מרכז דרכטן, קרית אונו- מרכזים שכונתיים ותיקים לאן?

רשימה זו, ראשונה בסדרה, עוסקת במרכז דרכטן בקרית אונו ונוגעת במתחים, בהזדמנויות ובחשיבות של מרכז שכונתי כמקום מפגש.

מרכז דרכטן הוא מרכז שכונתי ותיק שנבנה בשנות ה-60, בלב קריית אונו הוותיקה (ונקרא כך לציון ברית ערים תאומות בין קרית אונו לבין העיר דרכטן שבהולנד, אשר נוצרה בתחילת שנות ה-60 בעקבות משחק כדורגל בין קבוצות משתי הערים). המקום פתוח לרחובות הנשיא/ יהודה המכבי/ דוד רמז. מיקומו האסטרטגי וקרבתו למוסדות עירוניים כמו בתי ספר, קונסרבטוריון עירוני, משרדי העירייה, בית הכנסת המרכזי, בתי מגורים צמודי קרקע ומבני קומות מחודשים, מושכים מגוון רחב של מבקרים מהסביבה הקרובה. לצידו של מרכז דרכטן גן זיכרון (גן גיבורים) ששופץ לאחרונה.

המרכז הותיק משמש כ”ברירת מחדל” לנקודת מפגש שכונתית, בעיקר עבור תושבי הסביבה ותלמידי בתי הספר והגנים הסמוכים. המרחב מחולק למספר אזורים עם שימושים מגוונים, כגון: שטחי מסחר, מרפאות, בנק, סופרמרקט, מתקני שעשועים ורחבות מרוצפות. למרות שהמרכז נגיש לקהלים שונים, הוא אינו אטרקטיבי, אינו תומך בפעילויות חברתיות ואינו מזמין את הציבור לשהות בו מעבר לנדרש. שטחי הציבור הקיימים בו מצומצמים, ורבים מהאזורים המרוצפים אינם מוצלים וחסרים בהם מקומות ישיבה. האזור המסחרי מהווה את מוקד הפעילות המרכזי, אך האינטראקציות בו מתבצעות בתנאים ירודים ומוכתבות לפי הצרכים של בעלי העסקים.

גן הזיכרון, מסודר ונעים למראה וכולל שבילים, מדשאות, פינות ישיבה ואנדרטה. הוא משמש מקום טיול לכלבים ולבעליהם, וגם כולל מקלט ציבורי המיועד לפעילויות מוזיקה של יוצרים צעירים. למרות שהגן עבר לאחרונה תהליך שיפוץ, הוא אינו מושך מבקרים בשעות היום בשל מחסור בצל ובפעילויות מעניינות. במרכז הגן קיימת רחבה שאינה מוצלת, בה בני נוער משחקים בכדור בעיקר בשעות הערב. אופיו של הגן, יחד עם השימוש המוגבל בו, מעלים את השאלה לגבי אופי הפעילויות שיכולות להתקיים במרחב המשמש להנצחה, ומהי הדרך הנכונה לממש את הפוטנציאל שלו.

האתר כולו, למרות התנאים הירודים וההזדמנויות המוגבלות לפעילויות חברתיות, מושך מגוון רחב של קהלים בשעות הצהריים ואחר הצהריים ומתפקד כמרכז מפגש. נשאלת השאלה האם האינטראקציות המתקיימות במקום הנן תוצאה של ברירת מחדל, או שהן מבטאות צורך אמיתי ומשמעותי של הקהילה. מכאן עולה השאלה, מהי חשיבותו של מרחב דרכטן כמקום מפגש חברתית קהילתי? ברשימה זו אעמוד על המאפיינים של המרכז ואעמוד על החשיבות של המרכזים השכונתיים. ברשימה הבאה, אתייחס לקולות של המשתמשים ואציע מספר כיווני פיתוח אפשריים. 

מרכז דרכטן: מי מגיע לשם ולמה?

במתחם כולו זוהו שלושה מוקדי אינטראקציה עיקריים: הראשון נמצא ברחבה מול שורת החנויות, השני באזור מתקני השעשועים, והשלישי ברחבה המרוצפת בגן הזיכרון. במרחב המרוצף פזורים מספר ספסלים בודדים, אשר משרתים את באי המתחם הן לשם ישיבה במהלך מפגש חברתי והן כמקום ישיבה לבודדים העסוקים בפעילות דיגיטלית (‘אינטראקציה וירטואלית’). גן הזיכרון, ששופץ לאחרונה, פתוח ונגיש לרחוב, מסודר, ומשמש כמקום טיול לבעלי כלבים. בגן ישנם מספר מקומות ישיבה, אולם רובו אינו מוצל. במרכז הגן קיימת רחבה מרוצפת אף היא אינה מוצלת, ומשמשת בעיקר בני נוער למשחקי כדור בשעות הערב.

