ניתוח שכונות בעידן הדיגיטלי הוא משימה מאתגרת. לפני כמאה שנה, המחקר של קלרנס פרי משנת 1929 המשיג שכונות כיחידות של טריטוריה חברתית עירונית.1 המסגרת המושגית של פרי הייתה בעלת השפעה עצומה על התפתחות הערים המודרניות והייתה גם נושא למחלוקת עזה שנמשכת עד היום. מחלוקות התעוררו עקב הקושי להגדיר מהי שכונה עירונית,2 שכן יש לה גם היבטים גיאוגרפיים (מוכווני מקום) וגם היבטים חברתיים (מוכווני אנשים).3 תהליכי הדיגיטציה הוסיפו מורכבות נוספת לאתגר אפיסטמולוגי זה ולהיעדר ההסכמה מהן שכונות ומה תפקידן בחיינו. בתקופה העכשווית, אנשים רבים מנהלים את ענייניהם היומיומיים, כגון קניות, בידור ושירותים, באינטרנט. יתר על כן, תשתית שכונתית (למשל, תחבורה), ניהול (למשל, פלטפורמות מקומיות ועירוניות המספקות שירותים ומידע), וקהילות (במקומות רבים, אם כי לא באופן שווה), נתמכות לרוב על ידי פלטפורמות דיגיטליות. כיום, הדיגיטציה יוצרת הזדמנויות חדשות להשתתפות בהקשר השכונתי ומעצימה דפוסים ופרקטיקות חדשות במרחב הווירטואלי, ומשנה (אך לא מבטלת) את תפקידם של המרחבים הפיזיים. יחסי הגומלין בין הפיזי לווירטואלי מותחים את הגבולות הגיאוגרפיים של שכונות, וניתן לראותם כחלק מתהליך היסטורי שבמהלכו החיים העירוניים הפכו לפחות ממוקדים במקומי ויותר בעיר כאזור וכרשת של מקומות ומרחבים. זוהי נקודת המוצא של המאמר A Conceptual Framework for Understanding Neighborhoods in the Digital Age שנכתב על ידי טלי חתוקה, והתפרסם לאחרונה בכתב העת Urban Studies.

בבחינה של מחקרים בתחום השכונתי ניכר כי התהליכים והשינויים שצוינו לעיל לא גרעו מנוכחותה של השכונה כיחידת ניתוח במדעי החברה והמחקר העירוני. למרות שהשכונה נותרה קטגוריה שנויה במחלוקת ודינמית, היא עדיין נתפסת כמשמעותית להבנת תהליכים חברתיים בערים. הטיעון המרכזי של המאמר הוא שכאשר חוקרים שכונות עכשוויות, יש להתייחס גם לאופן שבו הדיגיטציה מעצבת מחדש את חיי היומיום במקום. המאמר מציג את המושג שכונות בעידן הדיגיטלי כמונח המצביע על כך שלא ניתן עוד לראות את הדיגיטציה כתשתית עצמאית או כפלטפורמה של נתונים שיכולים ללמד או לספק מידע על מקומות ושכונות, אלא יש לתפוס אותה כתשתית הממוקמת פיזית ומשפיעה על החומריות, על המקום ועל ההתנהלות היומיומית.4 המניע לפיתוח גישה זו הוא הגידול הבולט בפערים החברתיים-כלכליים, בהפרדה ובאי-השוויון בין שכונות בערים. באופן כללי, לתהליכים דיגיטליים יש פוטנציאל לצמצם פערים מכיוון שהם מאפשרים גישה לחינוך ולמידע. עם זאת, אם הגישה לתשתיות דיגיטליות מוגבלת והמיומנויות הדיגיטליות אינן מפותחות, תהליכים דיגיטליים יכולים דווקא לתרום להרחבה של צורות קיימות של אי-שוויון. יתרה מזאת, בעיר שבה מתגוררות קבוצות חברתיות שונות, השימוש בטכנולוגיות שונות קשור גם למאפיינים חברתיים, לאורחות החיים ולמרחב הפיסי בו תושבים חיים.

