גאוגרפיה של דאגה

פשע ועיר, הגישות המעצבות את התפיסה והניהול של פשיעה במקום

אורך המאה העשרים צמחו גישות שונות בסוציולוגיה, קרימינולוגיה, גאוגרפיה ולימודי עיר אשר מסתכלות אחרת על היחסים שבין פשיעה ומקום. חלקן הציעו כלים לניתוח פשיעה ואילו אחרות כלים יישומים למניעת פשיעה באמצעות המרחב. סדרת רשימות זו סוקרת את הגישות השונות והשינויים הרעיוניים שהובילו לצמחיתתן

‘אתיקה של דאגה’ כחזון חברתי

ברשימה זו אציג בעקבות ספרה של Virginia Held כיצד 'אתיקה של דאגה' יכולה להוות תפיסה מוסרית אוניברסלית וחזון לחברה המושתתת על הדדיות, קשרים ואנושיות. הקורונה החזירה את ההכרה בתלות האנושית ואת ההערכה לעוסקים במלאכת הטיפול/דאגה, האם היא תחלחל גם לימי שיגרה?

שינויים בנוף הדאגה/טיפול

כיצד השפיע שינוי בתפיסת הטיפול בחולי נפש על הזירה העירונית? לאחר שנסגרו מוסדות טיפול בארצות הברית מצאו עצמם רבים חיים כחסרי בית במרכזי הערים. חוקרים כינו את המציאות העירונית החדשה "נופים של ייאוש". כיום יש לחשוב מחדש על שיטות הטיפול באנשים בצורך וכיצד לארגן מחדש את הנוף של הדאגה

גאוגרפיה של דאגה

סדרת הרשימות הקרובה בנושא דאגה/טיפול (care) תסקור מניין צמח תחום זה כסוגיה מחקרית, כיצד משתנה הגאוגרפיה של הדאגה והנוף של הטיפול באוכלוסיות שונות. הרשימה האחרונה תציג את מה שמכונה 'אתיקה של דאגה' המציעה תפיסה מוסרית ואף חזון לחברה אחרת המושתתת על סולידריות והדדיות.

מה צריך חסר בית? פשוט, בית!

חסרי בית לרוב מתרכזים בעיר שמספקת להם חברה ואפשרויות לשרוד, אך הערים הולכות ונהיות עוינות יותר כלפי נוכחותם במרחב הציבורי. הרשויות מציעות להם במקרה הטוב לינה במקלטים, אך הגיע הזמן לפתרונות רדיקלים יותר. רעות גיא מעמותת עלם מאמינה שמודל דיור תחילה הוא הפתרון הנכון והראוי לבעית חסרות הבית