בקריית שמונה הבינו שהם זקוקים לתכנית אסטרטגית מתכללת ושלשם כך הם היו זקוקים לאקדמיה. מדוע מתקשה האזור, למרות ההשקעה הכספית האדירה באזור, לקדם סדר יום מושכל? התכנית האסטרטגית לגליל המזרחי ולקריית שמונה, מציעה פרדיגמה תכנונית ורעיונית חדשה לאזור המושתת על שיתוף פעולה אזורי סביב שלושה עוגני פיתוח: תעשייה, חינוך ותיירות1

לפני כמה שנים פנה אלי ירדן ארליך, מנהל אזור תעשייה קריית שמונה גליל עליון, שזיהה את החשיבות ואת הצורך בקידום סדר יום מתכלל שיסנכרן בין כל הפעולות התכנוניות הרבות שבקריית שמונה ובאזור, ובייחוד בממשק שבין הפיתוח הכלכלי לפעולה התכנונית. את ירדן הכרתי דרך פעילותי בשנים האחרונות עבור משרד הכלכלה והתעשיה, המבקש לקדם חשיבה חדשה סביב פיתוח אזורי תעשייה.2 בפגישתנו הראשונה הציג לי ירדן את כל היוזמות של הרשויות ושל הגופים השונים עבור קרית שמונה. מה שחסר לו ולאחרים הפועלים בעיר היו כלים להעריך את היוזמות השונות. הנחת העבודה שלו הייתה שהאקדמיה – בשונה מן המגזר הפרטי – תבחן את הנעשה בעיר ובאזור מנקודת מבט תכנונית ונושאית רחבה. טענתו הייתה כי הוא אינו יכול לקבל מסמך מסוג זה מן המגזר הפרטי. בפגישה הראשונה שלי עם ירדן סירבתי לקבל טענה זו, והפניתי אותו למגזר הפרטי. כאשת אקדמיה אינני נוהגת לקבל פרויקטים יישומיים, אלא אם כן יש בהם ערך מוסף אקדמי-מחקרי. שנה לאחר מכן הוא שב אליי וטען כי אומנם לא היה קושי לגייס מתכננים מן המגזר הפרטי להכנת מסמך שכזה, אך בשיחה עימם הוא הבין כי הם אינם מכירים את השינויים בשדה התעשייה והחינוך היום, כי הם אינם יכולים להכין עבורו מסמך אסטרטגי מתאים וכי השיח והפתרונות שהם מציעים הם גנריים.

לאחר עיון ממוקד נוסף במסמכים שירדן שלח אליי, החלטתי לבחון מחדש את החלטתי. היה לי ברור, כי אי-אפשר להבין את המגמות בקריית שמונה בקריאה מקומית; כדי לסייע לקריית שמונה יש להבין את העיר בקנה מידה אזורי. תפקידה ומהותה חייבים להיגזר מקריאה רחבה ומשינוי פרדיגמה הן באשר לעיר והן באשר לעתיד הגליל המזרחי. השאלות שהעסיקו אותי כחוקרת הן אלו: מדוע מתקשה האזור לקדם סדר יום מושכל? ומדוע קריית שמונה, למרות התמיכה הרבה מן המדינה, נמצאת במשבר כלכלי עמוק?

ממסמך מקדים לתוכנית אסטרטגית זו3 שעניינה ניתוח אזורי עולה, כי מגמות הפיתוח הקיימות, שהן פרבריות בעיקרן, יצרו קונפליקטים מרובים. הפרבור והזחילה של פיתוח סביבות המגורים והפנאי באזור לצד קבלת החלטות תכנוניות תמוהות בפיתוח העיר יצרו מרחב מפורק, המורכב מיחידות שונות שאינן מתפקדות כעיר. סביבות המסחר והפנאי שפותחו בשולי העיר ולאורך ציר 90 עיקרו את מרכז העיר מתוכן ומפעילות. קריית שמונה אינה תוצר של הזנחה של מדיניות. העיר היא תוצר של קידום פרויקטים תכנוניים בידי משרדי ממשלה ללא תיאום, של מנהיגות פוליטית מקומית שקידמה החלטות אשר החלישו את העיר ושל חוסר בגוף מקצועי תכנוני בעיר.

