תכנון ספורט עירוני- תכנון למצוינות בספורט או לבריאות הציבור?

העיר נתניה מיתגה עצמה כבירת הספורט, אך מה בין המיתוג למציאות? מהי עיר ספורט ותכנון ספורט עירוני בכלל? הרשימה סוקרת גישות שונות לתכנון ספורט בעיר ומצביעה על הקשר בין ספורט לאי שוויון עירוני בעיר נתניה

הקורונה הציפה מחדש את הקשר שבין תכנון עירוני לבריאות הציבור, האם הפיתוח בעיר  משפיעה על התחלואה? האם ניתן לתכנן באופן שיקדם את בריאות הציבור? שאלות אלו אינן זרות לעולם התכנון העירוני, שבמהותו שאף לחזק את שלומות האדם (well being) ולספק לו תנאי מחייה טובים. בשנים האחרונות עם העלייה בהשמנה ומחלות הקשורות בכך כמו סכרת סוג 2, המודעות לספורט לקיום אורח חיים בריא מגיעות אל שלוחן התכנון עם השאלה כיצד ניתן לעודד אורח חיים בריא בעיר?  ספורט הוא אחד מן התחומים אשר מגבירים בריאות, פיזית ונפשית. מכאן, כדי שערים יהיו בריאות יותר, מקיימות יותר ואיכותיות יותר, הספורט ותכנון ספורט הוא נדבך בתכנון העירוני שעל המתכננים וקובעי המדיניות לקדם.

מה המשמעות של תכנון ספורט ותכנון ספורט ציבורי? ספורט עירוני ותכנון ספורט כוללים תכנון ובניית תשתיות נוחות ומתאימות לביצוע פעילות ספורטיבית ברחבי העיר, ותכנון שטחים מתאימים לספורט במרקם העירוני, אשר מתאימים למרבית הציבור. אלמנטים אלו יכללו בין השאר פארקים, שבילי הליכה וריצה (בפארקים, טיילות, רחובות רחבים וכו’), שבילי אופניים, מגרשי ספורט ציבוריים, קריות ספורט/ספורטקים ומתקני כושר ציבוריים.

ראשית אסקור את היתרונות של תכנון ספורט בעיר וכיצד התחום בא לידי ביטוי במקומות שונים בעולם. בהמשך, אבחן כיצד תכנון ספורט בא לידי ביטוי בעיר הישראלית  נתניה  אשר ממתגת עצמה כ”עיר הספורט של ישראל”.  לבסוף אנסה לבחון איך ובאיזה היקף הספורט עירוני ותכנון ספורט עירוני (לא מקצועני) בא לידי ביטוי בתכנון העירוני בנתניה.

תכנון ספורט בעיר

תכנון ספורט ותכנון עירוני העוסק בספורט קשור לתחומים וערכים כמו בריאות, הליכתיות ורכיבות, גישות כלכליות ושלמות. גהל (Gehl, 2010) ¹ בספרו “ערים לאנשים” רואה בביצוע ספורט בעיר ובתכנון של ספורט כלי מרכזי וחיובי עבור העיר ועבור תושביה. באמצעות תכנון (ותכנון ספורט) מותאם לתושבים, העיר תהפוך לעיר יותר תוססת, בריאה, בטוחה ומקיימת, והתושבים יקבלו הזדמנות לבצע פעילות ספורטיבית, לקיים אורח חיים בריא, ואיכות החיים שלהם תשתפר.

אחרים מתייחסים לביצוע ספורט לא פורמלי במרחב העירוני, כגון הליכה עם חברים, רכיבה על האופניים לעבודה וביצוע פעלולי סקייטבורד. פעילויות מהסוג הזה, ואחרות, יכולות להתבצע לכאורה בכל מקום באופן ספונטני כמעט בכל מרחב פתוח בעיר. בכך, לפי באך, המרחב העירוני הופך משותף, וכך גם שימושי הקרקע. מקום שמוגדר כ”פארק”, “דרך”, “חניון”, “מבנה” וכדומה הופכים באופן זמני ובלתי מתוכנן ל”מתקן ספורט בלתי פורמלי”, שיש בו עירוב שימושים בפועל.²

