הרשימה השלישית בסדרה סוקרת את המחקר בתחום הבוחן את הקשר בין שכונה לבין התזונה של אלה המתגוררים בה, ואת ההשלכות הבריאותיות של התזונה. גם רשימה זו בוחנת את המושגים המרכזיים ואת ההנחות המקובלות בתחום, ומצביעה על המגבלות הקיימות ועל האתגריים המחקריים הניצבים בפני התחום.

במהלך המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, שיעור השמנת היתר בצפון הגלובלי נמצא בעלייה מתמדת. חוקרים מייחסים את העלייה הזאת לשני שינויים משמעותיים באורחות החיים – מעבר לשימוש ברכבים ממונעים שמצמצם את היקף הפעילות הגופנית היומיומית ומעבר לתזונה המבוססת על ריבוי סוכר ומזון מעובד. אלו מובילים לעודף אנרגיה בגוף, שמתגלגל לעיתים לעודף משקל והשמנת יתר ומגדיל את הסיכון לחלות במחלות שונות, כמו סוכרת. למעשה, נוחות החיים תחת הטכנולוגיה המודרנית יוצרת אורח חיים שאינו מיטבי לבריאות ולעיתים אף פוגע בה. כיצד אנחנו יכולים לשנות זאת? מה התפקיד של עיצוב המרחב באופן כללי, והמרחב השכונתי בפרט, בעיצוב אורח חיים בריא?

ברשימה השנייה בסדרה, העוסקת בקשר בין שכונה לבריאות, התמקדתי בקשר בין שכונה לפעילות גופנית. ברשימה הזאת, השלישית בסדרה, אבחן את הקשר בין שכונה לתזונה. בשונה מהקשר בין הסביבה הבנויה לפעילות גופנית, שאפשר להבחין בו בצורה יותר אינטואיטיבית, הרי בשכונה ללא מדרכות, אנשים יתקשו ללכת, הקשר בין שכונה לתזונה הוא יותר מעורפל. מה שאנו בוחרים לאכול תלוי בהמון גורמים אינדיבידואליים, חינוך מהבית, הרגלי חיים, אמצעים כלכליים ותרבות מקומית, ולא בהכרח קשור למרחב בו אנו חיים. המחקר הקושר בין השכונה לתזונה מתמקד בחנויות המזון הקיימות בשכונה וגורס שהזמינות והגישה לסוגי המזון הנמכרים בהם משפיעים על התזונה של התושבים וכך גם על מידת השמנתם. ברשימה זאת, אסקור את האופן בו המחקר צמח סביב המושג ‘מדבר מזון’, את דפוסי המחקר, מגבלותיו וכיוונים אפשריים להמשך.

מדבר מזון

המושג ‘מדבר מזון’ צמח בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. הוא מתאר, במקרה הקיצוני, שכונה בה לא קיימים סופרמרקטים כלל ולכן סוגי מזון מסוימים הנחשבים בריאים, במיוחד פירות וירקות, אינם זמינים לרכישת התושבים. כך, תזונתם הפוטנציאלית נפגעת. מושג דומה, ‘ביצת מזון’, מתאר שכונה בה יש ריכוז גבוה של חנויות מזון מהיר, המעודד את האוכלוסייה לצרוך מזון מעובד ולא בריא. מדבריות וביצות מזון אולי אינן שכיחות בישראל, אך בארה”ב, עם תרבות המזון והסופרמרקטים שלה, התופעה בהחלט קיימת. לעיתים קרובות, מדבריות מזון הן שכונות עירוניות המתאפיינות במעמד סוציו אקונומי נמוך, עם מוביליות וכוח קנייה מצומצמים, שהופכים את האוכלוסייה בהן לפגיעה במיוחד להיעדר נגישות למוצרי מזון בריאים. הפגיעות הזאת מחזקת את הקריאה לפעולה לשינוי המצב ולצמצום המציאות בה דווקא אנשים עניים יותר סובלים מגישה מוגבלת למשאבים, שעלולה להשאיר אותם כבולים למעגל העוני. לכאורה, על פי התיאוריה הבסיסית שגורסת כי קיים קשר בין ריכוזי החנויות השונות לתזונה, הפעולה הנחוצה ברגע שמזהים מדבר מזון היא פשוטה וישימה מבחינה תכנונית, הקמת סופרמרקטים נוספים בשכונה. אלו יאפשרו לתושבים נגישות גבוהה יותר למוצרי מזון בריאים וכך תזונתם תשתפר. עם זאת, ניתן לשאול האם הקשר בין שכונה לתזונה הוא באמת כל כך פשוט?1