על רקע מצב עניינים זה היה ברור, כי על מנת לחזק את קריית שמונה כעיר-אזור יש צורך בגיבוש חשיבה אזורית.

סדר יום זה אינו יכול לקבל מענה במסגרת תוכנית מתאר; מה שמתחייב הן מתודולוגיית עבודה וחשיבה שונות באשר לפיתוח העוגנים של העיר באזור – תעשייה, חינוך ותיירות כאמצעי לצמיחה כלכלית ודמוגרפית. בניית מגזרי הייצור של המטרופולינים מחייבת אסטרטגיות של מדיניות פיתוח תעשייתי ואסטרטגיות של תכנון פיזי במישור האזורי. זאת ועוד, כיום אסטרטגיות ומדיניות לפיתוח כלכלי משפיעות כמעט תמיד על הדינמיקה החברתית והדמוגרפית של אזורים, אולם רוב האסטרטגיות בתחום המדיניות של פיתוח תעשייתי אינן ספציפיות לאזור מסוים אלא רוחביות וכלליות (כך למשל תמריצי מס, גיוס חברות או נכסי מחקר ופיתוח ארצי). לפיכך ישנה חשיבות גדולה בהתאמת מדיניות של פיתוח תעשייתי לערים ולאזורים שבהם היא חלה.

התכנית להלן כתובה בזיקה ובהשלמה לשתי תכניות נוספות שנכתבו בשנים האחרונות: התוכנית אזורית לחדשנות חקלאית ומחקר מתקדם 4 והתוכנית אסטרטגית של מיג”ל.5 שתי תכניות אלו מתמקדות בתחום הכלכלי והתעשייתי בראייה אזורית בעוד שהתכנית להלן מתמקדת בהיבט של תכנון ומדיניות תומכת. בהתאם, נקודת המוצא הרעיונית של התוכנית שלהלן היא הצורך בשינוי פרדיגמטי ובמעבר מן החשיבה על העיר כיחידה אוטונומית ברוח “האזוריות הישנה”, המתמקדת במבנה היררכי אדמיניסטרטיבי טריטוריאלי, לחשיבה ברוח “האזוריות החדשה”,6 הכוללת רשתות אופקיות מורכבות, שותפויות, קואליציות אד הוק ומצבי שיתוף בכלכלה תחרותית. שיתוף פעולה בין הרשויות השונות במסגרת של אזוריות מאוחדת יספק יתרונות של גודל וכוח מניע לפיתוח כלכלי של האזור. הגישה האזורית עשויה לצמצם את התחרות הבזבזנית שבין העיר לבין המרחב המקיף אותה (או בין העיר וערים שכנות), ולהפנות משאבים לצמיחה ולפיתוח. שיתוף פעולה בין רשויות מקומיות והשקעת משאביהן בצורה פרודוקטיבית יותר עשויים להשפיע על הכלכלה המקומית ואף על הכלכלה הלאומית.

נקודות מוצא אלו הן הבסיס לתוכנית האסטרטגית שבהובלת צוות חוקרי המעבדה לעיצוב ותכנון עירוני באוניברסיטת תל אביב. המסמך נשען על שלב מקדים מחקרי שנערך ונכתב בידי סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב וסטודנטים מאוניברסיטת MIT שבקיימברידג’, מסצ’וסטס. מטרת השלב המקדים המחקרי הייתה להבין את הזיקות שבין המרחב הבנוי הקיים למגמות תעשייה במאה העשרים ואחת, ובהמשך להמליץ ​​על מדיניות הנענית לזיקות אלו. במהלך סדנה משותפת לסטודנטים מאוניברסיטת תל אביב ולסטודנטים מאוניברסיטת MIT, שנמשכה עשרה ימים בגליל המזרחי ובאוניברסיטת תל אביב, בחנו הסטודנטים את האתגרים שבמרחב האזורי וניתחו אותם. לשלב המקדים המחקרי שני חלקים: החלק הראשון נכתב בידי סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב ובידי פרופ’ טלי חתוקה. חלק זה נוגע בעיקר למצב הקיים ולהזדמנויות הטמונות באזור בדגש על פיתוח תעשייתי. החלק השני נכתב בידי הסטודנטים ב-MIT  בהנחייתו של פרופ’ ערן בן יוסף. חלק זה מציג מקרי בוחן של ערים שונות בעולם, ומקבץ המלצות בתחום התכנון הפיזי והמדיניות עבור העיר קריית שמונה והאזור.