בשונה מגישת עירוב השימושים הכוללת “מרחבי ומתקני ספורט בלתי פורמליים” במערב, בסין יש גישה המשלבת בניית מתקני ספורט רב תכליתיים לטובת הציבור לפי קריטריונים קבועים יחד עם שימושים ארכיטקטוניים אקולוגיים ופיתוח תחבורה כדי לייצר “ערי ספורט” המיטיבות עם התושבים, העונים על צרכיהם ומעודדים אותם לבצע פעילות ספורטיבית.³ באופן מעט שונה, קיימת גישה נוספת בתחום תכנון הספורט – פיתוח של “ערי ספורט” המהוות אזור מסוים בתוך ערים. ערי הספורט הללו, אשר מצויות גם באזורים מפותחים וגם באזורים מתפתחים בעולם, מתפקדות כרובע המיועד בחלקו לתיירות, ויש בו מגוון מתקני ספורט מקצועיים ולא מקצועיים לצד מגורים ומסחר בחלק מן המקומות.⁴ ההבדלים בין שתי הגישות הללו הוא הגדרת הייעוד (אזור מיועד רק לספורט לעומת אזור לשימושים מגוונים) וקהל היעד (מקומיים מול מקומיים ותיירים). לפארקים עירוניים ואזורים ירוקים בעיר יש מגוון יתרונות – הם מהווים מוקד עירוני לפעילות גופנית, אינטראקציות חברתיות ואף הפחתת אי שוויון סוציו-אקונומי בבריאות, הם קלים לשינוי ולביצוע תכניות ופעולות תכנוניות (שיכללו ספורט) והם בעלי תדמית חיובית, אך בו זמנית הם לא ממקסמים את הפוטנציאל שלהם כאזור פעילות גופנית. לפארקים העירוניים, שבהם מתרחשת פעילויות ספורט רבות, יש כמובן ערך כלכלי, וזה משמעותי במיוחד בעולם הנאו-ליברלי.⁵

ברור כי אין זה פשוט לתכנן פארקים ואזורים ירוקים בעיר רק על בסיס ערכים בריאותיים וספורטיביים. קשה להעריך באופן מדויק ערך כספי של פארק, אך ניתן להעריך השפעות כלכליות של פארקים על האזורים הסמוכים להם, בין השאר לפי מרחק ואינטנסיביות. הערך הכספי של הפארק עצמו נמוך משמעותית ביחס לערך של אותו מקום במידה והיו בונים בו לפי שימושי קרקע שונים. יש לכך משמעות הן באופן שבו הרשות המקומית מפתחת פארקים במרחב (כמותית ואיכותית), והן ביחס לתכנון עצמו, העיצוב והגודל? וכמובן ביחס לבחירה של המיקום הגיאוגרפי של הפארק והמוטבים.⁶

בניגוד למדינות נאו-ליברליות רבות, בנורבגיה ודנמרק שבהן מדיניות רווחה יש יחס שונה לתכנון הספורט העירוני. הגישה שלהן היא “ספורט לכולם”, שיתוף הפעולה בין המדינה, גופי ספורט ומפעלי פיס שהביאו להקמת מתקני ספורט רבים בעיר. מגמה זו התפתחה על רקע הצורך בשילוב גדול של נשים ומבוגרים בקיום פעילות ספורטיביות, חוסר איזון של תפרוסת מתקנים גיאוגרפית ביחס לביקוש, אי התאמה למגמות והכוונת ספורט ציבורי ותכנון ספורט לפי אינטרס כלכלי.⁷

העיר נתניה – האמנם עיר הספורט של ישראל?