Walmart Neighborhood Market, W. Hartford CT (Photo by: Mike Mozart, Flickr)

התפיסה הזאת הובילה לדפוס מחקר ששואף לבחון את הקשר בין ריכוזים של חנויות מזון לתזונה בצורה רחבה יותר. בעזרת מסד נתונים גיאוגרפי, מתקבל המידע על כל חנויות המזון הקיימות בשכונה. החנויות מחולקות לרוב בצורה דיכוטומית לשתי קטגוריות רחבות, ‘בריא’ ו-‘לא בריא’. סופרמרקטים ומכולות נחשבים בריאים כי הם מאפשרים גישה למזון בריא, במיוחד לפירות וירקות, ואילו חנויות מזון אחרות, כמו קיוסקים, מסעדות וחנויות מזון מהיר, נחשבות לא בריאות, כי בהם לא מתאפשרת אותה גישה. תזונה נמדדת לרוב באמצעות מאגרי מידע רפואיים שמתעדים BMI, מדד המתאר את מידת ההשמנה של אדם בהתבסס על היחס בין הגובה למשקל שלו, או על סמך דיווח עצמי בסקרים של צריכת פריטי מזון מסוימים, במיוחד פירות וירקות. הסברה היא שתזונה בריאה יותר תוביל ל-BMI נמוך יותר ולצריכת פירות וירקות גבוהה יותר, ושיהיה מתאם בין תזונה בריאה לריכוזים גבוהים של חנויות מזון בריאות וריכוזים נמוכים של חנויות מזון לא בריאות. עם זאת, ובשונה מהתפיסה ההיסטורית של מדבר מזון, בסקירת ספרות עדכנית לא נמצאו מסקנות חד משמעיות שתומכות בסברה.2

מגבלות המחקר בתחום

ניתן לייחס את היעדר המסקנות למגבלות בתיאוריה הבסיסית בנוגע לקשר בין שכונה לתזונה וגם למגבלות מתודולוגיות של המחקר עצמו. אפשר להצביע על ארבעה קווים מרכזיים של ביקורת:

