שיטור העיר בעידן הדיגיטלי- ממצאים מסדנת מחקר בינלאומית

מהם האתגרים החדשים שמציבה הדיגיטציה בשיטור העיר? כיצד טכנולוגיות חדשות בשירות המשטרה משפיעות על אי שוויון בזירה העירונית? וכיצד נגיב לדיגי-דוג, הרובוט המשטרתי, שנפגוש ברחוב? אלה הן חלק מהשאלות שעלו בסדנת מחקר בנושא בגרמניה.

בחודש מרץ 2024 התקיימה סדנת מחקר בגרמניה שביקשה להעמיק בשאלה כיצד שיטור העיר משתנה בעידן הדיגיטלי. הסדנה אורגנה על ידי כותבת שורות אלו יחד עם שותפים מגרמניה, חוקר המשטרה, ד”ר טים לוקאס (Tim Lukas) וחוקר שכונות ודיגיטציה, פרופ’ יאן אובלכקר (Jan Üblacker). בסדנה, שמומנה על יד המרכז למחקר בעידן הדיגיטלי (CAIS), השתתפו חוקרים מרקע דיספלינרי שונה שהגיעו מרחבי העולם, מאוסטרליה, צרפת, ישראל, הודו, ארצות הברית וגרמניה.

נקודת המוצא לדיונים שלנו, היא שתהליכי דיגיטציה בזירה העירונית משנים את הפרקטיקות של שליטה חברתית. טכנולוגיות חדשות (כלומר, חיישנים, מדיה חברתית, אפליקציות, אלגוריתמים) יוצרים רשת מורכבת של שיטור בערים ובשכונות שלנו. השימוש בכלים דיגיטליים מעצב מחדש את התנהלות המשטרה בזירה עירונית ואת הממשק שבין המרחבים הפיזיים למרחבים הדיגיטליים בעבודת המשטרה. יתר על כן, הדיגיטציה מבזרת את הפעולות של אכיפת החוק ושחקנים חדשים לוקחים חלק בשיטור, מעקב ואסדרה חברתית. דוגמה אחת, היא הופעתן של קבוצות פיקוח של תושבים שמתנהלות באפליקציות שכונתיות וברשתות חברתיות, כדי לשתף מידע על הפרעות ועבירות ¹ או בכדי לשמור על גבולות גזעיים ואתניים בסביבות מגורים². דוגמה נוספת היא האופן שבו טכנולוגיות חדשות בשיטור ושיטור מנבא ((Predictive policing משנות את תפיסת המרחב והידע של השוטרים ואת פעולתם במקום. ככלל, ניתן לומר כי הדיגיטציה מעצבת מחדש את יחסי המשטרה-חברה בכך שהיא מאפשרת אופני ייצוג חדשים, תקשורת ואינטראקציה אשר מאתגרים את המשטרה³, ואשר מאפשרים מרחבים חדשים למשא ומתן ותקשורת שמשנים את יחסי המשטרה-קהילה כפי שהכרנו אותם.⁴ לכן, שיטור עירוני בעידן הדיגיטלי מעלה מגוון רחב של דילמות ונושאים חדשים שדורשים מחקר.

תופעה גלובלית

ממגוון מקרי המחקר השונים, ניכר היה כי על אף השונות בין המדינות, הדיגיטציה כתופעה גלובלית והשימוש בפלטפורמות גלובליות מייצרת השפעות דומות. עם זאת, היה מעניין לראות איך בכל מקום הדיגיטציה מעוגנת בתהליכים וסוגיות ארוכות טווח, והיחס לטכנולוגיה מצד החברה ומצד המשטרה הוא תלוי תרבות.