.

איור 4 מציג את אזורי האינטראקציה ומקומות הישיבה במרחב.

אזור המפגש המרכזי במתחם ממוקם בסמוך לשורת החנויות, והוא מתנהל באי-סדר. כל בעל עסק קובע את ההתנהלות במרחב שמולו בנפרד, מה שיוצר אי-סדר כללי, לצד תנועת קטנועים החוצה את הרחבה ומקשה על השימוש בה. במהלך סיוריי במתחם, פניתי למספר קבוצות של משתמשים: הורים לילדים קטנים, בני נוער ובעלי עסקים, מהשיחות עלה כי למרות שמשתמשי המרחב מגיעים אליו בקביעות בשל מיקומו המרכזי, קיימת חוסר שביעות רצון מתנאי המקום ומהשירותים שהוא מציע. תגובתן של קבוצת האימהות: “כולנו שונאות את המקום, אבל עדיין מגיעות אליו”, ממחישה את תחושת הייאוש מהמתחם, לצד תחושת ה”אין ברירה” – זה מה שיש, ולכן מגיעים אליו. גם בעלי העסקים הביעו חוסר שביעות רצון, והדגישו כי העירייה אינה משקיעה במתחם כפי שהיו מצפים. אחד מבעלי העסקים אמר: “מבחינת העירייה, המקום הוא סוג ב'”, ואחרים אף החמירו בתיאורם וכינו את המקום “כמו בית קברות”. בנוסף, למתחם חצר אחורית מוזנחת, המשמשת את בעלי העסקים והסופרמרקט, אולם היא משמשת גם ככניסה למבקרי המתחם מכיוון מזרח, דבר הגורם לתחושה לא נעימה כלל.

מהשיחות והניתוח המרחבי של האתר עולים שלושה קונפליקטים עיקריים. קונפליקט בין השטח המסחרי והשטח הציבורי אשר לצידו – מצד אחד המסחר הוא הלב הפועם של המרחב ומצד שני מנכס לעצמו את השטח, ומכתיב את האופי ואת התצורה של השטח הציבורי הסמוך לו. קונפליקט בין צרכים שונים של המשתמשים במרחב: תנועת שליחים רכובים על אופנועים פוגעת בבטיחות הציבור במתחם. מצד אחד, בעלי העסקים זקוקים לשליחים לצורך פרנסתם, אך מצד שני, תנועת האופנועים המרובה מפריעה למבקרים ויוצרת סיכון בטיחותי. קונפליקט בין הנצחה לשימוש יומיומי בגן הזיכרון: גן הזיכרון, אשר שופץ לאחרונה, מציע מרחב מטופח המתאים לקיום טקסי זיכרון, אך אינו מעודד פעילויות יומיומיות שיכולות להיתפס כמנוגדות לאופיו של גן ההנצחה.

מהו תפקידו של המרחב הציבורי וכיצד ניתן למדוד את איכותו?

למונח “מרחב הציבורי” משמעויות ושימושים רבים. בדומה למונח “מקום”, המרחב הציבורי מתקיים ברמות ובקני מידה שונים, החל מקנה המידה הפיזי הקטן של רחוב, כיכר ופארק, ועד השכונה, העיר והמדינה. מעצבי ערים, אדריכלי נוף, אדריכלים ומתכננים חושבים לרוב על המרחב הציבורי כמרחב פיזי ועסוקים ביחס שבין האנשים למרחב; סוציולוגים עירוניים דנים בו בהקשר של דינמיקות חברתיות; גיאוגרפים ומדעני מדינה מתייחסים אליו בהקשר של החברה האזרחית וזכויות הפרט והקבוצות. חוקרי מרחב ציבורי בתחומים אלו ואחרים מתמקדים גם בהיבטים תרבותיים ופוליטיים של המרחב הציבור¹.

