אירועי מגה (Mega Events) בתחום הספורט וכן אירועי ענק אחרים כמו אירוויזיון נתפסים כזרז להתחדשות עירונית: שיפור תשתיות, שיפור רמת החיים, שיפור הכלכלה והתדמית של העיר בעולם. אולם, האם מדובר בשיפור בר-קיימא, כזה המותיר את חותמו לאורך זמן?

כשריו דה ז'ניירו נבחרה לארח את המשחקים האולימפיים של 2016 ברזיל הייתה בשיאה. קארגון האירוע נהיה חלק מאסטרטגית המדיניות העירונית והביא לקידום התחדשות עירונית מסיבית ומהירה הכוללת השקעה בתשתיות, ניקוי סביבתי, שיפור התיירות בעיר, פיתוח והטמעה של טכנולוגיות עירוניות ועוד. אך כאשר בוחנים את מצבה של ריו דה ז'ניירו היום מבחינה חברתית, כלכלית ופוליטית השאלה האם אירוע המגה ספורט הצליח למנף את העיר, מוטלת בספק. רשימה זו תבקש להציף את המשמעות של אירועי מגה ספורט על ערים ובעיקר על ערים בדרום הגלובלי.

(Carl Campbell, Flickr)

אירועי מגה ככלי להתחדשות עירונית

בשנים האחרונות אירועי מגה הכוללים אירועי ספורט ותרבות גדולים, כמו המשחקים האולימפיים, מהווים הזדמנות להאיץ תהליכים של התחדשות עירונית ואף מופיעים במסמכי מדיניות ציבורית ככאלה התורמים למגמות של התחדשות. למרות שלעיתים קרובות מדובר בסיכון גבוה, ההשפעות הפוטנציאליות לטווח הקצר והארוך במונחים של שינוי עירוני יכולות להיות משמעותיות.1 אולם הסיבה לפיתוי עבור ערים רבות הוא הצורך במציאת דרכים בהן ניתן לבצע פרויקטים של התחדשות עירונית, אשר יהפכו סביבות מוזנחות ומזוהמות למקומות אטרקטיביים, שעסקי מגזרי צמיחה חדשים יחשבו כמיקומים נחשקים עבור ארגוניהם.

כללית, האירועים הללו מחייבים לרוב: 1.  הקמה של מתקנים חדשים או משופצים באופן משמעותי. לרוב, מתקנים אלו מוסבים לשימוש מקומי, לצרכי ספורט, תרבות או מסחר. 2. פיתוח  שירותים ותעשיות הקשורות לתיירות, תחבורה וטלקומוניקציה. פרמטר משמעותי נוסף בהכנה של העיר לאירוע הוא הזמן, המועד בו מתקיים האירוע, וההתחייבות להשגת שיפורים מבוקשים בפרק זמן קצר בהרבה מכפי שקורה בדרך כלל.

לאירועי מגה נראות גלובלית, והם כוללים השקעה תשתיתית רחבת היקף, עם חשיפה תקשורתית גבוהה,  מה שיכול להוביל לשיפור בטווח הארוך עבור העיר המארחת. התפיסה היא שהרווח והחשיפה התיירותית של העיר לעולם מהווה "הון" פוטנציאלי השקעות פנימיות ותיירות פנים זמן רב גם לאחר שהאירוע התרחש.2

אולם, העלויות הכרוכות בהכנת התשתית לאירועים בסדר גודל זה הפכו כה גבוהות עד שערים מארחות יכולות להצדיק את ההוצאה רק כאשר היא נתפסת כמובילה לתוכנית גדולה יותר של התחדשות ושיפור שתטיב עם האוכלוסייה המקומית. כיום השיח על ארועי מגה  מערער את התפיסה שרואה באירועים אלו מנוף להתחדשות עירונית. הביקורת נסובה סביב מספר נושאים: ראשית, העלויות הכלכליות של האירוח שנויות במחלוקת. חלוקת התקציבים בין שלל ההוצאות הדרושות, חישוב הוצאות של השקעה ישירה ועקיפה בעיר. שנית, הבטחת התיירות לא תמיד מתממשת, אם מהתייקרות העיר או חשש מעומסים, שלישית, ג'נטריפיקציה ואי שוויון של תושבי העיר נדחקים לפרברים. אי-השוויון החברתי עשוי להתגבר וליצור התנגדות קהילתית3