כך למשל בהודו, הציגה החוקרת ד”ר שיבנגי נריין (Shivangi Narayan) איך חברות פרטיות אשר מנהלות מתחמי מגורים של מעמד הביניים, הופכות לשחקן דומיננטי של מעקב דרך אפליקציה לניהול סביבת המגורים. האוכלוסייה בהודו היא מאד פרו-טכנולוגיה ונוטה לאמץ טכנולוגיות חדשות ללא ביקורת. החברה שמנהלת את מתחם המגורים, שדומה מאד לשכונות המתחמיות בישראל (ראה וידאו), בשילוב אלמנטים של “קהילת שער” (Gated community) מקדמת אפליקציה המכונה “השער שלי” Mygate, דרכה מוכרחים הדיירים לנהל את חייהם. באמצעות האפליקציה הדיירים יוצאים ונכנסים ממתחם המגורים והחניון, מנהלים את תנועת כלל העובדים, נותני השירותים והאורחים שמגיעים אליהם וכך נוצר שובל דיגיטלי שמתעד כל פעולה בחייהם של כל המעורבים. החוקרת תיארה כיצד החיים מתנהלים תחת האפליקציה, כיצד זה הופך לכלי ניהול ומעקב אחר העובדים מהקאסטות הנמוכות ואף בין קבוצת השווים, ובין ההינדו למוסלמים המעטים שחיים במתחם. עוד תיארה החוקרת איך האפליקציה עשויה לשמש ככלי מעקב בין בני זוג וכמנגנון לפיקוח חברתי בתחום של פתיחות דתית וחברתית (האם האישה יצאה בלילה, מי הגיעה אליה, האם ההינדו הזמינו מאכלי בקר ועוד). יחסי המידע והנגישות בין החברה שבבעלות הפרטית שברשותה הדאטא לבין השלטון אינם ידועים ומהווים עוד סיבה לחשש במיוחד נוכח האקלים הפוליטי הקיים בהודו תחת שלטונו של נרנדה מודי.

חוקרים מצרפת, פרופ’ ג’ייקוב דה מילרד (Jacques de Maillard) וד”ר פליסיין פיורי (Félicien Faury) תיארו את התפקיד החדש שלקחו על עצמם עיתונאים בניתוח אירועי אלימות של שוטרים נגד אזרחים והתפקיד המרכזי של סרטוני הוידאו שמצלמים אזרחים בעת האירוע. ייצוג האלימות המשטרתית ברשתות החברתיות חולל מהפכה והיה לאחד המניעים של תנועת Black Lives Matter, העדויות המצולמות חשפו תופעה שהייתה קיימת קודם אך כעת ציבור רחב יכול היה להיות עד לה. גם בצרפת השיח על אלימות שוטרים עלה בעיקר בתקופת מחאת האפודים הצהובים ועיתונאים יצרו תחקירי וידיאו שבהם הם הצליבו בין צילומים שונים וניסו להרכיב ציר זמן, לבחון את זוויות השוטרים, האזרחים וכדורי הגומי בשביל להוכיח את קיומו של האירוע. העיתונות מקבלת תפקיד חדש של חוקרת ומי שעושה היגיון וסדר באלפי הצילומים של אזרחים שמועלים לרשתות החברתיות אך לא בהכרח מייצרים היגיון או טענה חד משמעית. תפקיד זה הוא מעניין נוכח הדיון ב’מותה של העיתונות’ בעידן הרשתות החברתיות.

לעומת זאת פרופ’ מייקל ליאו אוונס (Michael Leo Owens) מארצות הברית שחוקר אלימות משטרתית הראה על סמך מחקר כמותי שהחשיפה לסרטוני הוידאו שמתעדים אלימות שוטרים כלפי אזרחים (שחורים בעיקר) לא משנים את עמדות הציבור בייחס למשטרה. על כן שאל האמנם היכולת הדיגיטלית שמאפשרת לצלם ולהפיץ תכנים שלפני כן לא בהכרח קיבלו תהודה, אכן עושה שינוי עומק? אולי היא רק מתעדת, ואכן יש היום הרבה יותר ידע שקיים עבור הציבור, מתיעוד מספרי של מקרי רצח בידי שוטרים, ועד סרטונים של האירועים האלימים עצמם. אך ייתכן שבאומה גזענית כארצות הברית, הבעיה איננה היעדר הידע והחשיפה לנתונים או עדויות, שכן ניכר כי אנשים אינם משנים את עמדתם גם כאשר הם נחשפים אליהם. טיעון זה מחדד כי הטכנולוגיה היא אמצעי והיא נתונה לפרשנות מוסרית ופוליטית ולכן איננה פיתרון לבעיות העומק בחברה האמריקאית.