ויקאס מטא מגדיר את המרחב הציבורי כביטוי פיזי של המרחב הציבורי הכללי ומציב את הדיון על המרחב הציבורי הפיזי בתוך ההקשר החברתי והתרבותי שלו. המרחב הציבורי, לשיטתו, מוגדר על ידי גישה ושימוש, ולאו דווקא על ידי הבעלות עליו. כלומר, גם אם המרחב הוא בבעלות פרטית, כל עוד הוא נגיש לשימוש הציבור, הוא ייחשב כמרחב ציבורי. מנגד, מרחבים בבעלות ציבורית שאינם נגישים לציבור אינם נחשבים כמרחבים ציבוריים לפי הגדרה זו. לטענתו, למרות שהמרחב הציבורי אינו משמש עוד כמקום להתכנסות עבור צרכים בסיסיים כפי שהיה בעבר, יש לו תפקיד משמעותי בבריאות החברתית והפסיכולוגית של קהילות מודרניות. בעוד שהחברות המודרניות כבר לא תלויות בכיכר העיר או בפיאצה לצרכים יומיומיים, יש צורך בתכנון מרחבים ציבוריים טובים אשר יתמכו ברווחה החברתית והפסיכולוגית של התושבים. הוא מציע מסגרת תאורטית להערכת המרחב הציבורי מבוססת מדדים לאיכות המרחב הציבורי, על פי חמישה מאפיינים מרכזיים: Inclusiveness (הכללה), Meaningfulness (משמעות), Safety (בטיחות), Comfort (נוחות), ו-Pleasurability (הנאה). מדד זה נועד להעריך את איכות המרחב הציבורי ולהבין כיצד מרחבים שונים יכולים לעודד מפגשים חברתיים ושימוש פעיל יותר של התושבים בהם.

ויקאס מדגיש את החשיבות של מרחב ציבורי כזירה פיזית למפגשים חברתיים ותפקוד חברתי, ולכן מרחב ציבורי מוצלח צריך להיות לא רק מקום פתוח ונגיש, אלא גם כזה שמעודד התנהגות חברתית פעילה או פסיבית בקרב המבקרים. חוקרים אחרים² טוענים כי איכותם וכמותם של המרחבים הציבוריים משפיעים באופן משמעותי על הרווחה החברתית והעירונית. הצלחה של מרחב ציבורי אינה תלויה רק במבנה הפיזי שלו, אלא גם בהשפעות הרגשיות שהוא מעורר אצל המשתמשים. מחקרם מדגים כיצד המורפולוגיה של הסביבה אינה הגורם היחיד שיש לקחת בחשבון, אלא גם גורמים נוספים כמו הסביבה הקרובה, מועד הביקור או סוג המבקר, יכולים להשפיע על הרגשות הנחווים במרחב הציבורי. לכן, מציעים להביא בחשבון לא רק את עיצובם אלא גם תנאים נוספים, אשר בהיעדרם המרחבים הציבוריים לא יספקו את צרכיה של האוכלוסייה.

אולם על מנת להבין את מרכז דרכטן כדאי להסיט את המבט לטקסטים של חוקרים³ המציעים לנו להתמקד במרחב הציבורי המקומי בשכונות עירוניות יומיומיות, במקומות שלכאורה אינם בעלי חשיבות “מפוארת” כמו מרכזי הערים, אך מהווים מרכיב חשוב בחיי היומיום של תושבים מקומיים. הם מדגישים את הצורך בהבנה מעמיקה של התנאים המקומיים והשפעתם על השימוש במרחב הציבורי, והצורך להגן על המרחבים הציבוריים ולשמרם כזירות של הכלה ונגישות חברתית. לטענתם ההכללה והנגישות של מרחבים ציבוריים מקומיים נמצאים בסיכון לא פחות מאשר אלו שבמרכזי הערים, וכי ישנו פוטנציאל לשימור ושיפור המרחבים הציבוריים המקומיים באמצעות פרקטיקות דמוקרטיות והשתתפות קהילתית. הם מאמינים שכדי שמרחבים ציבוריים יהיו באמת “ציבוריים”, יש צורך בשליטה ובניהול על ידי הקהילה המקומית דרך שימוש פעיל במרחב, ולא רק ברמה הפורמלית של הבעלות.

ומה לגבי מרכזים מסחריים שכונתיים בישראל?

המרכזים המסחריים השכונתיים הם גנריים. ישנם רבים כאלה בכל עיר. הם תורמים משמעותית למרקם החברתי והכלכלי של השכונות בכך שהם נגישים להולכי רגל, מקטינים את השימוש ברכב פרטי, מספקים תעסוקה מקומית ומקדמים קשרים חברתיים. הם נותנים מענה לצרכים בסיסיים של התושבים ומציעים גם מקומות בילוי ופנאי כמו מסעדות ובתי קפה. למרות זאת, מחקרים מראים כי אנשים רבים עדיין בוחרים לבצע את הקניות במרכזים חיצוניים מחוץ לשכונה, בשל המבחר הרחב והמחירים הזולים שמציעים אותם מרכזים⁴.

