הארכיטקטורה של הצדק

מה בין מבנה בית המשפט העליון בירושלים לבין ההליך המשפטי החשוך שמתואר בספר “המשפט” של קפקא? ניתוח מרחבי של השניים מעלה תובנות לא צפויות ומסייע להאיר את הקשר שבין חלל למשפט.

בית המשפט העליון בירושלים, ממבט על, 1995. צילום: משה מילנר, לע”מ

מיקום אסטרטגי. בית המשפט העליון בירושלים. סכמה: הלל אלניר

בתי משפט הינם מבני ציבור בולטים וחשובים במערך החברתי המודרני. למבנים אלו תפקיד חברתי מרכזי שכן בית המשפט אינו מתפקד רק כבניין בו מתרחשים בפועל הליכי שיפוט, אלא גם כסמל לשלטון החוק והצדק. עם זאת, למרות חשיבותם, הדיסציפלינה המשפטית “זונחת” לרוב את המרחב המשפטי ומעדיפה להתמקד במילה הכתובה. זאת מתוך הנחה שפסק הדין משקף היטב את הדרמה המשפטית שהתחוללה בבית המשפט, וכי גם אם האקט השיפוטי היה נערך במרחב אחר, תחת אותם תנאים, התוצאה היתה זהה. ¹ במובן זה, החלל המשפטי נתפס כנייטרלי, שטוח ואובייקטיבי.

עם זאת, חוקרים רבים מתחום מדעי החברה (בעיקר) קושרים בין עיצוב החלל המשפטי לאופי הפעילות המתקיימת בתוכו. כך למשל, ההפרדות המרחביות בין מקומות הישיבה של השחקנים באולם המשפט (השופטים, עורכי הדין והציבור יושבים במקומות ייעודיים, לעיתים אף מופרדים זה מזה במפלסים שונים) נתפסות כקריטיות לאכיפת כללי הפרוצדורה של ההליך. כך גם אזורי השהייה של המבקרים, חלל הכניסה לבניין ואף חזיתו החיצונית מעבירים מסר פוליטי-חברתי למבקר או לצופה חיצוני.² דוגמא לכך ניתן לראות בחזית ביהמ”ש העליון האמריקאי, אשר מרושתת בעמודי שלמה גדולים וגבוהים ולפניה פרוס גרם מדרגות רחב המוביל לכניסה לבניין. מערך מרחבי זה מקנה למבקר הניגש לבניין תחושה שעליו לעלות על מנת להתקרב לחוק וכשהוא מגיע למפלס העליון, גובהם של עמודי השלמה מזכיר לו את קטנותו ויחסי הכוחות הצפויים לו במרחב אליו הוא עומד להיכנס. עיצוב החזית מפשיט למעשה את הרעיון של היררכיה על ידי מיקום (ממשי ורעיוני) של האזרח הממוצע “מתחת” לצדק.³

ברשימה זו אבקש לעמוד על הקשר בין החלל להליך המשפטי. לטענתי, החלל המשפטי עשוי לתרום לקיומו של הליך צודק יותר, במידה והיחס כלפיו יפסיק להיות כאל רקע פאסיבי בלבד. אדגים זאת באמצעות השוואה בין אלמנטים מרחביים נבחרים בבית המשפט העליון בירושלים ובהליך המשפטי המתואר ברומן “המשפט” מאת פרנץ קפקא.⁴

מערכת הצדק הקפקאית זונחת כל ניסיון לייצר מראית עין של לגיטימציה. פרנץ קפקא ועטיפת הספר “המשפט” בתרגום עברי

“המשפט” של קפקא פורסם ב-1925⁵ ונחשב לאחת מהיצירות הספרותיות המשפיעות של המאה ה-20. ברומן מגולל קפקא את סיפורו של יוסף ק’, אזרח שומר חוק, הנשפט על ידי מערכת בעלת סמכויות עצומות ובלתי מוגדרות מבלי לדעת כלל איזה פשע ביצע. לכאורה הרומן סוקר הליך משפטי רגיל, אך למעשה במשפט המתואר בו נעדרות תחנות רבות, כשהחשובה בהן היא ניהול המשפט עצמו. מערכת הצדק הקפקאית מתוארת ככזו הזונחת כל ניסיון לייצר לגיטימציה במהלך הדיון המשפטי, ובמקום זאת מבקשת להכריז על סמכותה ועל תקפותה רק לאחר שהגיעה להחלטה. כך אנשים תועים לאורך מסדרונות ארוכים מבלי שיפגשו ייצוג נִראה של משפט או סמל של מראית פני הצדק, עד שלבסוף הם מקבלים פסיקה שהגיעה מ”שום מקום”.