לאירועי מגה נראות גלובלית, והם כוללים השקעה תשתיתית רחבת היקף, עם חשיפה תקשורתית גבוהה,  מה שיכול להוביל לשיפור בטווח הארוך עבור העיר המארחת (צילום: José Roitberg, Flickr.com)

מקרה מבחן- ריו דה ז'ניירו

כבר בשנות התשעים השתמשו בעיר ריו דה ז'ניירו4 באירועי מגה  ככלי לפיתוח עירוני והתחדשות. אסטרטגיה זו הגיעה לשיאה עם אירוח גביע העולם בכדורגל 2014 והמשחקים האולימפיים בקיץ 2016. 5 בכדי לעמוד בדרישות למשחקים האולימפיים, קודם כל בשביל להגיש מועמדות עדכנה הרשות את תכנית המתאר של העיר בתחומים של דיור, תחבורה, קיימות וסביבה. בחירתה של ריו לאירוח המשחקים היה פעם ראשונה שנבחרה עיר דרום אמריקאית והובילה לציפיות גבוהות מאוד למודרניזציה ולשגשוג בזמן קצר. (לכתבה ובה תמונות של פרויקטי הפיתוח שנעשו לצורך האולימפיאדה)

המטרה הייתה למתג מחדש את העיר, לשפר את הכלכלה ולהוביל פרויקטים גדולים של התחדשות עירונית. אך האתגרים שריו דה ז'ניירו נאלצה להתמודד איתם היו מאוד תובעניים, וכללו ניידות, ביטחון, מחסור בדיור וכמובן הטיפול בשכונות עם הבנייה הבלתי פורמלית 'הפבלות' והתשתיות הרעועות. הקיטוב המרחבי-חברתי בין הצפון העשיר לדרום העני היה בעיה נוספת.

המטרה הייתה למתג מחדש את העיר, לשפר את הכלכלה ולהוביל פרויקטים גדולים של התחדשות עירונית אבל הבעיות בריו דה ז'יינרו הן עוני, ניידות, ביטחון, דיור ואי שוויון. העיר בתקופת האולימפיאדיה, אך מה התרחש בה ביום שאחרי? (צילום: alobos life, Flickr)

בחינה העיר שנתיים לאחר האולימפיאדה מראה כי תקוות לחוד ותוצאות לחוד. פרויקט האולימפיאדה הוביל לעקירת תושבים מבתיהם. לדוגמא, קהילת וילה אוטדורו נאבקה בגירושם מבארה דה טיחוקה, האזור בו ניצב כיום הפארק האולימפי. המשפחות קיבלו הצעה כספית בתמורה להריסת בתיהם ופונו לפני קבלת הפיצויים. הפיצויים כלל לא הספיקו לרכישת בית זהה לקודם וחלק מהמשפחות נאלצו לגור אצל קרובי משפחה אשר לא פונו או לעבור להתנחלויות אחרות. מעבר לכך, לטובת בניית התשתית למערכת האוטובוסים המהירה, משפחות נוספות פונו ונעקרו מבתיהם 6

גם מצבם של אלו שנשארו לגור בקרבת המקום הורע. אצטדיון המרקנה אשר היווה סמל האולימפיאדה והמונדיאל, הושחת זמן קצר לאחר סיום הטורניר ונותק מהחשמל לאחר שצבר חוב חשמל בסך 950,000 דולר. גורלו של הפארק האולימפי דאודורו, שנועד לשפר את אחת השכונות העניות בריו במצב דומה. כך גם הבריכה הקהילתית נסגרה ובריכה נוספת מכוסה  בבוץ ובצואה. מבחינת ביטחון אישי היתה עלייה של 48% בפשע רחוב ועלייה של 21% בתקיפות קטלניות. מספרים אלו הם הגבוהים ביותר מאז שנת 2009.7

