כרמיאל – סיפור השתנותו של המרכז העירוני

הספרות המחקרית מתייחסת לנטישת המרכז העירוני ככישלון – כישלון תכנוני, כישלון חברתי וכישלון ניהולי. המקרה של כרמיאל, מאפשר להטיל ספק בקביעה זו. על השתנותו של המרכז העירוני לאורך השנים 

ברשימה הקודמת סקרתי איך מתייחסת ספרות המחקרית לערים קטנות ובינוניות. היא בעיקר רואה בנטישת המרכז העירוני כישלון. האם ניתן לראות בכך סיפור אחר שאיננו כישלון אלא כזה המצביע על דפוסי עירוניות אחרים, חדשים המתפתחים? לטענתי, אוצר המילים הקיים בתחום המחקר העירוני אינו רחב דיו כדי להכיל את תהליכי השינוי שמתרחשים. אציג זאת דרך המקרה של העיר כרמיאל. ברשימה זו אסקור את ההיסטוריה התכנונית של העיר כרמיאל ואת התפתחות מרכז העיר וברשימה הבאה אציג את המרחבים הציבוריים בעיר של היום. אולי הערים הקטנות לא צריכות להשתנות בהתאם לערים הגדולות אלא המבט עליהן הוא שצריך להשתנות?

 רקע היסטורי תכנוני

בתחילת שנות השישים, תפיסת התכנון הארצי של אגף השיכון במשרד הפנים העמידה בראש סדר העדיפויות אזורים צחיחים ושוממים מאוכלוסייה יהודית. אזור הגליל הוכרז כאזור פיתוח, כמו גם אזור הנגב בדרום הארץ. במסגרת התכנון האזורי, התמזגה החשיבה של התכנון האורבני, עם החשיבה שיצרה וטיפחה לאורך השנים את ההתיישבות החקלאית בארץ .¹ בשל מבנה הקרקע ההררי של הגליל, המתאים לעיבוד חקלאי מוגבל, נראה לנכון לאכלס חלק זה של המדינה על ידי הקמת ישוב עירוני אשר ישמש גרעין לפיתוח אזורי. מתוך כך, כרמיאל תוכננה לאוכלוסיית יעד של 50,000 תושבים, במטרה להיות מרכז שירותים אזורי לעורף החקלאי, שהיה עדין בלתי מפותח .²

חנן מרטנס, הממונה על תכנון ערים במשרד השיכון ושמואל הורוביץ, סגנו, עמדו בראש צוות המתכננים. בתכנון העיר, ניסו האדריכלים לענות על הביקורת הקשה שהופנתה כלפי עיירות שנבנו בגל הראשון של בנייה בפריפריה. ביקורת זו נבעה ממספר כיוונים. הביקורת החברתית יצאה נגד השתתת עיר חדשה על אוכלוסייה חלשה כאוכלוסיית העולים החדשים;³ הביקורת האדריכלית  הצביעה על  היעדר אופי עירוני, היעדר רציפות והיעדר שירותים עירוניים ברמה מספקת .⁴ הרעיונות של ערי הגנים ממרכז אירופה וממערב, לא תאמו את תנאי האקלים הצחיחים של מדינת ישראל הן מבחינה כלכלית והן מבחינת הצרכים החברתיים של חברה עירונית מודרנית. ⁵ כמו כן, היו מי שהצביעו על הבעייתיות שבהליך הבנייה של ערים אלו. מרבית הערים הקטנות והבינוניות מהגל הראשון נבנו בשלבים. בניית העיר שכונות שכונות יצרה חוסר ודאות לגבי הזמן המתאים לבניית המע”ר (מרכז עסקים ראשי). מצד אחד, בניית המע”ר עם בניית העיר עלול להסתיים בשיממון בשל העדר מסה קריטית של תושבים לתפעולו וסופו לגווע. מצד שני, בניה מאוחרת של המע”ר גם היא אינה לטובת העיר, שכן תושבים מתורגלים לראות במרכז השכונה הוותיקה את המע”ר במקרה הטוב, או נוטשים את העיר בהעדר מע”ר – במקרה הרע .⁶

תכנון אזור המרכז של כרמיאל, באדום- המרכז העירוני. מתוך עיתון אגודת האינג’נירים והארכיטקטים בישראל, 1967.

כתגובה לביקורת, נקבע כי כרמיאל תושתת כאמור על תעשיה ולא על חקלאות. במישור החברתי,  נקבע כי כרמיאל, תאוכלס תחילה על ידי ילידי הארץ ולא תתבסס על עולים חדשים כדוגמת הערים שקדמו לה. כחלק מתהליך הפקת הלקחים, הוחלט על הקמת עיר שלמה בכל מצב: ציפוף הבניה שנמצאה דלילה מדי, וביטול התכנון המשועתק שלקה בהעדר זהות, בהיעדר הגדרה של חללי חוץ ובהיעדר היררכיה בין הפרטי לציבורי. הפתרון האדריכלי לכל אלה נמצא בהחלפת העיר הקונצנטרית (ריכוזית) בעיר קווית.  הקמת אזורים משני צדדיה של השדרה תגביר את האפשרויות החברתיות והכלכליות הטמונות בליבה של עיר, הלא הוא המרכז הלינארי. הסכמה הקווית, כך סברו, תפתור את בעיית הבנייה בשלבים שכן בכל שלב יבנו שתי שכונות וחלק מהמע”ר שביניהן.

