מורכב'”, הוא כותב, “בעיקר לעובדה שככל שהמציאות מתמלאת בתפיסות רדודות יותר, פשטניות יותר, כך הכל הופך ‘מורכב’ יותר (או לפחות ל’לא פשוט’).“
לאחרונה הביטוי כבש גם את הזירה התכנונית. ניתן לשמוע אותו בכל מקום, בקרב סטודנטים ומתכננים כאחד, והוא משמש לתיאור של העיר, תהליכים ופרויקטים תכנוניים. שימו לב שכמעט על כל שאלה/סוגיה תכנונית ניתן לענות בביטוי זה. הנה מספר דוגמאות: מה דעתך על הפרויקט הזה? “זה מורכב”. איך מתקדמת תכנית המתאר? “זה מורכב”. מהם העקרונות התכנוניים המוצעים במסמך? “זה מורכב”. מה דעתך על תהליך זה או אחר? “זה מורכב”. נסו לבחון זאת עם שאלות אחרות ותיווכחו שהכי קל לקבוע בקצרה: “זה מורכב”.
אבל מה המשמעות של הביטוי? מה הוא באמת מתאר? שהרי אם באמצעותו ניתן לענות על כל שאלה או סוגיה תכנונית, אז משמע שביטוי זה אומר הכל ולא כלום. יתרה מזאת, בעולם התכנון אמירת “זה מורכב” מאפשרת לא לנקוט עמדה, אבל עדיין להישאר כיודע דבר סוד. כפי שקובע עידן, “שימוש ב’מורכב’ הוא לא רק עדות לפשטנות, אלא גם פתרון אלגנטי לבריחה מאחריות… ההיגיון שמופעל במקרים כאלה קשור לעובדה שאנשים לא מוכנים לקבל על עצמם תוצאות של פעולה מסוימת ולכן הם מגדירים אותה כמורכבת. אלא שהפעולה עצמה לא מורכבת, מה שמורכב זה האופן שבו הם מנסים להימלט מהמשמעויות של ההתחמקות המוסרית שלהם.” כך שהשאלה היא האם הביטוי “זה מורכב” משרת אותנו, מתכננים ואנשי מקצוע? לא בטוח.
ביקש לקדם מרחב עם סתירות פנימיות, פוליטיות, תרבותיות, כלכליות. עטיפת ספרו של ונטורי
כמה מילים על מורכבות, תכנון ועיר. היסטורית העיר תמיד היתה זירה של מאבקים סביב כוח, משאבים והשפעה. במילים פשוטות, זו היתה תמיד זירה מורכבת. מאבקים אלו תרמו לעיצובה הפיזי בתהליכים ארוכים וממושכים. בתחילת המאה ה-20, המודרניסטים שביקשו לקדם ראייה יעילה וכלכלית לעיצוב המרחב, אימצו את התפיסה הפוזיטיביסטית, כזו הרואה בתכנון תהליך רציונלי כמותי ומופשט. בתהליך תכנוני זה נושאים רבים הושמטו או עברו רדוקציה משמעותית.
מספר עשורים אחר כך, בשנות השישים, עם התחזקות ההתקפות על התכנון המודרניסטי, יצא לאור אחד הספרים המכוננים שהשפיעו רבות על הזירה המקצועית ומה שנכתב לאחריו. ספרו של רוברט ונטורי, מורכבות וסתירה (Complexity and Contradiction in Architecture), היה ספר שביקש לאתגר את התפיסה המופשטת של המודרניזם האדריכלי. לא עוד טאבולה ראסה, זיהוי של בעיות ופתרונן באמצעות שפה אדריכלית גבוהה. תחת זאת הוא ביקש לקדם את הקבלה של חיי היום-יום, של התרבות ה”נמוכה”, של מרחב עם סתירות פנימיות, פוליטיות, תרבותיות, כלכליות, מרחב שאינו יכול או צריך לשאוף לאוטופי. וכך, מורכבות הפכה למילת קסם.
אבל לא רק ונטורי. כיום יותר ויותר מתכננים ואדריכלים עושים שימוש ב”תיאוריית המערכות המורכבות”. תיאוריית המערכות המורכבות נשענת על ההנחה שתופעות עולם החומר אינן יכולות להיות מוסברות על בסיס פירוק למרכיביהן. הנחת המוצא היא כי יש חשיבות רבה לזיקה ההדדית ופעילות הגומלין בין הפרטים. לפי תפיסה זו, התפקיד העיקרי של המדע הוא לאתר את הקשר בין התופעות ודיסציפלינות מדעיות שונות. ההתפתחות של תיאוריית המורכבות הניבה המשגות גם במדעי החברה, במנהל עסקים, מדיניות ציבורית, עבודה קהילתית והתמודדות עם אסונות. תיאוריות אלו אף תפסו תאוצה גדולה יותר בעשורים האחרונים עם התחזקות העצמאות של שחקנים, שונות גבוהה בין קבוצות ויחידים, גידול בקצב השינוי והשפעות של משתנים רבים על החיים ב”כפר הגלובלי”.