לתוכנית האסטרטגית חמישה פרקים. הפרק הראשון כולל סקירה כללית של דפוסי הפיתוח באזור הגליל המזרחי, תוך התייחסות ליוזמות פיתוח ולמדיניות בתחום התעשייה. הפרק השני נשען על הממצאים  של הפרק הראשון ומציע מסגרת לפיתוח המרחב האזורי. הפרק השלישי מציג כיוונים רעיוניים לפיתוח המרחב האזורי. הפרק הרביעי מציג סרגלי כלים לפיתוח המרחב האזורי. כנגזרת של החזון ושל סרגלי הכלים, הפרק החמישי מציג תוכנית לפיתוח העיר קריית שמונה.7

חשוב לציין, שהפרק האחרון של תוכנית זו מתמקד בקריית שמונה כיוזמת של המסמך. בראייה אזורית ראוי שחשיבה זו וסרגלי הכלים המוצעים ישפיעו גם על גוש היישובים הדרומיים – צפת, חצור וראש פינה – ושתוכנית דומה תיכתב גם עבורם. יש חשיבות רבה גם לשילוב הכפרים הדרוזים בסדר היום האזורי תוך התאמה של הכלים התכנוניים לצרכי האוכלוסייה.

++

ובחזרה לדבריי בפתיחה. מסמך זה הוא יוזמה של העיר קריית שמונה ונכתב עבורה. זהו מסמך מנחה למקבלי ההחלטות בקריית שמונה, המלווים פרויקטים רבים ללא תוכנית מתאר מעודכנת. יוזמה זו מצביעה על שני אלה: (1) ההון האנושי והכוח של מקבלי ההחלטות בעיר; (2) התסכול והקושי של מקבלי ההחלטות בעיר מול הדרג המקצועי במשרדי הממשלה. חשוב לציין זאת, כיוון שניתוח המצב הקיים כפי שהוא עולה מן הפרק הראשון של חוברת זו הוא גם שיקוף של המצב הקיים בתחום הפיתוח הכלכלי והאזורי ושל המתודולוגיות הקיימות בעבודה המקצועית בנושא. טוב יעשו מקבלי ההחלטות במנהל התכנון, במשרד הכלכלה והתעשייה, במשרד הבינוי והשיכון ובמשרד הפנים אם הם יחשבו על האופן שבו ניתן לשכלל את החשיבה ואת הפעולה התכנונית בקנה מידה אזורי. ראוי להכשיר אנשי מקצוע לנושא. קריית שמונה היא מקרה אחד מתוך רשימה ארוכה של ערים הזקוקות למסמך אסטרטגי אזורי.

ברצוני להודות לרוח החיה שמאחורי יוזמה זו – ירדן ארליך, מנהל אזור תעשייה קריית שמונה גליל עליון, שזיהה את החשיבות ואת הצורך שבקידום סדר יום מתכלל אזורי. תודה רבה לעיריית קריית שמונה על הנכונות לפעול לגיוס משאבים לגיבוש תוכנית אזורית אשר תפעל לחיזוק האינטרסים של כלל קהילות האזור ולקידומה. תודה מיוחדת לנבחרי הציבור באזור, אשר תמכו ביוזמה זו ואף עודדו אותה: מר אביחי שטרן, ראש עיריית קרית שמונה; מר אופיר יחזקאלי, סגן ראש העיר ויו”ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה; מר גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית הגליל העליון.

