כיצד ישפיע סילוק חומת הקרייה ברחוב קפלן על המרחב העירוני?
בכל בוקר בדרכי לעבודה מגבעתיים לתל-אביב אני נוסע ברחוב קפלן לכיוון רחוב אבן-גבירול. מהנדסי הרמזורים הצליחו לייצר בקטע כביש זה ‘גל ירוק’ ברמזורים ולכן הפקק של הצומת משתחרר. בוקר אחד היה קטע זה פקוק מסיבה לא ברורה. עלה במוחי כי הסיבה היחידה לפקק בקטע זה, בין מושבת שרונה לבין בסיס הקריה, היא תאונה אך כאשר התקדמתי מעט, שמתי לב כי רבים מהנהגים מאטים ומביטים לימינם ולשמאלם, כאילו טעו בניווט בעיר. סיבת הפקק התבררה מיד: גם אני הופתעתי כשראיתי שחומת הבסיס שהייתה קבועה שנים במקום ותחמה את המדרכה, הוסרה וכי הרחוב הורחב באופן מוזר, כמעט בלתי טבעי. הופתעתי לראות עד כמה הרחוב נראה שונה כאשר הפתחה שנוצרה, גם אם לכיוונו של מגרש חנייה שנחשף, שינתה את הרחוב והתחושה בו. עצם העובדה שנוצרה אפשרות לחדירה אל המרחב של מה שאמור להיות שטחו של בסיס צבאי עוררה סקרנות.
קטע החומה, לאורך 60 מטרים ובגובה 2 מטרים לערך, תחם מדרכה ארוכה משער הבסיס ועד לצומת הרחובות קפלן-ליאונרדו דה-וינצי’. הרחוב עצמו, למרות שהעירייה הסדירה אותו וקבעה אותו כרחב יחסית, הוגדר באמצעות חומה זו, ומייצר הליכה ארוכה שאיננה מאפשרת אינטראקציה כלשהי עם דופנו.
הסיבה הרשמית להסרת החומה הינה מתן אפשרות לעירייה לפתח את תוואי המקום. סגן ראש האגף למבצעים לוגיסטיים ונכסים (אמו”ן) במשרד הביטחון סיפר כי “אחרי סיום הפירוק ועבודות העירייה במקום יהיה יפה ונעים יותר לעבור ברחוב קפלן”. מסתבר, שמאחורי פעולת הפירוק, ישנה מחשבה יזמית של משרד הבטחון.
מעניין לחשוב על גופים ענקיים כמו הצבא ומערכת הביטחון כיזמי נדל”ן לכל דבר. במיוחד במדינה כמו ישראל, הצבא נתפס כגוף-על אוניברסאלי, כזה שאין לערער עליו, אשר דרישותיו וצרכיו עומדים בראש מערכת השיקולים והנה, במקרה זה, ובעוד מקרים, כדוגמת פרויקט ‘עיר הבה”דים’, אשר כוללת את העברתם של מחנה מקלף ומחנה דורי ברמת גן, מחנה צריפין ואת חלקיה הדרומיים של הקרייה, הצבא ומערכת הביטחון הופכים לשחקן, חזק ומשמעותי אך עדיין שחקן בשוק הנדל”ן החופשי.
התפתחות ערים תחת צלם של הצבא ומערכת הבטחון הינה תופעה מעניינת ביותר. גופים כאלו, מעצם טיבם, מייצרים מגבלות שטח ממדרות, ממש כמו שהר או נהר יוצרים מגבלה פיזית. לעומת זאת, נראה שבשנים האחרונות, בעיקר באזור מטרופולין תל אביב, אך לא רק בו, ערכה הנדלנ”י של הקרקע הפך עולמות ושינה מגמה ארוכת שנים זו. נראה כי הצבא ומערכת הביטחון מפנימים את יכולתם להרוויח מכך ולהתייעל, בעוד שוק הנדל”ן והרשויות מנצלות זאת לטובתן.
בהתחשב במגמה זו, חשוב להרהר במשמעותו של השטח שיפונה. כמעט ללא קשר לשימוש ולהגדרה שלו. ההבנה כי זוהי הזדמנות יוצאת דופן לשיפור של המרחב העירוני חייבת להיות מוטמעת ויש לנצל אותה כמעט בחרדת קודש, מאחר ולא רבות הן הפעמים ל’אתחול מחדש’ של המרחב.
לקריאה נוספת:
– “יחידה באמ”ן רוצה לשכור מבנה אזרחי בגוש דן בעלות של מיליונים בשנה“, גילי כהן, “הארץ”