תושבי ברזיל שרואיינו לצורך מחקר הביעו תסכול וכעס עם הממשל הברזילאי, והאשימו אותו כי בזבז את כספי הציבור על אירוע חד פעמי במקום להשקיע  בבתי ספר, בתי חולים ופרויקטים אחרים הנחוצים לקהילה. 8

מבחינה כלכלית, בזמן בו נבחרה ברזיל לארח בריו דה ז'ניירו את גביע העולם 2014 ואולימפיאדת 2016, כלכלת המדינה פרחה. חודשים ספורים לקראת אירוח האולימפיאדה, המצב השתנה לחלוטין ומדינת ברזיל נכנסת למיתון והעיר ריו דה ז'ניירו הייתה לקראת פשיטת רגל. דימויה השלילי של ברזיל ושל ריו דה ז'ניירו העמיק והתעצם בשל המצב החברתי- כלכלי, הבריאותי והפוליטי. בין השנים 2013-2014 הציבור הברזילאי יצא כנגד אירוח המונדיאל בהפגנות, מחאות ושביתות מסוקרות, בטענה כי הממשלה צריכה לכוון את סכומי העתק שהושקעו בהכנות לאירועים הכוללים שיפוץ אצטדיונים בעלויות גבוהות, להקלה במצב החברתי כלכלי שסורר במדינה. בשנת 2016, כחודשיים לפני תחילת המשחקים האולימפיים, הכריז ראש העיר של ריו דה ז'ניירו על מצב של חירום כלכלי וחסם את תשלום שכרם של עובדי מדינה, כולל המשטרה. במהלך כל תקופת ההכנות לאולימפיאדה, חרגה ריו דה ז'ניירו ב- 51% מתקציבה המקורי והעלויות הסתכמו ב-58 מיליארד דולר.9

ריו ומעבר לה

בתוכנית המתאר של העיר לא הוצגה תוכנית ל"יום שאחרי" תום המשחקים. אירוח האולימפיאדה יצר מקומות תעסוקה שונים, הן בענפי התיירות, הנדל"ן והתשתית אך בתום המשחקים נותרו עובדים רבים ללא פרנסה. הגידול במקומות התעסוקה שהוביל לאחוזי אבטלה נמוכים בתקופה שלפני האולימפיאדה התברר כפיקטיבי- לאחר שהתפוגג עשן האירועים אנשים רבים נשארו מחוסרי עבודה- עסקים רבים נסגרו מפאת חוסר בתיירים, פועלי תשתית פוטרו עקב קושי בתשלום משכורות והפסקת התקציבים לפרויקטים ומשפחות רבות שהעתיקו את מקום מגוריהן לא זכו לפיצוי אשר הובטח להן בטרם האולימפיאדה. במובן זה אירוע מגה יכול להמיט חורבן ולהותיר את העיר המארחת במצב כלכלי, חברתי ופוליטי גרוע מלפני כן- בשנת 2009, בו זכתה ברזיל באירוח האולימפיאדה היא הייתה בשיא הפריחה הכלכלית שלה מזה 50 שנים.

