לאחרונה פירסמנו שתי רשימות של שרון אפרוני על תכנית שדה דה ששאפה להישגים בתחום החברתיים אך אלו נתקלים בקשיים נוכח מחירי השוק. חיים פיאלקוף, חבר צוות התכנון שחתום על כתיבת חלק מן המסכים מגיב למאמריה וטוען כי יתכן עוד סוף אופטימי
משברי הדיור בעולם המערבי והירידה בנגישות לדיור הולם ובר-השגה מאפיינים לא רק אזורים מטרופוליניים כפי שהצגנו במקרה של מטרופולין ונקובר, אלא גם אזורים בעלי גיאוגרפיות מגוונות ובכלל זה פריפריות המאוכלסות בדלילות. רשימה זו סוקרת אזור נוסף, מדינת מערב אוסטרליה, המקדמת כיום תכנית אסטרטגית לדיור בר-השגה.
המטרופולינים והאזורים בעולם המערבי מובילים כיום שינוי פרדיגמה בתכנון המגורים ברי-ההשגה, נושא שטופל בעבר בעיקר דרך מוסדות המדינה. בתגובה למשברי דיור, מתגבשות אסטרטגיות אזוריות מתוך הכרה בכך שלסוגיית הדיור השפעה מכרעת על השגשוג הכלכלי והתפקוד של האזור. רשימה זו סוקרת את התכנית עבור מטרופולין ונקובר בקנדה.
סקירה של מאמר חדש של ד"ר אריאל הנדל אשר מנסה לנסח תיאוריה פוליטית של דיור ובתים. הנדל מסביר את הקושי לחקור ולדון במושג המורכב בית שנע בין משמעויות כלכליות, תכנוניות, פונקציונאליות ופסיכולוגיות
סדרת רשימות זו סקרה גישות שונות בתכנון מגורים – ובכתיבה על מגורים. הרשימה האחרונה תתמקד באופן בו חוקרים ומתכננים ממסגרים את הבעיה בבואם לחקור ולתכנן מגורים. האם הבעיה היא מחסור ביחידות דיור – או דווקא בשטחים פתוחים? או שדווקא המחסור אינו בעיה כלל וכלל, בעיקר בערים שהולכות ומאבדות מאוכלוסייתן? האם הבעיה היא היכולת לבטא מחאה והתנגדות בסביבת המגורים או הבטחת אושר ואיכות חיים לתושבים? רשימה זו מציגה את המתח בין הגישות המציגות את המחסור כמחולל אל מול אלו המציגות גישות חלופיות
"הבעיה של תל אביב היום היא מגוון", מדוע חשוב לשמור על המגוון האנושי בעיר?נשמע מעיריית תל אביב על המחירים שבאובדן המגוון, ומה היא עושה כדי להילחם בזה. ואולי הפתרון לדיור בר השגה יגיע בכלל מהמגזר הפרטי? ולמה מגוון תלוי בדיור?
למי מיועד דיור בהישג יד, לאכולוסיות ממעמד נמוך, למשפחות בתחילת דרכן? לזוגות צעירים או רווקים? ואולי בכלל הדבר הצודק ביותר הוא הגרלה ללא קריטריונים, שהרי כל אחד יכול להנות מדיור במחיר מופחת. אז זהו שלא, כאשר מספקים משאב ציבורי צריך לחשוב טוב למי הוא מיועד
רשימה זו, מציגה גישה שלישית ביחס לתכנון סביבות מגורים. עד כה נסקרו שתי גישות, התופסות את המגורים כמנגנון "מלמעלה למטה", המשתמש בסביבת המגורים הפיזית לקידום ערכים סביבתיים, חברתיים ואחרים. במקביל, החלו להתפתח בשנות ה-70 תפיסות הקושרות בין מבנה הבית לבין נורמות ופרקטיקות תרבותיות המגיעות "מלמטה למעלה" גישה זו תתמקד בפעולה של הפרט בביתו וליוזמה שלו (agency) בעיצוב סביבת מגוריו.
