בתים שהשתבשה עליהם בינתם המקורית, זו שלא הביאה בחשבון בעת תכנונם את מי שיבואו לאכלסם ואת עתידם. משפחות שהתרחבו ונזקקו למקום נוסף להתנהלות משפחתית ראויה, גם אם צנועה. הבתים שהתרחבו בדרכים יצירתיות מצד אחד ופונקציונליות מן הצד האחר, והכול במדינה צעירה מסוכסכת פנימית ומאוימת מדינית. הצורך לשכן עולים חדשים בעלות מינימלית הוביל לבניית דירות קטנות, ולכך התווספו חוסר היכולת לפקח ועצימת עיניים אל מול תוספות ואלתורים להרחבת הדירות.

התצלומים מתבוננים על הבתים במבט תמים לכאורה, והם בונים קומפוזיציות אסתטיות מלאות הוד והדר, הבוחנות את מעשה הדייר "שכמו ביצע פשע על המבנה המקורי" ובסופו של התהליך יצר אובייקט מרשים ומעורר מבט לא-מקובל. לצלם היכולת "להביט אל ולבצע את", כלומר להשתמש בקיים, לנתקו מהמציאות, מהסביבה ומהרלוונטיות וליצור נקודת מבט חדשה. מעשה זה של הצלם דומה למעשהו של הדייר, המשתמש בבניין המקורי כאובייקט וכנקודת מוצא אל צרכיו הפרטיים.

התצלומים במקרה הזה מלאים פאר ומלנכוליה, והם אשר דוחפים את הצופה מהמבט הראשוני והצפוי אל עבר מבט חדש שגם לו – לצופה – יש מקום לפרשנות ולהבנה. הם כמו אומנות טובה שבמיטבה דורשת מהצופה להיות מעורב, אומנות שאינה מבקשת וף מתרחקת מכל מה "שמאכיל בכפית" את הצופה.

עבודותיו של האדריכל מכילות בתוכן את הידע האדריכלי ואת הבנת הצורך של "משפרי הדיור". הוא נותן דרור לחשיבה היצירתית ופועל בתוך שדה האומנות שמאפשר חופש מהמעשי, ומציע אפשרויות לתוספות בנייה שגם הן מלאות הוד והדר ומסקרנות מול אובייקטים לא-מקובלים, המעוררים בצופה שאלות. האובייקטים מאתגרים את הצופה מעצם הפיכתם לפסלים במרחב הגלריה, מרחב סגור ומנותק ממרחבי מציאות היומיום.

 

** רשימה זו היא חלק מהסדרה שפירא |  יואב מאירי ורועי קופר  לקטלוג