בשנת 2007 הכריזה ראש עיריית נתניה על נתניה כ”עיר הספורט של ישראל” כחלק מהתחדשות עירונית. ההכרזה כללה השקעות של מאות מיליוני שקלים בפיתוח תשתיות הספורט ומיתוג העיר. ⁸ מאז ההכרזה, באמצע העשור הראשון של המאה הנוכחית, הוקמו בנתניה אצטדיון כדורגל חדש במקום האצטדיון הישן שנהרס, מגרש עונתי לכדורגל חופים, 2 ספורטקים בשכונות קריית השרון ועיר ימים, מגרשי קט-רגל בשכונות רבות, מתחם לרכיבת אופניים אתגרי ומתחם סקייטבורד, שבילי אופניים בחלק משכונות העיר ומתקני כושר חינמיים במספר נקודות בעיר.

בסך הכל, קיימים בנתניה למעלה מ-120 מגרשי ספורט מסוגים שונים (מספר זה לא כולל את המתקנים הקיימים במכון וינגייט, אשר שייך לנתניה), מספר שבילי אופניים, מתקני כושר חינמיים ומספר ק”מ של טיילות לאורך המצוק, אשר בהן יש תשתיות מעולות לביצוע פעילות ספורט כמו רכיבה על אופניים, ריצה והליכה (ובחלקים מהן אף עובר שביל ישראל). כל אלו זמינים לכלל הציבור ואינם מצריכים ניסיון בספורט, והן למעשה תשתיות עבור ספורט עממי במרחב. לכל התשתיות הללו מצטרפים מכון וינגייט המהווה מרכז ספורט לאומי, מספר מכוני כושר בתשלום, 4 “קאנטרי קלאבים” בתשלום הכוללים תשתיות ספורט ותשתיות ספורט החופים בעיר אשר כוללים בין השאר מתקנים לגלישת גלים וכדורעף חופים.

אולם, על רקע היוזמות הללו, עולות מספר שאלות: באלו מתקנים מדובר? מה איכות המתקנים? כיצד הם פרושים גאוגרפית? והאם מתקני הספורט נגישים לכולם?

שבילי אופניים בשכונות החזקות. תכנון ספורט בעיר שהוא קל לביצוע הוא תכנון של שבילי אופניים,  בנתניה יש מספר שבילי אופניים קיימים בעיקר בשכונות החדשות ולאורך הטיילת (איור 1). בנוסף, מתוכננים שבילי אופניים נוספים, בעיקר בצירים מרכזיים בחלק מהשכונות ובמרכז העיר ובאזור שמורות הטבע. יש לציין כי רכיבה על אופניים אפשרית גם בצירים ללא שבילי אופניים סלולים, אך הרכיבה בהם פחות נוחה ובטיחותית. ניכר כי שבילי האופניים נסללים בנתניה בעיקר באזורים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה יותר (קריית השרון, פולג, עיר ימים, הטיילת), אזורים פחות צפופים ובצירים מרכזיים. באזורים צפופים ובאזורים ברמה סוציו-אקונומית נמוכה יותר צפיפות שבילי האופניים קטנה יותר. המשמעות היא שביצוע פעילות ספורט באזורים אלו קשה יותר ובטיחותית פחות.

מתקני ספורט בשכונות החזקות. גם במקרה של מתקני הספורט, הם מצויים בעיקר בשכונות החזקות עם המשפחות הצעירות. לדוגמא, שכונת קריית השרון שבה “ככל הנראה המספר הגבוה ביותר של מגרשי ספורט בנתניה ובאזור השרון כולו”.⁹ בקריית השרון קיים ספורטק גדול, כ-15 מגרשי ספורט פתוחים ושל בתי ספר, שבילי אופניים בחלק מהרחובות ואת חורשת הסרג’נטים, אשר מתאימה להליכה. בנוסף קיימות תשתיות הספורט של מכללת נתניה, אשר פתוחות לתושבים. מנגד, בשכונות אחרות חלשות יותר בנתניה כמו רמת ידין (דורה), אזורים וסלע קיימים מגרשים בודדים, רובם מאחורי גדרות בתי ספר אשר לעיתים נועלים את השערים. בתוך השכונות האלו אין שבילי אופניים, אלא ברחובות ראשיים בגבולות השכונות הללו. תכנון עירוני אשר שם דגש על ספורט וצמצום פערים חברתיים יחתור לבנייה של יותר תשתיות ספורט בכל השכונות, ואלו בהמשך יוכלו לחזק את בריאות התושבים, איכות החיים והקשרים החברתיים בשכונות.