בתחילת שנות ה-60 תוכננו מספר תוכניות קוויות – חלק לערים קיימות, כמו דימונה וקריית גת, ושלוש לערים חדשות: ערד, כרמיאל ועיר הבשור שלא נבנתה. לא עברו מספר שנים והסכימה הקווית הלכה והתמוססה עם התפתחות העיר. תכנון של שכונות פזורות ומבודדות ללא זיקה ישירה למרכז עירוני החלו להתפתח כבר בשנות ה-70 .⁷

 התפתחות מרכז העיר כרמיאל

לפי גישתו של מרטנס העיר צריכה להיתפס כישות אחת ועל התכנון לבטא זאת. אין להפריד בין השכונות באמצעות כבישים או מבנים גבוהים ויש למקם את מירב השימושים במרכז העסקי הראשי (מע”ר) ולא במרכזים שכונתיים. בתוכניות הסופיות של כרמיאל, לא נכללו כלל מרכזים שכונתיים ומלבד בתי ספר, נשמרה מירב הדומיננטיות למע”ר, שבו רוכזו השימושים המסחריים. המע”ר תוכנן לאורך כמעט 2 ק”מ ולרוחב של כ 80-100  מטר, והמגורים בצדדיו (תצלום 4). המרכז העירוני מפנה חזיתות לרחוב ולא רק כלפי המרכז המופנם.

אך המשך התפתחותה של כרמיאל נעשה שלא בהתאם לחזון ומלבד גרעין התכנון הראשוני, העיר כן נחלקה בסופו של דבר לשכונות והתפתחות המע”ר נעצרה. המרכז לא המשיך להתפתח (בצדק, כי לא היה די כוח מסחרי כדי להמשיכו) וגם כאן, בדומה לערים אחרות, משיכת האוכלוסייה נעשתה בהמשך, באמצעות ‘בנה ביתך’. ⁸  בפועל התפתחה העיר לאורך ציר התנועה המרכזי שהמשיך מערבה ושכונות כרמיאל התפתחו משני צדדיו. נבנו שני קניונים: האחד בשנות ה80, בצמוד למע”ר והשני בשנות ה90, במרוחק ממנו- אך על ציר התנועה המרכזי. הקניונים החלישו את המע”ר כלכלית. בסוף שנות ה90 הוחלט כי יפותחו מרכזים קטנים בנקודות שונות בעיר לאורך הציר הראשי – “מחרוזת שימושים”, וגם העירייה העתיקה את מקום מושבה מהמרכז הישן למבנה חדש בקצה הציר- דבר שהחליש לחלוטין וסופית את המע”ר.

מפת כרמיאל ועליה סימון הציר הראשי עם המרכז הישן, מיקום הקניונים והעירייה החדשה

רחוב בכרמיאל 1977 (צילום: מילנר משה, ארכיון לעם)

מרכז מסחרי כרמיאל 1969 (צילום: משה מילנר, ארכיון לעם)

 גוויעתו של מרכז העיר

כשכרמיאל הייתה רק שכונה אחת – המע”ר הספיק לה ותסס; וכשגדלה, התפתחו בעיר מרכזים נוספים שכונתיים ועירוניים – המרכז ננטש וגווע. מיקום המע”ר בקצה הציר ולא במרכזו, הווה אף הוא גורם מרכזי לנטישתו. שיפוץ של המרכז בתחילת שנות ה-2000, לא הוביל לשינוי כפי שניתן לראות בתמונות. העירייה השקיעה סכום גדול מאוד בחידוש הריצוף, התשתיות והחזיתות המסחריות. כמו כן הכביש שחצץ בין המרכז לבין הקניון הישן בוטל וכל המרחב רוצף באבן משתלבת. העבודות, שנמשכו מספר חודשים, פגעו קשות במסחר והחנויות לא התאוששו מאז. לא מספיק שמרכז נפגע מתהליכים עירוניים הוא נפגע גם מתהליכי חידוש ומשדרוג.⁹ המרכז העירוני הוותיק לא חזר לימי הזוהר, מרחבים אחרים מושכים היום את הקהל העירוני. מהם אותם מרחבים ובמה הם מתאפיינים? על כך ברשימה הבאה.

העירייה השקיעה בחידוש המרכז העירוני אך אלה לא הצליחו להפיח בו רוח חדשה (צילום: נטלי טל)