במובנים רבים, תיאוריות המערכות המורכבות עיגנו את עולם התכנון אף חזק יותר בזירה המודרניסטית הפוזיטיביסטית המקדמת החלטות על בסיס רציונלי וכמותי. מחקרים רבים עוסקים במשתמשים וזיקתם למרחב דרך מיפוי מופשט של התנועה וההתנהלות שלהם בעיר. אמנם השדה התכנוני לא נשאר כשהיה באמצע המאה ה-20, בהחלט נלקחים בחשבון ממדים נוספים כמו קונטקסט חברתי, תרבותי וכולי, אך תהליך התכנון נשאר כמעט כשהיה. פרגמטי, יעיל, לינארי ורציונלי.
תיאוריות המערכות המורכבות תפסו תאוצה בעשורים האחרונים עם קצב השינוי הגדול של החיים ב”כפר הגלובלי”. לדוגמא, כנס על מורכבות, קוגניציה תכנון ועיצוב עירוני שהתקיים בדלפט בשנה שעברה
אז אם מורכבות היא מושג או תכונה המאפיינת את הזירה העירונית, מדוע מתכננים צריכים להימנע מהשימוש בביטוי “זה מורכב” לתארה? משום שהשימוש בביטוי “זה מורכב” פוטר את הדובר מלהסביר את המורכבות העירונית. בשונה מן הציבור הרחב, המתכנן אינו יכול להרשות לעצמו לאמץ תפיסות רדודות. תפקידו להבין את הזירה על ממדיה השונים, לפעול בה באמצעות החלטות ברורות, אחראיות, המפשטות כל מורכבות מרחבית לפעולות ממשיות המעוגנות בחזון רחב. לקבל על עצמו אחריות.
תהליך קבלת ההחלטות התכנוני הוא לעולם תהליך של רדוקציה. צמצום. כזה המפשט את המורכבות לידי סכמה, תשריט, המתעדף פרמטרים מסוימים על פני אחרים. הסכמה, תשריט או מסמך אינו מורכב אלא חייב להיות פשוט ונהיר למקבלי ההחלטות, לאזרחים, ליזמים על מנת שיוכלו לפעול. המורכבות מאפיינת גם את תהליך קבלת ההחלטות אשר במהלכן נדרשים לפשרות, לעיתים כואבות, על מנת לקדם מסמך מדיניות כלשהו. התהליך אם כן עשוי להיות ממושך ומורכב אך לא ההחלטה או הפרויקט.
חשוב לציין, כי תהליך קבלת ההחלטות אינו נקודתי. מתכנן הוא אדם הנמצא במצב של קבלת החלטות יומיומית. בשונה ממדעי החברה, שם איש המקצוע חוקר את התופעה ומצביע על מאפיינים והשאלה שמנחה אותו היא: “מה זה?”, המתכנן צריך לענות על השאלה “מה עושים?”, זאת מתוך הכרה בחשיבות הגדולה שיש לכל החלטה שלו על חיי היום-יום של אנשים רבים. לפיכך כל החלטה נדרשת להיות אתית אך החלטית. זו המורכבות.
.
אסיים באנקדוטה משעשעת.
לפני כעשור ביקרתי בפאריס עם בן זוגי. כיוון שאינו דובר השפה הוטלה עלי האחריות לתקשר עם המקומיים. הצרפתית שבפי בסיסית ושברתי שיניים. באחד מן הימים לשהותנו שם, הוא אמר לי בחיוך, גם אני יכול להסתדר, אין בעיה. חכי ותראי. ההזדמנות נקרתה בדרכו ובהמתנה למטרו פנתה אליו מקומית בשאלה. הוא לא הבין את השאלה אך השיב לה שהוא אינו יודע (זה הוא ידע לומר בצרפתית). אך היא הניחה שהוא דובר את השפה והמשיכה בשצף קצף לדבר על הבעיות במטרו. השיחה נמשכה דקות ארוכות והוא מידי פעם הנהן ואמר זה מאוד מורכב (C’est très compliqué). “ראית אז זה יופי תקשרתי עם הגברת?”, הוא אמר ועל פניו ארשת ניצחון. מאז הביטוי נתפס בעיני כמעין בדיחה. אנחנו לא רוצים להיות בדיחה.
עדיף להימנע מביטויים המייצרים עשן סמיך על פעולותינו ולהיות ישירים וברורים ביחס לעשייה התכנונית.
.
לקריאה נוספת:
– “המתכנן כעובד ציבור“, מאת טלי חתוקה