עומר וולףהספר “עלייתו של המעמד היצירתי” התפרסם לפני למעלה מעשור אך הוא ממשיך להשפיע ולעצב ערים בדמותו. מיהו המעמד היצירתי, אילו ערים הוא מחפש? וכיצד היצירתיות מהווה מנוע לצמיחה עירונית?
ריצ’ארד פלורידה, האדם שחתום על המושג ‘המעמד היצירתי’, זיהה כבר בראשית שנות ה-2000 את התפתחותה של קבוצה חברתית שחיה בעיקר בעיר ותורמת להיווצרותה של תרבות עירונית ותעסוקתית חדשה. הרעיונות של פלורידה על המעמד היצירתי כמקור להתחדשות עירונית, לצמיחה כלכלית וגידול, קסמו לערים
ריצ’ארד פלורידה (צילום: Ed Schlpul, Flickr)
רבות ולקובעי מדיניות שרצו להביא את ה”קסם” הזה לעירם.1 את כל הרעיונות הללו, איגד פלורידה, כלכלן ותיאורטיקן אמריקאי של לימודים אורבניים העוסק בתיאוריות חברתיות וכלכליות לספר בשם עלייתו של המעמד היצירתי (2002 The Rise of the Creative Class) . הספר הפך אותו לכוכב בשמי ‘התעשייה העירונית’: כנסים, הרצאות, סדנאות וייעוץ פרטי לערים שמנסות לצאת מהדשדוש הכלכלי ולהצטרף ל”כלכלה היצירתית”.
אמנם, מאז יציאת הספר עברו כחמש עשרה שנה, והתחזקו גם הביקורות כנגד הספר. ביקורות אלו התמקדו בהשלכות הכלכליות והאתניות של כניסת המעמד היצירתי לשכונות עוני במרכזי הערים הגדולות, בתהליכי ג’נטריפיקציה של התושבים המקומיים, לרוב קהילות של צבע (שחורים והספניים בארצות הברית) ממעמד נמוך לטובת כניסתם של אוכלוסיות לבנות ומשכילות. אולם הביקורת במקומה מונח, ספריו ורעיונותיו השפיעו על ערים בכל רחבי העולם ויותר מכך על האופן שבו ערים מתוכננות ומפותחות. על כן לפני הביקורת אותה נסקור בהרחבה ברשימה הבאה, נתעכב על הרעיונות של פלורידה, רעיונות שהשפיעו על ערים רבות.
מכלכלה תעשייתית לכלכלה יצירתית
נקודת המוצא של פלורידה הוא המעבר של החברה מכלכלה מסורתית, תעשייתית של תאגידים גדולים לכלכלת ידע (Knowledge Economy) כלכלת מידע (Information Eco.), כלכלה יצירתית (Creative Eco.) מה שהוא מכנה המהפכה היצירתית. לגישתו, מדובר במהפכה שנוגעת בתחומים רבים, מאורחות החיים אך לא מסתיימת בהם, אלא גם מחוללת מהפכה גיאוגרפית ונדל”נית.
מיהו האדם היצירתי? המעמד היצירתי הוא מעמד של משכילים, שגדל במהירות, שמחפש רווחה כלכלית אבל לא רק. השייכים למעמד היצירתי מחזיקים במשרות ותחומים שונים בשוק העבודה הנעים בין טכנולוגיה, בידור, עיתונות, פיננסים, ייצור מתקדם, עיצוב ואמנויות. הם לא תופשים עצמם באופן מודע כמעמד, אולם חולקים אתוס משותף שמעריך יצירתיות, אינדיבידואליות, שונות, כשרון/הצלחה. טענתו של פלורידה היא כי בניגוד לתקופות קודמות שבהן 5-10% בלבד היו חברים במעמד היצירתי, בחברה החקלאית והתעשייתית בהתאמה, היום כשליש מאוכלוסיית ארצות הברית חברה במעמד היצירתי וזהו הכוח המניע של הכלכלה של ימינו.
במובנים רבים פלורידה מעביר את המשקל מהתוצר אל הכוח הבורא, היכולת האנושית לחבר בין דברים וליצור דברים חדשים. היצירתיות לגישתו עומדת בבסיס כל התפתחות אנושית, והיא הכוח המניע של האנושות. היצירתיות הייתה בבסיס העבודה של מעמד הפועלים והיא זו המצויה כיום בבסיס של העידן היצירתי. לכן המנוע של העיר אינו הכלכלה התעשייתית או הטכנולוגיות אלא כלכלה שמונעת מיצירתיות ואמצעים משתנים; יצירתיות במובן של היכולת לחבר תובנות ממספר תחומים ולהנגיש אותן לאנשים שונים.
מה חשוב להבין ביחס לאנשים השייכים למעמד היצירתי? ראשית, שלאדם היצירתי צרכים ספציפיים והוא מחפש אורח חיים מסוג מסוים שהוא מעבר למקום עבודה בטוח. כדוגמה לעיר שלא השכילה לתת מענה לצרכים אלו הוא נותן את פיטסבורג בארצות הברית, עיר אקדמית, מובילה במחקר טכנולוגיות המידע (IT), בעלת מרכז רפואי עולמי, עם קבוצות ספורט גדולות, מוזיאונים ופארקים. אולם, העיר סובלת מהגירה שלילית וכלכלה מדשדשת. מדוע שואל פלורידה ועונה בפסקנות, כי הסיבה היא שהצעירים מחפשים משהו אחר: לייף סטייל, מגוון תרבותי, סובלנות תרבותית, מאפיינים שלא ניתן למצוא בפיטסבורג. לגישתו של פלורידה, ערים מתחילות להבין, כי מה שנכון לחברות ותאגידים נכון גם לערים ואזורים: מקומות שהצליחו למשוך ולשמר אנשים מהמעמד היצירתי – שגשגו.