תודות גם לדרג המקצועי שמלווה אותנו בתהליך, מר אורי אילן, יו”ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, אלדן שני, מהנדס העיר קריית שמונה, ברונשטיין אינה, מתכננת עירונית קרית שמונה, לבנה אוהד, מהנדס מועצה אזורית גליל עליון,  ולצוות מנהל אזורי הפיתוח במשרד הכלכלה – מר יגאל צרפתי, אדריכלית מירב בטט, מר מושיקו צייזלר ומר מתן רטנר.

תודה מיוחדת לצוות האדריכלים והמתכננים שלי במעבדה, שעבד על התוכנית האסטרטגית ללא לאות – לרכזת הפרויקט, גילי ענבר, לקורל חמו-גורן ולדיויד קמבו-מיינה. תודה לקבוצת הסטודנטים מ-MIT ניהא באזאג׳, אנני הדסון, דיויד קמבו מינה, נינה מסקרנס, טיאניו סו, גארי טראן, ולפרופ’ ערן בן יוסף. תודה ליעל סאגה ולנופר רמר על מעורבותן ועל תרומתן לדיונים בסדנה בקריית שמונה.

התמיכה עבור הכנת המסמך והמחקר הגיעה מעיריית קריית שמונה, ממנהל אזורי פיתוח במשרד הכלכלה והתעשייה­­, ממשרד הפנים, מן המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל ומן המחלקה ללימודים ותכנון עירוני (DUSP) במכון הטכנולוגי מסצ’וסטס (MIT).

לבסוף, תודה לכל האנשים שהקדישו מזמנם לפרויקט, אהרונסון גלעד, מאפייה מרחבית קריית שמונה, בכר אמיר, מנכ”ל אבוקדו-גל, בניון מיקי, מנכ”ל אזור תעשייה צח”ר, ד”ר בנימין אופיר, חוג מזון, מכללת תל-חי, ד”ר  גמרסני דני, מיג”ל- מעבדה לחקר איסון בקרור, פרופ’ גולדשטיין אמיר, מכללת תל-חי, דורמן אורי’ יו”ר חברה לפיתוח הגליל, ד”ר הראל אורנה, מיג”ל,  וילנסקי ללו’ מנכ”ל אזור התעשייה דלתון, זאבי ניסן, דובר יוזמה לאומית, זיגדון דוד,  מנכ”ל  מיג”ל, לוי אבישי, מנכ”ל יוצא מיג”ל, לוין עמוס, פיתוח הגליל, לשם ברק, מנהל פרויקט יוזמה לאומית, מוזס רותי, מנהלת אדמיניסטרטיבית גן תעשייה תפן, מנסור נאהידה, חשבת מלווה קריית שמונה, צור נורית’ מנכלי”ת אשכול גליל מזרחי, קונפורטי  בני, גזבר העירייה, שמואלי סיגל, מנכלי”ת יוזמה לאומית.

למדתי והשכלתי מכל המפגשים הללו, הם היו מעוררי השראה. אני מאחלת לכולם הצלחה באתגר האפשרי – האתגר להפוך את הגליל המזרחי לאזור מוביל בתחום האגרוטק והפודטק בקנה מידה ארצי ועולמי. הגיעה העת לממש את החזון שקווים לו נטוו כבר בשנות השמונים. 8