לכאורה נראה שאין דבר במשותף בין מערכת הצדק המופשטת והחשוכה הזו לבין בית המשפט העליון בירושלים. הבניין, שנבנה ב-1992 בעיצוב האדריכלים עדה ורם כרמי, משובץ לעייפה באזכורים ויזואליים ופרשנויות למושג הצדק ולעקרונות משפטיים, ובנוי מתוך שאיפה לשקף עקרונות של הדרת כבוד לשקיפות, צדק ושלטון החוק.

שימוש באור טבעי להמחשת הגישה אל החוק, מבואת בית המשפט העליון בירושלים. צילום: כרמל חנני

ואכן, מהתבוננות על שני המבנים של מערכות הצדק, בירושלים ואצל קפקא, ניכר שוני רב, אך עצם ההשוואה ממחישה את האופן בו החלל משלים את ההליך המשפטי. כך למשל אם בוחנים את השימוש במוטיב השקיפות בשתי מערכות המשפט, של קפקא וזו בירושלים, ניכר כי שני המבנים דומים בשימושם באור הטבעי להמחשת הגישה אל החוק, אך מהווים פוזיטיב ונגטיב האחד של השני; יוסף ק’ מגיע אל לשכות השופטים ונוכח לגלות שהן אפלות וכי מעט האור שנכנס אליהן הוא דרך חרכים בגג. כלל הפתחים חסומים בקרשי עץ והאווירה כולה מחניקה וצפופה. לעומת זאת, בבניין בית המשפט העליון ישנו שימוש רב בחלונות המחדירים אור טבעי וחושפים את המבקר לעיר שמחוץ למבנה (למשל ישר לאחר הכניסה מגיע המבקר לחלון ובו תצפית מזרחית רחבה לעיר).

השימוש באור ובחושך מתלווה לשימוש במוטיבים של שקיפות ואטימות בשני ההיכלים; בבית המשפט העליון השקיפות מבטאת נגישות לחוק. על כן למשל הספריה תחומה בקיר זכוכית המאפשר “לבאים לבית המשפט לראות תחילה את ספרי החוקים בדרכם לאולמות המשפט, כיוון שהחוק הוא הבסיס למלאכת השיפוט”.⁶ לעומת פתיחות זו, ספרי החוק ב”המשפט” סגורים בפני יוסף ק’ וגם כשהוא מבקש לראותם הוא מסורב. ק’ רואה בסירוב כמאפיין נוסף של מערכת החוק בה “אדם נידון לא רק בלא אשם אלא גם בלא ידיעה”.⁷

עיצוב החלל מאזכר את תקינותו של ההליך המשפטי. אחד מאולמות בית המשפט העליון בירושלים. צילום: Anita363 אתר flickr.com

הבדל מעניין נוסף בין המערכות מתבטא ביחס לעורכי הדין ובמקום שלהם באולמות המשפט. בבית המשפט העליון עורכי הדין של שני הצדדים (ההגנה והתביעה) ישובים לשולחן יחיד בצורת חצי גורן אל מול השופטים. זאת בדומה לבתי משפט בארצות הברית שם עורכי הדין ישובים זה למול זה בשולחנות נפרדים, עם הפנים כלפי השופט. לעומת זאת, ב”המשפט” ק’ ניצב בודד בחקירתו בחדר, כשמולו יושב השופט-חוקר ומאחוריו ציבור רחב של אנשים לא מוכרים. לא ניכר מקום ייחודי לעורך הדין באולם, מה שתואם את דבריו של עורך הדין הולד לק’ אשר הסביר כי “לפי החוק אין הסנגוריה מותרת אלא רק נסבלת, והדעות חלוקות אף בשאלה זו”, ועל כן “בשימועים עצמם אין הסנגור רשאי להיות נוכח”. ⁸