פלורידה ראיין צעירים בפיטבורג וניסה להבין מדוע הם עוזבים את העיר שיש בה מרכז מחקר איכותי, קבוצות ספורט, מרכזי תעסוקה ומגורים נוחים למשפחות. המדוע פיטסבורג מדשדת? הוא הבין שהצעירים מחפשים אורח חיים עירוני מסוג אחר. (צילום: R. A KLLLMER, Flickr)
מהמעמד היצירתי לעיר היצירתית
ההגירה של המעמד היצירתי אל ערים בהן ניתן למצוא את אורח החיים הדינמי וההטרוגני יוצר גאוגרפיה כלכלית חדשה בארצות הברית. במיוחד ניכרת ירידתה של הטיפולוגיה עירונית שניסתה לבנות מרכזי היי טק גנרים ו/או סביבות הומוגניות. בשונה מטיפולוגיות אלו מתחזקות ערים המציעות אורח חיים אחר, סובלני ומגוון כמו למשל באוסטין, בוסטון וסיאטל. אם כן, המעמד היצירתי הוא מעמד של רווקים, צעירים, הומוסקסואלים, לא קהל היעד של הפרברים, משפחות עם ילדים.
המעמד היציריתי הוא לא קהל המשפחות אלא רווקים, צעירים, הומוסקסואלים שמחפש ערים מחוספסות, עם רחובות שוקיים, תרבות עצמאית שוקקת. אחת הערים שהפכה למוקד משיכה היא אוסטין טקסס (צילום: David Ingram, Flickr)
שאלת מפתח שמעסיקה את פלורידה היא מדוע אזורים מסוימים מנצחים ואילו אחרים מפסידים, או צומחים ודועכים? התשובה היא טכנולוגיה, כישרון וסובלנות, או באנגלית שלושת ה-T: Technology, Talent, Tolerance. פלורידה יוצר חיבור בין צמיחה כלכלית וגידול לבין נוכחותם של חברי המעמד היצירתי. הצמיחה הכלכלית של העיר נובעת ממשיכה של ההון האנושי לא מהקמת מפעלים, פרויקטים תשתיתיים, הקמת אצטדיונים וקניונים. במובן זה, עמק הסיליקון שניתפס כמעוז היצירתיות, הוא ההפך המוחלט של העיר היצירתית. פלורידה מציג את עמק הסיליקון כתצורה שבלונית, חזרתית ומשעממת של פרוור אמריקאי, מה שהסופר ג’ואל קוטקין (Joel Kotkin) כינה “Nerdistan“. מקומם של משפחות מאותו מעמד, בעלי אותם מאפיינים אתניים, התלויים ברכב פרטי ועובדים בחברות גדולות שאינם אוהבים את “העיר המלוכלכת”.
פלורידה קובע כי התמקדות בצרכי משפחות מסורתיות היא אסטרטגיה כושלת. כיום מנוע צמיחה קריטי הם אנשים צעירים ממספר סיבות: (1) סוסי עבודה, לוקחים סיכונים (דווקא כי הם צעירים וילדותיים), מעודכנים; (2) אנשים נותרים רווקים לאורך זמן רב יותר; (3) אנשי המעמד היצירתי לא מאבדים את אורח חייהם עם ההתבגרות, ואם יש להם ילדים, זו הסביבה שבה הם רוצים שיגדלו.
המעמד היצירתי מהגר לערים שבהן הוא יכול למצוא: טכנולוגיה, סובלנות וכישרון. ווליאמסבורג בברוקלין ניו יורק, מקום מושבם של המעמד היצירתי והתעסוקה היצירתית (צילום: LWYang, Wikimedia)
הספקנים ביחס לעיר היצירתית
הקריאה של פלורידה את התכנון העירוני היא דרך משקפיים כלכליות ניאו ליברליות. אולם נקודת המוצא של פלורידה המעריצה את האדם היוצר, הממציא, המחפש אחר אורח חיים לא קונפורמיסטי, תרבות מגוונות וסובלנות, הפכו את רעיונותיו לבעלי קסם רב. העיר היצירתית נתפסת כמודל חיובי ביותר בעידן ותואמת את רוח התקופה שבמרכזה חדשנות טכנולוגית, סטארט אפים והאמונה שכל אדם יכול לפתח רעיונות ללא תלות בלימודים והשכלה, שהם כמובן חלק מן העולם הישן.
אך המעמד היצירתי שמתואר באופן כה חיובי ואוטונומי אצל פלורידה, הוא למעשה מעמד פגיע ביותר מבחינה כלכלית בעולם תעסוקה משתנה המעדיף עובדים פרלינסריים, חסרי קביעות, בעלויות נמוכות. כמו כן מבחינה עירונית המעמד הזה פגיע ופוגע, הוא זמני בעיר משום שאינו בעל נכסים אך לרוב תורם לתהליכי ג’נטריפיקציה הפוגעים במעמדות הנמוכים. ולבסוף זהו מעמד מזוהה אתנית, הוא גלגולו של הצעיר הלבן המשכיל והפריבילגי. על ההיבטים הללו ועוד ברשימת שתסקור את הביקורת.
- ספריו הנמכרים ביותר: The Rise of the Creative Class (2002), Cities and the Creative Class, and The Flight of the Creative Class. ↩