טיעון זה הוא נקודת המוצא לפיתוח מסגרת מושגית להבנת שכונות בעידן הדיגיטלי. “מסגרות מושגיות הן תוצרים של תהליכים איכותניים של תיאורטיזציה”,5 המקשרות בין גופי ידע מרובים מדיסציפלינות שונות. מסגרת מושגית זו אינה יוצאת דופן. היא מקשרת בין מחקרים על שכונות ממחקר עירוני ותכנון עם מחקרים על דיגיטציה, חקר מדיה חברתית ולימודי תרבות, תוך התמקדות בתצורות הדיגיטליות-חומריות של היומיום. מסגרת מושגית זו מציעה כיוונים להבנת הקשר בין שכונות לבין דיגיטציה כחוויה, תוך התמקדות בפרקטיקות יומיומיות. גישה זו קוראת להעביר את המיקוד מפלטפורמות דיגיטליות כמנגנון או רק כתשתית, לאופן שבו מקומות פיזיים ופלטפורמות דיגיטליות מייצרים ומבנים זה את זה ומשפיעים על ההתנהלות היומיומית בשכונות.

המאמר מתחיל בדיון קצר במושג השכונה בהקשר לדיגיטציה, תוך התייחסות לפערים באופן שבו שני הנושאים האלו נחקרו, כמו גם להיבטים הקושרים אותם יחד. לאחר דיון זה, מוצגת המסגרת המתודולוגית המשמשת להערכת שכונות בעידן הדיגיטלי. החלק הבא בוחן את הדרכים שבהן ניתן להשתמש במסגרת זו כדי לבחון קבוצות שונות של שאלות בקני מידה מגוונים. המאמר מסתיים בדיון על המשמעות של הערכת השכונה בעידן הדיגיטלי כאמצעי לקידום שוויון הזדמנויות והכלה בפיתוח יוזמות דיגיטליות.

שכונות ודיגיטציה: זיקות ונושאים מרכזיים

למרות שקיימים פערים באופן שבו נחקרות שכונות ודיגיטציה, ישנו סט רעיונות שמקשר בין תהליכים הקשורים לשכונות ולדיגיטציה. בתחום הפיזי, קיים גוף מחקר עצום המתמקד בדיגיטציה כאמצעי לפיתוח טוב יותר של תשתיות חדשות (כגון תחבורה), או הערכת הביצועים של תשתית קיימת על ידי שימוש בשיטות של מדע נתונים. במישור החברתי, שאלות על קהילה וזהות היו תמיד נושא מרכזי בחקר השכונות. מחקרים עדכניים על שכונות הראו כי מדיה חברתית היא כלי חשוב במשחק הגומלין המתקיים בשכונות, בין המרחב הדיגיטלי לבין מפגש פנים-אל-פנים ונמצא כי קשרים חברתיים מקוונים תורמים לקיום ושימור של קשרים שכונתיים לא מקוונים. בנוסף, המדיה החברתית מטפחת קשרים לא-מקוונים, ומאפשרת מעורבות בנושאים שכונתיים של תושבים שאחרת אולי לא היו מעורבים כלל. מחקרים אלה מאירים את תפקידה של המדיה החברתית בשינוי האופן שבו אנשים מטפחים תחושה של קהילה שכונתית. בתחום הפוליטי, קיימות פלטפורמות חדשות המטפחות השתתפות ומעורבות בענייני עיר, הרעיון של ממשל דיגיטלי מניח שאזרחים המאמצים באופן מלא מכלולים דיגיטליים של חומרה, תוכנה ופלטפורמות מעודדים לתקשר, לשתף פעולה ולהשתתף בתהליכים ומנגנונים של ממשל עירוני. יתרה מכך, על ידי מינוף של אמצעים דיגיטליים, המידע משותף בקלות ובמהירות, וניתן לספק שירותים עירוניים בדרכים חדשות ובצורה יותר יעילה. בנוסף, חלק מהפלטפורמות פועלות בקנה מידה שכונתי. פלטפורמות חברתיות שכונתיות מקוונות אינן שונות באופן משמעותי ממערכות מסורתיות, אך הערך המרכזי שלהן, בנוסף להתמקדות אקטואלית בנושאים מקומיים, הוא יצירת קהילת אמון בקרב תושבי שכונה מסוימת, המתאפשרת באמצעות מנגנונים של תיחום שכונות ואימות זהות.

