מילים כמו “כוח”, “חזק”, ו”ביטחון” כיכבו בשלטי החוצות של מתמודדים בבחירות לרשויות המקומיות. נגד מי מופנה הכוח הזה ומה הסכנה האמיתית שמסתתרת מאחוריו?
סיסמאות מיליטנטיות השתלטו על מערכת הבחירות ברשויות המקומיות
מאז ומתמיד היו הבחירות לרשויות המקומיות סוערות ורגשניות, שלא לומר אלימות. הפעם היה זה מוטי ששון, ראש העיר המכהן של חולון, שהואשם בהריגת העיר – האשמה שלוותה בכרזות שעליהן תמונה של גוויה ובסרטון וידאו שמציג השתלטות של זומבים על חולון. בלוד בחרו בטקטיקה מסורתית יותר שכבר ראינו לא מעט במאבקים מוניציפאליים, ויורם מרציאנו, אחד המתמודדים לראשות העיר, זכה להפצת מודעות אבל לזכרו, עוד בחייו.
אולם, נראה שהפעם הכוחניות לא מופנית רק כנגד המועמדים עצמם, אלא מככבת גם בטרמינולוגיה של תעמולת הבחירות עצמה, ומילים כמו “כוח”, “חזק” ו”ביטחון”, על הטיותיהן השונות, מופיעות שוב ושוב בקמפיינים של מתמודדים בערים שונות ברחבי הארץ. כך, למשל, רשימת “יש עתיד” בלוד בחרה בסיסמה “הכוח שלך במועצת העיר”. בעיר השכנה, רשימת “רמלה האחרת” השקיעה בסיסמה דומה – ומתחרזת – “כוח צעיר למועצת העיר”. בנהריה רץ אייל וייזר מרשימת הירוקים תחת סיסמאות כמו “הכוח שלנו לשנות!” (סימן הקריאה במקור) ו”הבחירה שלך לנהריה חזקה”. רשימת הירוקים עצמה מותגה מחדש כרשימת “הירוקים לנהריה חזקה”, אולי כדי להתנער מתדמית של לועסי נבטים ומלקטי טופו.
גם בתל אביב לא חסרה כוחניות בסיסמאות הבחירות. ניצן הורוביץ, שמתמודד על ראשות העיר מטעם סיעת מרצ, רץ תחת הכותרת המיליטנטית “לוקחים את העיר”. שלמה מסלאווי, שרץ אף הוא לראשות העיר, בחר בסיסמה “מחזירים את הביטחון לתושבים”. בהתאם, הרשימה שלו נקראת “תל אביב בטוחה” והאותיות שמייצגות אותה בקלפי הן “נץ”. אפילו רשימת הגמלאים הצטרפה למגמה והיא רצה תחת השם “כוח לגמלאים”. מעניין לגלות שדווקא הירוקים, הגמלאים והשמאלנים לא מהססים להשתמש בטרמינולוגיה מיליטנטית. לעומת זאת, ראש העיר המכהן של תל אביב, רון חולדאי, שהואשם לא פעם בכוחניות בעצמו, מרגיש כנראה מאוד רגוע בכסאו ובחר בקמפיין תואם: בכרזות הפרסום רואים את דמותו המאוירת רכובה על אופני תל-אופן, גאוות העיר, בשלווה גמורה.
הכרזה של רון חולדאי וזו של הגימלאים, חתנת אוטובוס ברחובות תל אביב. צילום: רוני בר
נגד מי מופנה כל הכוח הזה? קודם כל, מול כוחות פנימיים שמאיימים (לפי תפיסת המתמודדים) לפורר את העיר מבפנים. זה המקרה למשל של מסלאווי, שרשימתו מגדירה את אלפי המסתננים בדרום תל אביב כ”פצצת זמן מתקתקת”. שנית, מול כוחות חיצוניים, שנתפסים ככאלו שמתחרים בעיר על מקומות תעסוקה, יוזמות דיור, נגישות תחבורתית ואוכלוסיה “איכותית”. במצב הנוכחי בו כל עיר מתחרה בשכנתה, אין פלא שהשיח סביב כוח וחוזק הוא השיח הדומיננטי. בעיקר, הכוח הזה הוא שיקוף של מיליטרזם עמוק הנטוע בחברה הישראלית – חברה בה גם ראש הממשלה רץ בבחירות האחרונות עם הסלוגן “ראש ממשלה חזק, ישראל חזקה“. המגננה הנצחית בה אנו חיים והתפיסה של מדינה קטנה, מוקפת אויבים, מחלחלות גם לערים ולפוליטיקה המקומית, רק שהפעם זו העיר שמוקפת אויבים, מבית ומחוץ.
יובל דרור ניסח זאת היטב בפוסט שכתב לאחרונה על תכנית לימודים שעברה בתו, בת ה-9, בבית הספר. בתכנית, שנקראת “אני ת(ל)מיד מוכן”, לומדים הילדים איך להתמודד עם התקפות טרור, מתקפות אב”כ, רעידות אדמה, צונאמי ושאר חוויות לא מלבבות במיוחד. הפחד, טוען דרור, הוא טקטיקה מודעת של השלטון, שממציא או מנפח איומים כדי להחדיר פחד קיומי בחיי האזרחים. חלק מהמתמודדים לרשויות המקומיות עושים משהו דומה: הם מנסים לאגד את האזרחים נגד אויב משותף – המסתננים, הערים השכנות, השלטון המרכזי, ראש העיר המכהן – ובדרך גם להשיג קצת רייטינג. כי למה ששלטי החוצות יציעו חזון, למה לדבר על על חיי היום-יום, על מה כן אפשר לעשות, ואיך כן אפשר להשפיע, כשהרבה יותר קל להפחיד? הסכנה האמיתית כאן, בניגוד למה ששלטי הפרסום מנסים למכור לכם, היא שטקטיקות ההפחדה והשימוש בכוח הם רק מסך עשן שמסתיר את היעדרו של חזון אמיתי, פרוגרסיבי, אופטימי. כבר התרגלנו לאווירה המאיימת המנשבת בפוליטיקה הלאומית, חבל שהפחד יתחיל לשלוט גם בערים שלנו.
לקריאה נוספת:
– “בחירות מעוררות השראה“, מאת הילה לוטן