החוקרות מישראל ד”ר יעל ליטמנוביץ וד”ר נעמי לבנקרון הציגו את ההשפעה של דיסאינפורמציה ברשתות החברתיות על אירועי אלימות בין קבוצות בערים מעורבות בישראל. במחקר הן מנתחות את אירועי ‘שומר החומות’ (מאי 2021) בערים מעורבות ואת התפקיד ששיחקו הודעות כזב שהופצו ברשתות החברתיות בהתססת האלימות. כיצד המשטרה התמודדה עם זה? כיצד עליה להתמודד עם התופעה בעתיד? זהו אחד האתגרים החדשים שבשיטור החברה העירונית בעידן המידע והמידע השקרי.

חוקר מגרמניה, ד”ר סימון אגברט (Simon Egbert), ערך מחקר אתנוגרפי על שימוש המשטרה בשתי ערים בגרמניה במה שמכונה שיטור מנבא (predictive policing). מדובר בשימוש במערכות מבוססות מקום ונתונים על מנת לנבא סיכונים ובהתאם לכך לנייד ולהתאים את כוחות השיטור במקום. הוא מראה איך הניבוי מעצב את התנהגות השוטרים במקום והנטיה לראות אנשים מסוימים כמסוכנים, וכמו באפקט פיגמליון, הנבואה (גם אם איננה נכונה) מעצבת את ההתנהגות. השימוש במערכות אלו יכולה לייצר שיטור מוטה, פרופילינג ותופעות נוספות שלאורך השנים ניסו לחנך שוטרים להימנע מהן. הטכנולוגיה שמקבלת מעמד נעלה ונתפסת כאובייקטיבית וחסרת פניות עלולה להעמיק בעיה זו.⁵

ביקור במעבדה לחדשנות של המשטרה

במסגרת הסדנה ביקרנו במעבדת החדשנות של משטרת צפון-רהיין וויסטפיליה⁶ בעיר דיסבורג, שנראית כמו משרדי היי טק יותר מאשר תחנת משטרה. מצוידת במסכי ענק, אזורי ניסוי, רובוטים, מתכנתים ומהנדסים. מי שעומד בראש המעבדה לחדשנות תיאר ראשית את הצורך במעבדה שתחשוב כיצד להתאים את שירותי השיטור לעתיד, הן לאיומים החדשים שיגיעו, לסוגי הפשיעה המתפתחים ולחברה עצמה שמשתנה. המעבדה לתפיסתו צריכה לפעול כחוליה מקשרת או כמי שרואה עצמה פועלת בתוך אקוסיסטם הכולל מחקר, חברות היי טק, חברות ממשלתיות וארגוני ביטחון נוספים, מתוך הבנה שהמשטרה לבד לא תוכל להבין את אתגרי העתיד, לפתח את הכלים הדורשים ולפעול בהתאם. מי שעומד בראש המעבדה הוא שוטר אך לא כל העובדים מגיעים מהמשטרה והוא רואה את תפקידו כמתווך בין המשטרה, השטח ודברור הצרכים שלהם לבין אנשי התוכנה והפיתוח. במעבדה מנסים לחשוב קדימה בטווח של עשור או שניים בידיעה ששינויים מתרחשים בקצב תדיר יותר היום וקשה לצפות עתיד רחוק. עוד הם מבינים שבעולם דיגיטלי הכל קשור להכל, כך למשל פשיעת סייבר ורפואה לא נתפסו עד לאחרונה כקשורים זה בזה, אך לפני מספר חודשים פרצו האקרים למחשבי בית החולים של אוניברסיטת דיסלדורף, דרשו כופר, ואדם נפטר בבית החולים כיוון שהרופאים לא יכלו לתת לו טיפול מתאים בעקבות המתקפה. באופן דומה, אם החברה כבר מקבלת את זה שיש יותר משני מינים, כי לא רק זכר ונקבה ברא אותם, כי אז יש צורך להתכוונן לפשיעה הרלבנטית שתיצור החלוקה החדשה. סוגיה נוספת היא הררי המידע שהעולם מייצר בכל שנה, מג’יגה בייט עברו ל”זיטה בייט” וזה דורש מהמשטרה להיערך מחדש הן באשר לסוגיות של אחסון מידע והן ביכולת לנטר את הכמויות העצמות של התוכן שמיוצר.

