מחאות

מאמר חדש מאת הדס צור וטלי חתוקה מציע המשגה לצורה חדשה של מחאה המשלבת בין המרחב הציבורי והדיגיטלי אותה הן מכנות: אקטיביזם דיגיטלי-מקומי. מחאה זו בשונה מהפגנות גדולות במרחב הציבורי מצריכה מספר מועט של פעילים המצוידים במצלמות שכן היא מתרחשת במרחב הציבורי אך מכוונת לרשתות החברתיות. ייצור אלימות וייצוגים אלימים מקנים לה נראות בזירה הדיגיטלית ובונים את כוחה הפוליטי.

ריבוי המחאות בתקופת הקורונה, תוך שמירה על כללי הריחוק החברתי מדגישות ביתר שאת את הכוראוגרפיה של המחאה. קבוצות מחאה שונות משתמשות אחרת במרחב ויוצרות מופעים שונים של מחאה. מהם ההבדלים בין המחאות הכלכליות, למחאות על הדמוקרטיה והמחאות נגד בג"ץ? 

תושבי ישראל ציתו להנחיות הממשלה אך נראה כי הציות העיוור החל להיסדק, וגם הדרישה לריחוק חברתי לא מונעת מאנשים לצאת ולמחות למען עקרונותיהם. האם במאה ה-21 האזרח צייתן או מוחה? ומתי מתחלף האמון בשלטון למחאה כלפיו?