לטענת אדר’ ניקי דוידוב⁵, הצלחתו של מרכז מסחרי תלויה בעיקר בשני מדדים בסיסיים: מסה קריטית של משתמשים וכוח הקנייה שלהם. עם זאת, ישנם שלושה מרכיבים כלליים נוספים שיש לקחת בחשבון בבחינת המרכזים המסחריים: ראשית, הרגלי הצריכה של המשתמשים, שהם דינמיים ונתונים לבחירה יומיומית, ולכן יכולים להשתנות בהתאם למיקום (סמוך למגורים, למקום העבודה, או כיעד נפרד). שנית, רמות הצריכה הכוללות את תדירות הרכישות, היקף ההוצאה ואיכות המוצרים. שלישית, השינויים בהרגלי הצריכה לאורך זמן – ממסחר מקומי לחנויות כלבו ומרכזי קניות, כאשר למעמד הכלכלי של התושבים יש השפעה על אופי הצריכה בסביבה. גם לבעלות הקרקע יש השפעה על המרכזים המסחריים. מרכזים בבעלות אחת יכולים לנתב את ההיצע להשתנות הרגלי הצריכה ואופי האוכלוסייה המשורתת על ידם, אולם במרכזים מסחריים המבוססים על בעלות פרטית מהלך שכזה בעייתי הרבה יותר⁶.

בנוסף, מרכז דרכטן אינו ייחודי בהיותו זירה הכוללת גם גן זיכרון. אנדרטאות ציבוריות הן נופים שמאפשרים לשמור על אירועי עבר חיים בזיכרון הציבורי באמצעות ייצוג פיסי במרחב הציבורי. למעלה מאלף מהן ניצבות ברחבי הארץ. האנדרטות הראשונות הוקמו בארץ בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת, והן תופעה אופיינית לחברה מתהווה. בארץ קיימות כמה מאות אנדרטאות יישוביות המנציחות את בני המקום ⁷.

חוקרים מבחינים בין שני סוגי מרחבים Stagnl⁸ – “המרחב המקומי-הורנקולרי” (vernacular) ו”המרחב המונומנטלי” (monumental). בעוד שהמונומנטלי מבטא זיכרון קולקטיבי, ערכים חברתיים והיסטוריה משותפת, המרחב המקומי עוסק בחיי היומיום ובקשר שבין הצורה המרחבית לחוויות היום-יום של האנשים. הגבול בין שני סוגי ההנצחה מעומעם; בעוד שהמקומי-הורנקולרי מתמקד ביחס בין הצורה המרחבית לחיי היום יום, ומטרתו הראשונית של המרחב הציבורי במקרה זה הינה לכונן את העיר היומיומית ואת הפעילות השוטפת בה, המונומנטלי מזין ערכים קולקטיביים, מקשר בין עבר להווה, הוא מציין בדרך-כלל נכסים שנחשבים אוניברסליים ותמידיים, בעזרת אובייקטים לרוב גדולים, יציבים ומעוטרים. פעמים רבות מדובר על קומפוזיציה וחומרים פורמאליים ⁹.

ניתן לראות כיום שינוי מגמה בעולם לכיוון מיקום הזיכרון במרחב היומיומי, תוך אינטגרציה של אנדרטאות בתוך המרחב העירוני במקום הצבתן באתרים נפרדים ומבודדים, וזאת מתוך תפיסה שלאתרי זיכרון המחוברים לסביבתם ונכללים בחיי היום יום של האנשים יש פוטנציאל להיות בעלי השפעה חיובית יותר על הזיכרון החברתי והזהות העירונית ¹⁰. בעוד שמונומנטים מסורתיים בדרך כלל מנותקים מהמרחב העירוני ואינם נמצאים באינטראקציה ישירה עם חיי היום-יום, אתרי זיכרון עכשוויים שואפים להיות חלק בלתי נפרד מהעיר ומשגרת היומיום של האזרחים. האתרים המודרניים הללו מעוצבים בקנה מידה אנושי, נגישים לציבור ויוצרים הזדמנויות למפגש ולזיכרון קהילתי. הם נבדלים ממונומנטים מסורתיים בכך שאינם מתפקדים כאלמנטי זיכרון המיועדים לאירועים ספציפיים בלבד, אלא כמרחבים חיים הנותנים מקום לשיח יומיומי וזיכרון מתמשך. הצגה כזו של זיכרונות מאפשרת לאנשים להתחבר להיסטוריה החברתית שלהם באופן יומיומי, וללא צורך בביקור באתר מיוחד¹¹.

יחד עם זאת, במקום בו היומיומי והמונומנטלי נמצאים בסמיכות מרחבית, עשוי להיווצר ביניהן מתח שיתבטא בקונפליקט חברתי הנוגע לתפקודן התקין כמונומנטים, אובייקטים, מבנים או מרחבים ציבוריים מקומיים. המתח בין ההנצחה לבין שימושי היום יום קיים תמיד ברקע שכן, כל אנדרטה ממירה מרחב פתוח למרחב של הנצחה¹².

מה המשמעות של הערב רב הזה עבור הקהילה החיה במקום? כיצד היא מתייחסת למורכבות הזו? ברשימה הבאה נביא את קולות המשתמשים ואעלה מספר כיוונים לפעולה ושינוי.