בסיס משותף
מרחב משותף הוא התנאי הבסיסי והמובן מאליו של החיים האנושיים. כל חיים הם חיים בסמיכות ועם אחרות ואחרים.
המרחב שלנו כאן הוא מרחב משותף הנבנה על יסודות מגוונים. אולם בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, נראה שההבנה הבסיסית הזאת מאותגרת ואף מתערערת. השנים האחרונות של משבר הקורונה, של המאבקים הפוליטיים והחברתיים המפלגים את החברה בישראל ובעולם כולו, של המלחמה בעזה, בדרום ובצפון הארץ, גרמו לרבים לפקפק ביכולת שלנו כחברה להמשיך לחיות יחד במרחב משותף.
אולם, החיים במרחב המשותף ממשיכים, וימשיכו לכלול קבוצות חברתיות, אתניות ולאומיות שונות ומגוונות. זו מציאות חיינו ויש בה ערך רב, ולכן יותר מתמיד עלינו כחברה למצוא וליצור את הדרכים והתנאים שישמרו על קיומו של המרחב המשותף. בכל זירה בה אנו חיים וחיות, פועלים ופועלות – בעולם, בארץ, במדינה, בעיר או באוניברסיטה – על כולנו מוטלת האחריות להמשיך ולנסח את היחסים – הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים והאקולוגיים – שיאפשרו לנו לחיות ביחד ולחזק את הבסיס המשותף לנו. כדי לעשות זאת, עלינו לברר מהם התנאים לקיומו של מרחב משותף – האם יש צורך בתיאום או באיזון בין גורמים שונים, וכיצד ניתן להבטיח זאת? מהם יחסי הגומלין הדרושים? מהו היחס הנכון בין קרבה לבין שמירה על מרחק? כיצד ניתן לקדם הכלה לצד שמירה על זהויות מובחנות?
מתוך הבנה ותפיסה כי עלינו לשמור על המרחב המשותף, ולהמשיך ולפתח אותו, הזמנו את כלל הסטודנטיות והסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, מכל הפקולטות והמחלקות, להגיש עבודות הבוחנות את הבסיס לקיום משותף, עוסקות בתנאים ובאפשרות לחיים יחד במרחב משותף, ומבקשות לחשוב מחדש את המושגים שבעזרתם אפשר לדמיין עתיד משותף.