השילוב של נושאים אלה מסייע בהמשגה של הרעיון של שכונות בעידן הדיגיטלי, אשר מצביע על השלב הבא באבולוציה של החוויה היומיומית בשכונות. טבלה 1 מסכמת את הדיון, ומראה כי למרות שמחקרים של שכונות ושל דיגיטציה שונים בנקודות המוצא שלהם, הם חולקים מושגים קשורים ותחומי עניין משותפים.

מסגרת מושגית להבנת שכונות בעידן הדיגיטלי

הנחת היסוד של תפיסת השכונות בעידן הדיגיטלי היא שגם השכונה כמקום וגם הפרקטיקות היומיומיות של התושבים עברו שינוי בעקבות הדיגיטציה. לפיכך, השאלה האנליטית המרכזית היא: מהי השכונה בעידן הדיגיטלי? כדי להתייחס לשאלה כוללת זו, ניתן להתמקד בארבעה נושאים מרכזיים ובארבע שאלות הקשורים ביניהם: תצורה מרחבית – מה זה המקום הזה? תשתית דיגיטלית — מה נתמך באופן דיגיטלי במקום? פרופיל דמוגרפי – מי גר כאן? השתתפות דיגיטלית – כיצד ובאיזו מידה התושבים פעילים דיגיטלית? שתי השאלות הראשונות מתמקדות בתשתיות, ושתי השאלות האחרות מתמקדות בפרקטיקות; יחד, הן מספקות ארבעה מערכי נתונים שיכולים לעזור לנו להבין את הפרופיל העכשווי של שכונות.

טבלה 2 מסכמת את השאלות והממדים של הניתוח. ניתן להתאים את המסגרת המוצעת לסוגים שונים של שיטות וניתן להשתמש בה בקני מידה שונים. הניתוח יכול להתבסס על שיטות כמותניות או איכותניות, כל עוד מרכיבי המפתח של התשתית מקושרים לפרקטיקות. בנוסף, ישנן שיטות וכלים חדשים לחקר הדיגיטציה. לדוגמה, מידע הנוצר באמצעות שימוש בטכנולוגיות עצמיות מכומתות (כלומר, חיישני תנועה או יחידות GPS) המסייעות בהפקת “נתונים יומיומיים”; בנוסף, פרקטיקות מסוימות כוללות אינטראקציות עם נתוני המעקב העצמי של האדם.

שכונות עתידיות בעידן הדיגיטלי

הדיגיטציה היא אינטנסיבית ופולשנית, חודרת לכל מימד בחיינו. ההמשגה של שכונות בעידן הדיגיטלי עוסקת בטיפול ב’דיגיטלי היומיומי’, כלומר בפרקטיקות מרושתות של חיי היומיום, באתרים ואובייקטים על פני השטח, שהם לכאורה מובנים מאליהם, רגילים ושגרתיים. מבחינה מתודולוגית, המסגרת המוצעת היא אדפטיבית וגמישה. לכן, מסגרת מושגית זו היא קו מנחה רופף, נקודת מוצא לשאלת קבוצות מרובות של שאלות שיש לחשוב מחדש ולהתאים אותן בקפידה כשהן מיושמות במחקר אמפירי.

