טלי חתוקהיוברט לו-יון במאמר מצולם, חוזר אל המאמר החשוב שכתב “תכנון-פתרון או בעיה?” ומציג גרסה עדכנית יותר שלו. בשבועות הקרובים נציג דיון בין חוקרים מובילים בתחום התכנון סביב השאלה שהעלה פרופ’ לו-יון וכיצד המורשת הביקורתית שפיתח השפיעה על עבודתם.
בשנת 2013 יוברט לו יון כתב מאמר “תכנון – פתרון או בעיה?” בספר שערכתי יחד עם טובי פנסטר, המתכננים בהוצאת רסלינג. המאמר, מסגר את הקשיים אליו נקלע שדה התכנון בישראל ובכלל. שש שנים אחר כך פניתי ליוברט וביקשתי ממנו לתרגם את המאמר לאנגלית במטרה להרחיב את השיח עם קולגות בעולם. יוברט הסכים מיד. אך עם התחלת עבודת התרגום התחיל מסע חדש. בכל פעם שביקרתי אותו ראיתי כיצד טקסט המקור מתקצר והחלק החדש מתרחב. שאלות חדשות נשאלו, רעיונות חדשים נזרקו לחלל האוויר.
המאמר הוא אוסף של המון מחשבות ורעיונות וניסיון לצייר דרך החוצה מן המבוך הניאוליברלי אליו נקלענו כאזרחים ואותו אנו משרתים כמתכננים ואדריכלים. במובן זה המאמר אינו מסגור נוקשה של מטה תיאוריה, ניתוח אמפירי של מקרה מבחן או טקסט מזוקק. אלא שיטוט רעיוני על התפקיד של הפרופסיה לאתגר את עצמה, ולחולל שינוי ביחס למצב תושבי המקום וביחס לאתיקה של עצמה. לפי יוברט דרוש שינוי פרדיגמטי משמעותי, אתי ופוליטי. חשיבה חדשה ביחס לבעלות, ניהול המשאבים והפיתוח שלהם.
המאמר עצמו נפתח עם רקע כללי קצר ובו נבחנים חבלי הלידה וההקשר הפוליטי סביב התפתחות שדה התכנון. יוברט מצביע על הסכנה של פשטנות יתר בבחירת המודלים התכנוניים שהרלוונטיות שלהם פוחתת ככל שכמות המשתנים התרבותיים והמרחביים עולה. הפשטנות וההיעדר רלוונטיות של המודלים יצרו שלושה משברי זהות: (1) אובדן אמון במיתוסים הבסיסיים של התכנון; (2) אובדן קוהרנטיות אפיסטמית של התכנון; ו- (3) היחלשות של הממד המוסרי והציבורי בתכנון והתחזקות של שדה התכנון כחוק (רגולציה). בהמשך דן לו יון בתפקידה של הציונות בשיח התכנון הישראלי. הוא בוחן סוגיות קריטיות בתכנון עכשווי הנוגע לחוקיות בתכנון; ציבורי לעומת פרטי; החלופה של נחלת הכלל למדינה ולשוק בכל הנוגע לפיתוח העיר. המאמר חותם בשאלה האם אנו מוכנים להתחזקות הליברליזם באופן משמעותי וחדש או אנו מוכנים לחיפוש אחרי מודלים חדשים שם התכנון מוגדר מחדש באופן קיצוני כפרדוקס שעל בסיסו יוגדר החוק מחדש?
ללא ספק שאלה חשובה זו עומדת סביב הרגולציה והחוק, וההחרגה בתכנון (ארז צפדיה, 2013), ומה שיוברט מכנה במאמרו ל”לָחְמַת משפט” (‘לוחמת משפט’ ללא ניקוד).1 האם אנו עומדים בפני עתיד של מצבי החרגה שם התכנון מוגדר מחדש באופן קיצוני והשיח הופך לפרדוקס? מכל העדויות המעשיות העומדות לרשותנו, מדינות הן בעולם המפותח והן הלא מפותח הופכות למשתמשים עיקריים במבנים “משפטיים” בהשראה גזעית של חריגים שרירותיים.
מה ניתן לעשות? האם באמת ניתן לחשוב מחדש על חוק התכנון והבנייה? האם ניתן לחשוב על סדר מארגן ערכי מוסרי ולבחון באמצעותו מחדש את הפרופסיה התכנונית? אין ספק שזו שאלה תלוית הקשר אבל גם שאלה שמעסיקה רבים ברחבי העולם על רקע השינויים המרחביים, הדילמות והאתגרים המשמעותיים של חברות עירוניות, ועל הקושי של תחום התכנון לתת להם מענה.
על בסיס שאלתו של יוברט והדילמה שתחום התכנון מציב, חשבנו לקיים כנס במרץ 2020. הוזמנו אורחים וגובשה תכנית. הקורונה פרצה והכנס לא יצא אל הפועל. בספטמבר 2020 הקלטנו את יוברט קורא את מאמרו. הסרטון, המאמר, התכנית של הכנס והתקצירים שלה, מובאים כאן לפניכם.
אנו מקווים שהשיח הביקורתי על גווניו השונים, ימשיך להתקיים בזירה הישראלית, כעדות לחוסן ויכולת התחדשות שלה.
- תודה לפרופ’ ארז צפדיה על מציאת התרגום למונח LAWFARE אצל א. בן נפתלי וע. לאור, “הנדון: דין וחשבון לאקדמיה על נבוכותיו של החניך ק’”, מעשי משפט , 9.1 (2017), 61–78 ↩