הסכמי הגג נועדו לסייע לערים לצמוח אך בסופו של דבר המרווויחים העיקריים הם היזמים. ואילו הערים נותרות חלשות עוד יותר ומאבדות את כוח השליטה שלהן בתכנון העיר, התפתחותה ועתידה
סינגפור מציעה מודל מרשים ביותר של דיור ציבורי לכלל האוכלוסייה, בנוסף היא מחייבת עירוב אתני בכל בניין ובלוק כך שלא ייוצרו מובלעות אתניות במגורים. אך במדינה שאיננה דמוקרטית השליטה המוחלטת בשוק הדיור משמשעותה גם שליטה וחדירה לחייו של הפרט
וינה מציעה מודל דיור ציבורי שאינו מיועד למעמד הנמוך, אינו מזוהה אתנית או מרוכז מרחבית. אלא דיור מפוזר ברחבי העיר, בשכונות שונות שמצליח ליצור תמהיל חברתי אמיתי. מה עתיד הדיור הציבורי בוינה בעידן שמנסה לכפות התחדשות עירונית ניאו-ליברלית?
למרות הדימוי של אמריקה כמעוז הקפיטליזם יש בה מסורת ארוכה של דיור ציבורי. מהם השלבים השונים שעבר הדיור הציבורי? מה המודל הכלכלי והמרחבי שלו? וכיצד הוא עובר 'התחדשות' בעידן הניאו-ליברלי?
האו"ם הכריז על דיור כזכות אוניברסליות ודיור ציבורי הוא אחד ממנגנוני הממשל לספק את הצורך בדיור. כיצד מתמודדות מדינות שונות עם האתגר הזה? רשימת פתיחה לסדרת רשימות שייבחנו מודלים של דיור ציבורי ברחבי העולם
חסרי בית לרוב מתרכזים בעיר שמספקת להם חברה ואפשרויות לשרוד, אך הערים הולכות ונהיות עוינות יותר כלפי נוכחותם במרחב הציבורי. הרשויות מציעות להם במקרה הטוב לינה במקלטים, אך הגיע הזמן לפתרונות רדיקלים יותר. רעות גיא מעמותת עלם מאמינה שמודל דיור תחילה הוא הפתרון הנכון והראוי לבעית חסרות הבית
משחק המנופול מדמה את המשחק הנדל"ני שכולנו נאלצים ונדחקים לשחק בו או להיבעט מתוכו, אך האם ניתן לדמיין עולם שבו הדיור מופקע משיח הנדל"ן וחוזר לשיח הזכויות? בתחילת המאה ה-19 כבר הבינו שהבעלות הפרטית על קרקעות יוצרת עוני ומעשירה יחידים שנהנים מעליית שווי הקרקע כתוצאה מתהליכים שנעשים בהשקעה ציבורית. הצעה למנגנון דיורי חדש שישיב את הקרקע לכלל ויהפוך את הדיור לזכות בסיסית.
חצי מתושבי דרום קוריאה חיים בסיאול הבירה, שמתאפיינת בגורדי שחקים המשמשים למגורים ועסקים. משנות השמונים פיתחה הממשלה את המגורים והתשתיות על מנת לספק דירה לכל משק בית, השיפור שנעשה שם הוא בקנה מידה אדיר אך נוכח הביקוש האדיר בסיאול מחד ומשברים כלכליים מאידך, אתגרים חדשים ניצבים בפני מדיניות הדיור בדרום קוריאה
המילה שיתוף זוכה לעדנה מחודשת ואף לסקס אפיל וטרנדיות באמצעות יוזמות כמו WeLive. חלק מהיוזמות אמנם ממשיכות לדבר את השפה של הניאוליברליזם אך עדיין הן משקפות הלך רוח של חיפוש אחר אלטרנטיבה. זה הזמן לחשוב על מודלים חלופיים אוטופיים לאורח החיים העירוני בדמות קהילות שיתוף עירוניות
במשך שנים התחבטו מתכננים, חוקרים ואנשי ציבור בשאלה כיצד ליצור פתרונות דיור אשר יעניקו מענה למגוון רחב של קבוצות חברתיות תוך יצירה של אינטגרציה מפרה ביניהן. אך מדוע בכלל מדובר במטרה חברתית כה חשובה? ומדוע כל כך הרבה ניסיונות ליצירת הטרוגניות נכשלו לאורך השנים? גיליון מיוחד של כתב העת האקדמי Housing Studies מחזיר לקדמת הדיון את שאלת התמהיל החברתי במרחב העירוני