חשוב לציין, החיבור בין שכונות ודיגיטציה יכול לספק תובנות חדשות בקני מידה שונים: תושב, שכונה ועיר. ראשית, בקנה המידה של התושב, ניתוח המרחב הפיזי והדיגיטלי ילמד אותנו על כוחו של הפרט לבנות את המרחב האישי והפרקטיקות שלו, באמצעות השימוש בכלים שונים במקום מסוים. זה עשוי לסייע בחקר השאלות מדוע ובאילו תנאים תושבים בוחרים להשתמש בפלטפורמות דיגיטליות? באיזו מידה תנאים פיזיים ושירותים בשכונה דוחפים את התושבים לכיוון וירטואלי? וכיצד יחסי הגומלין בין פעילויות פיזיות לדיגיטליות מעצבים את הפעילויות היומיומיות של התושבים? שנית, בקנה מידה השכונתי, הקשר הזה עשוי להבהיר כיצד גורמים מרחביים, חברתיים ודיגיטליים קשורים זה בזה, משפיעים ומגדירים זה את זה. זה עשוי לעזור לחקור באיזו מידה פרקטיקות דיגיטליות מסוימות ותשתיות דיגיטליות מסוימות משפיעות על השכונה (חברתית, פוליטית וכלכלית) ומאפשרות להשפיע בשכונה, ואם כן, על ידי מי. גם כאן, יש צורך להמשיך ולחקור את ההתאמה של הדיגיטציה במקום באופן ספציפי, ואת השפעתה הן על המקום והן על התושבים. שלישית, בקנה מידה העירוני, שימוש במסגרת זו לניתוח שכונות יתמוך בהבנת אי השוויון הדיגיטלי בין מקומות ושכונות, ואת הדרך בה הדיגיטציה משפיעה על חלוקת המשאבים ויחסי הכוחות בתוך השכונה והעיר. מסגרת זו עשויה לסייע בבחינת היתרונות של שכונות דיגיטליות שהן מאובזרות ומטופלות יותר מבחינת תשומת הלב של העירייה, ושיש בהן גישה טובה יותר למשאבים. היא יכולה לסייע גם בחקר הקשר בין התשתית הפיזית של השכונה לבין התשתית הדיגיטלית, ולבחון כיצד פלטפורמות דיגיטליות יכולות לתרום לתהליכי הכללה/הדרה.

אלו הן שאלות חדשות, כשם שתהליכי הדיגיטציה הם חדשים, ומסגרת זו מציעה להתחיל מקנה המידה השכונתי והמקומי, כדי לדון בקנה המידה העירוני או הלאומי. שכונה בעידן הדיגיטלי היא קטגוריה חשובה בתקופה העכשווית של אג’נדה של עיר חכמה, כאשר מושקעים תקציבים אדירים בדיגיטציה ובעידוד תושבים לשימוש באפליקציות ובשירותים דיגיטליים. פערים דיגיטליים והבדלים בין השכונות יעצימו את ההפרדה והקיטוב בערים, והשאלה כיום אינה מתמצה בהאם יש בפועל גישה פיזית לאינטרנט, אלא איך אוכלוסיות שונות משתמשות באינטרנט, בהתחשב ברמות השונות של האוריינות הדיגיטלית, הכישורים והיכולות שלהן. האם תושבים משתמשים באינטרנט לצורך בידור ורשתות חברתיות; לצריכה של שירותים; לייעול תהליכים; ככלי עבודה בניהול חיי היומיום; לחיפוש מידע; להבעת דעות פוליטיות, למחאה או לביטוי עצמי; לפיתוח תוכנה; לתעסוקה; או ליצירת הון (כלכלי, חברתי או תרבותי)? ישנם הבדלים גדולים בין השימושים הרבים והשונים הללו, והם משפיעים, וימשיכו להשפיע, על אי השוויון הדיגיטלי ועל חיי היומיום בערים, כיום ובעתיד.

  1. Perry, C. (2011) ‘“The Neighborhood Unit”: from The Regional Plan of New York and its Environs (1929)’, in The City Reader. 5th edn. Routledge.
  2. Galster, G. (2019) Making Our Neighborhoods, Making Our Selves. University of Chicago Press.
  3. Kenny, J. (2009) ‘Neighborhood Change’, in R. Kitchin and N. Thrift (eds) International Encyclopedia of Human Geography. Oxford: Elsevier, pp. 343–348.
  4. Hatuka, T., Zur, H. and Mendoza, J.A. (2021) ‘The urban digital lifestyle: An analytical framework for placing digital practices in a spatial context and for developing applicable policy’, Cities, 111: 102978.
  5. Jabareen, Y. (2009) Building a Conceptual Framework: Philosophy, Definitions, and Procedure. International Journal of Qualitative Methods, 8(4): 49–62, p.50.