הפער בין מיתוג למציאות והקשר בין ספורט לאי שוויון עירוני

בנתניה אמנם מתגאים בהשקעות רבות ופיתוח תשתיות ספורט בנתניה, אך בפועל כמות המתקנים לנפש עדיין נמוכה ביחס לחלקים אחרים בעולם ואף לערים אחרות בישראל.¹⁰ בנוסף, בדומה לערים אחרות בישראל, אין בנתניה מספיק מועדוני ספורט והשקעה מלמעלה בספורט. ¹¹ למעשה, יש בנייה של תשתיות ספורט בהיקף מסוים אך לא מספיק ביחס למקומות אחרים, והתשתיות עצמן הן בסיסיות באופן יחסי – יש תשתיות פיזיות, אך אין השקעה במעטפת (טיפולי בריאות, אימונים ועוד) מעבר לתשתיות. דוגמא טובה לכך שתכנון הספורט בנתניה לוקה בחסר היא כמות בריכות השחייה בעיר – כאשר מוציאים את מכון וינגייט, בריכות של בניינים פרטיים ואת המלונות מהמשוואה, קיימות רק 5 בריכות שחייה בעיר, כולן שייכות לקאנטרי קלאבים ולמכללה והן בתשלום. מנגד, חשוב לציין כי אולי אין הרבה מתקני ספורט בנתניה, אבל אלו שקיימים נגישים מרחבית. באופן כללי, התושב הממוצע בנתניה, למעט אלו שגרים במרכז העיר, אינו נדרש לנוע מרחק רב כדי להגיע למתקן ספורט, אך הכמות המועטה של המתקנים יוצרת עומס כך שלעיתים לא ניתן לבצע פעילות ספורט שהיא אינה הליכה, ריצה או רכיבה על אופניים.

העובדה שיש שכונות עם מתקני ספורט נגישים מרחבית לצד מרכז העיר נתניה, אשר דל במתקני ספורט, מצביעה על תפרוסת שימושי קרקע בנתניה אשר משתנה לפי אזורים. לפי התפרוסת הזו, קיימים תמהילים עירוניים משתנים וסוגים שונים של עירובי שימושים – בזמן שבמרכז העיר יש בעיקר מגורים, משרדים ומסחר, במרבית השכונות יש בעיקר מגורים, לצד שטחי פנאי וספורט ומעט מסחר. ניכר כי כמעט ואין תכנון של ספורט עירוני באזור מרכז העיר – יש מתקני ספורט בודדים וכך גם מגרשי ואולמות ספורט, יהיו שבילי אופניים בודדים בעתיד, וכמובן אין מספיק ספורטקים ומתקני ספורט מתקדמים. לסיכום,בנתניה קיים תכנון ספורט עירוני ותשתיות לספורט עבור הציבור, אשר ברובו ממומן מכספי ציבור. למרות השקעות העירייה, כמות התשתיות אינה ברמה מספקת ואיכותן בסיסית ברוב המקומות. הפיזור הגיאוגרפי של תשתיות ספורט אינו שיוויוני – יש שכונות בעיר שבהן קיימות יותר תשתיות והן יותר איכותיות, לצד שכונות אחרות בהן כמות ואיכות התשתיות נמוכה יותר. בנוסף, הנגישות המרחבית לפארקים עירוניים ולמתקני ספורט בתשלום (כמו קאנטרי קלאבים ובריכות) בעייתית, שכן הם ממוקמים ברובם בשכונות חזקות או בסמיכות להן. חשוב לציין כי בעיר יש תשתיות מצוינות לספורט כמו הטיילת וצירים רבים לסלילה של שבילי אופניים (בחלק מהצירים זה נעשה), וזו התפתחות טובה מאוד. הוספת תשתיות ספורט נוספות כמו מגרשים נוספים בשטחים פתוחים ולצד הטיילת עשויה להעצים את חוויית הספורט בעיר.