  1. לקריאת התכנית האסטרטגית המלאה
  2.   בשנים האחרונות קידמתי כמה תוכניות אסטרטגיות, כמו למשל התוכנית עבור אזור התעשייה נ.ע.מ. ותוכנית עבור אזורי התעשייה בעיר אשדוד (לקישור למסמכים, ראו http://urbanologia.tau.ac.il/publications/). כמו כן אני נוהגת לתת הרצאות העשרה בנושא למנהלי אזורי תעשייה במסגרת קורסים של המרכז האזורי לפיתוח השלטון מקומי.
  3.  המסמכים “לקראת סדר יום תעשייתי-אזורי: דפוסי פיתוח בגליל המזרחי ובקריית שמונה” ו- “Global Case Studies: Places of Production: Kiryat Shmona” ניתנים להורדה. (לקישור למסמכים, ראו http://urbanologia.tau.ac.il/publications/).
  4.   תוכנית אזורית לחדשנות חקלאית ומחקר מתקדם: שת”פ ייחודי בהובלת ראשי הרשויות ואשכול גליל מזרחי בו גובשה תוכנית אסטרטגית כלכלית להעמקת המחקר בתחומי הפודטק ולהפיכתו למיזמי תעשייה. התוכנית מסתמכת על החוזקות והנכסים הטבעיים של אזור הגליל המזרחי והיא מגובה תקציבית בהחלטת ממשלה 2262 לפיתוח כלכלי של מחוז הצפון.
  5. תוכנית אסטרטגית מיג”ל- מכון מחקר מדעי יישומי, נכתבה ע”י עו”ד ואגרונום אבישי לוי וד”ר אורנה הראל ב2017. התוכנית משתלבת עם מטרות התוכנית האזורית. בין מטרות התוכנית- פיתוח כלכלת ידע בגליל בתחומי החקלאות, הסביבה, הביוטכנולוגיה, התזונה, המזון ומדעי המחשב ויצירת הזדמנויות תעסוקה בתחומים אלה.התוכנית מתבססת על התשתית הקיימת במיג”ל הנדרשת לצורך בניית כלכלת ידע בתחום האגרוביומדיקל בגליל עליון מזרחי. התוכנית מתמקדת בפיתוח שיתופי פעולה עם התעשייה האזורית בכדי לתת מענה לצרכי האזור ולמנף את יתרונותיו היחסיים.
  6. לרשימה באורבנולוגיה על ההבדל בין האזוריות הישנה לאזוריות החדשה, ראה שקד תמיר, אזוריות בין חדש לישן,3.9.2018
  7. למרבה הצער לאזור הגליל המזרחי או לרשויות האמונות על התכנון אין מסמך מתכלל של היוזמות הקיימות, והמעקב אחר הפעולות והיוזמות השונות הוא סבוך. לפיכך, ועל אף שהושקע זמן רב באיסוף החומר על היוזמות הקיימות, ייתכן כי ישנן תוכניות נוספות שאינן נזכרות במסמך זה.
  8. “אתמול הגיע לשולחני דו”ח מבקר המדינה מס’ 31 לשנת 1980. נדמה לי שלראשונה, בדו”ח כזה, מופיע פרק העוסק בבעיות של תכנון ופיתוח. הוא קורא לו: ‘פיתוח הגליל’… עוד עולה ממצאי הבקורת כי שיתוף הפעולה בין הגורמים הממשלתיים הנוגעים בדבר לא היה כדרוש. כל אחד מהם פעל יותר לקידום פעולותיו לפיתוח הגליל כפי שהוא קבע. יש לנו כאן בעיה של יעדים לאומיים מתחרים. יש לנו בעיה של תיאום… אנחנו חייבים לחפש לגליל איזה שהוא אתגר ברמה לאומית… וכאן נזכיר שוב את הרעיון של חבל המדע והתעשיה כמין אתגר בקנה-מידה יהודי לאומי כללי, שיכול להיות אחד מהמוקדים או אבני-הפינה לפיתוח הגליל” (ראו “רב שיח בנושא ההגירה ופיתוח הגליל (עיקרי דברים),” בתוך אופקים בגאוגרפיה – הגירה בגליל: גורמיה והשלכותיה. לקט מאמרים ודיונים מסימפוזיון באוניברסיטת חיפה ב-1981 (משתתפים: יהושע דוידוביץ, עמוס לוטון, יעקב פרידמן, ישראל קורץ וברוך קיפניס – מנחה, אוניברסיטת חיפה, 1981), 55.