  1. קנה המידה הרלבנטי לבחינת הקשר בין מרחב לתזונה. המחקר בתחום יוצא מתוך הנחה שהשכונה היא קנה המידה הנכון לבחון בו דפוסים של רכישת מזון, קרי, שרוב רכישות המזון מתבצעות בסמוך למקום המגורים. לא בטוח שהנחה זו מתארת נאמנה את מציאות הרגלי הקנייה במאה ה-21. במהלך יום ממוצע, אנשים נעים בעיר ובין ערים, עוברים בשכונות ואזורים שונים.3 בנוסף, בשנים האחרונות, שירותי משלוח מבוססי אפליקציות הופכים שכיחים יותר ומצמצמים את הקשר בין מרחב פיזי מסוים לאפשרויות רכישת המזון בו (למרות שהגיאוגרפיה עדיין משחקת תפקיד בזמינות ואפשרויות המשלוח באזור נתון). כמו כן, גם אם ישנם הרגלי רכישת מזון בחנות קבועה הנמצאת בסמיכות יחסית למקום המגורים, לא בטוח מה המרחק שלה למקום המגורים והאם היא נמצאת בשכונה. יכול להיות שקנה מידה רחב יותר (ועדיין קטן יותר מקנה המידה העירוני) שכולל כמה שכונות יתאר בצורה יותר מדויקת את סביבת המזון המקומית. עם זאת, קנה המידה הזה עלול להיות שונה בין מדינות שונות, כתלות בהרגלי הקנייה והניידות המקומיים.
  2. מורכבות המרחב השכונתי. המחקר מתמקד בבחינת ריכוזי חנויות מזון, בעוד שבשכונה קיימים פרמטרים מרחביים נוספים שיכולים להשפיע על תזונת התושבים ועל ה-BMI שלהם. למשל, רשת הדרכים משפיעה על הנגישות לחנויות מזון וכך גם על הרגלי הקנייה. בצורה דומה, ה-BMI תלוי לא רק בתזונה אלא גם בעיסוק בפעילות גופנית, שנקשר לפרמטרים מרחביים, כמו הליכתיות. אינטראקציות, התלויות בגורמים שונים ובקשרים ביניהם, מצביעות על המורכבות ההקשרים הקיימת בשכונה. נקודת מבט המבודדת מאפיין אחד, כמו ריכוז חנויות מזון, לא יכולה לשקף זאת בצורה מלאה.4
  3. מגוון חנויות המזון. המחקר מסווג חנויות מזון לשתי קטגוריות דיכוטומיות, בריא או לא בריא, בעוד בפועל קיימים סוגים רבים ומגוונים של חנויות מזון. האם הגדרה כל כך חד ממדית באופייה מייצגת נאמנה את המציאות? האם אנשים שרוכשים מזון בחנויות ‘בריאות’ הם בהכרח בריאים יותר מאלו שרוכשים בחנויות ‘לא בריאות’? אף אם נתמקד בקטגוריה מובחנת יחסית כמו סופרמרקטים, ניתן למצוא ביניהם הרבה הבדלים שלא באים לידי ביטוי בסיווג. לדוגמא, סופרמרקט מסוים מציב בכניסה בצירוף שלטי מבצע זוהרים מוצרי מזון מעובדים, עתירי שומן וסוכר, בעוד סופרמרקט אחר מציב פירות וירקות מקומיים במבצע. בצורה דומה, סופרמרקט מסוים פתוח עד מאוחר בלילה בעוד סופרמרקט אחר מתאפיין במחירים גבוהים יותר, פרמטרים שמשפיעים על מידת הנגישות בפועל שלא באים לידי ביטוי בסיווג הבסיסי.5 כמו כן, במקומות שונים קיימים סוגים שונים של חנויות מזון ואף אפשרויות נוספות לרכישת מזון, כמו שווקים מקומיים וקבוצות רכישה.
  4. דפוסי התנהגות מורכבים ביחס לתזונה. ביסודו, המחקר מניח קשר דטרמיניסטי בין ריכוזי חנויות מזון לתזונה של התושבים. כלומר, התושבים צורכים מזון לפי מה שנמצא בחנויות, אם יש מזון בריא, הם יצרכו אותו, ואם לא, לא. לכן, הצבה של סופרמרקט נוסף בשכונה צפויה להשפיע לחיוב על התזונה שלהם. הגישה הזאת הופכת את התושבים לפסיביים, מגיבים לסביבה ללא כל יכולת להשפיע עליה. בפועל, המציאות מורכבת יותר, אנשים צורכים מזון מסיבות רבות ומגוונות, כמו תרבות והרגלים. חלקם מסוגלים להשפיע על הסביבה שלהם או להגיע למקום מרוחק יותר אם זה חשוב להם. כמו כן, המחקר מתמקד בפרמטרים כמותיים כמו BMI וצריכת פירות וירקות, שלא בהכרח משקפים את כל דפוסי ההתנהגות הנוגעים לצריכת מזון. למשל, הרגלי הקנייה עצמם, על אף שאלו הם דפוס התנהגות הנוגע בצורה ישירה למרחב ולריכוז החנויות בו, בעוד צריכת פירות וירקות או BMI קשורים אליו בעקיפין, אם בכלל. ללא בחינה רחבה יותר של דפוסי התנהגות, יהיה קשה לזהות מה טיב הקשר בין שכונה לבין תזונה.6