במעבדה גם נחשפנו לעבודה על רכב הסיור העתידי שהשינוי המשמעותי בו יהיה החיבור שבין הסביבה הפיזית לבין המידע הווירטואלי שישולב ויופיע על הדשבורד והחלון עצמו. כלומר החיבור בין הפיזי לדיגיטלי יהיה אינהרנטי וחסר מאמץ ויוסיף ברגע האמת שכבות של מידע לכל אינטראקציה ואובייקט במרחב הפיזי. אך מי שמשך את מירב תשומת הלב היה הכלב-רובוט המשטרתי המכונה דיגי-דוג שפותח ומיוצר על ידי חברת הרובוטיקה בוסטון דינמיקס (Boston Dynamics). משטרת גרמניה היא לא הראשונה לאמץ אותו והוא כבר נראה בעבר ועורר מהומה כשהתהלך ברחובות עם משטרת ניו יורק. לאחר מחאה חברתית מצד ארגוני זכויות אדם בניו יורק בוטל החוזה עם בוסטון דינמיקס, אך לאחרונה תחת ראש העיר אריק אדמס הוא חודש. הכלב מיועד להתמודד עם מטעני חבלה, יכול להיכנס ולצלם במרחבים של בני ערובה או זירות ממולכדות. הוא גם יכול לגשת לחסרי בית בתקופה של מגיפה או ליצר מגע בסיטואציות מסוכנות מהסוג הזה. בוסטון דינמיקס הכניסה בחוזה המכירה שלו שאסור לחבר לו כלי נשק ולהפוך אותו למכונת ירי, אך האפשרות קיימת ופשוטה לביצוע וסביר להניח שחברות מתחרות לא בהכרח יגיעו אם אותה מגבלה. משטרת גרמניה לא מעוניינת בכך כלל, אך דיברנו על האפשרות שייעשה בו שימוש במחאות והפגנות, כאשר מחוברות אליו מצלמות וטכנולוגיות לזיהוי פנים והמשמעויות הפוליטיות שעשויות להיות לכך במדינות שונות.

הטכנולוגיה רצה והמחקר מנסה להדביק צעדים

אין ספק שכל אחד מהחידושים הטכנולוגיים האלו מעלה סוגיות משפטיות, אתיות, רגולטוריות וחברתיות. הטכנולוגיה מתקדמת הרבה לפני יתר התחומים (כגון משפט, חברה, תכנון עירוני). השאלות הן רבות, כיצד הם מחזקים ומשמרים אי שוויון עירוני ובין קבוצות בזירה העירונית, כיצד אינם משיגים את ‘ההבטחה’ שנלווית לטכנולוגיה ככלי לפתרון בעיות, וכיצד למעשה הם מייצרים סל חדש של בעיות וצורות שונות של אפליה ומיון חברתי. בגיליון המיוחד שיתפרסם בעקבות הסדנה ננסה לענות על השאלות האלו ולפתח את התחום הקושר בין הזירה העירונית, שיטור ודיגיטציה.