רחוב מסילת ישרים: כשמדיניות תחבורה עירונית מתנגשת עם מסחר שכונתי

בהמשך לרשימה “הרחובות המסחריים לאן?” שהציגה את תהליכי הדעיכה הלא מבוקרים של רחובות מסחריים וקראה לגיבוש תוכניות אסטרטגיות עדכניות לניהול המסחר בעיר, רשימה זו תציג את המקרה של דעיכת המסחר ברחוב מסילת ישרים בשכונת שפירא בתל אביב.

הרחוב הראשי של שכונת שפירא, ‘מסילת ישרים’, הוא רחוב מסחרי המקשר בין התחנה המרכזית החדשה בצפון אל דרך קיבוץ גלויות ופארק החורשות בדרום. במשך שנים רבות תיפקד הרחוב כלב הפועם של השכונה וכחלון הראווה שלה לחיצוניים כשאירח פעם בשנה את “פסטיבל אביב”. אך בשנים האחרונות, אופיו כרחוב מרכזי חי ושוקק הולך ונשחק – רחוב של מסחר זעיר, שכונתי, שכלל חנויות רחוב ועסקים קטנים – מספרות, מאפיות וירקנים נסגרו והוחלפו בתריסים מוגפים ומאחוריהם דירות מגורים, והחיים הציבוריים ברחוב הלכו ודעכו. תושבים החלו לדווח על ירידה בתחושת הביטחון האישי ברחוב ועל מקרי אלימות. מה הוביל להידרדרות הרחוב בצורה הזו? מה נעשה בתגובה למגמות הללו? ומה צפוי להיות עתידו של הרחוב?

על מסלולי אופניים, ניידות ומחאת תושבים  

עיריית תל אביב-יפו שמה לה למטרה לעודד את הרכיבה על אופניים בעיר, ולהפוך את האופניים לכלי התחבורה המועדף בהתניידות העירונית היומיומית. לשם כך הכינה העירייה תוכנית מרחבית כלל-עירונית לפריסת שבילי האופניים שלוותה במסמכי מדיניות.¹ שביל האופניים במסילת ישרים, היה אחד השבילים הראשונים שנסללו בעיר והושלם לפני כעשור. בעלי העסקים הקטנים ופעילי השכונה התנגדו נחרצות למהלך זה מראשיתו משום שביטל מעל לשישים מקומות חניה. הם דרשו שהעירייה תשאיר את החניות על הרחוב המסחרי, ותעביר את נתיב האופניים מאתיים מטר מערבה, לעבר שדרות הר-ציון, עורק תנועה ראשי התוחם את השכונה ממערב ומחבר ארבע שכונות דרומיות למרכז העיר. הם טענו שסלילת השביל תפגע משמעותית במרקם המסחרי הרגיש הקיים ברחוב, ובנוסף שהרחוב, עורק תנועה משני שהמהירות המותרת בו לרכב עד 30 קמ”ש, מאפשר רכיבה על הכביש ולכן מיותר.² מחאת התושבים לא נענתה ובשנת 2012, לאחר השבתת הרחוב משך כחצי שנה, הושלמה סלילת שביל אופניים על תוואי החניות ששירתו את המסחר.

במהלך העשור שחלף, הרחוב שינה את פניו. חנויות ועסקים החלו נסגרים, אלו עומדים נטושים או מוסבים למגורים, לעיתים למהגרי עבודה בשל התנאים הירודים.³ עסקים אחרים החליפו ידיים וצביון, והפכו לחנויות המשרתות את מהגרי העבודה. נציגי העסקים והתושבים חזרו על עמדתם במפגשים שונים עם העירייה, ששביל האופניים שנסלל פוגע משמעותית בעסקים על הרחוב, בציבור הולכי הרגל ובבטיחות התנועה בכביש ודרשו שוב ושוב לבטל אותו.

“לתפארת רחוב מסילת ישרים: חנות שהוסבה בין לילה לחדר מגורים של חדר אחד על הרחוב, בפנים גרים פועלים רומנים, מיטות מטבח ושירותים באותו החדר( כ20 מטר הדירה כולה) כמובן שלאנשים אין ברירה והם תולים כביסה ברחוב, והעוברים ושבים רואים את כל מה שקורה בתוך הדירה, אנשים יושבים חצי ערומים וכל זה שערורייתי! מה יוצא מכל הסיורים עם כל הבכירים מהעירייה? איפה האכיפה על הבניה? על הסבת יעוד חנויות לבתים? על הבושה שכך חיים אנשים?????”⁴

+

בשנת 2020, כחלק מפרויקט “שכונה מקיימת שפירא” של העירייה שמטרתו לקדם יוזמות סביבתיות בשכונות,⁵ עולה נושא השביל על ידי התושבים הפעילים בתכנית. העירייה הגיבה וערכה ספירות תנועה של רוכבי האופניים ברחוב. הממצאים:

“ספירות ומדידות של רוכבי האופנים ברחוב גילו פעם אחר פעם שמרבית רוכבי האופנים ממילא אינם משתמשים בו, וכך עלה גם מפניות רבות של תושבים מהשכונה…”⁶

ואז העירייה קיבלה החלטה לבטל את השביל:

 “…אכן ביטול שביל אופניים הינו מהלך לא שגרתי. עם זאת, שביל האופניים ברח’ מסילת ישרים נבדק ע”י גורמים מקצועיים, ומבדיקות אלו עלה שהשביל אינו מספק מענה נוח לרכיבה רציפה. במהלך השנים האחרונות עלה גם הצורך לשדרג ולשקם את מסילת ישרים כציר מסחרי קהילתי מרכזי בשכונה.. התכנון המוצע לרחוב הינו פיילוט לבדיקת ההשפעה של הסבת שביל האופניים הקיים למדרכה על ההתנהלות ברחוב. זוהי התערבות טקטית שניתנת להשבה למצב הקודם ברגע שייבחנו תוצאות הפיילוט…“⁷