באופן מפתיע, ישנן גם נקודות דמיון בין שני המרחבים, הירושלמי והקפקאי, העושים שימוש דומה (למשל) בהדגשת ההיררכיה במבנה. בשניהם המבקר נכנס דרך שער גדול ורחב (השער בביהמ”ש נפרש לגובה של שלוש קומות והינו רחב מאוד, וגם השער אצל קפקא מתואר כחורג ממידות אדם ומתאים למעבר סחורות גדולות), ובשניהם יש צורך לעבור במדרגות רבות בכדי להגיע אל האקט השיפוטי. כך למשל המבקר בביהמ”ש העליון מכיוון מזרח נדרש לעלות במשעול המדרגות המכונה “מעלה דבורה” ואז לאחר הכניסה לבניין לעלות בעוד מדרגות שזכו לכינוי “הסמטא הירושלמית” בכדי להגיע למפלס הקהל. על מנת להגיע ללשכות השופטים עליו לעלות בגרם מדרגות נוסף שסגור בדרך כלל בחסם פיזי ובסופו ניצב שומר. גם ב”המשפט”, על ק’ לעלות במדרגות רבות מספור בכדי להגיע למשפטו המתנהל בדירה בקומה החמישית בבניין מגורים. כמו כן, לשכות השופטים של המערכת המשפטית העלומה מולה ניצב ק’, שוכנות בעליית הגג של בניין המגורים ומוביל אליהן גרם מדרגות ארוך ומפותל שבסופו נמצאת מדרגה נוספת, גבוהה יותר מהשאר, המדגישה את המשמעות הסיפית של המעבר בדלת.

קבוצה בסיור רשמי ליד החלון המזרחי, ביהמ”ש העליון בירושלים. צילום: כרמל חנני

אלו הן מספר דוגמאות הממחישות כיצד החלל המשפטי משלים את ההליך והולם את המסר שמערכת הצדק מבקשת לשדר לאזרח, אך ניתן לעמוד על נקודות השקה נוספות בין בית המשפט בירושלים לבין “המשפט” של קפקא.

כפי שניתן היה לראות מתוך ההשוואה בין השניים, לעיצוב המרחב ישנן השלכות ישירות על ההליך המשפטי ותחושת הצדק של האזרח הנחשף אליו. ביכולתו לחזק את מודעות האזרח לזכויותיו בהליך או את תחושת הציבור כי ההליך המשפטי מבוסס על ערכים ראויים ושואף לעשות צדק. עם זאת, כל עוד מרחב המשפט נחזה כרקע פאסיבי בלבד, הוא נשאר מוגבל ובכך מפוספסות במידת מה יכולותיו לשכלול המערכת המשפטית והיחסים בין החוק לאזרח. כך למשל אפשר לשאול האם הייצוג הפיזי של הצדק משפיע על השופטים והנשפטים בבתי המשפט? האם תכנון שונה מייצר התנהגות שונה? האם יש קשר בין שקיפות התהליך למופע הבנייני? אולי מחקר עתידי מקיף עתידי, העוסק בממשק שבין המרחב האזרחי, המרחב השיפוטי והמרחב הפיסי-אדריכלי הישראלי יוכל להאיר את הנושא יותר ולסייע לנו לקדם מרחב צודק יותר.

יש לטפס על מנת “להגיע” אל החוק. גרם מדרגות בכניסה לבית המשפט העליון בירושלים. צילום: כרמל חנני

הספריה תחומה בקיר זכוכית המסמל פתיחות ונגישות אל החוק. בית המשפט העליון בירושלים. צילום: כרמל חנני

מקומות ישיבה במבואה, בית המשפט העליון בירושלים. צילום: כרמל חנני

בדרך אל רחבת הכניסה, בית המשפט העליון בירושלים. צילום: כרמל חנני

 * רשימה זו הינה חלק מעבודה שהשוותה בין מרחב המשפט בבית המשפט העליון לזה המתואר ברומן “המשפט” של פרנץ קפקא, כחלק מסמינר “משפט וספרות” באוניברסיטת תל אביב.