לסיכום, קיום אירוע גלובלי כזה טומן בחובו פוטנציאל אדיר שיש ביכולתו לגרום לשינוי משמעותי ולעיצוב מחדש של הקהילה המקומית בעיר המארחת; תשתיות, מתקני ספורט, בטחון ומקומות תעסוקה הם רק חלק מהיתרונות שמדינה יכולה להפיק מאירוח של אירוע מגה. אולם בהיעדר  תכנית יעילה ומקיפה, הלוקחת בחשבון את כלל השלבים של מחזור החיים באירוע, מתחילת המכרז ועד השלבים של לאחר האירוע, האירוח עלול להיות הרסני בקנה מידה לאומי עבור הממשלה והתושבים. אירועי מגה דורשים השקעה כלכלית אדירה כאשר הרצון של המדינה לקיים אירועים יוצאי דופן בקנה מידה עולמי עומד אל מול דריסה של צרכי האזרחים ולעיתים קרובות מושכת את המדינה לחרוג מתקציב העלויות המקורי על מנת להביא לשמירת הגאווה הלאומית על חשבון קידום פרויקטים אחרים. כמו כן, מימון שגוי לפרויקטים השונים וחוסר שיתוף פעולה בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי עלולים לקדם את אי ניצול המתקנים שנבנו במיוחד לאירוע בדומה למקרה של הפארק האולימפי דאודורו ואצטדיון המרקנה בריו דה ז'ניירו. ההוצאות של התחזוקה השוטפת לאחר גמר האירוע מוסיף לסיכון הכלול באירוח אירוע מגה.

ריו אינה לבד. יש דוגמאות נוספות המעידות על כך שאירוח האולימפיאדה גרם לרגרסיה במצבה החברתי, הכלכלי והפוליטי של העיר המארחת. שכפר האולימפיאדה, מתקני הספורט והחנויות המקומיות שהוקמו לטובת האירוח אינם מתוחזקים ורובם עומדים שוממים, אזרחים רבים שפונו מבתיהם לטובת הקמת תשתיות לאירוח לא קיבלו מעולם פיצוי כנדרש ואילו עשירי העיר שזכו במכרזים רק הגדילו את הונם ובכך גרמו לאי השוויון להעמיק.

על מנת להשיג תוצאות מוצלחות באירוח של אירועים גלובליים נדרש לפעול על פי ידע ותכנון יעיל ומבוסס לא רק לטווח הקצר אלא גם לטווח הארוך. כמו כן, יש להסתכל על כלל ההיבטים מבחינה חברתית וכלכלית. מדינה מארחת נדרשת לייצר חזון ברור ומחויבות מתמשכת, מחויבות לא רק לוועד האולימפי או להתאחדות הכדורגל הבינלאומית, אלא גם לתושבים המקומיים. המטרה של המדינה המארחת בתום האירוע צריכה לשאוף לעבר יצירת פיתוח והתחדשות עירונית מוצלחת ולא רק הקמת מתקנים ותשתיות המיועדים לאירוע עצמו בלבד.

  1. Azzali, S. (2018). Mega sporting events as tools of urban redevelopment: lessons learned from Rio de Janeiro. Proceedings of the Institution of Civil Engineers-Urban Design and Planning, 1-9
  2. Essex, S., & Chalkley, B. (2007). Mega-events as a strategy for urban regeneration. Dialoghi Internazionali–Città nel Mondo, (5), 18-29
  3. שם
  4. העיר השנייה בגודלה בברזיל, מטרופולין  המונה 12 מיליון תושבים מתמודדת עם רמות גבוהות של אי שוויון סוציו אקונומי ועוני קיצוני. אזור הצפון, הכולל את האזורים הצפוניים והמערביים ואת העיר התחתית, נחשב לחלק העני ביותר ואילו אזור הדרום הינו האזור העשיר ביותר.
  5. Damidaviciute, A. & Bankovacki, C. (2016). Urban Regeneration in Rio de Janeiro Favelas during the Olympic games of 2016. Master Thesis in Development & International Relations
  6. Azzali, S. (2018). Mega sporting events as tools of urban redevelopment: lessons learned from Rio de Janeiro. Proceedings of the Institution of Civil Engineers-Urban Design and Planning, 1-9.
  7. Drehs, W, & Lajolo, M. (8 October 2017). After the Flame. ESPN. OLYMPIC.
  8. Azzali, S. (2018). Mega sporting events as tools of urban redevelopment: lessons learned from Rio de Janeiro. Proceedings of the Institution of Civil Engineers-Urban Design and Planning, 1
  9. מקארתי, נ. (9 באוגוסט, 2016). חורגים מהתקציב: העלות האדירה של אירוח המשחקים האולימפיים. Forbes Israel.