במאי 2022, הסתיים פרויקט “שדרוג” מרחב הרחוב שעיקרו ביטול שביל האופניים לשעבר, שנצבע בציורים וחלקים ממנו פורקו והוסבו לערוגות מגוננות או לפינות ישיבה במטרה לצרף את שטחו למדרכה הקיימת – אולם החניות לא הוחזרו ולא ניתנו תמריצים כלשהם לבעלי העסקים במטרה להשיב את הייעוד המסחרי של קומת הרחוב. הגישה התכנונית לפי משרד אדריכלות הנוף שתכנן את הפרויקט, ‘נחלת הכלל’ היא:

“גישה תכנונית יוצאת דופן של ׳עירוניות טקטית׳ – כלומר שילוב אלמנטים זמניים שמיועדים לטווח הקצר…”⁸

הפיתוח הנופי לווה בתהליך שיתוף ציבור:

 “בתחילתו של התכנון נערך אירוע ”חוכמת המונים” בו הונחו דוכני משחק משתף במרכז הרחוב- שאפשרו לעוברים והשבים להציע, לשתף, לספר ולהביע את עמדותיהם כלפי תפקוד הרחוב. הידע שנאסף סייע בהבנת הצרכים והרצונות, וכך בדיוק התכנון. מטרתו של התכנון קצר הטווח הוא בין היתר לייצר בסיס מידע והבנה שיאפשרו תכנון ארוך טווח לשכונה כולה- עבור הקהילה הקיימת.”⁹ גם צביעת השביל, נעשתה יחד עם קבוצות תושבים.

אז מה העתיד של מסילת ישרים? כחודש מאז השלמת השיפוץ, קשה לחזות את ההשפעה על העסקים ברחוב, שמיעוטם שרדו. ההליכה בו כיום, על אף הפיתוח הנופי, היא הליכה ברחוב מסחרי במצב תפקודי בינוני-נמוך. שביל האופניים המבוטל באופן זמני ולא החלטי, מייצר בלבול ואי-קריאות מרחבית ומשמש בו זמנית הן הולכי רגל והן רוכבי אופניים, שנוסעים על הערוגות ולא מאפשרים לצמחייה להתפתח. רוכבי אופניים רבים מצרים על ביטול נתיב משמעותי ששימש אותם להתניידות יומיומית ואף פרסמו עצומה בנושא:¹⁰

“זה לא שדרוג אלא שדרוג לאחור. הוסר שביל אופניים ששירת את כל הקהילה. רבים השתמשו בו על בסיס יומיומי, כמה פעמים ביום, כולל ילדים ואני כשהבאתי את הילדה הקטנה לגן. השביל נתן בטיחות לרוכבי אופניים. עכשיו אנחנו צריכים לנסוע באופניים על הכביש וצריכים לפחד להיפגע ממכוניות ואוטובוסים. זה ההפך מתכנון בר קיימא. עכשיו כמה אנשים יכולים לשבת על המדרכה ולשתות קפה למען הביטחון של שכונה שלמה”.¹¹

מאידך, פינות הישיבה אכן יצרו מרחבי שהייה חדשים עבור התושבים, לדוגמא זו הסמוכה לבית הקפה. אך הפיתוח החדש גם מטריד חלק מהתושבים:

 “…אפשר לראות את הדוגמא מרחוב נווה שאנן. הרחוב שהפך למדרחוב וכל הפשע, זנות וסמים חוגגים שם. ישראלים חוששים להיכנס לרחוב. והסיכוי שמה שיקרה במסילת ישרים כמו נווה שאנן הוא גדול מאד. בקומות הקרקע במסילה גרים בדירות מחולקות (חדרים שהיו בעבר עסקים) בעיקר זרים…אין מקום בחדרים וכבר היום הם יושבים מחוץ לדירותיהם על המדרכה. מדרחוב יהיה מאד נוח, ספסלים יפים ומהבית יוציאו שולחנות והנה השכונה הרב תרבותית תהפוך במהרה ל…..נחשו“.¹²

שאלות רבות עולות סביב המרחב החדש של רחוב מסילת ישרים, בהקשר המקומי והעירוני. בראשן, האם יש צורך להתאים את מדיניות תכנון התחבורה הירוקה העירונית לקונטקסט שכונתי-חברתי? לעדכן אותה כך שהיא תתחשב ברחובות של מסחר שכונתי בפרט וברחובות מסחריים בכלל?¹³ האם פיתוח המרחב הציבורי בדגש הולכי רגל יתן זריקת מרץ לפעילות העסקית ברחוב? האם יש מקום לבחון, בניגוד למדיניות המוצהרת גם החזרה של חניות לרכב? לשקול לכלול גם הענקת תמריצים לבעלי עסקים ברחוב? מדוע נבחר פיתוח זמני ולא חד משמעי? האם הוא קשור בעובדה שהרחוב הזה מיועד להתחדשות עירונית, ש”אין טעם” להשקיע בתשתיות ארוכות טווח? מדוע שיתוף הציבור שערכה העירייה התמקד בניואנסים של הפיתוח הנופי ולא סבב את הנושא התשתיתי?

+

לקריאה נוספת בנושא תהליכי דעיכה של רחובות מסחריים בעיר: הרחובות המסחריים לאן? קריאת השכמה לקובעי מדיניות ומתכננים