לסיכום, המחקר בתחום סביבת המזון מבצע פישוט משמעותי של המציאות המורכבת של תזונה ושל המרחב השכונתי. הוא מסתמך על פרמטרים כמותיים, כמו ריכוזי חנויות מזון ‘בריאות’ ו-‘לא בריאות’ ו-BMI, שלא מאפשרים לאפיין את הנסיבות והשיקולים שמשפיעים על הרגלים בתחום התזונה ורכישת המזון. ריבוי פרמטרים, תנאים טמפורליים ותרבותיים שונים, משפיעים עליהם. בעוד שאכן קיימות שכונות עם נגישות נמוכה עד אפסית לסופרמרקטים, עדיין ניתן לשאול האם הן בהכרח מדבריות מזון? וגם אם כן, האם ההתערבות התכנונית שנחוצה להן היא תוספת של סופרמרקט? כדי לקדם את המחקר בתחום, יש לבחון בצורה הוליסטית יותר את המרחב השכונתי, לסווג חנויות מזון בצורה מדויקת יותר ולהתייחס לדפוסי התנהגות נוספים שמתווכים בין השכונה לתזונה, תוך מתן תשומת לב לתנאים המקומיים ולהבדלים תרבותיים. עם זאת, ביצוע של מחקר כזה, הרגיש יותר לפרטים, הוא מורכב, לרוב יקר יותר, ולא מאפשר להגיע למסקנות רחבות וחותכות ביחס לתופעה.

בריאות והחיים שלנו בעיר ובשכונה

שלושת הרשימות עסקו בפער בין הרצון של המחקר הגיאוגרפי לאפיין את הסביבה השכונתית לרצון של המחקר האפידמיולוגי לזהות דפוסים רחבים של השפעה סביבתית על בריאות. כדי לזהות דפוסים רחבים, נדרש לבצע פישוט משמעותי של הסביבה השכונתית, ואילו כדי להגיע למסקנות ברות יישום בתכנון, נדרשת הבנה מעמיקה יותר של המרחב הספציפי. בינתיים, המחקר בתחום נמצא בתחילת הדרך. המסקנות המרחביות אליהן הוא מגיע מתאפיינות בפשטנות ומתבססות על הנחות מוצא שמצמצמות את ההשפעה של דפוסי התנהגות מורכבים ושל אינטראקציה בין פרמטריים מרחביים שונים. הדבר בולט במיוחד במחקר העוסק בסביבת מזון עם ההתמקדות בסיווג לחנויות מזון ‘בריאות’ ו-לא בריאות’ וב-BMI, והתעלמות יחסית מפרמטרים מרחביים אחרים ומדפוסי התנהגות נוספים, כמו רכישת מזון, אך קיים גם במחקר העוסק בפעילות גופנית. עם זאת, לא מדובר בקשיים של התחום בלבד, אלא קושי הבסיסי יותר להמשיג את השכונה כיום. מהי שכונה ומה ההשפעה הממשית שלה על חיי התושבים. ברמה התכנונית, בעידן של צפיפות דמוגרפית ייתכן כי אין זמן לחכות להבשלת המחקר האמפירי, ויש לבחון פרמטרים (רחבים ולא מדוייקים עד כמה שניתן) לעיצוב סביבות חיים בריאות.

  1. Shannon, J. (2014). Food deserts: Governing obesity in the neoliberal city. Progress in Human Geography, 38(2), 248–266. https://doi.org/10.1177/0309132513484378 ↩
  2. Wilkins, E., Radley, D., Morris, M., Hobbs, M., Christensen, A., Marwa, W. L., Morrin, A., & Griffiths, C. (2019). A systematic review employing the GeoFERN framework to examine methods, reporting quality and associations between the retail food environment and obesity. Health & Place, 57, 186–199. https://doi.org/10.1016/j.healthplace.2019.02.007 ↩
  3. Chen, X., & Kwan, M.-P. (2015). Contextual Uncertainties, Human Mobility, and Perceived Food Environment: The Uncertain Geographic Context Problem in Food Access Research. American Journal of Public Health, 105(9), 1734–1737. https://doi.org/10.2105/AJPH.2015.302792 ↩
  4. Myers, C. A., Denstel, K. D., & Broyles, S. T. (2016). The context of context: Examining the associations between healthy and unhealthy measures of neighborhood food, physical activity, and social environments. Preventive Medicine, 93, 21–26. https://doi.org/10.1016/j.ypmed.2016.09.009 ↩
  5. Widener, M. J., & Shannon, J. (2014). When are food deserts? Integrating time into research on food accessibility. Health & Place, 30, 1–3. https://doi.org/10.1016/j.healthplace.2014.07.011 ↩
  6. Shannon, J. (2016). Beyond the Supermarket Solution: Linking Food Deserts, Neighborhood Context, and Everyday Mobility. Annals of the American Association of Geographers, 106(1), 186–202. https://doi.org/10.1080/00045608.2015.1095059 ↩